פסק דין השופטת ורדה וירט-ליבנה 1. לפנינו ערעור של המוסד לביטוח לאומי על פסק דינו של בית הדין האזורי בחיפה (השופטת מהא סמיר-עמאר ונציגי הציבור מר משה ערמון ומר בני זוסמן,; בל 3474/02) שקיבל את תביעתו של המשיב להכיר במחלת הכבד ממנה סובל כפגיעה בעבודה על פי הוראת חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשנ"ה-1995 (להלן גם- החוק), ודחה את תביעתו להכיר במחלת הסכרת כקשורה לעבודתו. 2. בית הדין האזורי, קבע את העובדות והניח את התשתית העובדתית למינוי המומחה הרפואי. 3. העובדות שנקבעו על ידי בית הדין האזורי הן: "א. התובע יליד שנת 1964. ב. התובע עבד במפעל כבירן (1991) בע"מ כאחראי קו ייצור ב"חדר הקליפות" מ-6/1995 ועד 8/1996. ג. התובע עבד 5 ימים בשבוע 9 שעות ביום שהתחלקו בין משמרות בוקר ללילה, כאשר 40% מזמן עבודתו של התובע היה במשמרות לילה. ד. חדר הקליפות הוא אולם ייצור גדול סגור בשטח של כ-200 מ"ר. ה. בחדר הקליפות בכבירן מייצרים תבניות לתוכן יוצקים אלומיניום בצורת התבנית. חומר הגלם הבסיסי ממנו מתקבלת התבנית הינו משעווה. ו. את גופי השעווה טובלים במתילן כלוריד ולאחר מכן באיזו פרופיל אלכוהול באופן הבא: החלקים מוסעים על גבי סרט נע עילי שמופעל ע"י רובוט. הרובוט לוקח את החלק וטובל אותו במתילן כלוריד ולאחר מכן ביאוזופרופיל אלכוהול, למעט חלקים רגישים ושבירים שהרובוט לא יכול להחזיק אותם ולכן טובלים אותם ידנית. התובע ישב בזמן הטבילה בחדר בקרה (חדר בשטח של 4 X 3 מ"ר ובו שתי דלתות: אחת הפונה לחדר הקליפות והשנייה הפונה למחלקת הגמר) והשקיף על התהליך. תקלה ברובוט (למשל, הרובוט בא לקחת מתלה מסוים ולא נכנס טוב לתחנה שלו ונעצר) יכולה להתרחש כל 20 דקות או רבע שעה או כל חמש דקות ואז התובע ניגש לרובוט (למקום הטבילה) ומטפל בבעיה. ז. מתילן הכלוריד והאיזופרופיל אלכוהול מאופסנים בחביות גדולות בעלות קוטר רחב שיאפשר את טבילת החלקים בהן. ח. תהליך הטבילה אורך בין שעה וחצי לשלוש שעות ונעשה בד"כ במשמרת הלילה. ט. האדים שיצאו המחלקים שניתנו לייבוש לאחר הטבילות ומחביות המתילן כלוריד והאיזופרופיל אלכוהול שהיו פתוחות בזמן הטבילות היו מתפזרים בחדר הקליפות והעובד נשאר חשוף לריח ולאדים של שני חומרים אלה במהלך כל המשמרת. י. בחדר הקליפות אסור היה לפתוח חלונות. החדר היה מבוקר מבחינת טמפרטורה ולחות באמצעות מזגנים ומאווררים ששימשו לייבוש החלקים ואולם מבחינת האוורור לא הייתה בקרה. יא. התובע לבש בעת העבודה בחדר הקליפות סרבל בד ארוך, כפפות גומי ארוכות, נעלי עבודה. יב. אחת לשלושה חודשים התובע ניקה את חביות המתילן כלוריד ואיזו פרופיל אלכוהול באופן הבא: מרוקנים את החביות באמצעות משאבה, מנקים את הקרקעית ידנית בעזרת סמרטוטים (נכנס פנימה לחבית לשם כך), פעולת הניקוי אורכת כשעתיים. לאחר הניקוי ממלאים את החביות שוב בחומר בעזרת משאבה. יג. ב-8/1996 התובע הועבר בהמלצת רופא תעסוקה מהעבודה בחדר הקליפות לעבודה במחלקה אחרת. יד. התובע מעשן מאז גיל 18 בממוצע בין 10 ל-20 סיגריות ביום עם הפסקה בת שנה לפני כעשר שנים." לכך יש להוסיף, כי בית הדין האזורי קבע עוד, כי המערער החל לעשות שימוש במסכה בעל מסנן פחם פעיל בשנת 1996 וכן כי אצל אביו של המערער אובחנה סכרת בהיותו בן 65. 