זכאות לחוזה בכירים

פסק-דין השופט י' דנציגר: 1. בפנינו עתירה לביטול פסק דינו של המשיב 1, בית הדין הארצי לעבודה (להלן: בית הדין הארצי) בגדרו נדחה ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בירושלים (להלן: בית הדין האזורי). 2. העותר, מר דוד צרפתי, מועסק משנת 1984 אצל המשיב 5, שירות התעסוקה. עובר להגשת התביעה לבית הדין האזורי שימש העותר כמנהל האגף למחקר ומידע בשירות התעסוקה. 3. בתביעה אותה הגיש העותר לבית הדין האזורי טען העותר כי הוא עומד בקריטריונים לקבלת חוזה בכירים, שכן תפקידו מקביל לתפקיד סמנכ"ל וכן, כי מספר מנכ"לים במשיב 5 המליצו על זכאותו לחוזה בכירים. העותר טען כי הופלה לרעה מול עובדים אחרים שמכהנים בתפקידים זהים ופחותים משלו, אשר להם אושר חוזה בכירים. עוד טען העותר כי ההחלטה שלא להעסיקו במסגרת חוזה בכירים נגועה בשיקולים זרים, הנובעים מכך שבמהלך תקופה ארוכה הוא שב וטען כי המשיב 5 משלם מזה שנים תשלומי יתר לחברת IBM, המגיעים לסך של כ-100 מיליון ₪. העותר הגיש בגין כך תלונות רבות לנציבות שירות המדינה, ולטענתו לא נעשה בתלונות אלה דבר. העותר אף דרש ממבקר המדינה לפתוח בחקירה על אופן התנהלות הבדיקה של תלונותיו. 4. בית הדין האזורי דחה את תביעתו של העותר, וקבע, בין היתר, כי הנחת היסוד של העותר, לפיה היה זכאי להיות מועסק בחוזה בכירים החל ממועד כלשהו, בטעות יסודה. לדברי בית הדין האזורי אין מדובר בזכות קנויה או אוטומטית, אלא מדובר בעניין הנתון לשיקול דעת הרשות המוסמכת, קרי, נציבות שירות המדינה. עוד קבע בית הדין האזורי כי לא השתכנע שהחלטתו של הממונה על השכר לא לאשר לעותר חוזה בכירים אינה עומדת במתחם הסבירות. בית הדין האזורי קבע כי העותר לא הוכיח כי נשקלו בעניינו שיקולים זרים, וכי התרשם כי ההחלטות בעניינו נבעו משיקולים ענייניים. עוד מצא בית הדין האזורי כי משרתו של העותר אינה מקבילה לתפקיד סמנכ"ל אלא כפופה לו. בנוסף, דחה בית הדין האזורי את טענת העותר כי עמד בדרישות הסף לחתימת חוזה בכירים כבר בשנת 1995, שכן אין די בהמלצת הממונה הישיר, אלא יש צורך באישור יחידת השכר באוצר, וכשם שבשנת 1999 לא אושר לעותר חוזה בכירים, סביר להניח שמטעמים זהים לא היה מאושר לעותר חוזה בכירים כבר בשנת 1995. 5. הערעור שאותו הגיש העותר לבית הדין הארצי נדחה מהטעם שנמצא כי פסק דינו של בית הדין האזורי מבוסס היטב בממצאיו העובדתיים ומסקנותיו המשפטיות. עוד ציין בית הדין הארצי כי בחינת חומר הראיות בכללותו הניחה את דעת השופטים כי ההחלטה שלא לאשר לעותר חוזה בכירים אינה חורגת ממתחם הסבירות ועומדת במבחן הביקורת השיפוטית. 