פסק דין השופט יגאל פליטמן בפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בירושלים (השופטת אורנית אגסי ונציגי הציבור מר אבוטבול ומר גורדון; בל 11063/03) בו נדחתה תביעת המערערים לקבוע, כי הם תושבי ישראל, וכתוצאה מכך, כי הם זכאים לתשלום קצבת ילדים עבור בתם. בית הדין האזורי קבע ביום 14.6.2005, כי המערערים לא הרימו את נטל ההוכחה להראות שהינם תושבי ישראל, ועל כן, דחה את התביעה. על פסק דין זה הוגש ערעור לבית הדין הארצי (עבל 381/05), אשר סבר, כי "השאלה האם בית המערערים בקלנדיה הינו בתחום ישראל או מחוצה לו, לא לובנה דיה, והיא מצריכה הכרעה ברורה וחד משמעית", ולפיכך הורה להחזיר את התיק אל בית הדין האזורי, על מנת ש"יורה למוסד להמציא תעודת עובד ציבור אשר תתייחס לשאלת מיקומו של בית המערערים בקלנדיה, קרי, האם הינו בתחום מדינת ישראל או מחוצה לו" (להלן- פסק הדין). 4. ביום 2.8.2006 הוגשה לבית הדין האזורי תעודת עובד ציבור מטעמו של מר יהושע כרמלי, מנהל מרחב ירושלים של המרכז למיפוי ישראל (להלן- התעודה). לתעודה צורפו מפת הגוש בו נמצא ביתם של המערערים, מפת ממ"ג בקנה מידה של 1:10,000, והעתק מהיתר בניה שקיבל המערער עבור ביתו בקלנדיה (להלן- הבית), בו מזוהים הגוש והחלקה בהם מצוי הבית, כחלקה 9, אשר נמצאת בגוש 3 (שנקרא גם גוש 29503). על פי התעודה, גוש 3 מצוי כולו מחוץ לתחום השיפוט של מדינת ישראל, וממילא גם חלקה 9, ובה ביתם של המערערים, אינה מצויה בתחום השיפוט של מדינת ישראל. 5. במהלך חקירתו של מר כרמלי בבית הדין האזורי הסתבר, כי בשל טעות טכנית, לא העביר המוסד לבית הדין את המפה השנייה שצורפה לתעודה, מפת הממ"ג, אלא רק את המפה הראשונה, היא מפת הגוש. עוד התברר, כי המוסד לא ביקש ממר כרמלי לבדוק את מיקומו הספציפי של הבית, אלא להתייחס לזיהוי הבית על פי הגוש והחלקה בהם הוא מצוי במפות, ולפיכך, מר כרמלי לא ביקר בעצמו במקום, אלא נתן את חוות דעתו על פי המפות בלבד. 6. המערערים ביקשו לחייב את המוסד להמציא את המפה השנייה שצורפה לתעודה. בית הדין האזורי דחה בקשה זו, וקבע, כי הוא מסתפק במפה הראשונה שצורפה, בשל חוסר הרלבנטיות של המפה השנייה, לאור חוות דעתו של מר כרמלי. 7. בית הדין האזורי קבע, כי יש לקבל את חוות דעתו של מר כרמלי, לאור חקירתו הנגדית שהייתה עקבית ואמינה, בה הסביר כי במקרה דנן, אין צורך בביקור במקום שכן הבית ממוקם מרחק רב מגבול תחום השיפוט של ירושלים, ואין מדובר במקרה גבולי בו יש לשלוח מודד למקום. לאור האמור, דחה בית הדין האזורי את התביעה, ומכאן הערעור שבפנינו. 8. טענתם העיקרית של המערערים הייתה, כי המוסד לא קיים את הוראותיו המדויקות של פסק הדין, בו נקבע כי יש לבדוק את מיקומו הספציפי של הבית, אלא ביקש ממר כרמלי לבדוק האם הגוש והחלקה בהם ממוקם הבית מצויים בתחום מדינת ישראל. מר כרמלי אישר בחקירתו, כי אם היה המוסד מבקש ממנו לאתר בית מסוים, היה עליו לצאת לשטח, לאתר את הבית ועל סמך כך לחוות דעתו. יותר מכך. בית הדין האזורי אישר בהחלטתו מיום 3.10.2006 כי "עלה מהחקירה של המודד קושי ב"זיהוי" המיקום של הנכס אל מול המפות ובכך לא פעל הנתבע על פי הנחיות בית הדין הארצי". על כן, ומשנטל ההוכחה להראות כי המערערים אינם גרים בתחום השיפוט של מדינת ישראל מוטל על המוסד, יש לקבל את הערעור. 9. נציין, כי המערערים טענו בערעור גם טענות הקשורות לתביעתם הראשונה, אשר כבר נדחו לגופן בפסק הדין, ואשר אינן קשורות לעניין שלשמו הוחזר התיק אל בית הדין האזורי. על כן, לא מצאנו כי יש מקום להתייחס אליהן. 