פסק דין השופטת ורדה וירט-ליבנה 1. בפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בחיפה (השופטת עפרה ורבנר; בל 3284/05) בו נדחתה תביעתו של המערער להכיר בבעיות נשימה מהן הוא סובל, לטענתו, כפגיעה בעבודה על פי חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995. עיקר עובדות המקרה ופסק דינו של בית-הדין האזורי: 2. עובדות המקרה נקבעו בבית הדין האזורי בהסכמת הצדדים. על פי העובדות, המערער, יליד 1977, עבד מיום 1.5.98 ועד לחודש דצמבר 2004 כמפעיל ציוד הנדסי מסוג "בובקט" פתוח. במסגרת עבודתו נחשף המערער מדי יום במשך כ-8 שעות לאבק. לדבריו, הוא לא השתמש באמצעי מיגון. המערער החל להרגיש בבעיות נשימה בשנה בה החל לעבוד בעבודות עפר, ולטענתו המצב החמיר מאז שנת עבודתו הראשונה. תביעתו של המערער למוסד לביטוח לאומי לתשלום דמי פגיעה נדחתה בהודעת פקיד התביעות מיום 24.6.05 מהנימוק כי לא הוכח שהמערער סובל מאסטמה על רקע תעסוקתי אלא מצבו נובע ממצב תחלואתי. מכאן תביעתו לבית הדין האזורי. 3. בית הדין האזורי מינה את ד"ר משה ליג'י כמומחה יועץ רפואי (להלן גם המומחה) על מנת שיחווה דעתו בשאלת הקשר הסיבתי בין תנאי עבודתו של המערער לבין בעיות הנשימה מהן הוא סובל. המומחה כתב בחוות דעתו כך: "א. הנ"ל אובחן כסובל מתסמונת אסטמה וריניטיס אלרגית. מדובר במחלה דלקתית של הסימפונות וריריות האף על רקע אלרגי, והמתאפיינת בנזלת, ובקוצר נשימה התקפי, שיעול וצפצופים נשימתיים. ממסמכי התיק הרפואי המצ"ב, עולה שקיים רישום רפואי בבעייתו הנ"ל כבר מסוף 1998 ותחילת 1999. ב. בעיות הנשימה מהן סובל הנ"ל לא נגרמה כתוצאה מעבודתו וחשיפתו לאבק. מדובר במחלה קונסטיטוציונלית ובתהליך תחלואתי עם מאפיינים מובהקים... ג. חשיפתו במסגרת התעסוקתית היתה עלולה לגרום להחמרה במחלתו בתקופת העסקתו. ד. השפעת החשיפה התעסוקתית פחותה בהרבה מהשפעת הגורמים והמאפיינים הקונסטיטוציונליים הנ"ל על הופעת המחלה". 4. בית הדין האזורי הפנה לבקשת המערער מספר שאלות הבהרה למומחה. בתשובותיו הבהיר המומחה כי מחלתו של המערער היתה עלולה להיות מוחמרת עקב חשיפתו לתנאי אבק מוגברים במהלך עבודתו, אך לא ניתן לאמוד מספרית עד כמה מחלתו של המערער היתה מגיעה לאותו שלב של החמרה גם אלמלא נחשף לאבק בעבודתו. על פי נתוניו של המערער מהלך מחלתו עלול להחמיר גם ללא חשיפה לגירוי נשימתי אחר (מחלה קונסטיטוציונלית). המומחה מוסיף כי "החשיפה לאבק גרמה כנראה להחרפות בתדירות יותר גבוהה בתקופת העסקתו", וההחרפות כתוצאה מעבודתו היו החמרות מצב זמניות. כן ציין המומחה כי הגורם המרכזי בהתלקחויות ובהחרפות של האסטמה אצל המערער היה זיהומים חוזרים בדרכי נשימה עליונות, ולפיכך, בכל הקשור להחמרת המחלה, השפעת החשיפה התעסוקתית הינה פחותה לעומת גורמים אחרים. בית הדין האזורי אימץ את חוות דעתו של המומחה ודחה את התביעה. מכאן הערעור שבפנינו. ההליך בערעור וטענות הצדדים: 5. לאחר שהתקיימה בפניי ישיבת קדם ערעור, הודיע המוסד לביטוח לאומי כי תעודות אי הכושר הרלוונטיות שניתנו למערער בגין המחלה הנשימתית היו לתאריכים 20.7.04-23.7.04, 16.6.04-19.6.04, 17.3.05-20.3.05, ו-2.12.05-5.12.05. לאחר קבלת ההודעה, הסכימו הצדדים להפנות למומחה שאלת הבהרה נוספת. השאלה נוסחה כך: "האם יש לראות תעודות אי הכושר משנת 2004, המצורפות להחלטה זו, כקשורות להחמרה הזמנית והחולפת אליה התייחסת בחוות דעתך. בתשובתך, אנא התייחס גם למאזן ההשפעות בין המצב הקונסטיטוציונלי להשפעת העבודה". המומחה השיב על השאלה האמורה כך: "תעודת אי-כושר לעבודה משנת 2004 (26.8.04) ניתנה בהמשך להתלקחות אסטמטית ממנה סבל הנ"ל. באותה התלקחות וכפי שעולה מהתיעוד הרפואי המצ"ב נבדק הנ"ל בחדר מיון (29.6.04) ובהמשך לכך נבדק גם ע"י רופא ריאות ורופא תעסוקתי. מדובר בהתלקחות אסטמטית אופיינית וכפי שנכתב בחוו"ד הקודמת. השפעת העבודה עלולה בהחלט להוות 'טריגר' להחמרה זמנית במצבו כפי שנכתב בס' 1 בתשובתי מתאריך 5.1.07. יחד עם זאת קיימים 'טריגרים' נוספים להחמרה זמנית במחלת אסטמה, כפי שציינתי בתשובתי הנ"ל. גם לאחר שהנ"ל כבר לא הועסק בעבודה בתנאי חשיפה לאבק, דהיינו במהלך שנים 2005 - 2006, נצפתה אסטמה פעילה וסימפטומאטית (כפי שנראה בתיעוד הרפואי המצ"ב). לכן, להערכתי כף המאזניים נוטה לצד השפעת מצב קונסטיטוציונלי על מצבו בהשוואה להשפעת העבודה על מצבו". 