פסק דין השופט עמירם רבינוביץ 1. המערער הוכר על ידי המשיב (להלן - המוסד) כ"מוגבל בניידות" כמשמעות מונח זה בהסכם בדבר גמלת ניידות שנחתם בין מדינת ישראל למוסד (להלן - הסכם הניידות). ועדות רפואיות שונות שדנו בעניינו קבעו לו מאז 1994 נכות בשיעור 80% לפי סעיף א-3 לתוספת א' שבהסכם הניידות, שזו לשונו : "שיתוק מלא למעשה של אחת מהשוקיים מלווה שיתוק של שניים לפחות מבין שלושת השרירים המפורטים בסעיף 1 דלעיל". 2. ביום 8.9.2005 התכנסה ועדה רפואית נוספת בעניינו של המערער. ועדה זו הגדילה את אחוזי הנכות שנקבעו למערער וקבעה כי נכותו עומדת על 90%. הגדלת הנכות נבעה מהוספת סעיף ליקוי נוסף - סעיף ד-1, שזו לשונו : "נקע מלידה במפרק הירך ". 3. משהועלתה נכותו של המערער מ - 80% ל - 90% הגיש המוסד ערעור לוועדה לעררים (להלן - הוועדה). אין חולק, כי עררו של המוסד נסב על עניין אחד והוא ישום סעיף ד-1 בעניינו של המערער. 4. הוועדה לעררים שהתכנסה ביום 7.11.2005 החליטה להפחית את אחוזי הנכות שנקבעו למערער מ - 90% ל - 50%. הפחתת הנכות נבעה מביטול סעיף ד-1 ומהחלפת סעיף א-3 המקנה, כאמור, נכות בשיעור 80% לסעיף א-5 המקנה נכות בשיעור 50%. להשלמת התמונה יצויין, כי סעיף א-5 עוסק ב"שיתוק מלא למעשה של שוק אחת מלווה שיתוק של אחד השרירים המפורטים בסעיף 1 דלעיל". 5. לא נחה דעתו של המערער מקביעה זו, ולכן הגיש ערעור לבית הדין האזורי בבאר שבע (בל 3247/05). במהלך הדיון בערעור הגיעו הצדדים להסכמה, לפיה יושב עניינו של המערער לוועדה על מנת שתנמק מדוע הפחיתה את אחוזי הנכות שנקבעו למערער בעבר. עוד התבקשה הוועדה להתייחס לטענות באת כוחו של המערער. 6. הוועדה שהתכנסה בעקבות פסק הדין חזרה על הקביעה כי למערער נכות בשיעור 50%. עם זאת, שינתה הוועדה את סעיף הליקוי מ - א-5 ל - א-6, שזו לשונו : "שיתוק חלקי של שרירי גפה תחתונה הגורם להגבלה ניכרת בהפעלת מפרק הירך או הברך". 7. ערעור שהגיש המערער על החלטה זו לבית הדין האזורי (בל 2251/06 ; השופט אילן סופר) נדחה, ומכאן בקשת רשות הערעור שבפנינו. מתוקף הסכמת הצדדים החלטנו לדון בה כבערעור על פי תקנה 82 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991. 8. בבקשת רשות הערעור טען המבקש כי הוועדה לא התייחסה לטענותיו כפי שמצאו ביטוים בכתב הערעור שהגיש ; כי הוועדה לא נתנה דעתה לפגמים בכף רגלו ולעובדה כי רגלו השמאלית קצרה מרגלו הימנית ; כי הוועדה לא נימקה מדוע אין היא מקבלת את חוות דעתו של פרופ' דביר שהוצגה בפניה ; כי ממצאי הוועדה עצמה אינם זהים לממצאיה היא בבדיקתה הקודמת וכי הוועדה עצמה מצאה כי המערער סובל מנקע במפרק הירך . 9. במהלך הדיון בערעור הסכים המוסד להחזיר את עניינו של המערער לוועדה על מנת שתבחן, האם יש ליישם בעניינו של המערער את אחד מסעיפי הליקוי העוסקים בפגמים בכף הרגל, זאת לאור ממצאי הוועדה כי הוא סובל מליקויים בכף רגלו. המוסד הסכים גם להחזיר את עניינו של המערער לוועדה על מנת שתדון בטענותיו לעניין קיצור רגל שמאל. להסכמות אלה של המוסד ניתן תוקף של פסק דין. 10. בהודעותיו לבית דין זה שב המערער וטען כי על הוועדה לבחון מחדש את טענותיו באשר לשיתוק ממנו הוא סובל וכי על הוועדה ליישם בעניינו את סעיף א-3, כפי שעשו הוועדות הקודמות בעניינו. כמו כן ביקש המערער כי הוועדה תבחן מחדש האם ניתן ליישם בעניינו את סעיף ד-1 העוסק בנקע במפרק הירך . 11. לאחר שעיינו בטענות הצדדים בעניין זה ובפרוטוקולים של הוועדה, אנו מחליטים כי מאחר שעניינו של המערער ממילא מוחזר לוועדה בעניינים המפורטים בסעיף 9 לפסק דין זה, על הוועדה לשוב ולהידרש לשאלת השיתוק ממנו סובל המערער, לטענתו, ברגל שמאל. בהקשר זה תיתן הוועדה דעתה לכך שמאז 1994 ועד 2005 קבעו כל הוועדות כי הסעיף שיש ליישם בעניינו של המערער הוא סעיף א-3. זאת ועוד, מהשוואת דו"ח הוועדה מיום 7.11.2005 לדו"ח הוועדה מיום 11.5.2006 עולה כי הוועדה עצמה הגיעה לממצאים שונים בבדיקת השרירים של המערער (הערכת הכח הגס). לאור האמור, הוועדה תבהיר עניין זה ותבחן מחדש, כאמור, את הסעיף שיש ליישם בעניינו של המערער. לא מצאנו להחזיר את עניינו של המערער לבחינה מחודשת של ישום סעיף ד - 1, שכן בפרוטוקול הוועדה ניתן למצוא הסבר לגבי אי ישום סעיף זה. 13. לא מצאנו גם להיעתר לבקשת המערער להעביר את עניינו לוועדה בהרכב אחר, שכן לא מתקיים תנאי מהתנאים המחייבים פסילת הוועדה והעברת העניין לוועדה בהרכב אחר. 12. סוף דבר - עניינו של המערער מוחזר לוועדה כאמור בסעיפים 9 - 11 לפסק דין זה. בנסיבות העניין ומשהמוסד הסכים להחזרת עניינו של המערער לוועדה במרבית העניינים, אין צו להוצאות. ניידות