פסק דין השופטת נילי ארד 1. המערער שהיה בלתי מיוצג, הגיש במועד ערעור ללא נימוקים, על פסק דינו של בית הדין האזורי. עורך דין שמונה למערער מטעם הלשכה לסיוע משפטי, לא מילא אחר החלטת הרשמת ואיחר בהגשת נימוקי הערעור, ועל כן נמחק הערעור מחוסר מעש. בקשה שהגיש ב"כ המערער להארכת מועד להגשת הערעור, הוגשה אף היא באיחור, ונדחתה בהחלטתו של רשם בית דין זה, השופט אילן סופר. על כך, הערעור שלפנינו. השתלשלות העניינים 2. המערער הגיש לבית הדין האזורי בירושלים (שופטת ראשית רונית רוזנפלד, נציגי ציבור מר צבי שוורץ וגב' פלורנס גרנות; בל 12203/03) תביעה נגד המוסד לביטוח לאומי על שדחה תביעתו לגמלת הבטחת הכנסה בגין שימוש קבוע ברכב. זאת, בטענה כי אין לזקוף לו הכנסה בגין השימוש שעשה ברכב, כל עוד לא נשא בהוצאות השימוש בו. 3. בפסק דין מיום 6.6.06 דחה בית הדין האזורי את תביעת המערער לגמלת הבטחת הכנסה, תוך שקבע כך: "אין חולק כי התובע עשה שימוש קבוע ברכב, ואפילו לא נשא בהוצאותיו"; לאור ההלכה הפסוקה "שימוש קבוע ברכב, ואף אם אין המבוטח משתתף בהוצאות החזקתו, שולל זכאות לגמלה, וזאת בהיות עצם השימוש בבחינת טובת הנאה אותה יש לזקוף כהכנסה, למי שתובע הבטחת הכנסה"; בהסתמך על חומר הראיות "לא נתקיים הדרוש מבחינתו של התובע, על מנת שלא תיזקף הכנסה לחובתו עקב השימוש ברכב מטעמים רפואיים". (להלן: פסק הדין). 4. בתאריך 6.7.06 הגיש המערער בעצמו כתב ערעור בלתי מנומק על פסק הדין ונפתח תיק ערעור (עבל 483/06). אין חולק על כך שכתב הערעור הבלתי מנומק הוגש במועד, וכי בעת הגשת כתב הערעור היה המערער בלתי מיוצג, לאחר שפנה קודם לכן, בתאריך 2.7.06 ללשכת הסיוע המשפטי. בתאריך 6.7.06 הורתה רשמת בית דין זה השופטת לאה גליקסמן למערער להגיש נימוקיו לערעור, תוך התראה שאם לא יעשה כן בתוך 30 יום ימחק הערעור מחמת חוסר מעש. משלא הוגשו נימוקי הערעור במועד שקצבה לו הרשמת בהחלטתה ולאחר הארכות מועד נוספות להגשת הנימוקים כנדרש, הורתה הרשמת בהחלטתה מיום 17.10.06 כך: " בהתאם להחלטה מיום 6.7.06, ומשלא הוגשו נימוקי הערעור עד היום, נמחק הערעור מחמת חוסר מעש". 5. בתאריך 29.1.07 לאחר שחלפו כשלושה חודשים ממועד מחיקת הערעור בשל חוסר מעש, הגיש המערער, באמצעות בא-כוחו, עורך דין מטעם לשכת הסיוע המשפטי לו - בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי (בשא 126/07). עיקר טעמה של הבקשה היה במתן הסבר לאיחור בהגשת הערעור, אשר נגרם "בשל עיכוב פנימי בלשכה לסיוע משפטי, רק בימים אלו ולאחר שערעורו נמחק, התקבלה החלטת הלשכה לסיוע משפטי למנות למערער עו"ד". לגופו של עניין, נטען בכתב הערעור שצורף לבקשה, כי בית הדין האזורי טעה בכך שסירב למנות מומחה יועץ רפואי מטעמו "להכרעה בצורך הרפואי של הפונה ברכב"; המערער הציג בבית הדין האזורי "טופס בקשה למתן תו נכה"; המערער נכה ברגליו ומתהלך על קביים. 