טפסים דמי לידה - הגשת טפסים באיחור

ביטוח לאומי טען כי הגשת טפסים של דמי לידה לביטוח לאומי לא נעשתה בזמן ויש לראות את התובעת כמי שהגישה תביעה ותביעה חדשה זו דינה להדחות לאור הוראת סעיף 296 לחוק. להלן פסק דין בנושא טפסים דמי לידה: פסק דין הרקע העובדתי 1. בפני תביעה של התובעת להורות על ביטול מכתב הדחיה שקיבלה ביום 21.11.06 בקשר לתביעתה לתשלום דמי לידה. ואלה העובדות הרלוונטיות לעניננו: 1.1. התובעת היא בעלת עסק לעיצוב אופנה משנת 1995 לערך. עד לשנת 2000 פעלה כעצמאית ומשנת 2000 היא הבעלים והמנהלת של חברה בשם חגית טסה בע"מ (להלן - החברה). התובעת מועסקת כשכירה של החברה. 1.2. ביום 20.2.05 ילדה התובעת את ילדה השני. ביום 23.6.05 הגישה התובעת לנתבע, באמצעות מנהל החשבונות של החברה - מר מנחם כהן, תביעת לתשלום דמי לידה. 1.3. בו ביום שלח הנתבע לתובעת בקשה להמצאת מסמכים נוספים ולמענה על שאלון (נספח ג'1 לתצהיר התובעת): "תלושי השכר לחודשים: 4/04 עד 1/05 עם חתימה וחותמת העסק או חותמת של משרד המייצג ע"ג כל אחד מהם, דפי הבנק המעידים על הפקדת משכורתי והעתקי ההמחאות בהן שולם שכרך בחודשים: 11,12/04-1/05. נא מלאי השאלון המצ"ב." במכתב, שנשלח למענה הפרטי של התובעת ולא למען החברה, נדרשה התובעת להמציא את המסמכים והפרטים בתוך 21 ימים, ובסופו נכתב "העדר הפרטים והמסמכים מעכב את הטיפול בתביעה". 1.4. ביום 25.7.05 שלח הנתבע לתובעת - למענה הפרטי - מכתב 'כמעט זהה' למכתב מיום 23.6.05 (נספח ג'2 לתצהיר התובעת). ההבדל בנוסחים מתמצא בכך שלתובעת נקצבו 15 ימים להמצאת הפרטים והמסמכים. 1.5. אין מחלוקת כי לפחות אחד מהמכתבים הנ"ל התקבל ע"י התובעת. 1.6. ביום 10.9.06 הגיש משרד רו"ח של החברה לנתבע מכתב (נספח ד' לתצהיר התובעת) ובו טרוניה על כך שהתובעת טרם קיבלה מענה לתביעת דמי הלידה. מכתב זה לא נענה. 1.7. בעקבות בירורים שעשתה התובעת בעצמה עם הנתבע בקשר לתשלום דמי הלידה היא שלחה לנתבע ביום 24.10.06 מכתב אליו צורפו המסמכים והפרטים המבוקשים (נספח ה' לתצהיר התובעת) "ביוני 2005 הגשתי בקשה לקבלת דמי לידה דרך מנהל החשבונות מנחם כהן, מילאתי את כל הפרטים שנדרש ממני והגשתי אליכם דרכו. לא קיבלתי תשובה מכם עד היום וכשפניתי למנהל החשבונות שלי אז (שהיום הוא לא מטפל בי יותר) הוא אמר שהעניין בטיפול. מאחר וראיתי שלא קיבלתי ממנו תשובה עד היום פניתי בעצמי אליכם ועכשיו אני מגישה לכם את החומר שביקשתם שלא ידעתי עד היום שהוא לא נשלח אליכם בכלל!! אנא לטיפולכם המיידי." 