פסק דין 1. התובענה שבפנינו מכוונת כנגד מכתבו של ביטוח לאומי מיום 12/4/05, שבו דחה ביטוח לאומי את תביעת התובעת לגמלת שמירת הריון, בטענה שהתובעת לא הפסיקה את עבודתה כתוצאה משמירת הריון. 2. הדיון בתובענה נמשך זמן רב, שכן עדים שהיו אמורים להגיע ולהעיד, לא הגיעו. ניסינו לחסוך את הגעת העדים באמצעות נסיונות לקבל מהם תשובות בכתב על שאלות שנשלחו אליהם, אך הנסיון לא הועיל שכן חלק מהתשובות שקיבלנו היו סותרות, ולא היה אפשר לסמוך עליהן לשם קביעת העובדות. בסופו של דבר, בישיבה הגיע עד אחד לישיבה שהתקיימה ביום 5/5/09, ולאחר מכן החלטנו שנוכח מספר הישיבות הרב שכבר התקיים בתובענה - נוותר על עדותה של עדה נוספת. העובדות שאינן שנויות במחלוקת 3. בשנת 2004 בעת שהתובעת היתה בהריון, היא עבדה בשני מקומות עבודה, בעבודות זמניות, כפי שיפורט להלן: 4. מקום עבודה אחד - היה אצל חברת "מרמנת - ארגון וניהול פרוייקטים בע"מ" (שתיקרא להלן: "מרמנת"). מרמנת קשורה למשרד החינוך ומבצעת פרוייקטים בשביל משרד החינוך, כגון - בדיקת בחינות בגרות. התובעת עבדה אצל מרמנת מיום 22/4/04 ועד יום 21/9/04, לפי הפירוט הבא: - בחודש אפריל 2004, עבדה התובעת 7 ימי עבודה, וקיבלה שכר בסך של 665 ₪. - בחודש מאי 2004, עבדה התובעת 25 ימי עבודה וקיבלה שכר בסך של 4,330 ₪. - בחודש יוני 2004, עבדה התובעת 26 ימי עבודה, וקיבלה שכר בסך של 4,126 ₪. - בחודש יולי 2004, עבדה התובעת 15 ימי עבודה וקיבלה שכר בסך של 1,828 ₪. - בחודש אוגוסט 2004 התובעת לא עבדה (היא הגישה תביעה לדמי אבטלה בעבור חודש זה), אך קיבלה מענק הצטיינות בסך 500 ₪. - בחודש ספטמבר 2004, עבדה התובעת 5 ימי עבודה, וקיבלה שכר בסך של 527 ₪ (הפרוייקט שהתובעת עבדה בו הסתיים ביום 21/9/04). - בחודש אוקטובר 2004 התובעת לא עבדה אך קיבלה פדיון חופשה בסך 429 ₪. 5. מקום העבודה השני היה בעיריית צפת. בעבודה זו עסקה התובעת במילוי מקום של גננות בגני ילדים, לפי קריאה. התובעת החלה לעבוד בכך בתחילת חודש ספטמבר 2004, ועבדה מספר ימים (56 שעות עבודה), בתקופה שמיום 6/9/04 ועד יום 14/9/04. בתמורה לכך, קיבלה התובעת שכר בסך 1,114 ₪ (שמשום מה שולם לה על ידי עיריית צפת כנראה רק במהלך חודש ינואר 2005, בתלוש שכר של חודש דצמבר 2004, אשר שיקף את העבודה בספטמבר 2004). 6. ביום 18/10/04, נפגעה התובעת בתאונת דרכים. באותו מועד היתה התובעת בשבוע ה-30 להריונה. בשל פגיעתה בתאונה ובשל ההריון, אושפזה התובעת לצורך השגחה, עד יום 20/10/04. במהלך האשפוז, אובחנה התובעת כסובלת מאנמיה, והרופא המטפל הורה לה שלא לעבוד, ולהמשיך לנוח עד הלידה. הלידה היתה, בסופו של דבר, ביום 4/1/05. אכן, התובעת לא עבדה בכל התקופה שמיום 18/10/04 ועד יום הלידה. המנוחה האמורה התחייבה בשל מצב רפואי הנובע מההריון ואשר סיכן את התובעת או את העובר. 7. העבודה אצל מרמנת נעשית גם במועד קיץ (כנראה בערך בין אפריל לבין ספטמבר) וגם במועד חורף - בדרך כלל כחודשיים וחצי, מתחילת חודש דצמבר ועד אמצע חודש פברואר. קבלת עובד חדש למרמנת, מצריכה תקופת הכשרה. לפיכך, מעדיפה מרמנת להעסיק בעבודה עובדים שכבר רכשו נסיון קודם בעבודה אצלה. מבחינת מרמנת לא היתה מניעה מלהעסיק את התובעת גם במועד החורף שהחל בדצמבר 2004 והסתיים באמצע פברואר 2005. 