פסק דין 1. עניינינו בתביעה כנגד החלטת וועדת הרשות מיום 16/07/10 שלא להכיר בתובע כנכה נזקק לתקופה שמיום 1/10/09 עד 31/07/10. 2. רקע התובע הגיש את התביעה שלפנינו לאחר שביום 16/07/10 הודיע לו הנתבע על החלטת וועדת רשות (להלן:"הוועדה") אשר התכנסה מכח תקנה 18א לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות), התשט"ז - 1956 (להלן: "התקנות") ואשר החליטה לא לאשר את תביעתו להכרה בו כנכה נזקק לתקופה שמיום 1/10/09 ועד ליום 31/07/10, מאחר ולדעת הוועדה יש לתובע סיכוי סביר לעבודה. בהתאם להסכמות הצדדים, ניתן בזאת פסק הדין על סמך כתב התביעה אותו הגדיר התובע כ"ערעור" ועל סמך סיכומי הנתבע אשר הוגשו ביום 15/09/10 ולאחר שחלף הזמן שהקציב בית הדין לתובע להגיב לסיכומי הנתבע. 3. להלן העובדות הרלוונטיות: א. התובע, יליד 1973, פועל במקצועו. ב. התובע נפגע ביום 1/09/08, עת ידו השמאלית פגעה בחתיכת קרמיקה שהיתה שבורה וכתוצאה נפגע בשורש כף יד שמאל. ג. הנתבע היה מאושפז עקב פציעתו, מיום 1/09/08 ועד יום 7/09/08. ד. הנתבע הכיר בפגיעה הנ"ל כתאונת עבודה ונקבעה לתובע תקופת אי-כושר מעבודה לתקופה מיום 2/09/08 עד ליום 31/11/08. ה. וועדה רפואית מדרג ראשון שהתכנסה ביום 6/04/09 קבעה לתובע נכות זמנית בשיעור של 80% מיום 1/12/08 עד יום 28/02/09 ונכות זמנית בשיעור של 50% מיום 1/03/09 עד יום 30/09/09. ו. ביום 13/09/09, קבעה וועדה רפואית לתובע נכות זמנית בשיעור של 30% מיום 1/10/09 עד יום 31/03/10. ז. בעקבות תביעה שהגיש התובע, להכיר בו כ"נכה נזקק" לפי תקנה 18א לתקנות, עבור התקופה שמיום 1/10/09 ועד ליום 31/07/10, התכנסה ביום 16/07/10 וועדת הרשות. 4. להלן טענות בא כח התובע, בתמציתיות: א. בעקבות פגיעתו, אין התובע מסוגל לבצע את עבודתו או כל עבודה אחרת המתאימה לכישורו ולניסיונו. ב. שגתה הוועדה בקביעתה שתפקוד כף ידו השמאלית של התובע הינו סביר למרות מספר מגבלות וכי היה לו סיכוי סביר לעבודה. ג. הוועדה כלל לא התייחסה לאמינותו של התובע, והסתמכה בקביעתה המקפחת את התובע, על השערות גרידא ועל קביעתה שתפקוד יד שמאל של התובע הינו סביר וכי היה לו סיכוי סביר לעבוד. ד. עבודתו של התובע מצריכה מאמץ פיזי ושימוש בכוח פיזי בעיקר של הידיים. פגיעה מהסוג שנפגע התובע, מגבילה משמעותית את יכולתו לחזור לעבודתו וכן לכל עבודה פיזית הדורשת שימוש ושליטה בידיים. ה. הוועדה לא התייחסה בהחלטתה למקצועו של התובע, לאופי עבודתו, לגילו ולכל פרט שיכול להיות רלוונטי להיבט התעסוקתי. ו. הוועדה לא התייחסה לשאלת הסיכוי של התובע לחזור לעבודתו או למצוא עבודה אחרת מבחינת מצב התעסוקה באזור מגוריו, גילו, מקצועו והשכלתו, בהתחשב בהיותו בתקופה של נכות זמנית. ז. הוועדה שקלה שיקולי מסוגלות פיזית לבצע עבודות שונות, במקום לשקול גם את הסיכוי הריאלי של התובע לעבוד או למצוא עבודה בתקופת הנכות הזמנית. ח. טעתה הוועדה עת לא נימקה את קביעתה הלקונית כי לתובע יש סיכוי לעבודה כלשהי. ט. הוועדה לא איפשרה לתובע לטעון בפניה בטרם קבלה החלטה בעניינו. 