1.8. ביום 21.11.06 הודיע פקיד התביעות כי "תביעתך מ- 24.10.06 לדמי לידה נדחתה" (נספח א' לכתב התביעה המתוקן). הטעם לדחיה נעוץ בהוראות סעיף 296 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995. המסגרת המשפטית 2. קודם לבחינת טענות התובעת אציג את התשתית המשפטית העומדת ביסוד החלטת הנתבעת מיום 21.11.06. סעיף 296 לחוק קובע: "(א) כל תביעה לגמלת כסף, תוגש למוסד תוך שנים עשר חודשים מהיום שבו נוצרה עילת התביעה. (ב) הוגשה התביעה אחרי המועד האמור בסעיף קטן (א), וקבע המוסד כי התובע זכאי לגמלה בעד תקופה שקדמה להגשת התביעה, תשולם לו הגמלה שהוא זכאי לה, ובלבד שלא תשולם גמלה בעד תקופה העולה על 12 חודשים, שקדמו בתכוף לפני החודש שבו הוגשה התביעה כאמור; ........ ............" סעיף 296 (ב) קובע אם כך שלא תשולם גמלה לתקופה שקדמה ל- 12 חודשים שקדמו לתביעה. בפסיקה עניפה נקבע כי מדובר בסעיף לפיו אין לפקיד התביעות או לבית הדין - בשונה מהתקופה שקדמה לתיקון הסעיף - שיקול דעת לאשר תשלום קצבה לתקופה שלפני 12 החודשים שקדמו להגשת התביעה. בענין אשרוב אף נפסק כי סעיף 296 "אינו נוגד כל עיקרון של זכות חוקתית בדבר קיום מינימאלי". מכאן שלפי החוק אין הנתבע רשאי ויכול לשלם קצבה לתקופה נשוא התביעה. 3. לאור הוראת סעיף 296, השאלה היא מהו המועד בו תחשב תביעת התובעת לדמי לידה כמוגשת. סעיף 297 לחוק קובע ש"השר יקבע הוראות בדבר הגשת תביעה לגמלה ודרכי הוכחתה". השר אף התקין תקנות לגבי אופן הגשת התביעה (להלן - התקנות). לפיכך, על מנת להשיב לשאלה מהו המועד בו תחשב תביעת התובעת כמוגשת יש לבחון מהן הוראות התקנות. 4. תקנה 1 לתקנות קובעת ש"תביעה לגמלה .... יוגשו בטופס שהורה עליו המוסד". תקנה 2 קובעת שהתובע יציין בתביעתו את כל הפרטים הנדרשים בטופס ויצרף לתביעה את המסמכים הדרושים להוכחת זכותו לגמלה ו"יאשרו בחתימת ידם את נכונות הפרטים שבתביעה". תקנה 5 קובעת כך: "(א) על אף האמור בתקנה 1 רשאי המוסד לשלם גמלה מסוג מסוים בהסתמך על נתונים שבמאגר מידע, אף אם לא הוגשה לו תביעה. (ב) המוסד רשאי לעשות שימוש במאגר מידע לצורך הוכחת זכות לגמלה, לצורך אימות פרטים ומסמכים המוגשים למוסד לענין תשלום גמלה, וכן לצורך שיפוי מעביד ששילם גמלה. (ג) בתקנה זו, "מאגר מידע" - כהגדרתו בסעיף 7 לחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981, ואשר נמצא ברשות המוסד." תקנה 8 קובעת כך: "(א) ראה פקיד התביעות שהתביעה אינה כוללת את כל הפרטים שנדרשו בטופס התביעה, שלא צוין בתביעה מספר חשבון הבנק לתשלום הגמלה, שלא צורפו לתביעה מסמכים הדרושים לבירור הזכות לגמלה או לקביעת שיעורה, או שנתגלו אי- התאמות בין המסמכים והנתונים שהגיש התובע לבין הנתונים שבמאגר המידע שברשותו של המוסד - יודיע על