פסק דין השופטת רונית רוזנפלד 1. המנוח, לקה בהתקף לב בהיותו בנסיעת עסקים בחו"ל, ושם למרבה הצער נפטר. אשת המנוח, הגישה תביעה כנגד החלטת המוסד לביטוח לאומי שלא לאשר זכאותה לקצבת תלויים, ותביעתה נדחתה על ידי בית הדין האזורי בתל-אביב (השופטת נטע רות ונציגי ציבור גב' יפה הרצברג ומר אילן פלטו; בל 3033/07). על פי קביעת בית הדין האזורי, לא הוכח כי למנוח אירע אירוע חריג, שבעקבותיו לקה באירוע הלבבי שגרם למותו. על כך הערעור שלפנינו. 2. הרקע העובדתי, כפי שעולה מתיק בית הדין האזורי: א. המנוח, יליד שנת 1950, שימש מאז שנת 1983 ועד לפטירתו ביום 31.3.05, כמנהל כללי של חברת ישראקס (1994) בע"מ (להלן: חברת ישראקס) ומנהל כללי של חברת איסטלקום בע"מ (להלן: חברת איסטלקום), שהינה חברת בת של חברת ישראקס. שלושה ימים לפני פטירתו, ביום 28.3.05, יצא המנוח לנסיעת עסקים בדרום אמריקה. הנסיעה הייתה מיועדת להסתיים ביום 18.4.05. במהלך הנסיעה טס המערער בין מדינות שונות ביבשת, וקיים פגישות עבודה עם גורמים שונים. המנוח מצא את מותו ביום 31.3.05 בחדרו שבמלון בעיר מדיין שבקולומביה. ב. המוסד לביטוח לאומי דחה את תביעת הגב' הראל לתשלום קצבת תלויים, מהטעם שהמנוח נפטר כתוצאה ממחלה טבעית, והשפעת העבודה על מותו, ככל שהייתה כזו, הייתה פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים. כנגד החלטה זו הגישה הגב' הראל תביעה לבית הדין האזורי. ההליך בבית הדין האזורי ופסק הדין 3. בתביעתה טענה הגב' הראל כי המנוח לקה בהתקף לב עקב קרות לו אירוע חריג בעבודה, שבא לידי ביטוי במאמץ פיסי ונפשי. לטענתה, תכיפות הטיסות בין המדינות השונות והפגישות הרבות שנדרש המנוח לקיים הצריכו מאמץ פיסי חריג מצידו. לדבריה, שלא כהרגלו הוא טס לראשונה במחלקת תיירים, ולא במחלקת עסקים, ושהה במקומות המצויים בגובה רב מעל פני הים. עוד נטען כי המנוח היה נתון במאמץ נפשי חריג בשל מהות המשימות שביצע בנסיעה. בקשר לכך הצביעה גב' הראל על פגישה שקיים המנוח במקסיקו, בקשר לחשד לפרשת שוחד בה הייתה מעורבת חברת איסטלקום, ועל פגישות שקיים בקולומביה, בנוגע לארגון מחדש של חברה מקומית בבעלות חברת ישראקס. ארגון זה של החברה המקומית הצריך בין היתר פיטורי עובדים. מטעם התביעה העידו בבית הדין האזורי גב' הראל, מר אלפרדו שוורצמן - אחראי על התמיכה הטכנית בחברת איסטלקום, מר רז בצלאל - סמנכ"ל חברת ישראקס, ומר בלינסקי, אחיינה של גב' הראל, שהגיש תצהיר עדות ראשית, והמוסד ויתר על חקירתו. 