במסגרת זו הותקנו בשנת 1984 התקנות המיוחדות מכוח חוק ביטוח לאומי, לעניין זכאות עקרת הבית הכה לביטוח נכות כללית בתנאים מיוחדים, כלומר - תקנות הביטוח הלאומי (ביטוח נכות) (הוראות מיוחדות לעניין עקרת הבית) התשמ"ד-1984. תקנות הביטוח הלאומי (ביטוח נכות) (הוראות מיוחדות לענין עקרת בית), התשמ"ד-1984 בתוקף סמכותי לפי סעיפים 127כג ו-242 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשכ"ח-1968 (להלן - החוק), וסעיף 26(א) לחוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 50), התשמ"ג-1983, ובאישור ועדת העבודה והרווחה של הכנסת, אני מתקין תקנות אלה: 1. הגדרות בתקנות אלה - "עקרת בית" ו"עקרת בית נכה" - כמשמעותן בסעיף 127כא לחוק; "התאריך הקובע" - התאריך שבו נגרם לעקרת הבית אי כושר לתפקד לתקופה של 90 ימים רצופים לפחות. 2. החלת הוראות בכפוף לאמור בתקנות אלה, הוראות פרק ו'2 לחוק והתקנות שהותקנו מכוחן יחולו על עקרת בית נכה, בשינויים המחוייבים. 3. תנאי לבדיקת אי כושר לתפקד (א) תנאי לבדיקת אי כושר לתפקד ולקביעת דרגת אי הכושר לתפקד הוא שנקבע לעקרת הבית אחוז נכות רפואית בשיעור של 50% לפחות. (ב) אחוז הנכות הרפואית כאמור בתקנת משנה (א) ייקבע בהתאם להוראות החלות על קביעת אחוז נכות רפואית לפי סעיף 127כז לחוק. 4. הוראות מיוחדות לעניו קביעת התאריך הקובע על אף האמור בהגדרת "התאריך הקובע" - (1) לא ייקבע תאריך קובע הקודם ליום שבו נוצרה הנכות הרפואית האמורה בתקנה 3; (2) לא ייקבע תאריך קובע הקודם לתקופה של 12 החדשים שבתכוף לפני יום הגשת התביעה למוסד, ולא יובא בחשבון אי כושר לתפקד אלא בתקופה של 12 חדשים האמורים. 5. יסודות להתחשבות בקביעת אי-כושר לתפקד לצורך קביעת דרגת אי כושר לתפקד של עקרת בית תובא בחשבון גם השפעת גילה של עקרת הבית על כושרה לתפקד. 6. תוספת תלויים לעקרת בית נכה הזכאית לקיצבה לא תשולם תוספת תלויים לפי האמור בסעיף 127לז(ב)(1) לחוק. 7. ביטול תקנות הביטוח הלאומי (ביטוח עקרת בית בביטוח נכות), התשל"ו-1976 - בטלות. 8. החלת הוראות מעבר תקנות הביטוח הלאומי (ביטוח נכות) (הוראות מעבר), התשמ"ד-1984, יחולו בשינויים המחוייבים, על עקרת בית. 9. תחילה תחילתן של תקנות אלה ביום כ"ח באדר ב' התשמ"ד (1 באפריל 1984). זכאות הטוען לגימלה צריכה להבחן עקרונית על פי מעמדו ביחס לתביעתו לגימלה מהמוסד לביטוח לאומי. בנכות כללית קיים חריג לאותו עיקרון ולפיו, גם מי שהיא בגדר עקרת בית על פי סעיף 238 לחוק תחשב עדיין "כנכה מבוטח" "אם היא עבדה כעובדת או כעובדת עצמאית תקופה של 12 חודשים רצופים או 24 חודשים אף אם אינם רצופים מתוך 48 החודשים שקדמו להגשת התביעה למוסד". להלן פסק דין בנושא עקרת בית נכה: פסק דין השופט יגאל פליטמן 1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב (השופטת שרה מאירי ונציג הציבור מר ג' אליגון; בל 6932/04), בו נדחתה תביעת "המערערת לשינוי סיווגה בתביעתה לקצבת נכות כללית מסיווג של עקרת בית לסיווג של משתכרת". 