כך המוסד לתובע ויבקשו להשלים את החסר בתוך 21 ימים מיום מתן ההודעה; לא השלים התובע את החסר בתוך המועד האמור, תישלח לו בתום התקופה האמורה, הודעה נוספת שעליו להשלים את החסר בתוך 15 ימים נוספים (להלן - מועד אחרון להשלמת פרטים). (ב) השלים התובע את החסר עד למועד האחרון להשלמת הפרטים, ייחשב המועד שבו נתקבלה התביעה לראשונה כמועד הגשת התביעה. (ג) לא השלים התובע את החסר עד למועד האחרון להשלמת הפרטים תידחה התביעה; ואולם לא תידחה תביעה כשהמעביד הוא החייב במסירת הפרטים ולא מסר אותם." הדגשות הוספו - א.א.) טענות הצדדים 5. טוען הנתבע כי משלא המציאה התובעת במועד את המסמכים והפרטים שנדרשו במכתבים נספחים ג' לתצהירה הרי שלאור תקנה 8 תביעתה המקורית נדחתה ויש לראות את התובעת כמי שהגישה תביעה חדשה רק ביום 24.10.06. תביעה חדשה זו דינה להדחות לאור הוראת סעיף 296 לחוק. 6. לתובעת שני קווי טיעון: הראשון - עובדתי ולפיו המסמכים והפרטים שהתבקשו נמסרו לנתבע במועד, עוד לאחר קבלת מכתבי הדרישה של הנתבע; השני - משפטי ונוגע לתקנה 8 ולאופן ההתנהלות של הנתבע. הטענה העובדתית - האם הומצאו המסמכים? 7. תחילה יש להתייחס לטענה העובדתית, באשר אם תתקבל תייתר את הדיון בטענה המשפטית. בתצהירה טוענת התובעת כי מנהל החשבונות של החברה שלח מטעמה את המסמכים שהתבקשו באמצעות הדואר, זאת לאחר קבלת מכתב הדרישה (איזה מבין השניים קיבלה לא זכרה). 8. בתמיכה לעדותה צרפה התובעת את מכתבו של מנהל החשבונות (נספח ו') לתצהירה, ובו נטען כך: "הריני לציין בזאת כי לאחר הגשת התביעה לדמי לידה עבור חגית טסה, דרש הביטוח הלאומי מסמכים נוספים לצורך השלמת התביעה. מסמכים אלו אכן נשלחו, בזמנו, אל הביטוח הלאומי, באמצעות שרות הדואר. כמו כן, אבקש לציין כי בנוסף למשלוח המסמכים הנ"ל, הייתי מספר פעמים אישית בביטוח הלאומי לצורך התביעה." בנוסף הביאה התובעת לעדות את מנהל החשבונות. בתצהירו חזר על האמור במכתב הנ"ל. 9. התובעת וממנהל החשבונות נחקרו בדיון. לאחר ששמעתי את עדויותיהם אינני סבור כי הורם הנטל להוכיח כי המסמכים הומצאו לנתבע בסמוך לאחר קבלת מכתבי הדרישה, ואלה טעמיי בתמצית: 9.1. הנטל להוכיח את המצאת המסמכים במועד מוטל על התובעת. 9.2. עדותה של התובעת באשר לעצם משלוח המסמכים והפרטים ע"י מנהל החשבונות היא 'עדות שמועה', אשר גם אם אתעלם משאלת קבילותה הרי שמשקלה מועט אם בכלל. אולם עדותה לגבי הבירורים שערכה עם מנהל החשבונות 'בזמן אמת' היא עדות ישירה. אלא שגרסת התובעת לפיה קיבלה את מכתבי הדרישה ופנתה למנהל החשבונות לא מתיישבת עם גרסתה הראשונית - הן במכתבה מיום 24.10.06 והן במכתב רו"ח מטעמה בחודש 9/06 - ובו נטען שעד "היום" לא קיבלה התובעת "כל הודעה אחרת המתייחסת לתביעה" או (מכתב רו"ח) או "לא קיבלתי תשובה מכם עד היום" (מכתבה מיום 24.10.06). 