פסק דין השופט יגאל פליטמן 1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בחיפה (השופטת מרגלית פיקרסקי; בל 326/04), בו נדחתה תביעת המערער להכיר בפגיעה בגבו כ"פגיעה בעבודה" כמשמעה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה - 1995 (להלן - החוק), על פי תורת המיקרוטראומה. 2. ואלה העובדות כפי העולה מההליך בבית הדין האזורי: א. המערער שימש כאחראי על חדר מחשב מרכזי בחברת דן רנט א- קאר בע"מ, בין השנים 1987-1993. המערער עבד מדי יום, משעה 12:00 עד 20:00. לגבי עבודתו בתקופה זו הוגשה תביעתו לבית הדין האזורי. ב. המערער טען כי תפקידו העיקרי כלל תפעול שוטף של המדפסת הראשית בחדר המחשב המרכזי שבחברה. המערער הבהיר כי מדובר במחשב גדול מאוד שהיה בחדר המחשב יחד עם מדפסת גדולה ומדפסת גיבוי קטנה יותר. לדברי המערער, באותו חדר, היה משטח אחסנה בו היו ארגזי דפים רציפים לצורך הפעלת המדפסות. ג. המערער טען כי מרבית עבודתו נעשתה בעת החלפת ארגזי הנייר הרציף מהסוגים השונים והגדלים השונים, כאשר הארגזים היו במשקל של 21 ק"ג לדפים רציפים רחבים וחלקם 14 ק"ג. פסק דינו של בית הדין האזורי 3. בית הדין האזורי התרשם מעדותו של המערער וקבע כי לא היה בעבודת המערער כדי להציב את התשתית הנחוצה על פי תורת המיקרוטראומה. בית הדין קבע כי התנועות, שביצע המערער במהלך עבודתו, לא היו זהות, חוזרות או דומות במהותן ולא בוצעו ברציפות. 4. בית הדין האזורי קבע כי במהלך יום עבודתו של המערער ביצע הלה פעולות רבות של פריקה וטעינה, הרמה והורדה של ארגזי נייר. עם זאת, בכל פעם, התנועה שבוצעה היתה שונה, תדירות התנועות, כאמור, לא היתה קבועה, הכל בהתאם לצרכי העבודה ובהתאם לכל פעולה שבוצעה באותה עת. יתירה מזאת, תנועת הכיפוף עצמה היתה שונה בכל פעם. היה כיפוף לצורך לקיחת ארגז במשקל מסוים, היה כיפוף לצורך הנחת ארגז על גבי משטח האחסנה וכל זאת בגבהים משתנים, בהתאם למספר הארגזים שהיו באותה עת על גבי משטח האחסנה. היתה אף תנועת כיפוף שונה לחלוטין שבוצעה תוך כדי סיבוב. 5. עוד קבע בית הדין האזורי כי עבודת המערער כללה, מעבר לפעולות של טעינה ופריקה,הורדה והרמה, גם עבודות של ישיבה ליד צג המחשב המרכזי ופיקוח על מצב התקשורת של המסופים ועל תור המדפסות. עבודה זו לא ניתנת לתחימה מדויקת, מבחינת לוח הזמנים, אך אין ספק כי היא מפסיקה את רצף הפעולות של ההטענה והפריקה. בנוסף, ביצע המערער עבודה של הבאת נייר ממחסן החברה וזאת באמצעות עגלה, שוב בתדירויות שונות במהלך יום העבודה ובהתאם לצורך, ובין לבין, גם השיב לטלפונים הרבים, תוך כדי עבודה. הדיון בפנינו 6. בישיבת קדם הערעור בתיק, מיום 13.12.06, ביקשו באי כוח הצדדים, כי בא כוח המוסד תכתיב לפרוטוקול את סיכומיה וכי בא כוח המערער יגיש סיכומיו בכתב, תוך 21 יום. אחר זאת ינתן פסק דין על ידי המותב על סמך הסיכומים