פסק דין השופטת ורדה וירט-ליבנה בפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בחיפה (השופטת נאוה וימן; בל 667/05) בו נדחתה תביעתה של המערערת להכיר במחלה ממנה היא סובלת בכתפה השמאלית כפגיעה בעבודה על פי חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (להלן גם החוק), על דרך של מיקרוטראומה. להלן עיקר העובדות העולות מפסק דינו של בית-הדין האזורי: א. המערערת, ילידת שנת 1964, עבדה בסופרמרקט כסדרנית סחורה, מקדדת מחירים וקופאית מחודש דצמבר 1999 עד ליום 1.9.05. המערערת עבדה כקופאית במשך כארבע שעות ביום, חמישה ימים בשבוע. ב. במהלך עבודתה כקופאית, בצעה המערערת בידה השמאלית פעולות מונוטוניות ורצופות בלקיחת המוצרים המגיעים לקופה על גבי הסרט הנע, העברתם דרך הבר-קוד והנחתם על השולחן שמאחוריה. המערערת העבירה באופן זה כ-20 מוצרים בדקה. ג. המערערת טוענת כי בשנת 2003 היא החלה לסבול לאט לאט בכאבים בכתף שמאל. תביעתה של המערערת למוסד לביטוח לאומי לתשלום דמי פגיעה בגין הפגיעה בכתף נדחתה בהודעת פקיד התביעות מיום 10.11.04, מהנימוק כי לא הוכח קיום אירוע תאונתי / אירועים תאונתיים זעירים תוך כדי ועקב עבודתה של המערערת, אשר הביאו להתפתחות דלקת בכתף שמאל. מכאן תביעתה לבית הדין האזורי. ההליך בבית הדין האזורי ופסק דינו: 3. בית הדין האזורי מינה את ד"ר אליהו סלטי כמומחה-יועץ רפואי מטעמו (להלן גם המומחה) על מנת שיחווה דעתו בשאלת הקשר הסיבתי בין תנאי עבודתה של המערערת למחלתה, ובשאלת התקיימות התנאים למיקרוטראומה. להלן נוסח השאלות שהופנו למומחה ותשובותיו עליהן בחוות דעתו: "1. מהי המחלה ממנה סובלת התובעת בכתפה השמאלית? תשובה: מעיון בתיק הרפואי של התובעת עולה כי סובלת מ'בורסיטיס' (דלקת של הרקמה הרכה) בכתף שמאל. מבחינה קלינית הביטוי לדלקת זו הוא הכאב הנלווה והרגישות במישוש בכתף ואילו מבחינה דיאגנוסטית הביטוי לדלקת זו הוא הנוזל שנצפה סביב הגיד בבדיקת האולטרסאונד של הכתף. 2. האם קיים קשר סיבתי בין המחלה שאובחנה אצל התובעת, בכתפה השמאלית, לבין עבודתה, כפי שתוארה לעיל, נא לפרט. תשובה: אכן קיים קשר סיבתי בין הדלקת ממנה סבלה התובעת בכתפה השמאלית ובין אופי עבודתה, במיוחד העבודה כקופאית. דלקות מסוג זה אינן דלקות זיהומיות ולפיכך גם אינן מטופלות באנטיביוטיקה. דלקות מסוג זה, נוצרות על רקע של OVER USE, והן תוצאה של עומס יתר המוטל על הכתף, בין אם מדובר בעומס משקל ובין אם מדובר בעומס מבחינת תדירות רבה בשימוש (אין משמעות לעובדה אם מדובר בתנועות זהות, חוזרות ונשנות, או בתנועות אקראיות של הכתף). במקרה זה, נעשה שימוש תכוף וממושך בכתף שמאל במהלך שעות העבודה של התובעת. העומס על כתף שמאל גבר כאשר עבדה התובעת כקופאית וקשת תנועת הכתף משמאל היתה רחבה יותר ובוצעה גם תוך נשיאת משקל ביד זו. שימוש יתר בכתפה השמאלית (בהשוואה לימין) הוא שהביא בסופו של דבר ליצירת הדלקת שהוזכרה בתשובה 1 לחוות דעתי. 3. האם עבודתה של התובעת כקופאית בסופרמרקט במשך מספר שנים, בתנאים שתוארו לעיל, גרמה לה פגיעות זעירות, חוזרות ודומות שניתן להבחין בהן? אם כן, האם היו הפגיעות הנ"ל בעלות אופי בלתי הפיך IRREVERSIBLE, כך שבהצטרף עליהן פגיעות זעירות דומות חוזרות נוצר המצב הקיים? אם לא, היש לראות במצב