9.3. מנהל החשבונות העיד ששלח את ה"חומר". בחקירתו הנגדית טען כי החומר נשלח בצירוף מכתב לוואי. 9.4. אלא שמכתב לוואי שכזה לא הומצא לבית הדין. מנהל החשבונות העיד שבאחת הפעמים בהן פנה לנתבע לצורך בירור התביעה לדמי לידה אף הועבר אליו (בפקס למשרדי הנתבע) לשם עריכת הבירור ייפוי כח מאת התובעת. אלא שטענה זו לא נתמכה בתצהיר התובעת וגם אין ראיה להעברת יפוי כח שכזה. 9.5. נוכח התמיהות לגבי העדויות ובהעדר ראיה אובייקטיבית התומכת בהמצאת המסמכים לא שוכנעתי כי החומר כלל נשלח. 10. עוד אציין שאפילו היה מוכח "משלוח" המסמכים והפרטים, אין בכך ולא כלום. שכן, החובה היא "להמציא" את המסמכים והפרטים ולא ל"שלוח" אותם, ודאי כאשר המשלוח לא נעשה בדואר רשום. הטענה המשפטית - הוראות התקנות 11. התובעת העלתה בפנינו מספר טענות הנוגעות לתקנות, להלן נתייחס להלן אחת לאחת. 12. הטענה הראשונה נוגעת לאפשרות של הנתבע לעשות שימוש בתקנה 5 לשם איתור המידע החסר תחת דחיית תביעת התובעת. מבלי להכנס למשמעות של הביטוי "רשאי" הכלול בתקנה, הרי שצודקת ב"כ הנתבע כי בכל מקרה אין התקנה הרלוונטית באשר חלק מהמסמכים שהתבקשו לא יכול היה הנתבע להשיג באיזה מהמאגרים שברשותו (למשל דפי בנק המעידים על הפקדת השכר לחשבון התובעת). 13. עוד טענה התובעת כי חלה על ענינה של התובעת סייפת תקנה 8 (ג) שקובעת כי דחית הדחיה במקרה של אי המצאת המסמכים במועד לא תחול מקום "כשהמעביד הוא החייב במסירת הפרטים ולא מסר אותם". לטענת התובעת הפרטים שהתבקשו הם פרטים שמטבעם היה על המעסיק להמציא. גם טענה זו אין בידי לקבל, אפילו אתעלם מטענת הנתבע לפיה הסיפא לא רלוונטית לשכיר בחברת יחיד של עצמו. זאת שוב מן הטעם שהעלתה ב"כ הנתבע ולפיו לפחות חלק מהמסמכים - דפי בנק המעידים על הפקדת השכר לחשבון התובעת, רק התובעת ולא ה"מעסיק" יכול להמציאם. 14. לבסוף טוענת התובעת כי המשפט המופיע במכתבי הדרישה אינו מתריע על דחיית התביעה וכל שנרכתב בו היה ש"העדר הפרטים והמסמכים מעכב את הטיפול בתביעה", דהיינו הנתבע הטעה את התובעת ולחלופין התרשל בכל הקשור לחובות הגילוי שלו. נציין שקו טיעון שכזה אינו יכול להתקבל. טענות שענינן קבלת התביעה בשל מחדלי הנתבע אינן יכולות להתקבל, באשר טענות 'נזיקיות' אינן יכולות להקנות זכויות "לפי חוק" ומקומן להתברר בערכאות המוסמכות. 