טינטון לא קבוע - ביטוח לאומי

דרישה להכיר בליקוי השמיעה ובטנטון כפגיעה בעבודה בדרך של מחלת מקצוע או מיקרוטראומה: פסק דין השופטת ורדה וירט-ליבנה 1. בפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בחיפה (השופטת עדנה קוטן; בל 795/05) בו נדחתה תביעתו של המערער להכיר בטנטון ממנו הוא סובל כפגיעה בעבודה לפי חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (להלן גם החוק). עיקר העובדות ופסק דינו של בית-הדין האזורי: 2. על העובדות הבאות אין חולק: א. המערער יליד 1950. ב. בין השנים 1983 ל-2001 עבד המערער כמסגר במשך חמישה ימים בשבוע, 6-4 שעות עבודה ביום. בעבודה זו נחשף המערער לרעש מזיק. ג. המערער השתמש באמצעי מיגון לסירוגין. ד. המערער פנה לטיפול רפואי עקב ליקוי השמיעה בשנת 2003 למרות שהוא טוען שהחל לסבול מליקוי שמיעה שנים קודם לכן. 3. תביעתו של המערער למוסד לביטוח לאומי להכיר בליקוי בשמיעה ובטנטון כפגיעה בעבודה נדחתה בטענה כי אין קשר סיבתי בין תנאי עבודתו לבין ליקוי השמיעה ממנו הוא סובל. על החלטה זו הגיש המערער תביעה לבית הדין האזורי, בדרישה להכיר בליקוי השמיעה ובטנטון כפגיעה בעבודה בדרך של מחלת מקצוע או מיקרוטראומה. בית הדין האזורי מינה את ד"ר א. ברקו כמומחה-יועץ רפואי מטעמו (להלן גם המומחה) לשם מתן חוות דעת בשאלות שבמחלוקת באשר לליקוי השמיעה והטנטון. 4. בחוות דעתו מיום 17.7.06 קבע המומחה באשר לליקוי השמיעה, כי "סביר שהליקוי בשמיעתו נגרם כתוצאה מחשיפה לרעש במהלך עבודתו". כן קבע המומחה כי ליקוי השמיעה ממנו סובל המערער התפתח לפי הלכת המיקרוטראומה. עם זאת, באשר לתלונות המערער בדבר הטנטון, קבע המומחה כי "אי אפשר לקבל את תלונתו הסובייקטיבית על טנטון מהטעמים הבאים: 1. רישומים על טנטון רק מ-2003, שנתיים לאחר גמר חשיפתו לרעש. 2. מוסר ב-2003 על טנטון לא קבוע". 5. המוסד לביטוח לאומי הפנה למומחה שאלות הבהרה באשר לקביעתו בנוגע לליקוי השמיעה. המומחה חזר וקבע בתשובותיו כי "לתנאי העבודה היתה השפעה עיקרית על התפתחות ליקוי השמיעה, ממנו סובל". המערער בחר שלא למסור שאלות הבהרה למומחה. לאחר קבלת התשובות, ועוד טרם מתן פסק הדין, החליט המוסד לביטוח לאומי להכיר בליקוי השמיעה ממנו סובל המערער כפגיעה בעבודה, אך המשיך לעמוד על דחיית התביעה בגין הטנטון. 6. המערער טען בפני בית הדין האזורי כי המומחה החמיר עמו בחוות דעתו. כן טען המערער כי בנוסח החוק החל עליו, טרם נחקק סעיף 84א לחוק, אין התייחסות לטנטון, והיא קיימת רק בתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956. לטענתו, הסמכות הבלעדית ליישום התקנות נתונה לועדה הרפואית בלבד. המוסד לביטוח לאומי טען מנגד, כי יש לאמץ את חוות דעתו של המומחה בעניין הטנטון. 