פסק דין השופטת רונית רוזנפלד 1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בחיפה (השופטת נאוה ויימן ונציגי הציבור אילנה תמיר וישראל סלומון; בל 1755/04) שקיבל באופן חלקי את תביעתו של המערער לגמלת הבטחת הכנסה. בית הדין האזורי קבע בפסק דינו, בין השאר, כי לעניין קביעת זכאותו של המערער לגמלה, ולעניין שיעורה, יש לראותו כבעל זכויות הבניה בנכס שעל גג ביתו. קביעה זו של בית הדין היא העומדת בבסיס הערעור, באשר לטענת המערער אין לזקוף לו הכנסה בגין זכויות הבניה , וזכאי הוא לתשלום מלוא הגמלה. 2. העובדות כפי שהן עולות מפסק דינו של בית הדין האזורי הן כדלקמן: א. המערער, שהוא תושב כפר עראבה מקבל מהמשיב (להלן - המוסד לביטוח לאומי או המוסד) גמלת הבטחת הכנסה מאז חודש פברואר 1996. ב. בעקבות תביעה חוזרת שהגיש המערער בשנת 2002, ערך המוסד לביטוח לאומי בירור שממנו עלה, כי מעל הדירה שבה מתגורר המערער נבנתה דירה נוספת. לפי דברי המערער, כפי שנמסרו בשעתו, הדירה מיועדת לבנו חוסאם. ג. המוסד לביטוח לאומי החליט כי יש לראות בדירה "נכס" של המערער, שממנו יש לזקוף לו הכנסה. המוסד הודיע למערער כי עד לקביעת שווי הנכס, תשולם גמלתו בשיעור של 80% בלבד. ד. כנגד החלטה זו הגיש המערער את תביעתו לבית הדין האזורי, בה טען כי אין לו נכסים ואין לו כל הכנסה. לדבריו: "כל מה שיש לי הינה דירת המגורים בה אני גר בשטח של 111 מ"ר". ה. המערער הגיש לבית הדין האזורי אישור המועצה המקומית עראבה מיום 24.3.04 בו מתוארים "הנכס" ובעלי הזכויות בו כדלקמן: "על חלקה 88 גוש 19389 קיים בית מגורים בשתי קומות. קומה ראשונה ע"ש הנ"ל (המערער ר.ר.) בשטח של 111 מ"ר ומשלם מים וארנונה כללית למועצתנו. יש לציין שקומה שנייה רשומה ע"ש בנו חוסאם... ועדיין בשלבי בניה ואינה ראויה למגורים ואינה מחוברת למים וחשמל". ו. המערער הגיש לבית הדין האזורי "הסכם העברת בעלות" שנערך בינו לבין בנו חוסאם. לפי הרשום בהסכם, הוא נערך ביום 20.7.95. כמו כן, לפי ההסכם, העביר המערער לבנו שהיה אז בן 18 "את הבעלות והחזקה על גג ביתו, במתנה וללא תמורה, לצורך בניית קומה שנייה שתשמש למגורים עבור חוסאם". ז. הנכס כולו, לרבות הדירה שבה מתגורר המערער וגג הבית, רשום במס רכוש על שם אביו המנוח של המערער. אף שהאב נפטר בשנת 1993 לא הוצא צו ירושה , ועזבונו של האב לא חולק. לדברי המערער, הסכם העברת הבעלות משנת 1995 נעשה בידיעת כל ששת אחיו ובהסכמתם. זאת, אף שהבעלות הפורמאלית טרם נקבעה וטרם נרשמה. אף שלא בוצעה חלוקה פורמאלית של עזבון האב, האחים חילקו ביניהם בפועל את חלקת הקרקע שהותיר האב המנוח אחריו. ח. לא נסתרה עדות המערער בבית הדין, כי בנו חוסאם עובד ומתפרנס מאז היותו נער; כי הוא מימן בעצמו את בניית הדירה ומשלם בעצמו את מיסי הארנונה ואת כל חשבונות הדירה. ט. המוסד לביטוח לאומי