מסירת מידע כוזב לביטוח לאומי

פסק דין 1. התובעת קבלה מהנתבע גמלת הבטחת הכנסה החל מחודש 09/03. לאחר חקירה שערך הנתבע, נשללה זכאותה של התובעת לגימלה, רטרואקטיבית, בשל מגורים עם בן זוג שהוא בעלים ברכב ומסירת מידע כוזב כאמור במכתב הנתבע מיום 18.01.06 כלהלן: "הנך מתגוררת עם בן זוג לפיכך אינך זכאית לגמלה בזכות עצמך בנפרד ממנו. בן זוגך בעל רכב ולכן לא ניתן לבדוק זכאותכם המשותפת לגמלת הבטחת הכנסה. מסרת מידע כוזב לעניין מגורים עם בן זוג ואנו רואים זאת בחומרה רבה. עובדה זו כשלעצמה שוללת את הזכאות לגמלה (סעיף 19 לחוק). הודעה על חוב לתקופה מ- 9.03 ועד 11.05 תשלח בנפרד." כנגד החלטה זו של הנתבע התביעה שבפנינו. 2. בכתב התביעה, טענה התובעת, כי מאז שהגיעה לארץ בחודש יולי 2002 היא מתגוררת באותו בית עם בן הזוג הנטען (להלן "גוסטבו") וכי הם חיו כידידים שמתגוררים באותו בית. התובעת ציינה, כי היה הסכם בינה לבין גוסטבו כי הוא משלם את שכר הדירה והיא מטפלת בעבודות הבית ואולם, אין מדובר בהסכם "משפחתי" או הסכם בין בני זוג. התובעת טענה, כי רק מאוחר יותר הפך הקשר בינה ובין גוסטבו "יותר ריגשי" וכי נכון להיום היא וגוסטבו בני זוג. התובעת ביקשה כי בית הדין ייבחן את דרישתו של הנתבע ממנה להשבת הכספים שניתנו לה בתקופה מ- 9.03 ועד 11.05. 3. לטענת הנתבע, מבדיקה שערך עלה כי התובעת גרה במגורים משותפים עם בן זוג שהינו בעל רכב. לטענת הנתבע, מאחר והתובעת לא הודיעה על כך לנתבע נוצר לה חוב אשר עליה להשיבו. 4. השאלה שעומדת לפנינו להכרעה בתיק זה היא האם ניתן לראות בתובעת ובגוסטבו כ"בני זוג", לפי הגדרתו של מונח זה בסעיף 1 לחוק הבטחת הכנסה, התשמ"א - 1980 (להלן - החוק). אם כך הוא, אזי בצדק נשללה זכאות התובע לקצבה להבטחת הכנסה . הכרעה 5. סעיף 1 לחוק כפי שהוא בתוקף לאחר תיקונו (תיקון מס' 18, תחולה מיום 1/1/03), מגדיר את המונח "בני זוג", כך: "לרבות איש ואשה הידועים בציבור כבני זוג ומתגוררים יחדיו.". סעיף 4 לחוק, קובע: "(א) הזכאות לגימלה של כל אחד מבני זוג מותנית בכך שמתקיימים גם בבן זוגו תנאי הזכאות לפי סעיף 2. (ב) האמור בסעיף קטן (א) לא יחול על מי שהשר קבע בתקנות, בתנאים שקבע.". 6. על המרכיבים המצטברים הדרושים, לפי סעיף 1 לחוק, לצורך הגדרת "בני זוג" על בני זוג שאינם נשואים, נאמר בדב"ע נו/257-04 לוסטיג קרולי אימרה - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ל' 1: "המרכיבים המצטברים של הרחבת ההגדרה של "בני-זוג"... הם כדלקמן: (א) בני הזוג הם "איש ואשה"; (ב) האיש והאשה "חיים חיי משפחה"; (ג) חיי המשפחה הם "במשק בית משותף"; (ד) האיש והאשה "אינם נשואים זה לזו". 7. תכליתם של דברים מובאת בדברי כב' סגנית הנשיא השופטת ברק, בע"ע 132/99 גבריאל ונונו - שירות התעסוקה והמוסד לביטוח לאומי, עבודה ארצי כרך לג (81) 26: "תכליתו של החוק היא שאם קיימת יחידה משפחתית החיה חיי שיתוף, המנהלת משק בית משותף, תיבדק זכאות היחידה כולה. שני בני הזוג צריכים להיות זכאים לגמלה. פירושו שעל שני בני הזוג להיות דורשי עבודה בשירות התעסוקה. בני זוג הוגדרו כך בתיקון לחוק מאחר והמחוקק הגיע למסקנה שישנם מקרים רבים בם זוגות אינם נשואים אך הם