5. להלן טענות בא כח הנתבע בתמציתיות: א. הוועדה הינה גוף מנהלי מעין שיפוטי וביקורתו של בית הדין על החלטתה צריך שתהיה ביקורת מינהלית, אשר במסגרתה נבחנת סבירות ההחלטה והאם נפלו בה פגמים משפטיים. ב. תקנה 18א לתקנות קובעת כי "נכה נזקק" הוא "מי שנקבעה לו נכות לזמן מוגבל או נכות שדרגתה זמנית והרשות קבעה לבקשת המוסד או על פי בקשתו...כי אין לנכה סיכוי סביר לעבודה כלשהי עקב הפגיעה בתאונה וכי אין לו הכנסות מהתעסקות". ג. הוועדה קבעה כי לתובע היה סיכוי סביר לעבודה כלשהי, ונימקה החלטתה בכך שלפי תיאור הוועדות הרפואיות יש תפקוד סביר עם כף יד שמאל, למרות מספר מגבלות קלות. ד. הוועדה נימקה את החלטתה הנ"ל בכך שמצבו הרפואי של התובע בתקופה הרלוונטית לא היה בו כדי למנוע ממנו סיכוי סביר לעבודה כלשהי. ה. לא נפל כל פגם משפטי בהחלטת הוועדה הרשות והיא עומדת במבחן הסבירות. ו. הוועדה ביססה החלטתה על הבדיקות הרפואיות בוועדות הרפואיות מיום 21/04/10 ומיום 13/11/09 אשר הפכו לחלק בלתי נפרד מהחלטת הוועדה. ז. הוועדה אינה אמורה לכלול בשיקוליה התייחסות לאופי עבודתו של התובע ולגילו. ח. לא נפל כל פגם משפטי בהחלטת הוועדה ולכן יש לדחות את התביעה. 6. הוראות הדין הרלוונטיות תקנה 18א לתקנות מתייחסת להגדרת נכה נזקק כלהלן: "(א) בתקנה זו- "הרשות" - וועדה המורכבת מפקיד השיקום כמשמעותו בתקנות הביטוח הלאומי (שיקום מקצועי), תשט"ז-1956, מרופא מוסמך ומעובד המוסד שנקבע לכך על ידי מנהל ביטוח נפגעי עבודה. "נכה נזקק"- מי שנקבעה לו נכות לזמן מוגבל או נכות שדרגתה זמנית והרשות קבעה לבקשת המוסד או על פי בקשתו או מיוזמתה היא כי אין, לנכה סיכוי סביר לעבודה כלשהי עקב הפגיעה בעבודה ואין לו הכנסה מהתעסקות. נ (ב) הרשות רשאית לקבוע לנכה נזקק נכות לזמן מוגבל או נכות שדרגתה זמנית בשיעור של 100% לתקופה שלא תעלה על 4 חודשים. (ג) הרשות רשאית לדרוש מהנפגע או מהמוסד להמציא לה מידע נוסף הדרוש לה לצורך מתן החלטתה, כן רשאית היא לדרוש מן המוסד לבצע חקירה לאימות נתונים ולקביעת עובדות כדרוש לצורך מתן החלטתה לפי תקנה זו, תקנה 16א או תקנה 17; דרישת הרשות תפורט ותנומק בפרוטוקול. ב (ד) חומר חקירה ומידע אחר שהעביר המוסד לרשות ולוועדה, יועבר אף לנפגע." מטרת התקנה היא לעזור, לתקופה מוגבלת, לנפגעי עבודה אשר עקב הפגיעה אינם יכולים לעסוק בכל עבודה, ואין להם הכנסה מהעבודה בפועל, ולכן עלולים למצוא עצמם בלי פרנסה, על אף שמצבם הרפואי באותה תקופה אינו מצדיק קביעת דרגת נכות של 100%, ייחשב