פסק דין השופטת ורדה וירט-ליבנה 1. בפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בנצרת (הנשיאה ורד שפר ונציגי הציבור מר גבעתי בן יוסף ומר מוני סגל; בל 1365/05) בו נדחתה תביעתה של המערערת להכיר באוטם שריר הלב בו לקתה כתאונת עבודה על פי חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995. להלן עיקר העובדות העולות מפסק דינו של בית-הדין האזורי: 2. המערערת, ילידת 1956, עובדת במוסד לביטוח לאומי משנת 1981, ובתפקידה האחרון משמשת כממונה גמלאות נפגעי עבודה, ולעתים מחליפה את מנהל הסניף בהיעדרו. 3. ביום 4.2.04 בשעה 14:45 לערך, בעת שמלאה המערערת את מקומו של מנהל הסניף, היא התפרצה בקול רם כלפי אחת העובדות, לאחר ששמעה קולות צחוק אשר הפריעו לה ולעובדות הכפופות לה. ההתפרצות היתה קיצונית ובלתי שגרתית. 4. מיד לאחר ההתפרצות חשה המערערת לחץ חזק בחזה אשר נמשך כרבע שעה. היא שבה לביתה בסוף יום העבודה בהרגשה כללית לא טובה, ולטענתה חשה שוב בכאבים באותו ערב. בשעה 4:00 לפנות בוקר התעוררה המערערת בשל כאבים חזקים ולחצים בחזה. היא הובהלה לבית החולים "העמק" בעפולה שם אובחן כי היא לקתה באוטם שריר הלב. 5. המערערת סובלת מיתר לחץ דם ומסוכרת קלה והיא מטופלת תרופתית. כמו כן היא עישנה כ-10 סיגריות ליום עד מועד האירוע. בדו"ח חדר המיון מיום קבלתה נכתב כי המערערת סבלה שלושה חודשים קודם לכן מכאבים לוחצים בבית החזה בזמן מאמץ פיזי או לחץ נפשי. 6. תביעתה של המערערת למוסד לביטוח לאומי לתשלום דמי פגיעה נדחתה בהודעת פקיד התביעות מיום 13.9.05, מהנימוק כי האוטם התפתח כתוצאה ממחלה טבעית והשפעת העבודה עליו, אם היתה, פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים. מכאן תביעתה לבית הדין האזורי. ההליך בבית הדין האזורי ופסק דינו: 7. הצדדים הגיעו לניסוח עובדות מוסכמות, והסכימו כי בית הדין ימנה מומחה בתחום הקרדיולוגי על מנת שיחווה שעתו בשאלת הקשר הסיבתי בין האירוע החריג לבין האוטם בו לקתה המערערת. בית הדין מינה את פרופ' אנדרי קרן כמומחה-יועץ רפואי מטעמו (להלן גם המומחה) על מנת שיתן חוות דעת בשאלה האמורה. להלן עיקרי חוות דעתו של המומחה שהוגשה לבית הדין האזורי: א. המומחה מעריך כי אין קשר סיבתי בין האירועים בעבודתה של המערערת לבין האוטם החריף בשריר הלב בו לקתה כ-14 שעות מאוחר יותר. ב. המומחה סקר בפירוט את גורמי הסיכון שהיו קיימים במערערת להתפתחות טרשת כללית והופעת אוטם חריף של שריר הלב יותר מאשר אדם רגיל בגילה, ואת מצבה הרפואי כפי שבא לידי ביטוי מהמסמכים השונים. על רקע זה, קבע המומחה כי היו אצל המערערת "גורמי סיכון מובהקים" להופעה של טרשת כלילית, והיא היתה בסיכון גבוה ללקות באוטם חריף של שריר הלב. המערערת פיתחה מחלה כלילית משמעותית ובמהלך החודשים שקדמו לאוטם החלה לסבול מתעוקה. אשר על כן, מגיע המומחה למסקנה כי האוטם התרחש כמהלך טבעי של מחלתה וללא קשר לאירוע החריג בעבודה. ג. לסיכום, שולל המומחה את