מנהלים משק בית משותף. אין הצדקה לכן שלא להתחשב ביחידה המשפחתית כולה גם אם בני הזוג אינם נשואים. התכלית היא שמי שבני זוג המנהלים קופה משותפת, גם יבדקו כיחידה משותפת לצורך זכאותם להבטחת הכנסה. זאת על מנת שיהא לשניהם כיחידה אמצעים לקיום מינימלי." (ההדגשה הוספה) 8. התובעת וגוסטבו אינם נשואים. על כן, עלינו לבחון אם מתקיימת בהם ההגדרה שבסעיף 1 לחוק לגבי בני זוג, כפי שצוטטה לעיל. "מעמד של ה"ידועה בציבור" של פלוני או אלמוני הוא עניין שבעובדה שיש להוכיחה בראיות. לא יהיה די בראיות ליחסים שנמשכו תקופה ניכרת אלא יש צורך בראיות כי האישה היתה ידועה בציבור כאשתו של האדם בו מדובר והציבור קיבל את השניים כבעל ואישה וכן התייחסו אליהם, כשהשניים אף הם מתייחסים זה לזו כך" ( ל/19-0 המוסד לביטוח לאומי - רחל מנו, פדע כרך ב' עמ' 72 בעמ' 80). 9. בטופס התביעה להבטחת הכנסה מיום 10.08.03, לא ציינה התובעת כי היא מתגוררת עם בן זוג ואף לא עם שותף. התובעת ציינה כי היא מתגוררת בשכירות (אף שהתברר בפנינו כי את דמי השכירות משלם גוסטבו) וכי אין לה הכנסות. על יסוד הצהרתה זו החלה התובעת לקבל גמלה להבטחת הכנסה. 10. גם בהצהרה שהגישה ביום 11.8.05 ציינה כי אינה מתגוררת עם בן זוג ולא הצהירה על הכנסות כלשהן למעט מענק מהסוכנות היהודית ומכירה חד פעמית של עבודות אמנות. (ראה סעיף 2ב' בטופס נ/2). 11. בחקירה סביבתית שערך חוקר המוסד בתאריך 6.12.05 נמסר לו כי התובעת מתגוררת עם בן זוג בשם גוסטבו והם מוכרים כזוג. החוקר ציין, כי בדירתם לא היה מענה ועל כן השאיר להם הזמנה להגיע למשרדי הנתבע. 12. בחקירתה על ידי חוקר המוסד מיום 07.12.05, העידה התובעת כדלקמן: "אני מתגוררת עם מר הוכמן אהרון ת.ז ....... מאז שעליתי לישראל לפני 3 שנים מ - 7.02 ועד היום. כל השנים אני והוכמן אהרון חיים כזוג ידועים בציבור בלי חתונה או הסכם פורמלי בכתב. במשך כשנה גרנו ביחד ברח' העליה השניה 20 בבת גלים ובשנתיים האחרונות אנחנו מתגוררים ביחד ברח' פינת גן 4 בדירה שכורה. אני ומר הוכמן אהרון לא התחתנו בארגנטינה ולא באף מקום אבל עליתי לישראל בגלל הקשר שלנו ואנחנו מתכוונים בינתיים להמשיך לגור ביחד בלי חתונה. ואני עוד לא יודעת מה יהיה בעתיד. חוזה השכירות של הדירה ברח' פינת גן 4 על השם שלי ומר הוכמן אהרון רשום כערב על החוזה. השכירות עולה 400 דולר לחודש ובכל חודש אהרון משלם את השכירות לבעל הדירה...ואת הוצאות הדירה חשמל מים טלפון וארנונה אני משלמת כמה שאני יכולה וגם אהרון משלם. וגם אוכל אני ואהרון קונים ביחד. ובממוצע אהרון משתתף בהוצאות השוטפות וכלכלה ב -1500 עד 2000 ₪ לחודש. זה לא סכום קבוע שאהרון נותן לי ביד כל חודש ואנחנו חיים כזוג לכל דבר. אני מכבסת לאהרון כביסה שלו ואני מבשלת אוכל לאהרון ויש לנו קשר של זוג בלי חתונה...לאהרון יש רכב בבעלותו מסוג סוברו שנת 98 צבע כסף וזה רכב שמשמש באופן קבוע את אהרון וזה רכב שמשמש גם אותי וגם את אהרון לצורך בילויים קניות ויציאות משותפות...