פסק דין השופטת ורדה וירט-ליבנה 1. בפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב (השופטת אפרת לקסר ונציג הציבור מר אברהם בקשי; בל 3913/05) בו נדחתה תביעתו של המערער להכיר באירוע מוחי עקב אירוע חריג שאירע לו לטענתו בעבודתו ביום 22.6.04, כתאונת עבודה על פי חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1955. להלן העובדות העולות מפסק דינו של בית-הדין האזורי: 2. המערער, יליד 1950, עובד כנגר עצמאי בשותפות עם מר משה לוי (להלן גם מר לוי) בנגריה. המערער לקה באירוע מוחי ואושפז ביום 22.6.04. על פי טענתו, האירוע המוחי נגרם עקב אירוע חריג בעבודתו באותו יום. תביעתו למוסד לביטוח לאומי לתשלום דמי פגיעה נדחתה בהודעת פקיד התביעות מיום 16.1.05. מכאן תביעתו לבית הדין האזורי. 3. על פי טענת המערער, בעת שהוא עבד עם מר לוי על הכנת ארונות אמבטיה המיועדות להזמנה ללקוח, התברר שנעשתה טעות על ידי מר לוי במדידת הארונות לאחר שנחתכו החומרים, טעות שמשמעותה נזק כספי ואיחור בביצוע ההזמנה ללקוח. לטענתו, הוא התרגז על מר לוי בשל הטעות והתפתח ויכוח קשה ביניהם במשך 10 דקות, אשר היה כרוך בצעקות, חילופי דברים, מתח ועצבים. המוסד לביטוח לאומי טען כי לא אירע למערער כל אירוע חריג בעבודתו באותו יום. פסק דינו של בית הדין האזורי: 4. בפני בית הדין האזורי העידו המערער ומר לוי. בית הדין האזורי לא שוכנע כי התקיים למערער אירוע חריג בעבודתו באותו יום, וזאת מהטעמים הבאים: א. המערער לא ציין כי היה לו ויכוח כלשהו בפני רופאי בית החולים כאשר הגיש לאשפוז. ההסבר לכך שהביא המערער בחקירתו, לפיו הוא היה מעורפל בעת הגיעו לבית החולים, לא התקבל. ב. בטופס התביעה שהגיש המערער למוסד לביטוח לאומי ביום 19.8.04 הוא תיאר את הפגיעה כ"יום עבודה רגיל בעסק. לפתע הרגשתי חולשה בלתי מובנת ברגל שמאל וביד שמאל...". אין כל אזכור בטופס התביעה לקיומו של ויכוח בעבודה. ג. משמיעת עדויותיהם של המערער ומר לוי שוכנע בית הדין האזורי כי גם אם היה ויכוח, לא היתה בו חריגות כלשהי. המערער ומר לוי ניסו להעצים את הויכוח בפני בית הדין, הם לא זכרו כלל מה היתה הטעות שגרמה לאותו ויכוח, והתגלו סתירות מהותיות בין עדותו של המערער לזו של מר לוי. הסתירות התגלו בקשר לסיבה לפרוץ הויכוח, גובה הנזק כתוצאה מהטעות וזמן הספקת החומר הנוסף. אשר על כן, דחה בית הדין האזורי את התביעה. מכאן הערעור שבפנינו. 5. הדיון בערעור זה נערך בדרך של סיכומים בכתב. טענות הצדדים בערעור: 6. המערער טוען בפנינו כי טענותיו הוכחו כנדרש בבית הדין האזורי, והעדויות בעניין היו מהימנות ועקביות. כן טוען, כי אין בעובדה שהוא לא ציין בפני רופאיו ו/או בטופס התביעה שהגיש את קיומו של הויכוח כדי לשלול את קיומו של האירוע החריג. עוד מוסיף וטוען, כי לא היו למעשה סתירות בעדויות, והסתירות עליהן הצביע בית הדין האזורי מלמדות דווקא על מהימנותן של העדויות. המוסד לביטוח לאומי, מנגד, טוען כי יש לאשר את פסק דינו של בית הדין האזורי מטעמיו. דיון והכרעה: 7. לאחר שנתנו דעתנו למכלול טענות הצדדים, לתשתית העובדתית שנפרשה בבית הדין האזורי ובפנינו ולפסק דינו של בית הדין האזורי, אנו מחליטים לדחות את הערעור ולאשר את פסק דינו של בית הדין האזורי, מטעמיו, לפי תקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) תשנ"ב-1991. פסק הדין של בית הדין האזורי מנומק היטב בעובדותיו ומבוסס במסקנותיו המשפטיות ולא נמצא טעם המצדיק התערבותנו בו. הערעור עוסק בעיקרו בממצאים עובדתיים בהם אין ערכאת הערעור נוהגת, בדרך כלל, להתערב. לא מצאנו במקרה זה עילה לחרוג מכלל זה. בית הדין האזורי התרשם באופן בלתי אמצעי מעדויותיהם של המערער ושל שותפו, מר לוי, והוא מצא כי עדויותיהם לא היו מהימנות בעיניו, וכי השניים ניסו להעצים את הויכוח בפני בית הדין. אין מדובר כאן בסתירות קלות שנתגלו בעדויות, אלא בסתירות מהותיות, היורדות לשורש גרסתו של המערער. כמו כן, האמור בתעודה הרפואית של המערער ביום אשפוזו ובטופס התביעה שהגיש למוסד לביטוח לאומי מחליש מאוד את גרסתו של המערער בדבר קיומו של האירוע החריג הנטען. גם אם הזכיר המערער את קיומו של הויכוח בפני חוקר המוסד לביטוח לאומי, הדבר אירע כשלושה חודשים לאחר האירוע החריג הנטען, ואין בכך כדי להוות מסמך שנכתב סמוך למועד האירוע ואין באמור בו כדי להטות את הכף לטובתו של המערער. עסקינן במחלוקת עובדתית, אשר ההכרעה בה בבית הדין האזורי ניתנה על דרך של ממצאי מהימנות עדים, ולא שוכנענו כי מתקיים במקרה זה מקרה חריג ומיוחד המצדיק התערבותנו בממצאיו של בית הדין האזורי. אשר על כן, אין מנוס אלא לדחות את הערעור. 8. סוף דבר: הערעור נדחה. אין צו להוצאות. אירוע מוחיהתחום הנפשילחץ נפשי / מתח נפשיעצבים