אינו מבקש לראות את הדירה שעל גג ביתו של המערער כ"נכס" שכולו של המערער. לפי העולה מן התיק מבקש המוסד לזקוף למערער אך את שווי זכויות הבניה שעל הגג, אותן העביר לבנו חוסאם. שווי הזכויות לפי הערכת השמאי עמד באוקטובר 2001 על 30,170 ש"ח. פסק הדין שבערעור 3. על פי קביעת בית הדין האזורי, המחלוקת בין הצדדים הינה בשאלה "האם לתובע נכסי מקרקעין מעבר לדירת מגוריו, ובמילים אחרות, האם בחישוב הכנסותיו של התובע בתקופה הרלבנטית לתביעה יש להביא בחשבון את זכויות הבניה על גג דירת מגוריו". בפסק דינו השיב בית הדין בחיוב על השאלה כפי שהוגדרה. בית הדין קבע כי הגם שטרם חולק עזבון אביו המנוח של המערער, והחלקה עליה בנוי ביתו של המערער עדיין רשומה על שם אביו , ניתן בנסיבות העניין לראות את המערער כבעל המגרש שעליו הוא בנה את ביתו. משכך, גם הגג שעליו בנה הבן חוסאם את הדירה הינה בבעלות המערער. וזאת עד שהעבירה לבנו במתנה ללא תמורה. בית הדין האזורי הדגיש בפסק דינו כי "למרות שהמגרש והבית אינם רשומים בלשכת המקרקעין ו/או במס רכוש על שם המערער, רואה המערער את עצמו כבעל הנכס, כפי שהצהיר כבר בשנת 1995 בהסכם העברת הבעלות, כי הינו הבעלים של בית מגורים בשטח של 111 מ"ר הקיים על חלקה...בגוש...בכפר עראבה". בית הדין קבע, על יסוד כלל הראיות שנפרשו לפניו, כי בניית הדירה שעל הגג הושלמה, וחוסאם עבר להתגורר בה בחודש ספטמבר 2004, בסמוך למועד נישואיו. משכך, לפי קביעת בית הדין, יש לראות את המועד בו הועברו זכויות הבניה בנכס לחוסאם ב-11.9.04,ולא קודם לכן. את תקופת חמש השנים המותירה את המערער כבעל זכויות הבניה בנכס יש למנות על פי קביעת בית הדין מיום 1.9.04. כאמור, על כך שיש לראותו כבעל זכויות הבניה בנכס שעל גג ביתו הגיש המערער את הערעור שלפנינו. 4. יצוין כי הצדדים הוזמנו ל"קדם דיון" בערעור. עקב אילוצים של ב"כ המערער לא קוים קדם הדיון לפי המתוכנן, והצדדים הגישו סיכומי טענותיהם בערעור בכתב. עיקרי טענות המערער 5. משטרם חולק עזבון אביו המנוח של המערער ויש לגביו סכסוך, אין לראות את המערער כבעלים של המגרש עליו בנוי ביתו, ואף הגג שעל ביתו אינו בבעלותו. כמו כן, ואפילו הדירה של המערער היא שלו, אין לראותו כבעלים של זכויות הבניה על גג הבית; טעות נפלה בפסיקת בית הדין בקביעתו כי המועד הקובע להעברת זכויות הבעלות על הגג הוא בשנת 2004. בנסיבות העניין, וגם אם היה מקום להביא בחשבון את זכויות הבניה על הגג, אין להביאן בחשבון לאחר שנת 2000 שכן העברת הבעלות בשנת 1995 היתה אמיתית, ומשהתברר כי בשנת 2000 התחילה הבניה. עיקרי טענות המוסד לביטוח לאומי 6. המוסד תומך בפסק דינו של בית הדין האזורי מטעמיו. לטענת המוסד, בדין קבע בית הדין האזורי כי לעניין חוק הבטחת הכנסה יש לראות את המערער כבעלים של המגרש שעליו בנה את ביתו, ומשכך, גם הגג עליו בנה חוסאם