7. בית הדין האזורי קבע כי בסמכותה של הוועדה הרפואית לקבוע האם נותרה למבוטח נכות כתוצאה מפגיעה בעבודה שהוכרה ככזו, וככל שנותרה נכות, על הוועדה לקבוע את שיעורה. בית הדין אימץ את חוות דעתו של המומחה הרפואי, וקבע כי המערער לא הוכיח קיומו של קשר סיבתי בין תנאי עבודתו לבין הטנטון. נקבע כי המומחה שלל במפורש את הקשר הסיבתי, וקביעתו חד משמעית בעניין. כן ציין בית הדין האזורי כי המערער לא ביקש להפנות למומחה שאלות הבהרה ולא הגיש חוות דעת רפואית הסותרת את המסקנה בחוות דעתו של המומחה. על כן, דחה בית הדין האזורי את תביעתו של המערער בכל הנוגע לטנטון, בלי מתן צו להוצאות. מכאן הערעור שבפנינו. הליך הערעור: 8. המערער מלין בפנינו על קביעת בית הדין האזורי באשר לטנטון ובאשר להוצאות המשפט. המערער חזר על טענתו לפיה על הוועדה הרפואית להכריע בעניין קיומה של תלונה בדבר טנטון. כן טוען המערער כי כאשר עקומת השמיעה אופיינית לפגיעת רעש אזי אין אפשרות לשלול את תלונת הטנטון, וכי מחוות דעתו של המומחה לא ניתן להסיק כי נשלל הקשר הסיבתי בין תנאי העבודה לבין הטנטון. לטענתו יש לדחות את המסקנה אליה הגיע המומחה, ואין לקבל את נימוקיה, הואיל והוא מציב תנאים להכרה בתלונת טנטון שלא היו קיימים לפני כן, ונקבעו רק בסעיף 84א לחוק, אשר אינו חל בעניינו של המערער. המערער מוסיף וטוען, כי המומחה קבע בחוות דעת בתיק אחר (בל 691/06) מסקנות אחרות ברקע עובדתי דומה. 9. בדיון קדם הערעור שנערך בפניי, הסכימו הצדדים כי ב"כ המערער יפנה שאלות הבהרה למומחה. שאלות ההבהרה הועברו למומחה בהחלטה מיום 17.9.07, ונוסחן כדלקמן: "א. האם קביעותיך ש'לא ניתן לקבל את תלונתו הסובייקטיבית על טנטון' ושהמערער 'מוסר ב-2003 על טנטון לא קבוע', משמען שאין לפסוק למערער אחוזי נכות בגין הטנטון (בהתאם לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות)) או משמען הוא שלא קיים קשר סיבתי בין הטנטון לבין החשיפה לרעש מזיק בעבודה? ב. האם ניתן לשלול בוודאות קיומו של קשר סיבתי כלשהו בין הטנטון עליו מתלונן המערער לבין חשיפתו לרעש מזיק? במידה והתשובה חיובית, נא לפרט מדוע תוך התייחסות לעובדות שלהלן: הדין שקדם לחקיקתו של סעיף 84א לחוק, התיקון לחוק, לא דרש שהטנטון יתועד ברשומה רפואית בזמן העבודה ברעש בכדי שיוכר כ'פגיעה בעבודה'. התנאי שהטנטון יתועד ברשומה רפואית בזמן העבודה ברעש בכדי שיוכר כ'פגיעה בעבודה' מהווה תיקון חדש לחוק הכלול בסעיף 84א ושלא היה קודם. בעניינו של המערער חל הדין הקודם ולא סעיף 84א... ברשימת העובדות המוסכמות כפי שנוסחה על ידי כב' השופטת קוטן מיום 21.5.06 נרשם כי המערער פנה לטיפול רפואי בשנת 2003 אך מתלונן על ליקוי שמיעה שנים קודם לכן, מה גם שתלונת הטנטון לא תועדה לאחר שנים רבות מתום החשיפה לרעש. המערער הפסיק לעבוד ברעש מזיק בשנת 2001 ותלונת הטנטון תועדה ברשומה רפואית רק בחלוף שנתיים מתום חשיפתו לרעש. בחוות דעתך בתיק בל 691/06 בעניין עווד פארס - המל"ל, לא שללת קיומו של קשר סיבתי בין הטנטון לבין העבודה ברעש וגם לא קבעת כי אינך יכול לקבל את תלונת הטנטון של התובע. יצוין, כי גם בתיק בל 691/06 נרשמה התלונה לראשונה כשנתיים מסיום החשיפה לרעש". המומחה השיב