2. הרקע העובדתי כמפורט בפסק דינו של בית הדין האזורי: "2. התובעת, ילידת 1960, עבדה עד לשנת 1993. בשנת 1993 חשה ברע ואושפזה ביחידה לטיפול נמרץ. לאחר שחרורה, חלה החמרה במצבה הנפשי של התובעת. מאז ועד היום לא שבה התובעת לעבוד כלל. תביעה לפגיעה בעבודה, נדחתה. 3. ביום 23.1.94 הגישה התובעת לנתבע תביעה לקצבת נכות כללית. תביעתה נדחתה מן הטעם שלא עברה את הסף הרפואי הנדרש. לתובעת נקבעו אחוזים רפואיים (בנכות כללית) בשיעור של 20% בתחום הנפשי בלבד. 4. מאז הגישה התובעת מספר תביעות לבדיקה מחדש בנכות כללית עקב החמרת מצב, אך כולן נדחו בנימוק כי האחוזים הרפואיים שנקבעו בועדות - לא עברו את הסף הרפואי הנדרש. 5. ביום 29.2.04 הגישה התובעת, באמצעות ב"כ, בקשה לבדיקה מחדש תחת סיווג "משתכרת" ולא "עקרת בית". 6. ממכתב מיום 13.5.04 אשר נשלח אל התובעת, עולה כי מכתבה מיום 29.2.04 לא התקבל אצל הנתבע. כמו כן, נשלחו אליה טפסים לצורך הגשת תביעה חדשה. 7. התובעת הגישה תביעתה לבדיקה מחדש וצירפה את בקשתה להיבדק כ"משתכרת" ולא כ"עקרת בית". 8. הנתבע דחה תביעתה בטענה, כי מעמדה של התובעת הינו "עקרת בית" וכך נבחנה תביעתה. 9. על החלטה זו של הנתבע באשר לסיווג התובעת בתביעתה לקצבת נכות כללית הוגשה בתביעה דנן." 3. בית הדין האזורי דחה את תביעת המערערת מן הטעם ש"בהתאם להלכה בעניין שרונה בלהקנר (עב"ל 364/05), המאוחרת לפסק הדין בעניין מלכי (עב"ל 1131/04), מוסמך הנתבע ואף חייב לבצע את בחינת סיווג המבוטחת עובר להגשת התביעה ויתרה מכן לעיתים רשאי הוא לערוך את בחינת הסיווג מטעמו ללא תביעה מחדש מטעם המבוטח". "אשר על כן... יש לבחון עובר להגשת התביעה החדשה (מ-2.04 או מ- 6.04) את סיווג המבוטחת".בית הדין קבע כי אף אם היתה המערערת נבחנת "שלא 'כעקרת בית' אלא כ'משתכרת', כבקשתה, לא היה בכך להועיל לה". לאור האמור נדחתה התביעה. 4. עיקר טעמי הערעור על פסק הדין היו: א. "מאחר והמערערת הפסיקה לעבוד עקב מצבה הבריאותי, לפיכך בהתאם להלכה הקיימת, לתכלית החוק ולפרשנות המחייבת של סעיף 195 ועל מנת למנוע אפליה בין גברים לנשים, יש לבדוק את המערערת כמשתכרת ולא כעקרת בית". ב. "מדובר בהחמרה של מצב קיים ובליקוי שאובדן כושר העבודה מובנה בו;" כך שיש המשכיות בין אובדן כושר העבודה של המערערת שהחל בשנת 1994 כאשר נאלצה להפסיק לעבוד לבין מצבה כיום ו"הדבר נכון מקל וחומר כאשר מדובר בנכות נפשית". 5. תמצית תשובת המוסד לטעמי הערעור הייתה: א. בהתאם להוראות סעיף 195 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] (התשנ"ה-1995) (להלן - החוק) סיווג מבוטח נעשה עובר להגשת התביעה. ב. "בתביעתה לנכות כללית נקבעו למערערת 20% נכות בלבד. המערערת הפסיקה עבודתה מבלי שצברה אחוזי נכות מספיקים לבדיקתה כמשתכרת ועל אחת כמה וכמה כעקרת בית. אשר על כן אין לקבל טענותיה לפיהן יש קשר סיבתי בין הפסקת עבודתה לבין נכותה". ג. "האפליה הנטענת על ידי המערערת אינה קיימת שכן זכות עקרת בית לקבלת קיצבת נכות כללית קיימת, אלא שהרף הנדרש גבוה יותר וזאת נוכח השוני שיש בין מי שנשארת בבית למי שיוצאת לעבוד". 