6. המוסד לביטוח לאומי התנגד לבקשה להארכת מועד, תוך שטען, כי הוגשה באיחור של למעלה משלושה חודשים ממועד מחיקת הערעור וכי אין "טעם מיוחד" המצדיק הארכת מועד. 7. בהחלטתו מיום 7.3.07 הורה הרשם על מחיקת הבקשה, תוך שקבע כי המערער "לא הראה והוכיח מתי פנה ללשכה לסיוע משפטי, מתי התקבלה התשובה, וכל שנטען הוא שלאחר שהערעור נמחק וסמוך לימים אלו התקבלה החלטת הסיוע המשפטי. בכך אין כדי להצדיק איחור של כשלושה חודשים ממועד מחיקת הערעור ולמעלה משבעה חודשים וחצי ממועד מתן פסק הדין". עוד ציין הרשם כי המערער "יכול היה להודיע לבית הדין כי פנה לסיוע המשפטי וכי הוא מבקש ארכה להגשת נימוקי הערעור ואפילו לבקש את ביטול פסק הדין בטענה זו" וכי "אין בבקשה כל הפנייה לסיכוי הערעור" (בשא 361/07;להלן: החלטת הרשם). 8. חלפו למעלה מחודשיים נוספים, וביום 24.5.07 הגישו הצדדים "בקשה מוסכמת להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על החלטת רשם" במסגרתה הסביר בא-כוחו של המערער כי נימוקי הערעור לא הוגשו במועד בשל "עומס עבודה קיצוני ומחסור בכ"א". בהתאם, הוארך המועד להגשת ערעור על החלטת הרשם. ערעור זה הוא מושא הדיון שלפנינו. הערעור על החלטת הרשם 9. עיקר טענותיו של המערער באלה: הערעור "נושא אופי הומניטרי מובהק"; "אין לדחות נימוקים שבמהות בטענות פרוצדוראליות" אלא יש לנקוט בגישה סלחנית; "אין לפגוע בזכויותיו הבסיסיות אך בשל עיכובים שנוצרו בטיפול הלשכה לסיוע משפטי"; המערער עשה כל שביכולתו "על מנת לעמוד במועדים הקבועים בחוק והעביר במועד הראוי את מלוא החומר המצוי בידו אל משרדי הלשכה לסיוע משפטי בירושלים" ובשל "חסרון כיסו ומחמת הידע המשפטי הדל המצוי בידו לא יכול לנהל את ההליך המשפטי בכוחות עצמו"; עיכוב הטיפול בלשכה לסיוע משפטי מהווה טעם מיוחד להארכת מועד ומעבר לכך "יש להתחשב בעיכובים בלשכת הסיוע המשפטי לא רק כ'טעם מיוחד' אלא כחלק מזכות היסוד החוקתית לגישה לערכאות"; לגופו של עניין טען, כי סיכויי הערעור טובים; כי ברשותו מסמכים רפואיים נוספים שלא היו בפני בית הדין האזורי "המצביעים באופן חד משמעי על נכות ומוגבלות תנועה קשה ברגלו" והוא "מתנייד ממקום למקום דרך קבע באמצעות זוג קביים". דיון והכרעה 10. הדיון בערעור על החלטת הרשם וההכרעה, נעשו על פי החומר שהובא לפנינו, לרבות טיעוני המערער בערעור, החלטת הרשם ופסק דינו של בית הדין האזורי. לא התבקשה תגובת הצד שכנגד, משלא ראינו צורך בכך. לאחר עיון בכלל החומר, כאמור, הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל. טעמינו לכך נפרט להלן. עיכוב בהסדרת הייצוג מטעם הלשכה לסיוע משפטי כ"טעם מיוחד" 11. הלכה פסוקה היא כי אם האיחור בהגשת הערעור נבע מייצוגו של