8. לאחר שהתובעת ילדה את בתה, ביום 4/1/05, היא אכן חזרה לעבוד אצל מרמנת, במועד הקיץ, ועבדה שם מיום 17/4/05 ועד יום 13/9/05. המחלוקת העובדתית בין הצדדים וההכרעה בה 9. המחלוקת העובדתית בין הצדדים נוגעת לשאלה ההיפותטית, בדבר תעסוקתה של התובעת בתקופה שמיום 18/10/04 ועד 4/1/05, אלמלא היתה אמורה לנוח לשם שמירת הריון. 10. לגרסת התובעת - אם היא לא היתה באותה עת בשמירת הריון, היא היתה עובדת בעיריית צפת וכן במועד החורף אצל מרמנת. הנתבע טוען שלא הוכח שכך היה. 11. להלן, נבחן אם הוכח במידה מספקת שאלמלא היתה התובעת מצויה בשמירת הריון, היא אכן היתה עובדת בעיריית צפת ובמרמנת או באחד ממקומות אלה. 12. בכל הנוגע לעיריית צפת - נבהיר כי גרסת התובעת אינה מכוונת לכך שהיא היתה ממשיכה לעבוד במילוי מקום בגני ילדים, עבודה שאותה היא לא ביצעה גם בתקופה שמיום 15/9/04 ועד למועד התאונה מיום 18/10/04), אלא - גרסת התובעת היא שבאוקטובר 2004 היא היתה אמורה להתחיל לעבוד בעבודה שונה - עבודה בצהרון, שהיתה אמורה להיות עבודה יומיומית ולא עבודה לפי קריאה מזדמנת. על פי אותה גרסה של התובעת, סמוך לפני יום 18/10/04, היא השתתפה בכינוס שנערך בעיריה, של כל מי שהיו מיועדות לעבוד בצהרונים, והעבודה היתה אמורה להתחיל ביום 24/10/04 ולהימשך עד תום שנת הלימודים. לצערנו, נראה לנו שאין אנו יכולים לקבוע שאכן הוכח שאלמלא היתה התובעת מצויה בשמירת הריון, היא אכן היתה עובדת באותו פרוייקט של צהרונים, ואת הסיבות לכך נסביר להלן: א. בכתב התביעה ציינה התובעת שהיא המציאה לנתבע אישור על כך שאלמלא שמירת ההריון - היא היתה עובדת בעיריה. האישור שאליו התייחסה התובעת בכתב התביעה הוא האישור שניתן ביום 13/2/05, על ידי מר יהושע אלגלי, מנהל אגף משאבי אנוש בעיריית צפת (נספח ד' לתצהיר התובעת), אלא שבאישור זה נאמר שבשל שמירת ההריון נאלצה העיריה להפסיק לשבץ את התובעת דווקא במילוי מקום בגני ילדים, וכי אם התובעת לא היתה בשמירת הריון, היתה העיריה ממשיכה להעסיק אותו "כממלאת מקום בשעות הצורך בגנים". מכאן - שאותו אישור שהתובעת קיבלה מעיריית צפת לשם המצאתו למוסד לביטוח לאומי, אינו מתייחס כלל לגרסת התובעת בענין העבודה בצהרונים. ב. לא רק שמר אלגלי לא התייחס לענין העבודה בצהרונים באותו אישור, אלא ש גם התובעת עצמה, בכתב התביעה (שהוגש על ידי התובעת לפני שהיתה מיוצגת על ידי עו"ד), לא התייחסה לכך, אלא שאלה בשאלה 3 שאותה רשמה בעמוד השני לכתב התביעה, אם מישהו יכול להעריך לכמה ימי עבודה בחודש היא היתה נקראת (אלמלא שמירת ההריון). מכאן, שגם התובעת עצמה התייחסה בכתב התביעה למצב שבו אלמלא שמירת ההריון היא היתה ממשיכה לעבוד דווקא במילוי מקום בגני ילדים ולא בפרוייקט הצהרונים (שכן בפרוייקט הצהרונים היתה עבודה יומיומית, ולא היה צורך בהערכה של מספר ימי העבודה שאליהם התובעת היתה נקראת). ג. אמנם, בעדותו בפנינו, מר אלגלי "יישר קו" עם גרסתה של התובעת, אלא שגם גרסתו המאוחרת של מר אלגלי, אינה