6. דיון והכרעה א. על פי חוק הביטוח הלאומי ישנם שלושה סוגי מבוטחים - "עובד" "עובד עצמאי" ומי שאינו אף אחד מאלה, דהיינו "מי שאינו עובד ואינו עובד עצמאי". עקרת הבית, כנהוג ברוב מדינות העולם, אינה חבה בתשלום דמי ביטוח ואינה מבוטחת, עקרונית, על פי החוק. סעיף 238 לחוק מגדיר עקרת בית, כאישה נשואה למעט עגונה, שבן זוגה מבוטח לפי פרק זה, שאינה "עובדת" ואינה "עובדת עצמאית". משעקרת הבית אינה מבוטחת, אין היא מחויבת בתשלום דמי ביטוח, אלא אם ביטחה עצמה מרצונה על פי תקנות הביטוח הלאומי (ביטוח ברשות) התשל"ט-1979 למשל. לעומת זאת, גבר, או אישה שאינה עקרת בית, חייבים בתשלום דמי ביטוח לפי הוראות החוק בהתחשב בהכנסתם ובהעדר הכנסה בתשלום דמי ביטוח מינימלים. על פי מעמד המבוטח בחוק לאור האמור לעיל, נקבעה חובתו לתשלום דמי ביטוח לענפי הביטוח השונים מחד, וזכאויותיו מאידך. שונים הדברים לגבי עקרת הבית, שלמרות שאינה מבוטחת החבה בדמי ביטוח בכל זאת נקבעה לה זכאות מיוחדת במספר ענפי ביטוח מכוח הוראה מיוחדת שבחוק. במסגרת זו הותקנו בשנת 1984 התקנות המיוחדות מכוח החוק, לעניין זכאות עקרת הבית לביטוח נכות כללית בתנאים מיוחדים, כלומר - תקנות הביטוח הלאומי (ביטוח נכות) (הוראות מיוחדות לעניין עקרת הבית) התשמ"ד-1984 (להלן - התקנות). לאור האמור ברי, כי אין בביטוחה של עקרת הבית בנכות כללית בתנאים מיוחדים משום הפלייתה, כי אם להיפך, העדפתה במתן זכאות מתאימה למעמדה שאין בצידה חובת תשלום דמי ביטוח. ב. זכאות הטוען לגימלה צריכה להבחן עקרונית על פי מעמדו ביחס לתביעתו לגימלה מהמוסד. בנכות כללית קיים חריג לאותו עיקרון ולפיו, גם מי שהיא בגדר עקרת בית על פי סעיף 238 לחוק תחשב עדיין "כנכה מבוטח" "אם היא עבדה כעובדת או כעובדת עצמאית תקופה של 12 חודשים רצופים או 24 חודשים אף אם אינם רצופים מתוך 48 החודשים שקדמו להגשת התביעה למוסד" (סעיף 195 לחוק). לאור האמור תביעות המערערת לענייננו, אינן מתביעותיה ההיסטוריות, התביעות שנדחו בעבר משלא עברה את הסף הרפואי הנדרש, אלא תביעתה הנוכחית החוזרת מפברואר 2004. באשר לתביעה זו לא יכולה להיות מחלוקת, כי ביחס אליה ראויה המערערת להיבחן כעקרת בית, משאין היא עונה לחריג שבסעיף 195 המובא לעיל. לאור זאת בדין פסק בית הדין קמא על פי הילכת בהלקנר - המוסד (עב"ל 364/08), כי אין התובעת "משתכרת". ג. סיווג התובע גימלת נכות כללית איננו נקבע על פי טיב ליקוייו הרפואיים. לפיכך טענת ב"כ המערערת, כי העובדה שנכותה היא נפשית מאז הפסיקה לעבוד ב-1993 ולא נכות אחרת - אינה רלבנטית לקביעת מעמדה. 7. סוף דבר - הערעור נדחה בזאת ללא צו להוצאות. נכותעקרת בית