4. בית הדין האזורי מינה את ד"ר תמיר גפן - מומחה לרפואה תעסוקתית לשמש כיועץ רפואי מטעם בית הדין. המומחה הרפואי השיב לשאלות שהופנו אליו על ידי בית הדין כדלקמן: "א. מר אוחיון סובל ממחלת סכרת NIDDM ומכבד שומני. ב. לא ניתן לקבוע שעבודתו של התובע, כמתואר בעובדות ההחלטה שהועברו לעיוני, גרמו לתובע את אחת ממחלות המקצוע המפורטות בחלקים א' ו/או ב' בתוספת השנייה לתקנות הביטוח הלאומי. ג. לא ניתן לקבוע שכל שימוש בחומרים שפורטו בהחלטה גרמו לתובע לפגיעה זעירה שאפשר לייחס אותה לזמן מסוים. ד. ... ה. ... ו. יש לראות במצב הקיים תוצאה של תהליך תחלואה רגיל. ז. לתנאי העבודה של התובע לא הייתה השפעה על מועד הופעת מחלות אלו. אם זאת לאור העובדה שעל ידי התובע לא נעשה שימוש במסכת מגן כמקובל וככל הנראה הנ"ל היה חשוף תקופה של מספר חודשים לרמות גבוהות של מתילן כלוריד, לכן יכולה להיות השפעה סינרגיסטית על עליה באנזימי כבד" באת כוח התובע הפנתה אל המומחה שאלות הבהרה ולהן השיב כך: "א. להערכתי הסבירות לקיום קשר סיבתי בין עבודתו של התובע וקיומן של כבד שומני נמוכה מאוד וזאת לאור שתהליך של השתמנות הכבד הינו תהליך הדרגתי אשר גורם לאינפילטרציה (הסתננות - חדירה של שומן) שומנית של רקמת הכבד שזה תהליך הדרגתי. כאשר תוך חודשיים מתחילת החשיפה אצל התובע הופיעה עליה של אנזימי כבד, זה לא תומך באבחנה של כבד שומני. ב. להערכתי במקרה הנדון חשיפה תעסוקתית הייתה יכולה לגרום לעליה באנזימי כבד ע"י השפעה טוקסית - נזק ישיר לתאי כבד אך לא להופעת כבד שומני. ג. להערכתי מדובר בתרומה שולית להתפתחותה של כבד שומני אצל התובע. ד. להערכתי הסיבה להתפתחותה של השמנת כבד הינו מחלת סוכרת ועודף משקל של התובע ולא מדובר בטריגר כלל. עם זאת, חשיפה לשני חומרים סינרגיסטים בעלי תכונה הפטוטוקסית כן הייתה יכולה לגרום לעליה באנזימי כבד, אך השפעה זו די מינורית (אחרת הינו עדים לעליה משמעותית בהרבה של אנזימי כבד אחרים ספציפיים יותר כמיSGOT ו-SGPT). להערכתי השפעה זו תרמה לכל היתר - 20% למצב הקיים".(ההדגשה שלי - ו.ו.