פסק-דין השופט שמואל צור 1. ערעור זה נסוב על פסק דין של בית הדין האזורי בתל-אביב (השופטת דינה אפרתי ונציגי הציבור מר אריה ביטון וגב' טל בירנפלד; בל 8060/04) בו נדחתה תביעתו של המערער להכיר במחלת הלב בה לקה כתוצאה מתאונה בעבודה. פסיקת בית הדין האזורי התבססה על חוות דעת של מומחה רפואי, שמונה על ידי בית הדין, בה נשלל כל קשר בין המחלה לבין התאונה בעבודה. 2. המערער, יליד 1960, הינו יצרן יהלומים במקצועו. ביום 2.1.03, עת שהה המערער בבורסת היהלומים בתוקף עיסוקו, נגנבה חבילת יהלומים בשווי 400,000 דולר ארה"ב (להלן- האירוע). המערער נחשד בגניבת היהלומים, נכנס למתח נפשי שהתבטא בכאבים בחזה, עצבנות יתר וירידה בתפקוד. לאחר חקירות ארוכות וקשות שנמשכו ארבעה ימים, הוסר החשד מן המערער לאחר שהיהלומים נמצאו ואדם אחר הואשם במעשה. בעקבות האירוע אובחנו אצל המערער דיכאון וחרדה והמוסד לביטוח לאומי (להלן- המוסד) הכיר בהחמרה הנפשית שנגרמה לו כפגיעה בעבודה. במהלך שנת 2003 התלונן המערער גם על כאבים בחזה והוא אושפז עקב כך מספר פעמים בבתי חולים שונים. בעקבות הכאבים הופנה המערער למיפוי לב בחשד למחלת לב כלילית. על רקע זה פנה המערער למוסד בבקשה להכיר גם במחלת הלב ממנה הוא סובל כפגיעה בעבודה אולם תביעתו נדחתה על ידי פקיד התביעות. 3. על החלטה זו של המוסד הגיש המערער תביעה לבית הדין האזורי. לתביעתו צירף המערער חוות דעת של ד"ר אברהם כץ, קרדיולוג, ממנה עולה, בין היתר, כי "לא ניתן לשלול קשר ישיר בין מצבו הנפשי החדש לבין התקדמות מהירה של מחלת הלב הטרשתית...". כן קבע ד"ר כץ כי "האירוע אותו חווה מר עטיה, גרם להידרדרות נפשית משמעותית, ובעקבותיה הואץ תהליך הטרשת והפך למחלת לב גלויה. לכן, לדעתי יש קשר ישיר בין האירוע לבין מחלת הלב". לאור חוות הדעת, הסכימו הצדדים כי שאלת קשר הסיבתי בין הכאבים בחזה מהם סובל המערער לבין האירוע תיקבע על ידי מומחה רפואי מטעם בית הדין. 4. בית הדין האזורי מינה כמומחה מטעמו את הקרדיולוג פרופ' אברהם כספי אשר קבע בחוות דעתו, כי לא קיים קשר סיבתי בין הכאבים בחזה לבין האירוע. לדעת המומחה אין אבחנה ברורה של מחלת לב אלא חשד למחלה כלילית טרשתית של העורקים הכליליים. עוד קבע המומחה כי למערער יש הרגלי עישון והיפרליפידמיה המחווים גורמי סיכון למחלה טרשתית. כן קבע המומחה כי "אין כל עדות לתסמונת כלילית חריפה עם או בלי אוטם שריר הלב ופרט לחשד במיפוי לב אין למעשה כל עדות למחלה כלילית פעילה". 5. המערער היפנה אל המומחה שאלות הבהרה, אשר לא הביאו לשינוי דעת המומחה אשר חזר וקבע כי אין קשר בין האירוע לבין תלונותיו של המערער בנוגע לכאבים בחזה. 6. בפסק הדין מיום 24.1.07 דחה בית הדין האזורי את תביעתו של המערער בהתבסס על חוות דעתו זו של פרופ' כספי. 7. בערעור בפנינו חוזר המערער על טענותיו כי יש להכיר במחלת הלב ממנה הוא סובל כתוצאה מהפגיעה הנפשית. לטענתו, קיים קשר סיבתי בין האירוע בעבודה מיום 2.1.03, לבין מחלת הלב בה לקה והוא חוזר ומסתמך לעניין זה על חוות דעתו של ד"ר כץ. לטענת המערער, לפני האירוע הוא לא סבל מעולם מכאבים בחזה ומהפרעות נפשיות וכל ה"סיבוכים" נגרמו לו כתוצאה מהאירוע. לחלופין טוען המערער שצריך להכיר בפגיעה בלב כמחלת מקצוע. המוסד תומך בפסיקת בית הדין האזורי וטוען כי יש לדחות את ערעורו של המערער על בסיס חוות דעתו של המומחה, לפיה אין קשר סיבתי בין האירוע לבין תלונותיו של המערער. עוד טוען המוסד כי אין בחוות דעתו של ד"ר כץ כדי לתמוך בגרסת המערער, שכן כל שנאמר בה הוא כי "לא ניתן לשלול" את האפשרות לקשר סיבתי כאמור. 