פסק דין השופטת רונית רוזנפלד 1. המערער, עובד חברת החשמל, שימש כפועל אחזקת רשת בשנים 1994 עד 2001. לטענתו, נדרש במסגרת עבודתו לפעולות חוזרות ונשנות שבוצעו ברצף, כשמונים פעמים ביום, בעת שהרים והזיז פלטות פלדה, במשקל הנע בין חמישים למאה ק"ג, תוך כיפוף וסיבוב של גבו. משכך, הוא טוען, נתקיימה בו התשתית העובדתית להכרה בפגיעה ממנה הוא סובל בגבו כפגיעה בעבודה, במסגרת תורת המיקרוטראומה. 2. בית הדין האזורי בתל אביב (השופטת אפרת לקסר ונציג הציבור מר אברהם בקשי; בל 2795/06) קבע, כי במסגרת עבודתו ביצע המערער פעולות רבות ותנועות שונות שאין בהן משום רצף של תנועות חוזרות ונשנות זהות או דומות במהותן. אשר על כן, בהעדר תשתית עובדתית לביסוס תביעת התובע במסגרת תורת המיקרוטראומה, דחה את תביעת המערער להכרה בפגיעה בגבו כתאונה בעבודה. על כך הערעור שלפנינו. 3. העובדות הרלבנטיות כפי שהן עולות מן התיק לרבות מפסק דינו של בית הדין האזורי הן כדלקמן: א. המערער הוא עובד חברת החשמל מאז שנת 1994. בשנים 1994 ועד 2001 עבד כפועל אחזקת רשת, כשמונה וחצי שעות מדי יום. ב. במסגרת תפקידו היה המערער שייך לצוות שעסק בשטיפת מבודדים הנמצאים על עמודי חשמל. שטיפה זו הייתה מבוצעת באמצעות משאית מיוחדת וגם ממסוק. הצוות של המערער היה מופקד על מחוז דרום המתפרש על השטח שמנתניה ועד אילת. ג. שטיפת המבודדים באמצעות משאית הייתה מבוצעת במשאית מיוחדת שבה היו מותקנים מנוף וזרנוק שטיפה. המנוף והזרנוק היו נשלפים מן המשאית, לצורך הגעה לגבהים שבהם היו מצויים המבודדים על גבי עמודי החשמל. לצורך שימוש במנוף ובזרנוק יש צורך לייצב קודם לכן את המשאית באמצעות פלטות פלדה כבדות, אותן היה צריך להניח בארבע צידי המשאית. לטענת המערער, משקלן של הפלטות נע בין 50 ק"ג ל-100 ק"ג. היה זה מתפקידו של המערער להרים את הפלטות ממשטח שהיה על גבי המשאית, להורידן ולהניחן מתחת לזרוע, הנמצאת, לפי דברי המערער, מצידי המשאית, בגובה של "עד מאמצע הבטן שלי". הנחת הפלטות נעשתה תוך כדי כיפוף קל. פעולת השטיפה ארכה כחמש עד עשר דקות, וכשהסתיימה, הרים המערער את הפלטות בחזרה למשטח שעל המשאית. לפי המתואר בעדותו של המערער, פעולת ההרמה של הפלטה או הנחתה, ארכה בכל פעם כ- 15 עד 20 שניות. כשהסתיימה פעולת השטיפה בעמוד אחד ולאחר שהוחזרו הפלטות למקומן, עבר הצוות לביצוע שטיפה בעמוד הבא, הנמצא במרחק של כ-100 - 150 מ' (נסיעה של דקה או שתיים במשאית) או, כשבוצעה השטיפה בקו מתח של המוביל הארצי של החברה, במרחק של 200 מ'. לפי עדותו של המערער, בשעה שוטפים כ-שלושה עד חמישה עמודים. כאמור, לצורך שטיפת כל עמוד יש צורך בהנחה והרמה של ארבע פלטות. כך שביום עבודה ביצע פעולות חוזרות כמתואר כ-80 פעמים. ד. פעולת השטיפה עצמה בוצעה בצורה ממוחשבת דרך לחיצה על כפתור. לרוב בוצעה הפעולה ע"י מנהל העבודה, לעיתים התובע ביצע אותה. ה. המערער נסע שעות רבות במשאית בדרכים משובשות. לפי הנטען בתצהירו נסיעות