הקיים תוצאה של הליך תחלואי? תשובה: מדובר במקרה זה במחלה (אין נזק) אך לא כזאת שנוצרה על רקע מיקרוטראומה, כי אם על רקע תהליך תחלואי שנגרם עקב השימוש התכוף שעשתה התובעת בכתפה השמאלית. כאמור, מדובר בדלקת של כתף שמאל אך עם טיפול מתאים, דלקת זו הינה בעלת אופי הפיך. השימוש התכוף בכתף שמאל ובכלל זה העומס שהוטל על כתף זו - הוא שגרם למחלתה. אין מדובר בפגיעות זעירות, חוזרות ודומות שניתן להבחין בהן כי אם במחלה (דלקת) כוללת והפיכה של מפרק הכתף". הצדדים העדיפו לא להפנות שאלות הבהרה למומחה על חוות דעתו. 4. בית הדין האזורי קבע, כי על אף קביעתו "הנחרצת", כלשונו, של המומחה בדבר קיומו של קשר סיבתי, דינה של התביעה להידחות הואיל ועולה מחוות דעתו של המומחה כי לא התקיימו התנאים להכיר במחלה כתוצאה של פגיעה בעבודה. נימוקיו של בית הדין האזורי בדחיית התביעה היו: א. המערערת לא נפגעה ב"תאונה" אחת פתאומית אלא לקתה במחלה. מחלה מוכרת כפגיעה בעבודה בהיותה "מחלת מקצוע" כהגדרתה בסעיף 85 לחוק והתקנות שהותקנו על פיו. המערערת לא טענה כי מחלתה היא בגדר "מחלת מקצוע". ב. מחלתה של המערערת התפתחה בדרך של תהליך תחלואי הדרגתי, ולא בדרך של מיקרוטראומה, כפי שקבע המומחה בחוות דעתו. המומחה ציין כי אין משמעות לעובדה אם מדובר בתנועות זהות, חוזרות ונשנות או בתנועות אקראיות של הכתף, להופעת המחלה. ג. לא די בכך שהונחה התשתית העובדתית הדרושה לפגיעה בדרך של מיקרוטראומה והוכח קשר סיבתי בין התנועות שהיא מבצעת בעבודתה לבין הופעת המחלה כדי לקבל את התביעה. המערערת לא עמדה בנטל להוכיח כי המחלה נגרמה בדרך של הצטברות פגיעות חוזרות ונשנות, או במלים אחרות היה עליה להוכיח קיומה של שורה של אירועים שבכל אחד מהם התקיים תנאי הפתאומיות. מכאן הערעור שבפנינו. 5. לאחר שהתקיימה ישיבת קדם ערעור בפניי, נקבע כי הדיון בערעור יערך על בסיס סיכומים בכתב. טענות הצדדים בערעור: 6. ב"כ המערערת טוען בפנינו, כי תיאור המסכת העובדתית, שנקבעה בהסכמה, מקים עילה לפגיעה בדרך של מיקרוטראומה ולאור חוות דעתו של המומחה נתמלאו כל התנאים הדרושים להכרה במחלתה של המערערת כפגיעה בעבודה בדרך של מיקרוטראומה. לטענתו, המומחה בחוות דעתו ייחס את מחלתה של המערערת לתנאי עבודתה, אך הוא לא הצליח להסביר זאת במונחים שהציג בפניו בית הדין. את השאלה האם היו הפגיעות בעלות אופי בלתי הפיך המומחה פירש בטעות כמצבה של מחלת המערערת, כאשר הכוונה היתה לתרומתה של כל פגיעה זעירה בודדת למצב הנוכחי. 7. ב"כ המוסד לביטוח לאומי, מנגד, טוען כי דין הערעור להידחות הואיל והמומחה שלל באופן מפורש כי ארעה למערערת פגיעה בעבודה על דרך של מיקרוטראומה, אלא קבע כי עסקינן בתהליך תחלואתי. כן טוען ב"כ המוסד לביטוח לאומי כי היה על המערערת להוכיח כי כל פעולה שעשתה בעבודתה גרמה לנזק מזערי שניתן לאיתור בזמן ובמקום ושתוצאותיו בלתי הפיכות, כך שבהצטבר מקרים רבים של נזק נגרם הליקוי. המומחה קבע כי מדובר בדלקת בעלת אופי הפיך ולכן התנאי אינו מתקיים בענייננו. דיון והכרעה: 8. לאחר שנתנו דעתנו למכלול טענות הצדדים, לתשתית העובדתית שנפרשה בבית הדין האזורי ובפנינו, לחוות דעתו של המומחה ולפסק דינו של בית הדין האזורי, הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל, וכי הוכח שפגיעתה של המערערת הינה בגדר פגיעה בעבודה על דרך של מיקרוטראומה. להלן נפרט הטעמים לקביעתנו. 