לשאלות אלה ביום 9.10.07. להלן נוסח תשובותיו: א. התשובה חיובית ל-2 השאלות: כפי שציינתי מדובר בטנטון לא קבוע שלא דווח עליו בזמן החשיפה לרעש ולכן אינני יכול לקשור תלונה סובייקטיבית זו, הקשורה לאמינות התלונה, כקשורה לחשיפתו לרעש. במקרה כזה, למרות שאינני עוסק באחוזי נכות אלא רק בקביעת הקשר בין התלונה לחשיפה לרעש, ברור שכשמדובר בטנטון לא קבוע שדווח עליו לראשונה לאחר החשיפה לרעש וסמוך להגשת התביעה, אין בצידו גם אחוזי נכות. ב. 1. החלטתי לא התבססה לחקיקת סעיף 84א. במקרה שלפנינו מדובר בטנטון לא קבוע, שלא דווח עליו בזמן החשיפה לרעש אלא רק שנתיים אח"כ, עם הגשת התביעה. כאמור, זו תלונה סובייקטיבית, הקשורה לאמון, מדובר בסימפטום טורדני שהוא המביא בד"כ לראשונה את החולה לקבלת עזרה רפואית, לעתים יותר מבעיית השמיעה. זה לא קרה במקרה שלפנינו. 2. תלונותיו על ליקוי שמיעה וטנטון שלדבריו הופיעו שנים קודם דורשות הוכחה. את נושא השמיעה ניתן להוכיח אובייקטיבית, ולכן קיבלתי את הקשר בין ליקוי השמיעה והחשיפה לרעש. לא כך הוא לגבי הטנטון. 3. לא מונח בפני תיקו הרפואי של מר עווד פארס. במקרה דנן, עפ"י מה שנרשם בתיקו הרפואי, פנה קודם לרופא משפחה ואח"כ לרופא א.א.ג. עם תלונות על ליקוי שמיעה וטנטון. רק אח"כ הוגשה התביעה. כלומר, היו רישומים בתיקו הרפואי. ציינתי באופן כללי, שתלונתו הסובייקטיבית על טנטון, שנרשמה בתיקו הרפואי, נשענת גם על בדיקות השמיעה. אולם לא צויין הקשר המפורש בין הטנטון לחשיפה לרעש ואני מתנצל אם כך הובנתי. לאחרונה, בגלל היעדר כלים ברורים לקבוע אובייקטיבית קיומו או אי קיומו של טנטון, אינני קובע קשר בין טנטון וחשיפה לרעש אם אין רישום ותיעוד תלונות על טנטון בתקופת החשיפה לרעש. לא עומדות בפני הרופאים שום דרכים לקביעת אמינות התלונה אלא אם החלה או נרשמה ותועדה בתקופת החשיפה לרעש". 11. לאחר קבלת תשובות המומחה סיכמו הצדדים את טענותיהם בכתב. ב"כ המערער חזר בסיכומיו בעיקרו של דבר על טענותיו בפני בית הדין האזורי ובכתב הערעור. ב"כ המוסד לביטוח לאומי טוענת כי יש לאשר את פסק דינו של בית הדין האזורי מנימוקיו. לטענתה, המומחה שלל קיומו של קשר סיבתי בין הטנטון לבין ליקוי השמיעה וחזר על מסקנותיו גם בתשובותיו לשאלות ההבהרה. באשר לשאלת ההוצאות, משאירה ב"כ המוסד לביטוח לאומי את העניין לשיקול דעתו של בית הדין. דיון והכרעה: 12. לאחר שנתנו דעתנו למכלול טענות הצדדים, לתשתית העובדתית, לחוות דעת המומחה ותשובותיו לשאלות ההבהרה, סבורים אנו כי אין מנוס מדחיית הערעור בשאלת הקשר הסיבתי בין תנאי עבודתו של המערער לבין הטנטון, ואנו מאשרים את פסק דינו של בית הדין האזורי בסוגיה זו, מטעמיו, לפי תקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) תשנ"ב-1991. השאלה שעלינו להכריע בה, היא האם הוכח במידה מספקת קיומו של קשר סיבתי בין תלונותיו של המערער בדבר טנטון לביון תנאי עבודתו. כדי להכריע בשאלה, נעזר בית הדין בחוות דעתו של המומחה