מתיישבת היטב עם גרסת התובעת, שכן בתצהירו מיום 9/3/09, שהוגש לנו במפתיע בעת הדיון, ציין מר אלגלי שהתובעת שובצה לצהרונים כבר "לקראת סוף חודש ספטמבר 2004", בעוד שהתובעת עצמה העידה כי הכינוס שהיה לקראת השיבוץ לצהרונים היה יום אחד לפני יום 18/10/04. בעדותו, אישר מר אלגלי שהוא "לא הצליח" למצוא תרשומת על כך. הוא העיד כי היה רישום, אך הוא לא הצליח למצוא אותו. מר אלגלי גם לא ידע למסור פרטים בשאלה מי שובצה לעבודה בצהרון במקום התובעת. למרות שמר אלגלי ידע להעיד שהיה רישום על כך שהתובעת היתה משובצת לעבודה בצהרון, הוא העיד שסביר להניח שאם התובעת לא היתה נפגעת בתאונה היא היתה מועסקת במילוי מקום. לא בתצהירו ולא בעדותו של מר אלגלי, לא מצאנו הסבר לתמיהה העולה ממכתבו מיום 13/2/05, העוסק בהמשך עבודת התובעת כממלאת מקום בגני ילדים "בשעות הצורך" ואינו אומר מאומה בדבר עבודה בצהרון. התוצאה היא - כי אין אנו יכולים לראות את התובעת כמי שעלה בידיה להוכיח שאלמלא שמירת ההריון היא היתה אכן עובדת בעיריית צפת בעבודה בצהרונים. אנו מודעים לכך שייתכן שגרסת התובעת נכונה, ושייתכן שכל הבעייתיות נובעת מאי-סדרים בעיריית צפת, אלא שמודעות זו אינה מספקת, לדעתנו, כדי לראות את התובעת כמי שעלה בידיה להרים את נטל ההוכחה בענין העבודה המיועדת בצהרונים. 13. בכל הנוגע למרמנת - מהאמור בסעיפים 7 ו-8 לעיל, נראה שאכן יש סבירות שאלמלא שמירת ההריון, היתה התובעת מועסקת על ידי מרמנת גם במועד החורף (כלומר בחודש דצמבר 2004 ועד הלידה). אולם, אין אנו יכולים להתעלם מכך שבאישור שהוצא ביום 18/11/04, על ידי גב' לאה קרן, מנהלת מדור השכר של מרמנת, אשר בו היה מקום מיוחד לרשום את החידוש הצפוי של העבודה - נשאר מקום זה ריק, ולא נרשם כי העבודה היתה אמורה להתחדש במועד החורף. לפיכך, דעתנו היא שגם הסבירות שהתובעת אכן היתה מחדשת את העבודה במרמנת, אלמלא היתה בשמירת הריון, אינה מספקת לשם ראיית עובדה זו כמוכחת. 14. התוצאה מהאמור לעיל, היא שאין אנו רואים כמוכחת את גרסת התובעת על כך שאלמלא שמירת ההריון היא היתה עובדת בצהרון בעיריית צפת ובמועד החורף במרמנת. גורל התביעה 15. אילו היינו רואים את גרסת התובעת כמוכחת, והיה מתברר לנו שבשל שמירת ההריון התובעת לא החלה לעבוד במה שהיא היתה צפויה לעבוד בו, היה עלינו לשקול את השאלה המשפטית אם ניתן לראות מצב זה כמצב של "היעדרות מהעבודה" בשל שמירת ההריון. לדעתנו, פרשנות גמישה מספיק של ההגדרה האמורה בסעיף 58 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ב-1995, היתה מאפשרת לקבוע כך. אולם, כאמור לעיל, משלא הוכח לנו שאכן התובעת היתה עובדת בצהרון בעיריית צפת ובמועד החורף במרמנת, אלמלא שמירת ההריון, הרי שאין אנו יכולים לראות את התובעת כמי ששמירת ההריון גרמה לה להיעדר מהעבודה. לפיכך, אין אנו יכולים לקבוע שהתובעת זכאית לגמלת שמירת הריון. 16. אשר על כן, אנו דוחים את התביעה. 17. אין צו להוצאות. 18. כל אחד מהצדדים זכאי לערער על פסק דין זה, בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 ימים מיום שפסק הדין יומצא לו. הריוןמסמכיםשמירת הריון