10. בישיבת קדם הערעור הוחלט, כי ב"כ המערערים יכתיב תמצית טיעונו, מעבר לאמור בהודעת הערעור, לפרוטוקול, כי ב"כ המוסד תכתיב סיכומיה לפרוטוקול אשר ייחשבו לסיכומים מטעמה, וכי ב"כ המערער יגיש לאחר מכן סיכומיו בכתב. פסק הדין יינתן על ידי המותב על סמך הסיכומים וכל החומר שבתיק. 11. ב"כ המערערים חזר, בעיקרו של דבר, על טיעוניו בערעור, והוסיף, כי היתר הבניה כלל אינו רשום על שמם של המערערים, אלא על שמו של מישהו אחר. 12. ב"כ המוסד הגיבה, כי אין ממש בטענה זו, שכן היתר הבניה מתייחס לג'ומעה עלי חסן שאטרה. ג'ומעה הוא שמו הפרטי של המערער, עלי חסן הוא שם אביו של המערער ואילו שאטרה הוא כינויו של המערער. עניין השם הוכח בבית הדין האזורי. זאת ועוד. בהיתר הבניה מצוינים הגוש והחלקה בהם מצוי הבית, ובתעודה נקבע כי השטח כולו מצוי מחוץ לתחום השיפוט של ירושלים, ועל כן ברור שבית שמצוי בשטח זה יהא גם הוא מחוץ לתחום. בענייננו לא מדובר במקרה גבולי אלא בבית שנמצא כ-400 מטר מחוץ לתחום, אשר לא יכולה להיות טעות לגביו. מטעם זה גם אין צורך להוציא מודד לשטח. עדותו של מר כרמלי נמצאה מהימנה בבית הדין האזורי, אשר הסביר בהרחבה מדוע הוא מקבל את התעודה. 13. נציין, כי בתום ישיבת קדם הערעור, אפשרנו לב"כ המערערים לצרף לסיכומיו ראיות שיוכיחו כי ביתם של המערערים אינו מצוי בגוש ובחלקה שנבחנו על ידי מר כרמלי, אולם ב"כ המערערים לא צירף דבר לסיכומיו. 14. דיון והכרעה: לאחר שנתנו דעתנו לטיעוני הצדדים ולכלל החומר שהובא לפנינו, הגענו למסקנה, כי דין הערעור להידחות, מן הטעמים הבאים: א. מסיכומי המוסד בבית הדין האזורי עולה, כי המערערת היא שצירפה את היתר הבניה לתביעתה לתשלום קצבת ילדים שהוגשה למוסד בשנת 1993. המוסד גם הראה, בין היתר על ידי הצגת צילום של תעודת הזהות של המערער, כי השם הנקוב בהיתר הבנייה הוא שמו של המערער וכינויו. אשר על כן, דינן של טענות המערערים באשר לתוקפו של היתר הבניה- להידחות. ב. לא מצאנו כי נפל כל פגם באופן התנהלותו של המוסד במילוי מצוות פסק הדין, משהוכח על פי היתר הבניה כי הבית מצוי בחלקה 9 שבגוש 3, ומשהוכח כי הגוש כולו מצוי מחוץ לתחום השיפוט של מדינת ישראל, הן על פי התעודה שהוגשה על ידי מר כרמלי והן על פי המפה שצורפה אליה, גם מבלי להזדקק למפה שנשמטה. זאת ועוד. משהוכח כי הבית אינו מצוי בקרבת מקום לגבול תחום השיפוט, אלא הוא מרוחק ממנו מרחק של כ-400 מטרים, מקובלת עלינו טענת המוסד כי לא עלה צורך לשלוח מודד לשטח, אלא די בזיהוי מיקום הבית על פי המפות, וכי יש בכך כדי למלא אחר מצוות פסק הדין ולהראות, כי המערערים אינם תושבי ישראל. ג. כלל פסוק הוא, כי אין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בממצאיה של הערכאה הדיונית באשר למהימנותן ולמשקלן של הראיות והעדויות המוצגות בפניה. לפיכך, לא מצאנו כי יש מקום להתערב בקביעת בית הדין האזורי, לפיה יש בתעודה שהגיש מר כרמלי כדי להוכיח את מיקומו של הבית, כמו גם בקביעתו של בית הדין האזורי, אשר נומקה בהרחבה, לפיה חקירתו של מר כרמלי הייתה עקבית ואמינה. ד. לאור האמור, לא מצאנו כל טעות משפטית המצדיקה את התערבותנו בפסק דינו של בית הדין האזורי, הראוי להתאשר מטעמיו, במסגרת הוראתה של תקנה 108 (ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב - 1991. 15. סוף דבר - הערעור נדחה ללא צו להוצאות. נטל ההוכחהמשרד הפניםתושבות