4. בפסק הדין מושא הערעור דחה בית הדין האזורי את התביעה, בקובעו כי לא הוכח קיומו של אירוע חריג במהלך נסיעת המנוח, בין מן ההיבט הפיסי ובין מן ההיבט הנפשי. נקבע כי הגב' הראל בחרה "לערפל את טענותיה", וכי יש לזקוף לחובתה את העובדה שלא הוצגה כל ראיה בכתב לתמיכה בטענותיה, לרבות פרוטוקולים של ישיבות, יומני עבודה, לוחות זמנים של נסיעות קודמות והנחיות שניתנו בחברות, בהן הנחיה חדשה לעניין טיסות במחלקת עסקים. באשר לחריגות "האירוע" מן ההיבט הפיסי, נקבע כי במסגרת עבודתו היה המנוח מורגל בנסיעות תכופות לחו"ל לאזור זה (כ-4 פעמים בשנה). נסיעות אלה כרוכות בשעות טיסה ובשעות עבודה רבות תחת לחץ נפשי, מה גם שהמנוח טס תדירות לחו"ל גם לנסיעות פרטיות. בית הדין קבע כי לא הוכח שנסיעה זו הייתה שונה באופן חריג מנסיעותיו האחרות של המנוח. נדחתה הטענה לפיה נסיעת המנוח במחלקת תיירים מהווה אירוע חריג. באשר להיבט הנפשי, נדחתה הטענה כי תוכן הפגישות שקיים המנוח במהלך הנסיעה היה חריג ביחס לעיסוקו הרגיל. באשר לרה ארגון של החברה בקולומביה, נקבע כי במסגרת תפקידו לאורך השנים נדרש המנוח כדבר שבשגרה להחליט על העסקתם ופיטוריהם של עובדים ולהוציא החלטות אלה אל הפועל. כמו כן, לא הובאו ראיות לעניין היקף הפיטורים שנדרש המנוח לבצע. באשר לפגישה במקסיקו בקשר לחשדות שעלו לעניין קבלת שוחד בחברת איסטלקום- בית הדין התקשה לתת אמון בגרסתו של העד מר שוורצמן לעניין זה. בית הדין ציין כי סמנכ"ל החברה לא ידע על עניין זה, והנושא גם לא עלה בשיחה של המנוח עם רעייתו לאחר הפגישה, כפי שעלה מעדותה. לאור האמור נקבע כי דין התביעה להידחות מהטעם שלא הוכח כי קדם להתקף הלב אירוע חריג בעבודה. כנגד פסק דינו של בית הדין האזורי הוגש הערעור שבפנינו. הערעור 5. ביום 10.2.10 התקיים "קדם ערעור" בו התאפשר לצדדים לטעון טענותיהם על-פה. בהחלטות הרשמת דוידוב-מוטולה מיום 16.2.10 ומיום 16.5.10 נקבע כי המשך ההליך יתנהל על דרך של סיכומים בכתב, וכי לאחריו יועבר התיק למותב למתן פסק דין. להלן נפרט את עיקר טענות הצדדים כפי שעולה מכתב הערעור, פרוטוקול דיון "קדם הערעור" וסיכומי הצדדים. 6. לטענת המערערים, בית הדין האזורי התעלם מן העובדה שהנסיעה הייתה כרוכה במאמצים פיסיים ונפשיים עצומים, ובתנאי דחק נפשי. כמו כן, בית הדין התעלם מהבדלי הגבהים אליהם נחשף המנוח בפרק זמן קצר, ולא נתן משקל לעובדה כי המנוח טס לראשונה במחלקת תיירים. לטענתם, אין בעובדה כי המערער נסע ארבע פעמים בשנה לחו"ל כדי לשלול את המסקנה כי נסיעה זו הייתה בגדר אירוע חריג, שכן אירוע חריג בעבודה אינו בהכרח אירוע חד פעמי. לטענת המערערים מוטל עליהם להציג ראשית ראיה בלבד לקרות אירוע חריג, ולנוכח פטירת המנוח, היה על בית הדין אף להקל בנטל ההוכחה. כמו כן, בהתחשב בעובדה שהמנוח הלך לעולמו ולא ניתן היה לשמוע עדותו, יש לומר כי המערערים עמדו בנטל הראיה המוטל עליהם. עוד נטען כי בית הדין התעלם מהאמור בתצהירו של מר בילנסקי בקשר לדברי המנוח סמוך לפני צאתו לנסיעה, והתעלם מהעובדה שהמוסד ויתר על חקירתו של עד זה, משמע הסכים לתוכן התצהיר. בית הדין גם התעלם מחוות הדעת הרפואית שהוגשה מטעם המערערים, לפיה