אלו היו "תוך טלטולים וזעזועים בלתי פוסקים של הגב בכל ימות השנה". ו. במסגרת עבודתו ביצע המערער שטיפת מבודדים בקווי מתח גבוה גם ממסוק, תוך כדי ישיבה במסוק. הפעלת צינור השטיפה מן המסוק כלפי חוץ נעשתה תוך כוונון של הצינור כלפי העמוד הנשטף. לפי טענת המערער כמפורט בתצהירו, כוונון הצינור נעשה בתנועה סיבובית חוזרת של הגב, ודרשה מאמץ רב בגין כוחות הצד שפעלו על המסוק. פסק הדין של בית הדין האזורי 4. בפני בית הדין האזורי נשמעה אך עדותו של המערער, שנחקר בחקירה נגדית על תצהירו. לבית הדין הוגשה הודעה שמסר המערער לחוקר המוסד לביטוח לאומי. בית הדין דחה את טענת המערער, כי ניתן לזהות בעבודתו בקשר להורדת הפלטות והרמתן, ובכלל, "תנועות זהות חוזרות ונשנות עשרות פעמים ביום". בקשר לכך הצביע בית הדין האזורי על כך שעבודתו של המערער כללה גם עבודת שטיפה ממסוק. בית הדין דחה את טענת המערער בדבר היותה של עבודה זו עבודה שולית, באשר בתצהירו של המערער אין התייחסות אליה ככזאת. כמו כן, בטופס התביעה לביטוח הלאומי היא אף הוזכרה ראשונה בין סוגי העבודות שביצע המערער במסגרת עבודתו. יצוין בקשר לאמור כי בחקירה נגדית נשאל המערער אודות חלוקת זמנו בקשר לשטיפה מן הסוגים השונים, על כך השיב כי שטיפת המבודדים מן המסוק בוצעה אך בחלק מן השנה, בחודשים מאי ועד אוגוסט. במהלך החודשים הללו, בוצעה שטיפה ממסוק במשך שבוע לעומת השטיפה באמצעות המשאית, שהתפרשה, בחודשים מאי עד אוגוסט על פני שלושה שבועות בחודש. לעניין הגיוון שבפעולות המערער הצביע בית הדין האזורי עוד על טענת המערער בדבר נסיעות ממושכות. מסקנתו של בית הדין האזורי מחומר הראיות כפי שנפרש בפניו היתה כי: "במסגרת עבודתו ביצע התובע פעולות רבות ותנועות שונות שאין בהן משום רצף של תנועות חוזרות ונשנות, זהות או דומות במהותן. לפיכך, לא הוכחה התביעה על פי תורת המיקרוטראומה. שוכנענו כי עבודתו של התובע לא חייבת ביצוע רציף של תנועה חוזרת ונשנית זהה או דומה. התנועות שביצע התובע כללו הרמת משא כבד, כיפוף, עמידה, הליכה, תנועות שונות של הידיים וכן נסיעה ברכב. כל התנועות לא בוצעו באופן רציף וקבוע אלא בסדר משתנה בהתאם לצורכי העבודה באותו יום". 5. בישיבת קדם הערעור הודיע המערער, כי הוא חוזר על נימוקי הערעור, וביקש כי נימוקי הערעור ישמשו כסיכומים בכתב לפני המותב. ב"כ המשיב ביקשה כי טיעוניה כפי שנרשמו בישיבת קדם הערעור יחשבו כסיכומים בכתב. להלן נפרט את עיקרי טענותיהם. 6. עיקרי טענות המערער א. אף אם במסגרת עבודתו ביצע המערער תנועות שכללו הרמת משא כבד, כיפוף, עמידה, הליכה, תנועות שונות של הידיים וכן נסיעה ברכב, אין בכך כדי לשלול את תחולתה של תורת המיקרוטראומה. הרמת הפלטות הכבדות שביצע המערער כ-80 פעמים ביום, תוך כיפוף וסיבוב של הגב הינה פעולה אשר ניתן לבודדה ולראות בה תשתית עובדתית לפגיעה מסוג מיקרוטראומה. ב. תנועת הרמת הפלטות והורדתן הינה למעשה עבודת סבלות לכל דבר ועניין, שהתבצעה