המערער על ידי הלשכה לסיוע משפטי, יראו בכך "טעם מיוחד" המצדיק היענות לבקשה להארכת מועד להגשת הערעור. כדברי חברי השופט עמירם רבינוביץ בעניין אלון יוסף: "בית דין זה הולך בתלם אותו חרשה פסיקתו של בית המשפט העליון, ומכיר במצב של עיכוב בהסדרת הייצוג מקום בו בעל הדין מעוניין בייצוג משפטי, וזכאי לייצוג כזה מאת הלשכה כ"טעם מיוחד" המצדיק הארכת מועד להגשת הערעור" [עאח 62/05 אלון יוסף - המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 23.6.05; וראו: עאח 1011/00 משה באדר - צבי אבנשפגר, פד"ע לו 385, 393; עאח 1016/01 נורית וימן - נאוה ברזילי, ניתן ביום 4.8.02]. עם זאת, הדין הולך אחר המהות, ויש לבחון אם מתקיימים טעמים אחרים המצדיקים דחיית הבקשה או קבלתה, על רקע כלל נסיבותיו של המקרה הנדון. בתוך כך, יש לבחון את טיב ההליך ומהותו ואת סיכויי הערעור אשר אף להם השלכה מכרעת על התגבשותו של טעם מיוחד להארכת מועד [ראו: עאח 15/07 אורן פור - חברת דואר לישראל, ניתן ביום 18.6.07 והאסמכתאות שם]. ולענייננו 12. נסיבותיו המיוחדות של מקרה זה, כפי שהובררו, מצדיקות קבלת הערעור. זאת, משנמצא כי הערעור הוגש במועד, על אף הפגם שנפל בו בהעדר נימוקים [ראו: על"א 17/88 בר-חן נ' הוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בירושלים, פ"ד מב(4) 658]; התנהלות המערער אינה מגיעה לכדי "ניצול לרעה בוטה של ההליך השיפוטי" או "זלזול חמור בהליכי המשפט" המצדיקים סילוק על הסף של הליך הערעור [כדברי הנשיאה דורית בייניש בבש"א 6479/06 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' משה שנפ, ניתן ביום 15.1.07 (להלן: עניין שנפ) וראו גם: עע 1424/02 פתחי אבו נסאר - SAINT PETER IN GALLICANTU , ניתן ביום 6.7.03]; העיכוב נבע מהתנהלות הסיוע המשפטי גרידא, ויצא, למעשה, מגדר שליטתו של המערער. בנסיבות אלה התקיים בנסיבות המקרה טעם מיוחד להארכת מועד המצדיק היענות לבקשה. לא זו אף זו. המוסד לביטוח לאומי ידע על כוונתו של המערער להגיש ערעורו, משהוגש במועד. בכך "נבלמה" ציפייתו לסופיות הדיון בפסק דינו של בית הדין האזורי. אמנם משנמחק הערעור מחוסר מעש התחדשה, לכאורה, ציפיית המוסד לסופיות הדיון בהליך. אולם, משנמצא כי התנהלות הלשכה לסיוע המשפטי היא זו שגרמה לאיחור בהגשת הערעור מחדש, באיזון בין כלל השיקולים, בהתאם לנסיבות המקרה שלפנינו, פוחת משקלם של סיכויי הערעור, וגוברת עליהם זכות הגישה של המערער לערכאות, שהיא "...זכות יסודית וחשובה בשיטתנו המשפטית, אשר יש הרואים בה זכות חוקתית על-חוקית" [עניין שנפ לעיל]. משכך הוא, ולאחר שנתנו דעתנו לשיקולים הצריכים לעניין במקרה זה, הגענו לכלל מסקנה, לפיה דין הערעור להתקבל. 13. סוף דבר - הערעור מתקבל. בנסיבות העניין אין אנו עושים צו להוצאות. חוסר מעשערעור