6. במסגרת העתירה שלפנינו התבקש צו על תנאי המופנה למשיבים ומורה להם ליתן טעם: מדוע לא תבוטל החלטת בית הדין הארצי; מדוע לא יועסק העותר בחוזה בכירים בשירות התעסוקה; מדוע לא ימסרו המשיבים 1-3 לעותר את הרישומים של שירות התעסוקה והמוסד לביטוח לאומי לגבי מספר הזכאים לקבלת דמי אבטלה, על מנת שיוכל להוכיח את טענתו לגבי תשלומי יתר לחברת IBM; ומדוע טרם התבררה תלונת העותר נגד בכירים בשירות התעסוקה בנוגע לתשלומי היתר המשולמים, לכאורה, ל-IBM. 7. העותר מעלה שורה ארוכה של טענות נגד פסק דינו של בית הדין האזורי, וטוען כי נפלו בו שגיאות שונות. יצוין כבר עתה כי רובן המכריע של טענות העותר כנגד פסק דינו של בית הדין האזורי הינן טענות נגד קביעותיו העובדתיות של בית הדין האזורי, אופן הסתמכותו על הראיות ועל העדים שהובאו בפניו וכיו"ב טענות. העותר עצמו טוען כי הטעויות, לכאורה, שנפלו בפסק דינו של בית הדין האזורי, הינן "טעויות עובדתיות" (סעיף ה.1 לעתירה). בנוסף, מעלה העותר שורה של טענות נגד פסק דינו של בית הדין הארצי, ובין היתר טוען הוא כי בית הדין הארצי לא התייחס לכל הטענות שהובאו בפניו ולכל הטעויות של בית הדין האזורי. לטענת העותר, אופן דחיית הערעור למעשה משמיטה את הקרקע מתחת לזכות הערעור. 8. ככל שהדברים נוגעים לסעדים הראשון והשני הנזכרים בסעיף 6 לעיל, אין עילה להתערבותנו בהחלטת בית הדין הארצי. הלכה מושרשת היא כי בית המשפט הגבוה לצדק אינו יושב כערכאת ערעור על הכרעותיו של בית הדין הארצי לעבודה, והוא יתערב בהחלטותיו של בית הדין הארצי רק במקרים בהם נתגלתה בהכרעתו של בית הדין טעות משפטית מהותית, אשר הצדק מחייב תיקונה (בג"צ 6331/07 אדוה רביב נ' בית הדין הארצי לעבודה בירושלים (לא פורסם, 27.8.2007); בג"צ 840/03 ארגון הכבאים המקצועיים בישראל נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד נז(6) 810 (2003); בג"צ 525/84 חטיב נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מ(1) 673 (1986). 9. בענייננו, פסק דינו של בית הדין האזורי הינו מפורט ומנומק, ומתבסס על קביעותיו העובדתיות בנסיבות המקרה הספציפיות. טענותיו של העותר נגד פסק דינו של בית הדין האזורי, כאמור, הינן ברובן המכריע נגד הקביעות העובדתיות שבפסק הדין, קביעות אשר אין ערכאת הערעור נוהגת להתערב בהן. בית הדין הארצי מצא כי פסק דינו של בית הדין האזורי מבוסס היטב בממצאים העובדתיים, ולפיכך לא מצא לנכון להתערב בו, ובדין עשה כן. 10. למרות הניסיון לשוות לעתירה אופי עקרוני, אין בה אלא טענות ערעוריות במהותן, המשיגות על הקביעות העובדתיות והמסקנות אליהן הגיע בית הדין האזורי, ואשר בית הדין הארצי לא מצא, כאמור, מקום להתערב בהן. אין אפוא עילה להתערבותנו, על פי אמות המידה שנקבעו בהלכה הפסוקה. 11. ככל שהדברים נוגעים לסעדים השלישי והרביעי הנזכרים בסעיף 6 לעיל, סבורים אנו כי מדובר בסעדים נפרדים ושונים אשר לא היה מקום לכרכם בעתירה נגד פסק דינו של בית הדין הארצי. מטבע הדברים, שמורה לעותר הזכות להפנות עניינו לערכאה המתאימה, ובלבד שיש בידו עילה לכך. 12. אשר על כן, ובכפוף לאמור בסעיף 11 לעיל, דין העתירה להידחות על הסף, וכך אנו מורים. חוזהחוזה בכירים