מספר משמעותי של פעמים מדי יום, במשך תקופת עבודתו של המערער. ג. המערער התייחס לפעילותו בקשר להרמת הפלטות גם בטופס התביעה למוסד לביטוח לאומי. העובדה שלא ציין את הפעולה הזו, ראשונה בסדר הפעולות שהוזכרו, אינה מלמדת על סדר חשיבותה. טופס התביעה אף לא הוגש כראיה לבית הדין ואין להסתמך עליו. 7. עיקרי טענות המשיב א. בית הדין האזורי דחה את ניסיונו של המערער להדגיש את עבודת שטיפת המבודדים שבוצעה מן המשאית כעיקר עבודתו, לרבות הורדת פלטות כבדות והרמתן בתדירות גבוהה. בית הדין הפנה לתצהירו של המערער בו יש התייחסות לעבודת השטיפה שבוצעה גם ממסוק וכן לנסיעותיו של המערער בדרכים משובשות בכל ימות השנה. המערער התייחס לעבודות ולעובדות אלו מבלי לסייגן. ב. בית הדין הסתמך על טופס התביעה שם הוזכרה העבודה במסוק ראשונה בסדר החשיבות, וקבע כי שוכנע כי עבודת המערער כוללת פעולות רבות שבוצעו בסדר משתנה בהתאם לצורכי העבודה. ג. קביעות בית הדין האזורי הן קביעות עובדתיות שבהן ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב . אשר לדעתנו: 7. המערער מבקש להכיר בתנועות להנחת פלטות הפלדה ולהרמתן כ-80 פעמים ביום כתנועה חוזרת ונשנית היוצרת תשתית עובדתית להכרה בפגיעה שנפגע בגבו במסגרת תות המיקרוטראומה. בקשר לכך נזכיר מושכלות ראשונים לפיהן: "תנאי להכרה בפגיעה בעבודה במסגרת תורת המיקרוטראומה הוא קיומן של פגיעות זעירות שכל אחת מהן הסבה נזק זעיר בלתי הדיר, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו זה על גבי זה הביאה לנזק אצל המבוטח" (עב"ל 317/97 המוסד לביטוח לאומי - יניב, פד"ע לה 523, 533). וכבר נקבע כי: "יסודותיה של הפגיעה הזעירה המרכיבה את המיקרוטראומה ...., בדומה ליסודותיה של התאונה בעבודה הינם שניים, דהיינו - האירוע החיצוני של תנועה חוזרת ונשנית המתבצעת עקב העבודה והנזק הבלתי הדיר הנגרם בעטיה של כל תנועה כזו. ג. לאור האמור יש לאבחן בין פעילות חוזרת על עצמה הכוללת מספר רב של תנועות לבין התנועות המרכיבות אותה" (עבל 1012/00 אלי שבח - המוסד לביטוח לאומי ניתן ביום 28.7.2002 ההדגשה שלי, ר.ר.). 8. בחינת עדותו של המערער, מעלה גרסה עקבית שלו בדבר סדר תנועות רצוף, קבוע ואחיד, להן הוא נדרש בקשר לפעולת הנחתה של הפלטה והרמתה. לפי המתואר על ידו, ולא הייתה עדות אחרת לעניין זה (ובכלל) לפני בית הדין קמא, המערער לוקח את הפלטה ממשטח של המשאית ומניח אותה מתחת לזרוע הנמצאת מצידי המשאית בתנועת כיפוף קלה (הוגשה תמונה לתיק בית הדין). המערער מבצע פעולה זו 4 פעמים רצופות .