כאבי צוואר בעבודה מול מחשב

פסק דין השופטת ורדה וירט-ליבנה 1. השאלה העומדת להכרעתנו בערעור זה היא, האם יש להכיר בכאבים בהם לקתה המערערת בעמוד השדרה הצווארי והמותני כ"תאונת עבודה" לפי תורת המיקרוטראומה. בית הדין האזורי בנצרת (בל 2875/05 ; השופט חיים ארמון ונציגי הציבור מר סאלחה ומר מיבר) השיב על כך בשלילה, ומכאן הערעור שבפנינו. הרקע וההליך בבית הדין האזורי 2. המערערת, ילידת 1962, עבדה בשירות התעסוקה כפקידת השמה וייעוץ החל משנת 1984 ועד ליום 31.12.2005, מועד בו פרשה לגימלאות בשל מצבה הרפואי. 3. לפי שנקבע שבפסק דינו של בית הדין האזורי, עבדה המערערת חמישה ימים בשבוע בין השעות 8:00 - 14:15. עד שנת 1990 התבצעה העבודה בלשכת שירות התעסוקה ללא מחשב והמערערת נדרשה לנהל רישום ידני של דורשי העבודה שפנו אליה. החל משנת 1990 נעשתה העבודה באמצעות המחשב. העבודה באמצעות המחשב הייתה כרוכה בהקלדת נתונים רבים. בעת ההקלדה הטתה המערערת את פלג גופה העליון לכיוון ימין. 4. בשנת 2005 הגישה המערערת תביעה למשיב (להלן : המוסד או המוסד לביטוח לאומי ) להכיר בליקויים בעמוד השדרה הצווארי והמותני שלה כ"תאונת עבודה". המוסד דחה את תביעתה בנימוק שלא הוכחו אירועים תאונתיים זעירים בעבודת המערערת אשר הביאו למחלה בה לקתה. יוטעם, כי תביעתה של המערערת להכיר במחלה בה לקתה במרפקה ("מרפק טניס") הוכרה כ"תאונת עבודה" על ידי המוסד. 5. בגין דחיית תביעתה להכיר בליקויים בעמוד השדרה המותני והצווארי כ"תאונת עבודה" הוגשה התביעה, מושא דיוננו. 6. בית הדין האזורי לאחר ששמע טענות הצדדים החליט כי עלה בידי המערערת לבסס תשתית עובדתית להוכחת טענת מיקרוטראומה. לאור האמור, מונה ד"ר חיים צינמן כמומחה-יועץ רפואי מטעם בית הדין (להלן : המומחה) לבחינת הקשר הסיבתי בין עבודתה של המערערת לליקויים בעמוד השדרה שלה. 7. ביום 29.10.2007 הוגשה חוות דעתו של המומחה, בה נכתבו הדברים הבאים: "בצילום ע"ש צווארי נרשם : 'אין רואים ממצא חולני'. צילום ע"ש גבי ומותני : 'שינויים ספונדילוטיים מפוזרים בגופי החוליות. המרווחים ביניהם שמורים. בדיקה נוירולוגית תקינה'. התלוננה על כאבי צוואר וגב תחתון. כבר ב-30.11.94 נרשם 'כאבי גב חזקים'. בתשובה לשאלות : א. הליקוי ממנו סבלה התובעת הם כאבי גב תחתון, גב עליון וצוואר. ב. אין קשר סיבתי בין עבודתה של התובעת לבין הליקוי בדרך של מיקרוטראומה ואין לקשור בין הטיות הצוואר או חלק עליון של הגוף ושינויים ניווניים בחוליות שנגרמו כביכול ע"י נזק זעיר בעבודה. ג. הגורם לליקוי הנו שינוי ניווני כרוני שהסיבה לו הנה גיל וגורם תורשתי ללא כל קשר לעבודה". 8. בית הדין האזורי החליט להפנות למומחה את שאלות ההבהרה הבאות : "א. המומחה הביע את דעתו שהליקוי של התובעת נובע מגילה ומגורם תורשתי, ואינו קשור לתנאי עבודתה. בהתחשב בכך שהתובעת היא ילידת שנת 1962, בהתחשב במועד בו התחילה להתלונן על כאביה, ובהתחשב באופי תנאי עבודתה (כפי שפורטו בהחלטה מיום 10.9.2007), האם עדיין נכון לייחס את כל חומרת הליקוי לגיל התובעת ולגורם התורשתי, או שמא נכון לומר כי לתנאי עבודתה של התובעת היתה השפעה מסויימת על חומרת הליקוי או על הקדמת מועד הופעתו? ב. אילו היתה התובעת מועסקת בעבודה שאינה מבוצעת בישיבה ובתנועות כפי שעשתה, אלא בעמידה או בהליכה, האם יש סבירות גבוהה לכך שמצב עמוד השדרה שלה היה דומה למצבו הנוכחי?". 