קיומו של הקשר הסיבתי ומוסיף כי השפעת האירועים בעבודה על קרות האוטם בו לקתה המערערת היתה פחותה בהרבה, אם השפיעה בכלל, בהשוואה להשפעת גורמים בריאותיים שקיננו בה. 8. בית הדין האזורי הפנה למומחה שאלות הבהרה רבות ומפורטות, על פי בקשת ב"כ המערערת. בתשובותיו לשאלות הבהיר המומחה, בין היתר, כי גם עישון של 10 סיגריות ביום נחשב כגורם סיכון להופעת מחלה טרשתית. תשובותיו המקצועיות המפורטות של המומחה מובאות במלואן בפסק דינו של בית הדין האזורי. המומחה עמד בתשובותיו על מסקנתו הראשונית בחוות דעתו באשר לפיה האוטם התרחש ללא קשר לתנאי עבודתה של המערערת והשפעת האירוע בעבודה, אם היתה בכלל, היתה פחותה בהרבה מהשפעת נתוניה האישיים. בית הדין האזורי דחה את בקשת ב"כ המערערת לפסול את חוות דעת המומחה ולמנות מומחה אחר במקומו ואת בקשתה להפנות למומחה שוב חלק משאלות ההבהרה. 9. בית הדין האזורי אימץ את מסקנות המומחה ודחה את התביעה. כן הוסיף בית הדין האזורי בפסק דינו כי המומחה לא סטה מהעובדות שנקבעו על ידי בית הדין בקביעתו כי המערערת היתה "מעשנת כבדה". כן נקבע כי סמיכות הזמנים כשלעצמה בין מועד קרות האירוע החריג למועד הופעת האוטם אינה מבססת את הקשר הסיבתי הנדרש. מכאן הערעור שבפנינו. 10. לאחר שהתקיים דיון קדם ערעור בפניי, נקבע כי פסק הדין יינתן על פי סיכומי הצדדים בכתב. טענות הצדדים: 11. ב"כ המערערת טוענת בפנינו את הטענות הבאות: א. המומחה לא השיב לשאלות ההבהרה בדבר מידת צפיותו של האוטם ועיתויו אצל המערערת. כן לא השיב המומחה לשאלה בדבר סמיכות הזמנים כגורם התומך במסקנה של קיומו של קשר סיבתי בין האירוע לאוטם. ב. עמדת המשיב לפיה המומחה אינו יכול לחזות במדויק את יום ושעת התרחשות האוטם מעידה על כך שהמשיב לא סתר את קיומו של הקשר הסיבתי הלכאורי. תשובות המומחה מחייבות הסקת מסקנה הפוכה מזו שהסיק בית הדין האזורי. ג. בהתחשב בכך שהאירוע החריג בעבודה היה השינוי היחיד בהוויית יומה אין כל ספק שהוא היווה את ה"טריגר" לקרות האוטם. המומחה לא התייחס לנקודה זו. ד. הספק שנוצר עקב תשובות המומחה לשאלות ההבהרה חייב לקבל את התביעה או לחילופין למנות מומחה נוסף. קביעות המומחה ניתנו במנותק מנסיבות המקרה ותוך התייחסות אך ורק לגורמי הסיכון. ה. המומחה כלל לא התייחס לאמור בחוות דעתו של המומחה מטעם המערערת, פרופ' צבעוני, לפיה מתקיים קשר סיבתי בין האירוע לבין האוטם. 12. ב"כ המוסד לביטוח לאומי טוענת, מנגד, כי לא נפל פגם בחוות דעת המומחה וצדק בית הדין האזורי שהסתמך עליה בדחיית התביעה. דיון והכרעה: 13. לאחר שנתנו דעתנו למכלול טענות הצדדים, לתשתית העובדתית, לחוות דעתו של המומחה ותשובותיו המפורטות לשאלות ההבהרה, ולפסק דינו של בית הדין האזורי, אנו מחליטים לדחות את הערעור ולאשר את פסק דינו של בית הדין האזורי, מטעמיו, לפי תקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) תשנ"ב-1991. פסק הדין של בית הדין האזורי מנומק היטב בעובדותיו ומבוסס