עד היום לא סיפרתי על הקשר שלי עם אהרון הוכמן לביטוח לאומי כי לא נשאלתי על כך וכל הטפסים שמילאתי לביטוח לאומי עד היום אהרון הוכמן עזר לי למלא כי אני לא קוראת היטב עברית ולא ראינו שצריך לספר על כך.." 13. בניגוד להודעתה לחוקר הצהירה התובעת בתצהירה, כי התגוררה עם גוסטבו כידידים כאשר כל אחד מהם ישן בחדר נפרד. כן הצהירה התובעת כי היא וגוסטבו היו "בסך הכל חברים טובים" ולא התנהגו כבני זוג ולא חיו חיי אישות. התובעת הודתה כי מבחינה כספית הייתה ביניהם חלוקה באופן שגוסטבו שילם יותר בדירה ובתמורה היא ביצעה בדירה יותר עבודות משק בית. התובעת הצהירה, כי לאט לאט הקשר בינה ובין גוסטבו התחזק עד שבחודש 9/05 הפכו לבני זוג לכל דבר (לאחר שגוסטבו הכין לה הפתעה ליום ההולדת שלה). התובעת בעדותה בפנינו טענה כי לא ציינה כי הינה מתגוררת עם בן זוג בטופס התביעה מאחר ובאותה תקופה גוסטבו לא היה בן זוגה (ע' 1 לפ'). לגרסתה, כל עוד היא וגוסטבו לא היו בני זוג מבחינה ריגשית ("כחברים, כמשפחה") לא מדובר בבני זוג כמשמעותם בחוק. 14. לטענת התובעת, כאשר נפגשו היא וגוסטבו עם חוקר המוסד, היה זה לאחר שכבר הפכו לבני זוג ועל כן ענתה לשאלות חוקר המוסד "ברוח מה שהיה נכון לאותו יום החקירה ולא לכל התקופה מאז 7/03 עד 11/05". לטענתה, החוקר שלט בשיחה ביניהם "וניתב אותה למטרות שלו". התובעת טענה כי לא ידעה לקרוא את תוכן ההודעה אשר נמסרה לה על ידו לחתימה. גוסטבו הוסיף, כי כאשר חוקר המוסד מסר לתובעת את ההודעה לחתימתה כתב היד שלו לא היה קריא ורק לאחר שהוא קרא את ההודעה כשהיא מודפסת הוא ראה כי נפלו בה "הרבה אי דיוקים והרבה השמטות". 15. גרסת התובעת בתצהירה ובעדותה אינה מתיישבת עם ההודעה לחוקר שם ציינה התובעת כי בגלל הקשר עם גוסטבו עלתה ארצה וכי כל השנים הם חיים כזוג ידועים בציבור בלי חתונה או הסכם פורמאלי בכתב. הדבר אף תואם את החקירה הסביבתית שערך חוקר המוסד. זאת ועוד, התובעת העידה בפני החוקר כי היא וגוסטבו לא ראו כי צריך היה לדווח בטפסים שמילאה לביטוח לאומי על הקשר ביניהם, היינו, כי גם במועד מילוי הטפסים כבר היו הם בקשר זוגי. כזכור, הטפסים מולאו ב- 8/03 וב-8/05. 16. שוכנענו כי התובעת וגוסטבו ענו על הגדרת "בני זוג" בתקופה הרלוונטית לתביעה. בדיון מס' מח/0-42 ורטנסקי מיכאל נ. המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יט' עמ' 471, 473, נפסק כי:- "ביה"ד רשאי להעדיף דברי המערער לחוקר המוסד לביטוח לאומי על פני דברים שאמר לפני ביה"ד, מה עוד שגירסותיו של המערער בביה"ד הן גירסאות מאוחרות ומשופצות". באשר למשקל הראייתי שיש ליתן לעדותה של התובעת בפני החוקר נקבע: "...רשאי ביה"ד לא להאמין לעדים המעידים בפניו, כאשר הוא מצביע על סתירות בין דבריהם בבית הדין לבין תשובותיהם לחוקר המוסד בדו"חות שהוגשו לבית הדין, ודברים שנאמרו בהודעה לחוקר יכולים לסייע בהתדיינות לעמוד על מהימנות העד, כך שסתירה בין עדות ובין הודעה יש ליישב ולהסביר (דב"ע מא/72-0 פרידמן נ. המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יב' 309, 314). 17. חוקר המוסד שהעיד בפנינו אישר את תוכן ההודעה וציין, כי סימן בהודעה שההודעה הוקראה בפני התובעת בטרם חתימתה (עמ' 13 לפרוטוקול). איננו מטילים ספק בכך שהדברים שנרשמו בהודעה לחוקר אכן נאמרו לו ע"י התובעת וגוסטבו. 