את ביתו היה בבעלות המערער עד שהעבירו לבנו במתנה ללא תמורה. יש לראות את המערער כבעלים של זכויות הבניה במשך 5 שנים מן היום שבו קיבל הבן את החזקה בדירה דהיינו, חמש שנים לאחר 1.9.04. דיון והכרעה 7. לאחר שנתנו דעתנו לפסק הדין שבערעור ושקלנו את טענות הצדדים הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. פסק דינו של בית הדין האזורי מבוסס היטב בממצאיו העובדתיים ובמסקנותיו המשפטיות ולא נמצא טעם משפטי המצדיק את התערבותנו בו. אי לכך הרינו מאשרים את פסק דינו של בית הדין האזורי מטעמיו, לפי הוראת תקנה 108 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב-1991. צדק בית הדין האזורי בקובעו כי בנסיבות העניין, לאור התשתית העובדתית כפי שנפרשה לפניו ובשים לב לתכלית חוק הבטחת הכנסה התשמ"א-1981, יש לראות את המערער כבעלים של דירת מגוריו וכפועל יוצא מכך גם כבעלים של זכויות הבניה על דירתו. הרי המערער הוא שחתום על ההסכם העברת הבעלות לפיו הוא מעביר לבנו את זכויות הבניה על גג הבית. המערער הוא גם מי שהגיש לבית הדין את אישור המועצה המקומית ערבה, לפיו הקומה הראשונה של הנכס רשומה על שמו במועצה, והוא מי שמשלם למועצה את מיסי הארנונה בגינו, ואילו הקומה השניה רשומה על שם בנו. אך תמוהה בנסיבות העניין טענתו של המערער המנסה ל"התנער" מזכויות שיש לו בדירת מגוריו ובגג ביתו. 8. צדק בית הדין האזורי בקובעו עוד כי "על אף שהסכם הבעלות נחתם בשנת 1995 הרי שכל עוד לא הועברה הבעלות ברישום, לא הוכן יפוי כוח בלתי חוזר ולא הועברה החזקה בדירה לידי חוסם, לא בשלה זכותו בדירה". בית הדין האזורי נסמך בקביעתו על פסק הדין של בית דין זה בעניין יוסף סעיד חטיב [עב"ל 522/05 המוסד לביטוח לאומי - יוסף סעיד חטיב (לא פורסם, ניתן ביום 24.7.07)] שם נקבע מפי השופט רבינוביץ כדלקמן: "גם את תקופת הבניה של הדירה יש לראות כמצב עוברי בו עדיין לא ברור האם הדירה מיועדת למגורים, למסירה או להשכרה לאחרים. הזכות בשלה לכאורה רק ממועד תחילת המגורים בפועל בדירה המעידה לכאורה על תפיסת החזקה בה, ובתנאי שתמורת בנייתה מומנה על ידי בעל זכות החזקה המתגורר בפועל בדירה, או שהדירה נקנתה על ידו" [ההדגשה של ר.ר., ראו גם עב"ל 437/07 המוסד לביטוח לאומי - חאזם חאזם, (לא פורסם, 20.12.07)]. אשר על כן, משלא בוצעה בשנת 1995 העברת בעלות ברישום או ביפוי כוח בלתי חוזר, ומשנמצא לפי קביעת בית הדין האזורי כי תקופת הבניה התארכה, נכון קבע בית הדין כי "המועד הקובע" לעניין העברת הזכויות בנכס בשלה עם תפיסת החזקה בה בספטמבר 2004. משהועברו הזכויות ללא תמורה, תושלם העברת הבעלות עם תום חמש שנים ממועד זה. סוף דבר 9. אין להתערב בפסיקת בית הדין האזורי בדבר זקיפת הכנסה למערער בהתייחס לזכויות הבניה שעל גג ביתו. הערעור נדחה. אין צו להוצאות. בניההבטחת הכנסהזכויות בניה