כאילו שיש להם דרגת נכות של 100% בשל שיקולים לבר-רפואיים, כגון סיכוייהם הסבירים לעבודה כלשהי באותה תקופה. הסמכות לקבוע אם מי שנקבעה לו דרגת נכות זמנית כתוצאה מפגיעה בעבודה הוא "נכה נזקק" נתונה ל"וועדת רשות" ולא לבית הדין. זאת, מאחר והקביעה נתונה לשיקול הדעת של הוועדה. לכן, בדיקת בית הדין מצטמצמת לסבירות החלטת וועדת הרשות, עת שקלה האם קיים סיכוי סביר לעבודה כלשהי עקב הפגיעה בעבודה, אם לאו והאם נשמרו עקרונות הצדק הטבעי בדרך פעולה של וועדת הרשות ובהחלטתה. בהתאם לפסיקה, חובות הוועדה כוללות "...ניהול פרוטוקול ; קיום זכות הטיעון כהלכתה; הנמקת החלטתה; גילוי מידע בעניינו של המבוטח וכל כיוצ"ב. על הוועדות הללו לפעול על פי כללי המשפט המנהלי ולהקפיד על קיומם של כללים אלה, בד בבד עם מיצוי מומחיותן הרפואית...". [עב"ל (ארצי) 464/99 המוסד לביטוח לאומי - פנחס ארבל, פד"ע לז 249]. 7. דיון ומסקנות א. מעיון בפרוטוקול וועדת הרשות עולה כי היא הייתה מודעת לגילו של התובע (יליד 1973), היתה מודעת לתאריך פגיעתו (1/09/08) וכן היתה מודעת למהות פגיעתו - " חתך בשורש כך יד שמאל עם פגיעה בעורק הרדיאלי העצב המדיאלי בגידים- מכופפים שכולם עברו תפירה". עוד עולה כי הוועדה היתה מודעת למקצועו של התובע שהרי עניין זה נרשם בפרוטוקולים של הוועדה הרפואית מדרג ראשון, אשר עמדו בפני הוועדה ביחד עם מסמכים שונים לרבות אישור המעביד. ב. הוועדה אף היתה מודעת לכך שמאז הפגיעה לא חזר התובע לעבודה (סעיף 3 לפרוטוקול וועדת הרשות). ג. מעיון בפרוטוקול הוועדה עולה כי הוועדה דחתה את תביעת התובע להכיר בו כנכה נזקק, לתקופה שמיום 1/10/09 ועד ליום 31/07/10, בנימוק כי התובע מסוגל לעבודה כלשהי כלשון התקנה, שכן: "לפי תיאור הוועדות יש תפקוד סביר עם כף יד שמאל למרות מספר מגבלות קלות שתוארו ועל כן היה לו סיכוי סביר לעבודה כל שהיא כגון חניין סדרן שומר מתדלק". כאמור בתקנה, וועדת הרשות היתה אמורה לקבוע אם לתובע יש סיכוי סביר לעבודה כלשהי עקב הפגיעה בעבודה, אולם שיקוליה אינם אמורים להיות רפואיים בלבד, אלא גם תעסוקתיים. עצם העובדה שוועדת הרשות כוללת בהרכבה פקיד שיקום, יש בה כדי ללמד שיש לשקול שיקולים תעסוקתיים ולא רק רפואיים, שכן אחרת די היה בהשארת ההחלטה לוועדה רפואית. בנוסף, אילו השיקולים הראויים היו שיקולי כושר רפואי בלבד, לא היה כל טעם בתקנה, שכן אילו השיקולים הרפואיים היו מצדיקים קביעת דרגת נכות זמנית גבוהה יותר (של 100%) היה הדרג הרפואי (הוועדה) קובע דרגה זאת כדרגת הנכות הזמנית. מאחר והוועדה הסתמכה בנימוק הדחייה על תיאור הוועדות הרפואיות ביחס לתובע, דהיינו על מצבו הרפואי, ועל מצב זה בלבד, מבלי להתייחס כלל לסיכוייו של התובע למצוא עבודה לתקופת הנכות הזמנית, בהתחשב בהיבטים