18. הסברי התובעת באשר לסיבת הסתירות אינם מקובלים עלינו. טענת התובעת כי בעדותה בפני החוקר התייחסה למצב הדברים בהווה, כשהיא כבר בת זוגו של גוסטבו, ולא לעבר, אינה מתיישבת עם פשוטם של הדברים שנאמרו מפיה כגון, שעלתה לישראל בגלל הקשר ביניהם וכי כל השנים הן חיים יחד כזוג ידועים בציבור. כמו כן אין הדבר מתיישב עם עדותה כי לא הצהירו על הקשר ביניהם בטפסים שנדרשה למלא למל"ל לא משום שלא היה ביניהם קשר באותה תקופה אלא משום שלא ידעו כי צריך להצהיר על הקשר. בנוסף, לא סביר בעינינו כי גוסטבו היה תומך בתובעת כלכלית במשך תקופה כה ארוכה, לרבות תשלום דמי השכירות במלואם והשתתפות בתשלום החשבונות השוטפים וכן כלכלה בשיעור 1500 עד 2000 ₪ כל חודש מבלי שהיה ביניהם קשר זוגי. כאמור יש ליתן משקל ראייתי לגירסתה הראשונה של התובעת בפני החוקר ואשר לא נסתרה בראיה כלשהי. 19. אשר על כן, לא מצאנו כל עילה להתערב בהחלטת פקיד התביעות ששלל מאת התובעת את גמלת הבטחת הכנסה ואף תובע את החזרת הגמלה אשר שולמה לתובעת בתקופה שמיום 9.03 ועד 11.05 מאחר ובבעלותו של גוסטבו רכב מסוג סוברו, טענה אשר כלל לא הוכחשה על ידי התובעת וגוסטבו. 20. למעלה מן הצורך, ואף אם לא קובעים היינו כי יש לראות בתובעת ובגוסטבו בני זוג בתקופה הרלוונטית, הרי שבפסק דין אשר יצא לאחרונה מלפני של בית הדין הארצי נקבע כי : "10. במקרה שלפנינו, שאלת יחסיהם האישיים של המערערת ואיגור לא הוכחה (סעיף 8 לפסק דינו של בית הדין האזורי) ועל כל פנים היא אינה רלבנטית. אין חולק שהמערערת התגוררה עם קרוב משפחתה והוא שילם לה דמי שכירות כלשהם וכן נשא בחלק מהוצאות אחזקת הבית. כפי שקבע בית הדין האזורי, מדובר ב- 1/3 מסכום ההוצאות. תשלום דמי שכירות והשתתפות בהוצאות הבית משפיע על מצבה הכלכלי של המערערת ועשויי להשפיע על זכאותה לגמלה או על היקף זכאותה. במצב דברים זה קמה חובה על המערערת להודיע למוסד על השינוי במצבה הכלכלי שחל עם תחילת מגוריו של איגור בדירתה. זאת היא לא עשתה ולכן החליט המוסד לשלול את גימלתה למפרע משנת 2003 ולהקטינה משנת 2007. 11. טוענת המערערת כי אין כל חובה לדווח על השתתפות קרוב משפחה בהוצאות המחייה החודשיות, שכן מדובר בהוצאות ולא בהכנסה, כנדרש בסעיף 20 לחוק. אין מקום לקבל טענה זו. על המערערת מוטלת החובה התמידית להודיע על כל שינוי העשוי להשפיע על זכותה לגמלה או על שיעורה. אין ספק שהעובדה שקרוב משפחה נשא בדמי שכירות והשתתף בחלק מהוצאות השימוש בדירה, אפשר שהיו בהן כדי להשפיע על שיעור זכותה לגמלה. נתונים אלה יש לבחון ולבדוק למרות הקשיים שמעוררת בדיקה למפרע." [ראה עב"ל 157/07 אנה פירוגובסקי נ' המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 28.07.08] בפנינו הוכח, ולא הוכחש, כי התובעת קיבלה תמיכה כלכלית מגוסטבו בדרך של תשלום שכר הדירה בדירה ששכרה על שמה וכן השתתפות בהוצאות הכלכלה והחשבונות השוטפים בסכומים בלתי מבוטלים מידי חודש. אף אם אין מדובר בבני זוג, על התובעת הייתה חובה לדווח על כך לנתבע שכן סביר שהיה בעובדות אלה כדי להשפיע על זכאותה לגימלה ו/או שיעורה. 21. לפיכך, ומכל הנימוקים שפורטו לעיל, דין התביעה להידחות. אין צו להוצאות. 22. באפשרות הצדדים לערער על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלתו. ביטוח לאומי