9. ראשית, נזכיר מושכלות ראשונים, לפיהן על מנת להכיר בפגיעה בעבודה על דרך של מיקרוטראומה יש להוכיח: "קיומן של פגיעות זעירות שכל אחת מהן הסבה נזק זעיר בלתי הדיר, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו זה על גבי זה הביאה בסיכומם הכולל לנזק הממשי הפוגע בכושר עבודתו של הנפגע. הדוגמה המובאת בדרך-כלל להמחשת אופן קרות הנזק האמור הינה של טיפות מים המחוררות חור באבן שהן פוגעות בה. לגבי אותן פגיעות זעירות שהינן תוצאה של תנועות חוזרות ונשנות, התנועות אינן חייבות להיות זהות אלא 'זהות במהותן' כהגדרת הפסיקה, דהיינו דומות האחת לרעותה ובלבד שיפעלו על מקום מוגדר. תדירותן אינה חייבת להיות קבועה וסדירה, אלא על התנועות לחזור ולהישנות בתכיפות הנמשכת על פני פרק זמן מספיק לגרימת הנזק המצטבר הפוגע בכושר עבודת הנפגע". (עב"ל 313/97 המוסד לביטוח לאומי נ' אשר יניב, פד"ע ל"ה, 529, 533 (1999), וראו גם עב"ל 338/96 המוסד לביטוח לאומי נ' יוסף עובדיה דב"ע לו 213 (2000)). לאחר שהוכחה התשתית העובדתית המתאימה לפגיעה בדרך של מיקרוטראומה, ומשהוכח רצף פעולות חוזרות ונשנות כאמור, ממנה בית הדין מומחה-יועץ רפואי מטעמו אשר יחווה דעתו בדבר הקשר הסיבתי בין רצף הפעולות לבין הליקוי הרפואי (ראו עב"ל 443/07 יצחק קופמן נ' המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם, 17.1.2008)). 10. במקרה שבפנינו הוכחו, גם על פי שיטתו של בית הדין האזורי, קיומה של התשתית העובדתית הדרושה לפגיעה בדרך של מיקרוטראומה וגם קיומו של קשר סיבתי-רפואי בין התנועות שהמערערת מבצעת בעבודתה לבין הופעת המחלה בכתפה. התשתית העובדתית נקבעה ברשימת עובדות מוסכמות שהגישו הצדדים לבית הדין האזורי, ולפיה המערערת ביצעה במהלך עבודתה תנועות מונוטוניות ורצופות בידה השמאלית, עת לקחה את המוצרים מעל גבי הסרט הנע, העבירה אותם דרך הבר-קוד והניחה אותם על השולחן שמאחוריה. תנועות אלה הינן פעולות חוזרות ונשנות והמערערת חזרה על אותה פעולה והעבירה כ-20 מוצרים בדקה. לאחר שעמדה המערערת בנטל הראשוני הנ"ל, אשר הינו בעל אופי עובדתי, מינה בית הדין האזורי את המומחה על מנת שיחווה דעתו בשאלת הקשר הסיבתי בין התנועות החוזרות והנשנות אותן ביצעה המערערת בעבודתה, לבין הופעת המחלה בכתפה. 11. המומחה מאשר בחוות דעתו, באופן חד משמעי, כי קיים קשר סיבתי בין אופי עבודתה של המערערת כקופאית לבין הופעת הדלקת בכתפה. המומחה מציין כי המחלה בה לקתה המערערת הינה תוצאה של עומס יתר המוטל על הכתף, והיא יכולה להופיע גם אם מבוצעות תנועות אקראיות בכתף וגם אם מבוצעות תנועות זהות, חוזרות ונשנות. במקרה הספציפי של המערערת לא היה מדובר בתנועות אקראיות, אלא המומחה מתייחס מפורשות לתנועות אותן ביצעה המערערת במהלך עבודתה כקופאית. תנועות אלה, כפי שנקבע בעובדות המוסכמות, הינן תנועות מונוטוניות, רצופות, וחוזרות ונשנות. על כן, אין לזקוף לחובתה של המערערת את קביעת המומחה, לפיה אותה מחלה בה לקתה יכולה להיגרם גם כתוצאה מפעולות אקראיות. המומחה מציין כי התנועות שביצעה המערערת בעבודתה גרמו לעומס על כתף שמאל, ומתייחס לכך שקשת תנועת הכתף במהלך ביצוע תנועות אלה היתה רחבה יותר ובוצעה גם תוך כדי נשיאת משקל ביד זו. על פי חוות הדעת, שימוש היתר של המערערת בידה השמאלית, במסגרת התנועות החוזרות והנשנות שבצעה בעבודתה, הוא שהביא בסופו של דבר ליצירת הדלקת. על פי נוסח הדברים, די באמור לעיל כדי לקבל את הערעור ולהכיר במחלתה של המערערת כפגיעה בעבודה על דרך של מיקרוטראומה, בהתקיימם של כל התנאים הדרושים להכרה זו על פי הפסיקה. 