15. יחד עם זאת, אני סבור כי יש לקבל את התביעה זאת לאור האופן בו יש לפרש את ההוראה של תקנה 8 (ג). אסביר את עמדתי: 15.1. סדרי מינהל תקינים מחייבים כי "הרשות" - ובמקרה זה המוסד לביטוח לאומי, יודיע למבוטח את תוצאות פנייתו ואת נימוקיו. הדבר גם עולה בקנה אחד עם עקרונותיו של החוק לתיקון סדרי המינהל (החלטות והנמקות), תשי"ט - 1958. 15.2. אמנם חוק הביטוח הלאומי ותקנותיו הן בידיעתם הקונסטרוקטיבית של המבוטחים, וניתן לטעון כי ידיעת תוצאת הדחיה נגזרת מידיעת התקנות. אלא שלטעמנו מתוקף מעמדו המיוחד של המוסד - גוף 'מעין ביטוחי' שאמון על מימוש הזכויות הסוציאליות הביטוחיות צריך וחייב להניח כי "ציבור המבוטחים" זקוק להדרכה או מידע בסיסיים לצורך מיצוי זכויותיו. 15.3. משכך, הדעת נותנת כי תקנה 8 (ג) תפורש באופן אשר יעמוד בקנה אחד עם הצורך בוודאות אצל המבוטחים לגבי גורל תביעתם. אדם מן הישוב המקבל מכתב דרישה להשלמת פרטים לא יניח כי העדר הפרטים במועד יוביל לדחיית התביעה. לא כל שכן אם במכתב הדרישה נכתב ש"העדר הפרטים והמסמכים מעכב את הטיפול בתביעה". 15.4. מכאן אני מגיע למסקנה כי מקום שבתקנה 8 (ג) נרשם שבהעדר השלמת פרטים במועד "תידחה התביעה" - הכוונה והתכלית של התקנות היו לחייב את המוסד לביטוח לאומי להוציא למבוטח מכתב דחיה מתאים, או לכל הפחות לכלול מראש בגוף מכתב "התזכורת" על השלמת הפרטים, אזהרה למבוטח שאם המסמכים לא יומצאו במועד - תדחה התביעה. באופן שכזה, המבוטח היה יודע בזמן אמת כי תביעתו נדחית והוא יכול היה לנקוט באמצעים אחרים למימוש זכויותיו, לרבות הגשת תביעה חדשה בגדרי תקופת השיהוי (סעיף 296 לחוק). 15.5. לטעמי פירוש תקנה 8 (ג) באופן האמור מתחייב ביתר שאת לאחר תיקון סעיף 296, אשר קיצר את תקופת השיהוי. 16. מן המקובץ עולה כי את תקנה 8 (ג) יש לפרש כך שעל המוסד לעשות מעשה ולהודיע על דחיית התביעה וכל עוד לא נעשה הדבר רואים את התביעה המקורית שרירה וקיימת. מכאן, שמכתב הדחיה של הנתבע מיום 21.11.06 דינו להתבטל. משהושלמו מסמכי התובעת טרם הוצאתו של מכתב הדחיה, היה על הנתבע להמשיך ולבדוק את התביעה לפי מועד הגשתה המקורי. 17. במקרים רבים התייחסה הפסיקה לכך שעל המוסד לתת דעתו לנוסחי פניותיו. לאחרונה אף התייחסתי לכך בקשר להחזרת טופסי תביעה לפי תקנה 7. ציינתי כי נראה לי שטוב יעשה המוסד אם יוסיף במכתבים הנילווים או אפילו בגוף טופס התביעה לדמי לידה (וגמלאות אחרות), תמצית של הוראות תקנה 7 ו- 8 לתקנות באופן שיסיר מכשול מפני עיוור. נראה לי שעל המלצה זו יש לחזור ביתר שאת גם הפעם. 18. מן הטעמים דלעיל התביעה מתקבלת במובן זה שעל הנתבע לבדוק את תביעת התובעת לדמי לידה לפי המועד המקורי להגשת התביעה (23.6.05). משהתובעת יוצגה ע"י הסיוע המשפטי איננו עושים צו להוצאות. לידהדמי לידה