פסק דין הנשיא סטיב אדלר 1. בפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע (השופט משה טוינה ונציגי הציבור מר עבדה ומר דלומי; בל 3325/03), בו נדחתה תביעת מר עטיה להכיר במחלת הסוכרת בה הוא לוקה, כפגיעה בעבודה. תמצית העובדות הצריכה לענייננו 2. מר עטיה, יליד שנת 1944, הינו שמאי ביטוח במקצועו ובעל עסק עצמאי הנותן שרות לחברות ביטוח ולאנשים פרטיים. המערער התקשר עם חברת הביטוח "הכשרת היישוב" (להלן - החברה או חברת הביטוח) החל בשנת 1992, כשמאי בלעדי של החברה באזור הנגב. עבודת השמאות שביצע עבור החברה היוותה 30% - 40% מכלל עבודתו, מבחינת היקפה והכנסותיה לעסקו של המערער. במשך השנים, למעט ארוע בודד, לא קיבל המערער הערות בקשר לתפקודו. ביום 10.7.200 זומן המערער לפגישה עם מנהל מחלקת התביעות בחברת הביטוח, מר גרופי, אשר הודיעו בפתח הפגישה, כי חברת הביטוח מבטלת על - אתר את קשרי העבודה עם המערער. המערער שמע הדברים, החל מיד להזיע וחש בחולשה ובטשטוש. מר גרופי ניסה להרגיעו וכיבדו במים. בימים שלאחר זאת היה המערער מודאג וחרד לפרנסתו ולעתיד משפחתו, תוך שחש ברע, סבל מתחושות קשות של חולשה סיחרור וטשטוש. המערער פנה לטיפול רפואי ונשלח לבדיקות, בהן התברר כי הוא סובל ממחלת הסוכרת. עובר ליום 10.7.2000 לא היה ידוע למערער על הסוכרת ולדבריו, בני משפחתו אינם לוקים במחלה זו. ההליך בבית הדין האזורי 3. על בסיס העובדות המפורטות לעיל מינה בית הדין את פרופ' גרטי כמומחה - יועץ רפואי (להלן גם - המומחה), אשר התבקש לענות בשאלת הקשר הסיבתי הרפואי בין התפרצות מחלת הסוכרת לארוע בעבודה מיום 10.7.200. פרופ' גרטי, בחוות דעתו מיום 7.2.2006, ציין כי המערער לוקה בסוכרת מטיפוס 2 (סוכרת של המבוגר), וכי דחק (גורם סטרסוגני) יכול שיהא קשור סיבתית רפואית להופעת סוכרת מטיפוס 1 (סוכרת נעורים) אך אינו נחשב כקשור להופעת סוכרת של המבוגר. המומחה הוסיף, כי תלונות המערער בגין הזעה, חולשה, סחרחורת וטשטוש נבעו קרוב לוודאי מחרדה ולא מן הסוכרת. עם זאת, הוסיף פרופ' גרטי, כי "הגורם הסטרוסגני יכול להעלות את הסוכרת מטיפוס 2 הקיימת לפני כן מעל פני השטח". במענה לשאלות הבהרה, הוסיף המומחה בחוות דעתו מיום 23.5.2006, כי "באופן ודאי, החולה סבל מסוכרת טיפוס 2 עוד לפני הארוע ב 10.7.00, מהסיבה הפשוטה שהמחלה היא תהליך מקונן בצורה סמויה, ויש פער של שנים עד שהיא הופכת לגלויה... הגורם הסטרסוגני, גורם לעליית רמות הסוכר מעל למה שהיו לפני כן אך הוא אינו גורם למחלה. המחלה לא נתגלתה לפני כן כי החולה חש בטוב, לא בדק עצמו בצורה סדירה ולא נלקחו לו בדיקות סוכר בדם כשהוא בצום... לאחר האירוע ב - 10.7.00 עקב הזעה וכמעט התעלפות, נבדק הסוכר בדם ונתגלתה מחלתו". 