וכלל החומר בתיק. טענות הצדדים 7. לוז טענות המערער: א. עיקר עבודת המערער היתה הרמת ארגזי נייר כבדים ממשטח ובשלב לאחר מכן הוצאת הארגזים עם פלטי המחשב מהמדפסת. המערער ביצע הפעולות בתדירות של 3-10 דקות, הרים והוריד ארגזי נייר כבדים, תוך כיפוף הגב ל - 90 מעלות ותוך יישור הגב בעת הרמת הארגזים. מחוות דעת רפואית מטעם המערער עולה כי כל אחת מהתנועות שביצע גרמה לפגיעה זעירה בעמוד השדרה ובמצטבר לליקוי ממנו סובל המערער בגבו. ב. הפרשנות המשפטית עליה התבסס בית הדין האזורי הינה פרשנות המצמצמת את תורת המיקרוטראומה באופן אשר אינו מאפשר להחילה. כל פעולה אנושית אינה יכול להיות זהה לחלוטין לפעולה אחרת. המערער ביצע פעולות דומות במהותן. ג. עשיית פעולות נוספות אינה שוללת הכרה בפגיעה כמיקרוטראומה. הפסיקה לא דרשה כי הפעולות הגורמות למיקרוטראומה יהיו הפעולות היחידות אלא דרשה פעולות חוזרות ונשנות. אין חולק כי עיקר עבודתו של המערער, ולכל הפחות החלק המהותי ביותר בעבודתו, היתה העמסת נייר בתדירות גבוהה. ד. המערער הוכיח את כלל הדרישות הנחוצות להוכחת פגיעה על דרך תורת המיקרוטראומה - הוכחת קיומם של אירועים פתאומיים חוזרים ונשנים למשך זמן ממושך ובתדירות גבוהה, הוכחה כי טיבה של הפגיעה מעיד על שרשרת של פגיעות זעירות, באמצעות חוות דעת רפואית, והוכחת קשר סיבתי בין הפגיעות הזעירות לבין העבודה. משכך - הונחה תשתית עובדתית לפגיעת מיקרוטראומה ולכן יש למנות מומחה רפואי. ה. המבחנים שנקבעו בפסיקה אינם מגבילים את תדירות הפעולות למרווחי זמן מסוימים ואף אינם דורשים תדירות קבועה אלא תדירות גבוהה. דרישה המתקיימת בעניינו של המערער, אשר ביצע את הפעולה בתדירות של 3 עד 10 דקות במשך יום עבודה, כל יום במהלך שנים. ו. יש להבחין בין נסיבות המקרה לעניין אשר נדון בעבל 1012/00 אלי שבח - המוסד לביטוח לאומי, שם נדחתה התביעה בשל חוסר יכולת להבחין בפעולות ספציפיות אשר גרמו לנזק המצטבר. בעניינו מדובר בפעולות הרמה והטענת הנייר למדפסת, המהוות פעולות נפרדות אותן ניתן לבודד, אשר היוו את עיקר עבודתו של המערער. 10. באת כוח המוסד לביטוח לאומי (להלן - המוסד) סמכה ידיה על הנקבע בפסק הדין של בית הדין האזורי. תנועות המערער היו שונות בהתאם לצרכי העבודה, בתדירות שונה. הארגזים שהורמו היו במשקל שונה. בין הטענה להטענה של ארגזים היה המערער מבצע תנועות אחרות. המערער היה יושב לבחון את מסופי המחשב, וכן היה הולך למחסן להביא את הניירות. אשר על כן יש לדחות את הערעור ולקבוע כי מדובר במגוון פעולות ולא בתנועות חוזרות ונשנות. אשר לדעתנו 11. לאחר ששמענו את טיעוני הצדדים ונתנו דעתנו לכלל החומר שהובא לפנינו, הגענו למסקנה, כי דין הערעור להידחות. לא מצאנו כי יש מקום להתערב בפסק דינו של בית הדין האזורי הראוי להתאשר מטעמיו, על פי תקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב-1991. בית הדין האזורי השתית את מסקנותיו על חומר הראיות והתרשמותו הישירה מהעדויות, אשר הובאו בפניו, תוך ניתוח משפטי נכון של הסוגיה. נסיבות מקרה זה אינן מצדיקות סטייה מן הכלל הפסוק לפיו אין בית דין זה נוהג להתערב בקביעותיו העובדתיות של בית הדין האזורי. מעבר לזאת נוסיף 12. על מנת להוכיח תביעה דרך תורת המיקרוטראומה יש לאבחן בין רצף של תנועות זהות או דומות, לבין תנועות שונות ומגוונות, חסרות רצף (ראה לעניין זה: פרשת רחל סויסה ; עב"ל 1012/00 אלי שבח - המוסד לביטוח לאומי, להלן - הלכת אלי שבח, עב"ל 1428/04 ליליאן פרץ - המוסד לביטוח לאומי, טרם פורסם). 13. עבודתו של המערער כמפעיל מחשב מרכזי בחברת דן רנט-א-קאר בע"מ הייתה כרוכה בפעולות רבות של הרמה והורדה של ארגזים. עם זאת בין נקיטת פעולה אחת לשנייה ביצע המערער פעולות שונות אחרות - פיקוח על מצב התקשורת של המסופים, בדיקת תקינות המדפסת ושינוי סדר ההדפסות, כל זאת בעבודה מול צג המחשב, מענה טלפוני למשתמשים במחשב, הבאת ארגזי ניירות מהמרתף, העברת ניירות מארגז אחד למשנהו, העברת החומר המודפס לחלק הקדמי של המדפסת והובלת החומר המודפס לאזור החלוקה, הוצאת הנייר מהמדפסת בתום הדפסה, שחרור נייר שנתפס במדפסת ועוד. 14. אף סוגי הפעולות שחזרו על עצמן, הרמה והורדה של ארגזים, היו מורכבות מתנועות מגוונות ושונות שכללו: הרמת ארגזים במשקלים שונים, הזזת ארגזים על מנת להגיע לארגז הנדרש, עמידה, הליכה, ישיבה, התכופפות לגבהים שונים, כאשר תנועות אלו בוצעו על פי סדר משתנה בהתאם לצרכי העבודה, ולא ברציפות. בעדותו, בבית הדין האזורי השיב המערער לשאלה "באיזה מרווחים היה לך זמן לשבת ולפקח?" כי "בזמן שבין הדפסה להדפסה מרווח היה בין 3-7 עד 10 דקות במרווח של הטענה להטענה ביצעתי את שאר הדברים". 15. בנסיבות המתוארות לעיל יש לקבוע כי עבודת המערער לא כללה ביצוע רציף של תנועה חוזרת ונשנית דומה במהותה, ומשכך אין לראות בפגיעת המערער בגבו כפגיעה על דרך תורת המיקרוטראומה. ויפים לעניינו הדברים אשר נקבעו בהלכת אלי שבח: "משאלה הן העובדות, אין לומר כי עבודת המערער חייבה ביצוע רציף של תנועה חוזרת ונשנית זהה או דומה במהותה אחת לרעותה במהלך יום עבודתו... אילו היה נפסק אחרת, משמעות אותה פסיקה היתה... (הרחבת תורת המיקרוטראומה מעבר לגדריה כיום, באופן המבטלה למעשה - הערה שלי - י.פ) באשר כל אדם עובד (העובד עבודה פיזית - הערה שלי י.פ)... יטען שיש מקום למינוי מומחה רפואי שידון בשאלת הקשר הסיבתי בין העבודה לליקוי" 16. משכך הם הדברים, בדין נדחתה תביעתו של המערער בבית הדין האזורי ובדין יש לדחותה לפנינו. לא מצאנו כי יש בפסיקה שהובאה על ידי המערער, באמצעות בא כוחו, בכדי לשנות מקביעתנו זו. 17. סוף דבר - הערעור נדחה. ללא צו להוצאות. עמוד השדרהכאבי גב / בעיות גבמיקרוטראומה