תעסוקתיים, הכוללים בין היתר את מצב התעסוקה באזור מגוריו של התובע, גילו, השכלתו, ועוד נתונים רלוונטיים לעניין סיכוייו הסבירים של התובע למצוא עבודה בעת נכותו הזמנית, הרי שנפל פגם משפטי בקביעתה. בנוסף, עקרונות הצדק ואף כללי המינהל התקין מחייבים כי החלטתה של רשות תובא בפני נשוא ההחלטה באופן מנומק, שיש בו כדי להצביע על הסיבות שהביאו את הרשות לקבלת ההחלטה. ההנמקה נדרשת גם כדי שבית הדין יוכל להפעיל ביקורת שיפוטית על ההחלטה. הוועדה נימקה את החלטתה בצורה תמציתית ולא ניתן ללמוד ממנה מהם השיקולים התעסוקתיים שעמדו בבסיס אותה החלטה, כשמחובת הוועדה להתייחס אליהם. לעניין ההנמקה הנדרשת, ניתן להסיק מהפסיקה בעניין ההנמקה הנדרשת מוועדה רפואית לעררים הקובעת דרגת אי-כושר, לעניינינו- "בבואה לקבוע את דרגת אי הכושר על יסוד האמור, אין די בכך שהוועדה תנמק החלטתה בכך, שהיא 'בדעה שהתובע מסוגל לעבודה ביום עבודה מלא, שאינה מצדיקה מאמץ פיזי ניכר...בעבודות כגון: אריזה ומיון וכו''' האמור הינו מסקנה ולא הנמקה מספקת לקביעת דרגת אי הכושר". [עב"ל(ארצי)327/03 עזאת מוהרה - המוסד לביטוח לאומי (15.4.04)]. מאחר והוועדה צריכה לשקול ולהתחשב לא רק בנכותו הרפואית ובמגבלותיו של התובע כאמור בדו"ח הפוסק הרפואי, אלא גם בנסיבות העובדתיות המסויימות של המקרה, צריכה היתה הוועדה לאפשר לתובע להציג בפניה את הטענות שעשויות היו להכריע את הכף ולהוות בסיס לנימוקי החלטתה לגבי סיכויי התובע למצוא עבודה כלשהי - מקצועו, בעייתיות הפגיעה ביד ועוד נתונים רלוונטיים לעניין סיכוייו הסבירים של התובע למצוא עבודה בעת נכותו הזמנית. בהעדר כל אלה, בית הדין אינו יכול לבחון האם אכן מילאה הוועדה את תפקידה כמתחייב מהחוק והתקנה מכוחה היא פועלת. הנמקתה של הוועדה לוקה איפוא בחסר ובכך נפלה טעות משפטית בהחלטתה. 8. סוף דבר - התביעה מתקבלת. 9. עניינו של התובע יוחזר לוועדה על מנת שתפעל כדלקמן: א. תאפשר לתובע להעלות טענותיו לפיה (כשהוועדה רשאית להורות כי עניין זה ייעשה בכתב) באשר למקצועו, הכשרתו המקצועית, מצב התעסוקה וכד', ולאחר מכן תיתן החלטתה ותפרט את שיקוליה במסגרת הנמקת ההחלטה. ב. תשקול מחדש את הקביעה בשאלה האם נוכח נתוניו האישיים ומצבו הרפואי והתעסוקתי של התובע, מתקיימים בו התנאים הנדרשים להכרה בו כ"נכה נזקק" בהתאם לתקנה 18א' לתקופה מיום 1/10/09 ועד ליום 31/07/10, או לא. 10. בנסיבות העניין הרינו מחייבים את הנתבע לשלם לתובע סכום של 2,000 ₪ בגין שכ"ט עו"ד בצירוף מע"מ כחוק, סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום, אם לא ישולם בתוך 30 יום. 11. כל אחד מהצדדים רשאי לערער על פסק דין זה, בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 יום מיום שפסק הדין יומצא לו. נכותנכה נזקקביטוח לאומי