6. לאחר קבלת תשובת המומחה, סיכמו הצדדים את טענותיהם בכתב, ופסק הדין ניתן על פי סיכומים אלה. המערער טוען כי די בחוות דעתו של המומחה כדי לקבל את התביעה ולהעביר את עניינו לוועדה הרפואית. לדבריו, די בכך שתנאי העבודה גרמו להחמרה, גם אם חולפת, במחלתו כדי להכיר בקיומו של הקשר הסיבתי. המומחה לא שלל את האפשרות שחלה החמרה במצבו של המערער כתוצאה מתנאי עבודתו, ועל כן מתקיים הקשר הסיבתי הנדרש. באשר לתשובת המומחה לשאלת ההבהרה, מציין המערער כי הוא ממשיך לעבוד מיום 27.3.05 ועד היום בחברת "ארדור תשתיות ובניין בע"מ" כעובד מילוי ואריזה במחלקת מלט, וצירף על כך אישור. כן ביקש המערער להפנות למומחה שאלת הבהרה נוספת לאור נתון זה, אך הבקשה נדחתה מאחר ועובדה זו לא היתה חלק מהעובדות המוסכמות שנקבעו בבית הדין האזורי והיא לא הובאה בפני המומחה. המוסד לביטוח לאומי, מנגד, טוען כי אין בהשערה של המומחה בחוות דעתו - לפיה חשיפת המערער בעבודה עלולה לגרום להחמרה במחלתו בתקופת ההעסקה - כדי לקבוע קיומו של קשר סיבתי בין תנאי העבודה למחלה. המוסד לביטוח לאומי מדגיש את קביעת המומחה לפיה מצבו של המערער נובע מתהליך תחלואתי טבעי. דיון והכרעה: 7. לאחר שנתנו דעתנו למכלול טענות הצדדים, לתשתית העובדתית הרלוונטית ולחוות דעתו השונות של המומחה, הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. מניתוח חוות דעת המומחה ותשובותיו לשאלות ההבהרה שהופנו אליו בבית הדין האזורי ובערעור, עולה כי המערער לא עמד בנטל להוכחת קיומו של קשר סיבתי בין תנאי עבודתו לבין מחלתו. בחוות דעתו הראשונה של המומחה, הוא קבע נחרצות כי מחלתו של המערער הינה מחלה קונסטיטוציונלית שנגרמה מתהליך תחלואתי, והיא לא נגרמה כתוצאה מחשיפתו לאבק במהלך העבודה. באשר להחמרה, מסר המומחה כי חשיפתו לאבק במסגרת עבודתה היתה עלולה לגרום להחמרה בתקופת העסקתו בלבד, קרי החמרה זמנית וחולפת. לסיכום, מסר המומחה כי השפעת חשיפתו לאבק בעבודה פחותה בהרבה מהשפעת הגורמים האחרים על מחלתו. בחוות דעת זו אין כדי לסייע למערער ולקבל את טענותיו, לאור ההלכה לפיה חוות דעת המנוסחת בלשון של "ייתכן" או "עלול" אינה מספיקה כדי לבסס קיומו של קשר סיבתי. 8. גם בתשובותיו לשאלות ההבהרה שהופנו אליו בבית הדין האזורי נקט המומחה בלשון של "עלול" בהשיבו לשאלה בדבר האפשרות להחמרה במצב המערער עקב תנאי עבודתו, והוסיף כי לא ניתן לאמוד מספרית את השפעת תנאי העבודה כאמור. כן ציין המומחה כי הגורם המרכזי בהתלקחויות ובהחרפות האסטמה של המערער היה זיהומים חוזרים בדרכי הנשימה אשר אינם קשורים לעבודה. על כן, מסכימים אנו למסקנה אליה הגיע בית הדין האזורי משדחה את התביעה. 9. גם בתשובתו של המומחה לשאלה שהופנתה אליו על ידי בית דין זה אין כדי להטות את הכף לטובת המערער. המומחה הבהיר שוב כי השפעת העבודה עלולה להוות "טריגר" להחמרה זמנית במצבו, אך קיימים "טריגרים" נוספים להחמרה זמנית במחלת האסטמה, וכף המאזניים נוטה לכך שהמצב הקונסטיטוציונלי הוא הגורם העיקרי המשפיע על מצבו של המערער, לאור העובדה כי גם לאחר תקופת העסקתו באבק אובחנה בו אסטמה פעילה. אין בידינו לקבל את טענותיו העובדתיות החדשות של המערער, מקום שהועלו רק בשלב הסיכומים בערעור, לאחר שהעובדות כבר נקבעו בהסכמה בתחילת ההליך בתביעה בבית הדין האזורי. מכל האמור לעיל, אין מנוס אלא לדחות את התביעה. 10. סוף דבר: הערעור נדחה. אין צו להוצאות. חשיפה לחומרים מסוכנים