9. המומחה השיב על השאלות שנשאל בזו הלשון: "אין לי שמץ של ספק שיש ליחס את הממצאים אצל התובעת להפרעות קונסטיטוציונליות שנובעות מגיל ותורשה. לתנאי עבודתה אין השפעה על חומרת הליקוי וגם לא על הקדמת מועד הופעתו. גם בסוג עבודה שכרוכה בעמידה או בהליכה ישנן תנועות תמידיות של עמוד השדרה הצווארי והגבי לצדדים. אפילו בהיסח הדעת אנחנו מסתכלים כל הזמן לצדדים כך שקיימת סבירות גבוהה מאוד שמצב עמוד השדרה של התובעת היה דומה למצבו הנוכחי בכל עבודה. שינויים אלה מופיעים גם אצל 'עקרות בית' שכביכול לא עובדות. מבנה עמוד השדרה בנוי לתנועה תמידית". 10. לאור האמור בחוות דעתו של המומחה ובתשובותיו לשאלות ההבהרה דחה בית הדין האזורי את תביעת המערערת. ההליכים בבית דין זה 11. על פסק דינו של בית הדין האזורי הוגש הערעור שבפנינו. ביום 1.4.2008 הגישה המערערת בקשה לפטור אותה מהתייצבות לדיון בערעור, וזאת נוכח מצבה הרפואי. בהחלטת הרשם אילן איטח מיום 6.4.2008 התקבלה הבקשה ונקבע כי הדיון בערעור יתנהל על דרך של סיכומים בכתב. 12. בטיעוניה טענה המערערת כי משהונחה התשתית העובדתית להוכחת טענת מיקרוטראומה היה מקום להכיר בקשר הסיבתי בין עבודתה לליקויים בעמוד השדרה שלה, וכי פסק דינו של בית הדין האזורי מעקר מתוכנה את תורת המיקרוטראומה. המערערת הדגישה את גילה הצעיר יחסית וטענה כי תנאי עבודתה הם ורק הם גרמו לליקויים בעמוד השדרה שלה. עוד טענה המערערת כי לא היה מקום לייחס לחוות דעתו של המומחה משקל מכריע, כפי שעשה בית הדין האזורי. 13. המוסד לביטוח לאומי תמך בפסק דינו של בית הדין האזורי, תוך שהוא מדגיש פסיקה שיצאה מלפני בית דין זה, ולפיה יש ליתן משקל מיוחד לחוות דעת שמעניק מומחה מטעם בית הדין. 14. לאחר שנתנו דעתנו לפסק הדין שבערעור, לטענות הצדדים, לחוות דעת המומחה ולכלל החומר שבתיק, הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. פסק דינו של בית הדין האזורי מבוסס היטב בקביעותיו ובמסקנותיו המשפטיות. לא נמצא כל פגם בהתנהלותו של בית הדין האזורי או טעות משפטית בהחלטתו המצדיקה התערבותנו בו. אי לכך הרינו מאשרים את פסק דינו של בית הדין האזורי מטעמיו, לפי תקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב - 1991. 15. המערערת מלינה על המשקל המכריע שניתן לחוות דעתו של המומחה, ואולם הלכה פסוקה היא כי : "קביעת קיומו או אי קיומו של קשר סיבתי בין הפגימה בה לקה המערער לבין עבודתו, היא קביעה משפטית המושתתת על חומר הראיות שלפני בית הדין, תוך מתן משקל מכריע לחוות הדעת של המומחה-יועץ רפואי המתמנה על ידי בית הדין" (עב"ל 1297/02 פרג'ון - המוסד לביטוח לאומי, לא פורסם, ניתן ביום 16.2.2004). במקרה שלפנינו, לא מצאנו בטענות המערערת טעם שיש בו ממש המצדיק פסיקה שאינה עולה בקנה אחד עם חוות דעתו של המומחה. 16. יוטעם, כי בניגוד לטענת המערערת, קביעתו של בית הדין האזורי, לפיה השכילה המערערת להניח תשתית עובדתית לביסוס טענת מיקרוטראומה אין בה די לקבלת התביעה ויש להוכיח את הקשר הסיבתי בין תנאי עבודתה לליקויים מהם היא סובלת. לאור חוות דעתו של המומחה, לא ניתן לומר כי הוכח קשר סיבתי בין השניים. בהעדר קשר סיבתי בין תנאי עבודתה של המערערת לליקויים בעמוד השדרה שלה, בדין נדחתה תביעתה על ידי בית הדין האזורי. 17. סוף דבר - הערעור נדחה, אין צו להוצאות. מחשבים ואינטרנטצוואר