12. אין בידנו לקבל את קביעתו של בית הדין האזורי לפיה המערערת לא הוכיחה קיומם של אירועים זעירים חוזרים ונשנים. אמנם, המומחה מציין בתשובה 3 בחוות דעתו כי המחלה נוצרה על רקע של תהליך תחלואי, אולם באותה נשימה המומחה מדגיש כי אותו תהליך תחלואי נגרם עקב השימוש התכוף שבצעה המערערת בכתפה השמאלית. כאמור לעיל, השימוש התכוף האמור היה כרוך בתנועות חוזרות ונשנות בעבודה שיצרו עומס על כתפה של המערערת, וזהו מקרה ברור של פגיעה בדרך של מיקרוטראומה. ההלכה הפסוקה מקדמת דנא היא כי בית הדין הוא שמכריע בשאלת הקשר הסיבתי ולא המומחה הרפואי (עבל 298/06 המוסד לביטוח לאומי נ' רמי חסון (לא פורסם, 20.9.2006)). כך גם נקבע בבית דין זה: "אין המומחה-היועץ הרפואי בא במקום בית-הדין לפסיקה. הפוסק הוא בית-הדין וחוות-הדעת אינה באה אלא להדריך ולייעץ בתחום שאינו בידיעתו המקצועית של המשפטן, אך הינו בתחום ידיעתו המקצועית של הרופא. לפי שיטת המשפט בישראל חוות-דעת כזאת אף היא בבחינת ראיות ויש להתייחס אליה בהתאם לכך. השוני העיקרי שבין חוות-דעת רפואית מטעם מומחה-יועץ רפואי הפועל מטעם בית-הדין לבין חוות-הדעת של רופא המעיד מטעם צד להתדיינות, הוא במשקל אשר בית-הדין ייחס לחוות-הדעת". (דב"ע לו 8-0 סימיון דוידוביץ נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע ז 374, 383 (1976)) 13. בנוסף לכך יצוין, כי אין בידנו לקבל את טענת ב"כ המוסד לביטוח לאומי לפיה התנאי של קיום פגיעות זעירות בעלות אופי בלתי הפיך אינו מתקיים בענייננו, מקום שהמומחה קבע כי הדלקת בה לקתה המערערת היא בעלת אופי הפיך. על פי הפסיקה, כפי שצוינה לעיל, על המבוטח להוכיח קיומן של פגיעות זעירות שכל אחת מהן הסבה נזק זעיר בלתי הדיר, כך שהצטברות הנזקים הללו זה על גבי זה גורמים בסופו של דבר לנזק הממשי. במקרה דנן, המומחה קבע כי הדלקת בה לקתה המערערת הינה בעלת אופי הפיך, כאשר הפסיקה מתייחסת לשאלת אופיו של כל אחד מהנזקים הזעירים אשר הניבו הפגיעות הזעירות המצטברות, ואין ליתן כל משקל בשלב זה לשאלת הפיכותו של הנזק הממשי שנגרם מהצטברות כל הנזקים הזעירים. במקרה דנן הוכח, בהסתמך על חוות דעתו של המומחה כפי שפורט לעיל, כי הפעולות החוזרות והנשנות שבצעה המערערת גרמו ליצירת עומס על כתפה ולהופעת הדלקת. המקום לדיון בשאלת הפיכותה של המחלה או הפגיעה שנגרמת מהצטברות הנזקים הזעירים הינו בקביעות אחוזי הנכות בוועדה הרפואית, לאחר שהפגיעה מוכרת כפגיעה בעבודה. 14. סוף דבר: הערעור מתקבל. פגיעתה של המערערת מוכרת כ"פגיעה בעבודה". עניינה של המערערת יועבר לועדה רפואית לקביעת אחוזי נכות. המוסד לביטוח לאומי ישא בשכ"ט עו"ד בערעור זה בסך של 2,500 ₪ בצירוף מע"מ, אשר ישולמו למערערת, גב' יפה הראל, תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד למועד התשלום בפועל. כתפיים