4. בהסתמך על חוות הדעת, פסק בית הדין האזורי, כי "משנשלל הקשר סיבתי רפואי בין התפרצות מחלת הסוכרת לבין הארוע החריג בעבודה - התביעה נדחית". לאחר מתן פסק הדין, כנראה כתוצאה משגגה, שיגר המומחה חוות דעת נוספת בעניינו של המערער, נושאת תאריך 22.4.2007, חוות הדעת הועברה לעיונם של הצדדים. להשלמת התמונה נביא אף את חוות דעת זו, לאמור: "פיטורין נחשבים לארוע סטרסוגני מס' 2 בסולם הסוציו - פסיכולוגי לאחר מקרה מוות של בן/בת זוג. לאחר הארוע הסטרסוגני הלך החולה להיבדק והוא בן 56... בבדיקות רוטיניות נמצא סוכר 115 מ"ג/ד"ל, "נורמלי" עד 99 מ"ג/ד"ל. יש לציין, שכבר ב 7.6.1999 נמצא סוכר - 144 מ"ג/ד"ל - קרי - סוכרת גלויה...התקף ההזעה בשעת הארוע אינו קשור לסוכרת או לערך הסוכר... אירועים של סחרחורת היו גם לפני האירוע ובוצע CT מח לבירור התסמינים. קיימים שני סוגי מחלות סוכרת: טיפוס 1 (סוכרת של הנעורים) וטיפוס 2 של המבוגר. אירועים של STRESS עלולים להשפיע על הופעת הסוג של סוכרת נעורים אך לא על טיפוס 2 (סוכרת של המבוגר) ממנה סבל החולה גם לפני הארוע. לסיכום - אין קשר בין הארוע הסטרסוגני למחלה. הנושא נדון בפרסומים מדעיים במחקר וגם בבתי משפט, גם בארץ". טענות הצדדים בערעור 5. לשיטת המערער לא היה מקום לדחות את תביעתו, אף בהתייחס לחוות דעתו של המומחה הרפואי. זאת, באשר מחוות הדעת עולה כי קיים קשר סיבתי רפואי בין הדחק הנפשי הימנו סבל המערער בשל האירוע בעבודה מיום 10.7.200 לבין ההחמרה במצבו הבסיסי - הקונסטיציונאלי. בעניין זה, מפנה המערער לתשובות המומחה, כי הגורם הסטרסוגני גורם לעליית רמות הסוכר מעל למה שהיו לפני כן, וכי גורם זה יכול להעלות את הסוכרת מטיפוס 2, הקיימת לפני כן, מעל לפני השטח. לשיטת המערער, עולה מחוות דעתו של המומחה שהמדובר במחלה קונסטיציונאלית שהתפרצה בשל הארוע בעבודה; כאשר לטענת המערער המבחן הקובע לעניין הקשר הסיבתי הרפואי - משפטי, הינו מועד גילוי המחלה או מועד התפרצותה. באת כח המוסד לביטוח לאומי סמכה טיעונה על הנפסק בבית הדין האזורי, תוך שציינה כי חוות דעתו של המומחה להעדרו של קשר סיבתי בין הארוע בעבודה לבין מחלתו של המערער הינה ברורה וחד משמעית. עוד נטען, כי אין כל הוכחה שרמת הסוכר עלתה ביום 10.7.200, אלא רק חודש לאחר מכן, כאשר הטיפול בסוכרת החל רק בשנת 2001. דיון והכרעה 6. לאחר שעיינו בכלל החומר שבפנינו, לרבות בכלל תשובותיו של המומחה הרפואי פרופ' גרטי לשאלות שנשאל, הגענו לכלל מסקנה, כי בדין דחה בית הדין האזורי את תביעת המערער. המערער ביקשנו לראות במחלתו מחלה קונסטיציונאלית שהיתה סמויה עובר לארוע והתפרצה אך בשל הארוע, ומשכך יש להכיר בקיומו של קשר סיבתי בין הארוע בעבודה למחלה. אלא מאי ? סבורים אנו, כי לא זו המסקנה העולה מבחינת כלל תשובותיו של המומחה. מחוות הדעת עולה כי הסוכרת התקיימה בפועל עובר לארוע בעבודה. בחוות דעת המומחה מיום 22.4.2007 אף צויינו ערכי סוכר גבוהים שנמצאו במערער כבר בשנת 1999. המומחה הוסיף וציין, כי: "החולה