ובתשובותיו לשאלות ההבהרה המפורטות שהופנו אליו. בית דין זה כבר פסק כי, חוות דעתו של המומחה מטעמו היא בבחינת "אורים ותומים" לבית הדין בתחום הרפואי וככלל, בית הדין מייחס משקל מיוחד לחוות הדעת המוגשת לו על ידי המומחה מטעמו, יסמוך ידו עליה ולא יסטה מקביעותיו אלא אם כן קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן לעשות כן (ראה לעניין זה דב"ע נו 244 - 0 המוסד לביטוח לאומי נ' יצחק פרבר, לא פורסם, עב"ל 1035/04 דינה ביקל נ' המוסד לביטוח לאומי, לא פורסם). בית הדין נוהג לייחס משקל רב לחוות דעתו של המומחה מטעמו, שכן האובייקטיביות של המומחה מטעם ביה"ד גדולה יותר ומובטחת במידה מירבית מעצם העובדה, כי אין הוא מעיד לבקשת צד ואין הוא מקבל את שכרו מידי בעלי הדין (ראה לעניין זה דב"ע 411/97 דחבור בוטרוס נ' המוסד לביטוח לאומי, לא פורסם וכן עב"ל 341/96 שמעון מליחי נגד המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 377). 13. בחוות דעתו שהגיש לבית הדין האזורי, קבע המומחה כי אין לקבל את תלונתו הסובייקטיבית של המערער על טנטון, וציין את הטעמים לכך. מקביעתו זו עולה כי המערער אינו סובל מטנטון, ותלונתו אינה מהימנה. בתשובותיו לשאלות ההבהרה, ציין המומחה כי אין קשר סיבתי בין תלונתו של המערער, שהיא תלונה סובייקטיבית הקשורה באמון במערער, לבין תנאי עבודתו. המומחה מדגיש כי יש להבדיל בין התלונות בדבר ליקוי השמיעה, אותן ניתן להוכיח בצורה אובייקטיבית, לבין תלונות בעניין הטנטון, שהן סובייקטיביות באופיין. בעניינו של המערער, תלונתו של המערער לא תועדה ונרשמה בתקופת החשיפה לרעש, לכן אין היא אמינה ואין לקבל אותה. המערער לא הציג בפנינו טעם מיוחד לסטות מקביעותיו של המומחה בחוות הדעת. משלא הוכרה תלונתו של המערער בדבר טנטון, על פי חוות דעת המומחה, אין מקום להכיר בטנטון כפגיעה בעבודה ואין להעביר את העניין לוועדה הרפואית, שתפקידה הוא לקבוע האם נותרה במערער נכות כתוצאה מפגיעה בעבודה. אשר על כן, ערעורו של המערער בעניין הטנטון - נדחה. 14. לצד זאת, מקבלים אנו את טענותיו של המערער ברכיב של הוצאות המשפט. המוסד לביטוח לאומי סירב בתחילה להכיר בליקוי השמיעה ובטנטון כפגיעה בעבודה, ותביעתו של המערער לבית הדין האזורי התייחסה לשני הליקויים הנטענים. רק לאחר שהוגשה חוות דעתו הראשונה של המומחה, הסכים המוסד לביטוח לאומי להכיר בליקוי השמיעה כפגיעה בעבודה. על כן, משהתקבלה חלקית תביעתו של המערער, היה מקום לפסוק לזכותו הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד. 15. סוף דבר: באשר לסוגיית הטנטון - הערעור נדחה. באשר לסוגיית הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בבית הדין קמא - הערעור מתקבל. המוסד לביטוח לאומי ישלם למערער, מר בשארה באסם, סך של 2,500 ₪ בצירוף מע"מ, אשר ישולמו למערער תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד למועד התשלום בפועל. אין צו להוצאות בערעור זה. טינטוןשמיעהביטוח לאומי