8. במהלך הדיון בפנינו הציג המערער מסמך חדש של פקידת התביעות מיום 20.5.07, אשר נכתב לאחר שניתן פסק הדין של בית הדין האזורי. לפי מסמך זה, לכאורה, הוכר גם התקף הלב של המערער בפועל יוצא מן האירוע, בנוסף להכרה בפגיעה הנפשית. ביקשנו מן המוסד לבדוק את פישרו של מסמך זה אשר כמובן לא היה לנגד עיניו של בית הדין האזורי. מהודעה שמסר לנו המוסד ביום 31.3.08 עולה כי מדובר באישור שגוי. לטענת המוסד, בשנת 2007 שב המערער ופנה למוסד, לפקידה שלא טיפלה בתביעתו המקורית והיא לא היתה מצויה בפרטי התביעה ולכן נכתב האישור בטעות ואף לא תוייק בתיקו של המערער. 9. לאחר שנתנו דעתנו לטענות הצדדים ולכלל החומר שהובא לפנינו, הגענו לכלל מסקנה, כי פסק דינו של בית הדין האזורי מבוסס היטב בממצאיו ובמסקנותיו ולא נמצא טעם משפטי להתערבותנו בו. משכך הוא, נחה דעתנו כי פסק הדין של בית הדין האזורי ראוי להתאשר מטעמיו, לפי תקנה 108 (ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב - 1991, ודין הערעור להידחות. 10. בית הדין האזורי מינה מומחה - יועץ רפואי אשר קבע באופן חד משמעי כי אין קשר סיבתי בין האירוע לבין תלונותיו של המערער בקשר לכאבים בחזה. פרופ' כספי לא מצא שהאירוע שעבר המערער היה הגורם למחלת הלב בה לקה. לדברי המומחה, בכל סיכומי המחלה מהאשפוזים אין עדות לנזק בשריר הלב עקב הופעת סימנים לנזק מיוקרדיאלי. כן נקבע כי התמיכה היחידה האובייקטיבית למציאות מחלה טרשתית של העורקים הכליליים אצל המערער היא מיפוי הלב מחודש ספטמבר 2003. ליקוי רפואי אינו נחשב כ"פגיעה בעבודה" אלא אם הוכח הקשר הסיבתי רפואי ומשפטי, בין הליקוי לבין הפגיעה בעבודה. קיומו או אי-קיומו של אותו קשר סיבתי הוא מתחום ידיעתו המקצועי של המומחה הרפואי. חוות דעת של המומחה הרפואי פרופ' כספי מנומקות, מפורטת ומסקנותיה חד משמעיות. חוות הדעת מתארת את המחלה בה לקה המערער והיא מנמקת מדוע לא נמצא קשר סיבתי בין האירוע לבין תלונותיו. משקבע המומחה בבירור, כי לא קיים קשר סיבתי כאמור, צדק בית הדין האזורי בדחותו את התביעה ואין כל עילה להתערבותנו. 11. חוות דעתו של ד"ר כץ, עליה הסתמך המערער, אינה בהירה וחד משמעית. מעיון בחוות הדעת לא עולה אבחנה ברורה של מחלת לב. כמו כן ד"ר כץ לא מצא מסמכים רפואיים המצביעים על קשר סיבתי בין המחלה לבין האירוע. ד"ר כץ קבע, לפי סקירת הספרות, כי קיים קשר סטטיסטי בין מצבי דיכאון וחרדה לבין מחלת לב, ולא מעבר לזה. אי שלילת אפשרות לקשר סיבתי בין המצב הנפשי למחלת הלב הטרשתית, אינה קביעת קשר סיבתי בין השניים בוודאות מספקת. 12. אשר למכתב מיום 20.5.07 אותו הציג המערער במהלך הדיון בפנינו, סבורים אנו כי לא ניתן להסתמך עליו. נחה דעתנו כי מדובר במכתב שגוי שניתן על ידי מי שלא טיפל בעניינו של המערער ושאינו משקף נכונה את עמדת המוסד ואת פסיקת בית הדין האזורי שהיתה בתוקף בעת כתיבת המכתב. "אישור" שגוי זה אינו יכול להוות אסמכתא נכונה לעמדת המוסד ואינו יכול לעמוד בסתירה לפסיקה של בית הדין האזורי. 13. אשר לטענתו החילופית של המערער, מחלת לב כלילית אינה מנויה ברשימת מחלות המקצוע הקבועות בתוספת השניה של לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח מפני פגיעה בעבודה), תשי"ד- 1954. מדובר ברשימה סגורה של מחלות וזו של המערער אינה מוכרת כ"מחלת מקצוע" במובן החוק. 14. סוף דבר - הערעור נדחה. אין צו להוצאות. התקף לב / אוטם שריר הלברפואההכרה בתאונת עבודהתאונת עבודה