לאחר שהניח 4 פלטות, והמתין (במנוחה) כחמש עד עשר דקות, מרים המערער את ארבע הפלטות ומחזירן אחת אחרי השנייה למשטח שעל המשאית. וכך הלאה, גם בעמוד הבא, הנמצא במרחק כ-100 עד 200 מ', ושוב ושוב מבוצעת הפעילות הזו לצורך ייצוב המשאית, ובקשר לשטיפת העמודים הנמצאים לאורך הקו עליו עובד המערער באותו יום. לפי עדותו של המערער, ככל שהיו שינויים בסדר יומו הם התייחסו אך לקווים שהשתנו. אורך הנסיעה השתנה לפי הקווים, וקרה שהיה צורך בנסיעה של שלוש שעות עד שהגיעו לקו. 9. בשים לב לאמור אנו קובעים, כי ניתן לאבחן בנסיבות העניין ולבודד את תנועות גופו של המערער הקשורות בהנחת הפלטות והרמתן כתנועות חוזרות ונשנות באופן קבוע במהלך יום עבודתו של המערער, בעת שעסק בהכנת המשאית לשטיפת המבודדים שעל גבי עמודי החשמל (ראו לצורך השוואה, עב"ל 90/60 אמנון כובש - המוסד לביטוח לאומי. ניתן ביום 17.8.06, וכן עב"ל 118/02 כהן - המוסד לביטוח לאומי ניתן ביום 14.7.03 פסקאות 10 ו-11 לפסק הדין). 10. כללית נמצאו למדים מפסק הדין שבערעור, כי בית הדין האזורי רחש אמון לגרסת המערער בכל הקשור לסדרי עבודתו עם המשאית. עם זאת, בהידרשו לשאלה איזה חלק מזמנו הקדיש המערער לעבודה במשאית לעומת עבודת השטיפה שביצע מן המסוק, לא קיבל בית הדין קמא את גרסת המערער כי עבודתו במסוק היתה שולית מבחינת הזמן שהוקדש לה, לעומת העבודה במשאית, כך, שבעוד שהעבודה במשאית היתה ברוב ימות השנה, עבודת השטיפה באמצעות מסוק בוצעה בחודשים שממאי עד אוגוסט בלבד, כשבוע אחד בכל אחד מהם. בדחותו לעניין זה את גרסת המערער ייחס בית הדין חשיבות מיוחדת לסדר הפעולות כפי שנרשמו על ידי המערער בטופס התביעה למוסד לביטוח לאומי, שראשונה הוזכרה הפעילות במסוק. בית הדין ייחס משקל גם לכך שמשך הזמנים שהוקדש במהלך העבודה לאיזה מסוגי הפעולות לא פורט בתצהיר. גם מטעם זה קבע בית הדין כי לא נתקיימה במערער התשתית העובדתית הדרושה להכרה בפגיעה במסגרת תורת המיקרוטראומה. 11. אף שמצא לנכון לייחס משמעות ראייתית ניכרת לסדר שבו פורטו סוגי שטיפת המבודדים בטופס התביעה, ובהסתמך על כך דחה את גרסתו של המערער בדבר פרקי הזמן שבהם עבד על המשאית לעומת המסוק, נמנע בית הדין מקביעה, מהו משך הזמן שהקדיש המערער לאיזה מסוגי הפעילות (אם במשאית או במסוק). בהיות הקביעה הזו דרושה לבחינת התשתית העובדתית הנדרשת להכרה בפגיעה במסגרת תורת המיקרוטרומה, ומשלא על ערכאת הערעור לקבוע קביעות מן הסוג דנן שהן קביעות שבעובדה, אנו מורים על החזרת עניינו של המערער לבית הדין קמא, על מנת שישלים החלטתו ויקבע, איזה חלק מתקופת עבודתו הקדיש התובע לעבודה על המשאית. אם תתבקש השלמת ראיות לעניין זה מטעם מי מן הצדדים ישקול בית הדין את הבקשה. 12. לאחר שיקבע את חלוקת זמנו של המערער בין עבודתו על המשאית ביחס למסוק ובכלל, ישוב בית הדין קמא ויידרש לשאלה אם נתקיימה במערער התשתית העובדתית להכרה בפגיעה במסגרת תורת המיקרוטראומה. כל זאת בשים לב לקביעתנו, כפי שפורטה לעיל, כי את פעולות ההנחה וההרמה כ-80 פעמים מדי יום, ניתן לבודד ולהכיר בהן כתנועות חוזרות ונשנות ברציפות, במהלך יום עבודתו של המערער. סוף דבר - הערעור מתקבל בחלקו. עניינו של המערער מוחזר לבית הדין האזורי על מנת שיפעל בהתאם לאמור לעיל. הוצאות הליך זה יובאו בחשבון על ידי בית הדין האזורי בתום הדיון לפניו. הרמת משקלמיקרוטראומה