פסק דין 1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי ירושלים (השופטת יפה שטיין; בל 12062/04) בו נדחתה תביעת המערער לתשלום גמלת ילד נכה על פי תקנה 4(ג)(2) לתקנות הביטוח הלאומי (דמי מחייה, עזרה ללימודים וסידורים לילד נכה), התשנ"ח-1998 (להלן: התקנות). פסק הדין ניתן על ידי המותב שישב בדיון בתיק. 2. אין חולק כי בנו של המערער, יליד 2002, סובל ממחלת ניוון שרירים, והחל מיום 1.1.2003 הוא מאושפז בבית חולים "אלין". על פי חוות דעת המומחה שמינה בית הדין - פרופ' רכס, ה"ילד לוקה במחלקת שרירים ניוונית, למחלה זו אין מרפא, והיא על פי טבעה מתקדמת ומחמירה באיטיות ובאופן קבוע. העובדה כי הילד מונשם מעידה על חולשת השרירים ממנה הוא סובל, והילד מאושפז לצורך סיעודי בלבד ואין שיקום או ריפוי במחלה זו". 3. בית הדין האזורי דחה את התביעה, תוך שהוא קובע, כי מטרתה של תקנה 4 הינה "לתת תמיכה נוספת למשפחות שילדם הנכה נמצא בתקופה זמנית של אשפוז לצורך ריפוי או שיקום, ולא לתת תשלום קבוע ומתמשך למי שילדו מאושפז לתקופה ארוכת טווח, לצורך סיעוד". בנסיבות אלה ועל סמך חוות דעת המומחה, נדחתה התביעה. 4. תקנה 4 לתקנות קובעת כדלקמן: 4. (א) גמלאות לפי תקנות אלה ישולמו כל עוד מתקיימים כל אלה: (1) הילד הנכה נמצא בישראל; (2) הילד הנכה אינו מוחזק כלל בתנאי פנימיה במוסד שבו ניתנים שירותי רפואה, שירותי סיעוד או שירותי שיקום, ואינו מוחזק בידי משפחה אומנת. (ב) על אף האמור בתקנת משנה (א)(1), אם הילד הנכה יצא את ישראל ובתכוף לפני יציאתו שולמה בעדו גמלה לפי תקנות אלה במשך חודשיים רצופים לפחות - יימשך תשלום הגמלה לתקופה נוספת של 6 חודשים, מהחודש שבו יצא את ישראל; המוסד רשאי, לפי שיקול דעתו, להאריך את התקופה האמורה עד 24 חודשים מהחודש שבו יצא הילד הנכה את ישראל, אם נתקיים בילד הנכה אחד מאלה: (1) הוא יצא את ישראל לצורך טיפול רפואי; (2) הוא גר עם הורהו העובד מחוץ לישראל, בשליחות מטעם מעבידו הישראלי. (ג) על אף האמור בתקנת משנה (א)(2), תשולם גמלה לפי תקנות אלה, בעד ילד נכה אם מתקיים אחד מאלה: (1) הילד הנכה מוחזק במוסד כאמור והוריו נושאים בכל הוצאות אחזקתו במוסד; (2) הילד הנכה נמצא בבית חולים לשם ריפוי או שיקום רפואי בשל ליקוי גופני, והורהו או מי שמקבל גמלה בעדו נמצא עמו ונוטל חלק בטיפול בילד. 5. עיקר טיעוניו של המערער הם, כי לא היה מקום להסתמך על חוות דעת המומחה באשר למשמעות המינוחים של "ריפוי ושיקום רפואי" המופיעים בתקנה 4(ג)(2). בנסיבות המקרה שלפנינו, מקבל הילד טיפול אנטיביוטי לצורך ריפוי ונצפה גם שיפור קליני במצבו; זאת בנוסף לטיפולים הפיסיותרפיים הניתנים לו. לכן יש לראותו כמי ש"נמצא בבית חולים לשם ריפוי או שיקום רפואי". מאידך טען המוסד, כי יש להבחין בין פעולות ריפוי ושיקום המוגבלות בזמן ודורשות תכנית טיפולית להשגת יעד הריפוי, לבין אשפוז סיעודי ללא גבול. במקרה שלפנינו מדובר באישפוז סיעודי, לכן דין הערעור להידחות. 6. לאחר שבחנו כלל נסיבות המקרה, וטיעוני הצדדים, סבורים אנו כי דין הערעור להידחות. תכלית תשלומה של גימלת הילד הנכה הינה, סיוע כספי להורים המגדלים את ילדם הנמצא עימם, במימון דמי מחיה, עזרה ללימודים וסידורים, בשל היות ילדם זקוק להשגחה ומתקשה בביצוע פעולות יום יום. לאור זאת קובעת תקנה 4(א)(2), כי ככל שהילד אינו חי עם הוריו, אלא מוחזק מחוץ לביתו במוסד שבו ניתנים שירותי רפואה, סיעוד או שיקום או אצל משפחה אומנת - לא קמה להורים זכאות לתשלום גמלת ילד נכה בגינו. מאותו טעם גם נקבע החריג של זכאות להמשך קבלת גמלה בחו"ל, רק אם הילד גר עם הורהו העובד מחוץ לישראל (תקנה 4(ב)(2)). 7. משכך הם הדברים, לאור תכלית תשלום הגימלה כאמור נקבע סייג לכלל שבתקנה 4(א)(2), לגבי ילד שאינו אצל הוריו, אלא מוחזק בתנאי פנימייה במוסד בו ניתנים שירותי רפואה, שירותי סיעוד או שירותי שיקום. על פי אותו סייג תקום להורים זכאות לגימלה, אם הילד נמצא זמנית מחוץ לבית, בבית חולים לצורכי ריפוי או שיקום רפואי (תקנה 4(ג)(2)). 8. אכן, המונחים "ריפוי" ו-"שיקום" המופיעים בתקנה 4(ג)(2) הינם מונחים משפטיים. אולם, אין להסיק על משמעותם המשפטית אלא לאור התשתית העובדתית בדבר מצבו הרפואי של הילד. בנסיבות המקרה שלפנינו, פירט פרופ' רכס את מצבו הרפואי של הילד, ומתיאורו עולה, כי הילד מוחזק בבית החולים "אלין" לשם קבלת טיפול סיעודי, הכרוך על פי טיבו גם בטיפול רפואי אנטיביוטי, וגם טיפול פיסיותרפי לשם שמירה על המצב הקיים, אבל אין הוא טיפול זמני שתכליתו ריפוי או שיקום רפואי, לשם השבתו לאחר מכן להוריו הצריכים עזרה במימון צרכיו המיוחדים עקב אחזקתם אותו. 9. סוף דבר - לאור האמור, דין הערעור להידחות, ללא צו להוצאות. קטיניםניוון שריריםשריריםביטוח לאומי