סבל מסוכרת טיפוס 2 עוד לפני הארוע... יש פער של שנים עד שהיא (הסוכרת) הופכת לגלויה מעל פני המים באחת משתי הצורות הבאות:.... המחלה מתגלה בצורה אקראית... בבדיקת סוכר בדם ובשתן". במקרה דנא נראה, כי הרגשתו הרעה של המערער לאחר הארוע בעבודה, אותה כאמור לא ייחס המומחה הרפואי למחלת הסוכרת הימנה הוא סובל, היא שהביאה אותו להיבדק כחודש לאחר הארוע, אז נמדדו ערכים גבוהים של סוכר. אלא שאין אנו בוחנים את קיומו של קשר סיבתי בין ארוע בעבודה לבין המועד בו אובחנה מחלה במבוטח, אנו בוחנים קשר סיבתי בין המחלה או התפרצותה לבין ארוע כאמור, ומבחינת כללן של תשובות המומחה, עולה, כי המחלה לא נגרמה, לא התפרצה ולא הוחמרה כתוצאת הארוע בעבודה, אלא לכל היותר התגלתה בעקבות ביצוע הבדיקות. 7. תנא מסייע לקביעתנו נמצא לנו ב"דיווח תוצאות" בדיקות שנערכו למערער ביום 7.6.1999, בהן מצויין מפורשות, כדלקמן: GLUCOSE - 144 mg/dl (קרי, רמת גלוקוז גבוהה מערכי הייחוס הנורמליים). לא למותר לציין, כי רמת הגלוקוז שנמצאה במערער ביום 11.8.200 היתה זהה במדויק: 144 mg/dl. בנסיבות אלה, אף אם "הגורם הסטרסוגני יכול שיגרום לעליית רמות הסוכר מעל למה שהיו לפני כן", לא כך קרה במקרה דנא, בו בחינת רמות הסוכר בדם לפני הארוע ולאחריו, מצביעה על רמת סוכר זהה בדם. משכך, אין אנו סבורים כי פסק הדין בעא (מחוזי ת"א) 2557/03 משה לופו - קצין התגמולים (ניתן ביום 25.01.2006) עליו נסמך המערער, נוגע לענייננו, באשר שם דובר במחלה קונטיציונאלית שהתפרצה עקב תנאי השירות ולא כך הדבר כאמור, במקרה דנא. המערער הציג פסקי דין נוספים, שעניינם באפשרות לפרוץ סוכרת מטיפוס 2 בעקבות ארוע דחק ובפרקי הזמן שיכולים לחלוף בין הארוע לבין גילוי המחלה (ראו הודעת המערער מיום 25.11.2007). בנסיבות המקרה דנא, בו על פני הדברים, המחלה מצאה ביטוי בבדיקות דם כבר לפני הארוע בעבודה, סבורים אנו, כי אין אנו נדרשים להכריע בסוגיות סמיכות הזמנים ואפשרות לפרוץ או החמרת סוכרת מטיפוס 2 בשל ארועי דחק. 8. הנה כי כן, סבורים אנו שחוות דעתו של המומחה הרפואי ברורה ולא מצאנו כי המערער הראה טעם טוב מדוע אין להיסמך על חוות הדעת. הלכה היא, כי: "חוות דעתו של המומחה מטעמו של בית הדין היא בבחינת "אורים ותומים" לבית הדין בתחום הרפואי וככלל, בית הדין מייחס משקל מיוחד לחוות הדעת המוגשת לו על ידי המומחה מטעמו, יסמוך ידו עליה ולא יסטה מקביעותיו אלא אם כן קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן לעשות כן" (עבל 251/07 לונה אליהו - המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 4.11.2007, וראו גם דב"ע נו 244 - 0 המוסד לביטוח לאומי - יצחק פרבר, לא פורסם, עב"ל 1035/04 דינה ביקל - המוסד לביטוח לאומי, לא פורסם). לא מצאנו לסטות מן ההלכה במקרה שבפנינו. 9. סוף דבר - הערעור נדחה. אין צו להוצאות. סוכרתביטוח לאומי