ו.). בעקבות חוות הדעת, ב"כ המשיב ביקשה לפסול את חוות דעתו של ד"ר גפן ולמנות מומחה רפואי נוסף. בית הדין האזורי קיבל את הבקשה מן הטעם שקיים ספק לאופן בו התייחס ד"ר גפן לעובדות שהונחו לפניו. המומחה הנוסף שמונה הוא, ד"ר יערי שרצקי. ד"ר שרצקי שלל את הקשר הסיבתי בין החשיפה לחומרים שהיו בעבודתו של המערער, לבין מחלותיו. בית הדין האזורי, לאחר שבחן את שתי חוות הדעת, הלך בדרכה של ההלכה הפסוקה, וקבע כי אם ישנה מחלוקת בין המומחים אזי יאמץ בית הדין את חוות הדעת שהיא לטובת הנפגע. ומשכך הם פני הדברים קבע, כי לגבי מחלת הסכרת שני המומחים שללו קשר סיבתי רפואי ובאשר למחלת הכבד ד"ר גפן קבע, כי השפעת החשיפה לחומרים היא לכל היותר 20%. על קביעתו זו של ד"ר גפן התבסס בית הדין האזורי כשהוא מיישם את ההלכה שנקבעה בפסק דין עב"ל 521/06 משה קורין - המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 7.10.07) ו-ב"ל 1790/06 אליהו אילן - המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 8.11.07) לפיהן די בייחוס של 20% לגרימת המחלה בתנאי העבודה כדי להקים קשר סיבתי רפואי בין תנאי העבודה לבין מחלתו של המבוטח. באשר למחלת הסכרת - התביעה נדחתה ועל כך לא הוגש ערעור. 5. המוסד לביטוח לאומי מערער על קבלת התביעה בעניין מחלת הכבד מאחר ולטענתו כוונת הפסיקה בדבר היקף התרומה של העבודה למחלה בשיעור של 20% היא, כי התרומה של העבודה תהא מעל 20% ולא עד 20%. 6. באי כוח הצדדים הסכים בישיבת קדם הערעור שהתקיימה בפני, כי יסכמו טענותיהם לפרוטוקול וביחד עם המסמכים שהוגשו בהליך הערעור ובבית הדין האזורי יהוו סיכומים בכתב, שיועברו להחלטת המותב. לאחר הסכמה זו ב"כ המוסד ביקש, כי התיק יועבר לדיון בעל פה בפני מותב מאחר ומתעוררת בתיק שאלה עקרונית. ב"כ המשיב התנגדה לבקשה, אף אנו לאחר שבחנו אותה לא מצאנו, כי יש מקום לקיים דיון בעל פה מעבר לסיכומים בכתב מאחר וההלכה בשאלה המתעוררת בפנינו כבר נפסקה על ידי בית הדין הזה. בית הדין הזה פסק ב"הילכת קורין" כי די בתרומה של 20% להשפעת העבודה על המחלה כדי לבסס את הקשר הסיבתי המשמעותי שבין תנאי העבודה לבין המחלה ואף חזר על כך בעב"ל 659/06 המוסד לביטוח לאומי - חין עפיף טנוס (ניתן ביום 10.3.07) שם החיל את אותה קביעה על פגיעה על פי תורת המיקרוטראומה. ובאותו הלכה נקבע מפורשות, כי השפעה של 20% היא "השפעה משמעותית" של תנאי העבודה על החמרתה של המחלה. ב"כ המוסד הסתמך בטענותיו על פסק הדין שניתן בתיק עב"ל 148/07 רון קמפינסקי - המל"ל (ניתן ביום1.7.08) אולם אין הנסיבות שם דומות לנסיבות שבפנינו, זאת מאחר והטעם לדחיית התביעה ב"הילכת קמפינסקי" היה, כי המומחה ייחס לתנאי העבודה השפעה שבין 10% - 20% ולכן נקבע שאין מדובר בהשפעה משמעותית. הרושם הכללי בחוות הדעת הרפואית הוא, כי מדובר בהשפעה של כ-20% ולאור קביעתנו, כי די ב-20% כדי להוות ה"שפעה משמעותית" של תנאי העבודה על החמרתה של המחלה, דין הערעור להידחות והמוסד יישא בשכ"ט עו"ד של המשיב בסך 3,500 ש"ח בצירוף מע"מ שישולמו תוך 30 יום מהיום שאם לא כן, סכום זה יישא ריבית והפרשי הצמדה כחוק עד למועד התשלום בפועל. רפואהתאונת עבודה