במסקנותיו המשפטיות ולא נמצא טעם המצדיק התערבותנו בו. 14. הלכה ידועה היא כי חוות דעתו של המומחה מטעמו היא בבחינת "אורים ותומים" לבית הדין בתחום הרפואי וככלל, בית הדין מייחס משקל מיוחד לחוות הדעת המוגשת לו על ידי המומחה מטעמו, יסמוך ידו עליה ולא יסטה מקביעותיו אלא אם כן קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן לעשות כן (ראה לעניין זה דב"ע נו 244 - 0 המוסד לביטוח לאומי נ' יצחק פרבר, לא פורסם, עב"ל 1035/04 דינה ביקל נ' המוסד לביטוח לאומי, לא פורסם). בית הדין נוהג לייחס משקל רב לחוות דעתו של המומחה מטעמו, שכן האובייקטיביות של המומחה מטעם ביה"ד גדולה יותר ומובטחת במידה מירבית מעצם העובדה, כי אין הוא מעיד לבקשת צד ואין הוא מקבל את שכרו מידי בעלי הדין (ראה לעניין זה דב"ע 411/97 דחבור בוטרוס נ' המוסד לביטוח לאומי, לא פורסם וכן עב"ל 341/96 שמעון מליחי נגד המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 377). 15. בנסיבות המקרה שבפנינו, לא שוכנענו כי מתקיים טעם מיוחד המצדיק סטיה ממסקנותיו החד משמעיות של המומחה בחוות דעתו ובתשובותיו לשאלות ההבהרה. המומחה הגיש לבית הדין האזורי חוות דעת מפורטת ומנומקת, ולפיה לא מתקיים קשר סיבתי בין האירוע בעבודה לבין האוטם. המומחה סקר וניתח את המסמכים הרפואיים ואת מצבה הרפואי של המערערת וקבע כי ללא כל קשר לעבודתה, היו אצל המערערת גורמי סיכון מובהקים להופעת טרשת כלילית, והאוטם התרחש כמהלך טבעי של מחלתה. המומחה השיב בבהירות ובפירוט לשאלות ההבהרה שהפנתה אליו ב"כ המערערת. אמנם, המומחה אישר כי גם אנשים עם גורמי סיכון יכולים לא לפתח התקף לב, וכי אירוע של התפרצות או התרגזות יכול לגרום להתקף לב לאנשים הסובלים ממחלה כלילית יציבה, אך הוא שב והדגיש את גורמי הסיכון שקיננו במקרה הספציפי של המערערת, ולאחר ששקל את כל נתוניה האישיים לעומת השפעה אפשרית של האירוע החריג מסקנתו נותרה כפי שהובאה בחוות דעתו הראשונית. מסקנתו של המומחה אינה בלתי סבירה על פניה ואין בטענותיה של ב"כ המערערת כדי להרים את הנטל המוטל עליה בהוכחת הקשר הסיבתי הנדרש. המומחה לא התבקש להתייחס לחוות דעתו של פרופ' צבעוני, ובכל מקרה הוא עומת עם הגישה המובאת בחוות הדעת במסגרת שאלות ההבהרה, ועל כן אין פגם בכך שאין התייחסות של המומחה לחוות הדעת מטעם המערערת. כן יודגש, כי המומחה ציין מפורשות כי האוטם הופיע כמהלך טבעי של מחלתה, ועל כן אין לקבל את טענת ב"כ המערערת כי האירוע החריג בעבודה שימש כ"טריגר" להופעת האוטם. אין בידינו לקבל את הטענה כי סמיכות הזמנים יוצרת "חזקה" של קיומו של קשר סיבתי שעל המוסד לביטוח לאומי לסתור. עיקר טענותיה של ב"כ המערערת הינן טענות רפואיות-מקצועיות, ולא שוכנענו כי יש לקבל את גרסתה על פני מסקנותיו של המומחה שמונה על ידי בית הדין. מכל הנימוקים הנ"ל, אין מנוס אלא לדחות את הערעור. 16. סוף דבר: הערעור נדחה. אין צו להוצאות. התקף לב / אוטם שריר הלבביטוח לאומי