יתכן שלאירועים בעבודה הייתה תרומה מסוימת להחשת האירוע הלבבי. כמו כן התעלם בית הדין מן ההלכה לפיה, במקרה של ספק יש למנות מומחה רפואי, ומההלכה הקובעת כי יש להתאים בין המבחן המשפטי והמבחן הרפואי בדבר קיומו של אירוע חריג, ולא להקשיחו יתר על המידה. בנוסף, בית הדין התעלם מתחושתו הסובייקטיבית של המנוח, ומסמיכות הזמנים בין האירועים בעבודתו לבין פטירתו. עוד נטען כי המנוח היה בריא לחלוטין לפני הנסיעה, כעולה מבדיקה תקופתית שערך. 7. המוסד טען מנגד כי יש להותיר על כנו את פסק דינו של בית הדין האזורי, ולאשרו מטעמיו. לטענתו, הערעור מופנה כנגד קביעות עובדתיות של בית הדין האזורי, בהן ערכאת הערעור לא תתערב אלא במקרים חריגים וקיצוניים. במקרה הנדון מסקנותיו של בית הדין מעוגנות היטב בחומר הראיות, ולכן אין הצדקה להתערב בפסק הדין. המוסד מוסיף וטוען כי מעדויותיהם של עדי התביעה עלה כי הנסיעה אינה בגדר אירוע חריג בעבודה. דיון והכרעה 8. נקדים ונאמר כי לאחר שנתנו דעתנו לכלל החומר שהובא לפנינו במסגרת הערעור ולטענות הצדדים, הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. מנימוקי הערעור עולה כי במסגרת הערעור בעיקר מתבקשת התערבות בממצאים עובדתיים, ובהתרשמות בית הדין האזורי ממהימנות העדים. ערכאת הערעור לא תתערב בממצאים שכאלה אלא בנסיבות חריגות, ונסיבות שכאלה לא התקיימו במקרה דנן. פסק דינו של בית הדין האזורי מבוסס היטב בממצאיו העובדתיים ובמסקנותיו המשפטיות, ולא נמצא טעם משפטי המצדיק את התערבותנו בו. אי לכך הרינו מאשרים את פסק דינו של בית הדין האזורי בהתאם לתקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב-1991. על האמור נוסיף הערות אחדות כמפורט להלן. 9. אכן כקביעת בית הדין האזורי, ממכלול העדויות עולה כי נסיעות עסקים למדינות מרוחקות, לרבות ביבשת דרום אמריקה, לא היו דבר יוצא דופן במסגרת עבודת המנוח, וכי המנוח נהג לצאת לנסיעות עסקים מסוג זה כארבע פעמים בשנה. המערערים לא הציגו ראיות בכתב אודות טיסות קודמות שביצע המנוח, לרבות כרטיסי טיסה ויומני עבודה, שהיה בהן כדי להעיד על כך שכמות הטיסות בנסיעה זו ואופיין (טיסה במחלקת תיירים), כמו גם הבדלי הגובה, היו חריגים ביחס לנסיעות עסקים קודמות. בהתחשב בכך שהמנוח טס כארבע פעמים בשנה לנסיעות עסקים, צדק בית הדין בזוקפו לחובת המערערים את העובדה שלא הגישו ראיות כאמור. נציין לעניין זה כי בהודעתו לחוקר המוסד מסר מר רז בצלאל, סמנכ"ל חברת ישראקס, כי לא היה שוני בין נסיעה זו לנסיעות אחרות. עוד מסר מר בצלאל בהודעתו, כי נסיעות העסקים כרוכות בדרך כלל בטיסות ארוכות, הן קשות פיסית ונפשית וכוללות כרגיל שעות עבודה רבות ביום. 10. בנוגע למתח הנפשי הנטען- בהסתמכו על הראיות כפי שנפרשו לפניו קבע בית הדין האזורי כי לא הוכח שאופי המשימות להן נדרש המנוח בקולומביה ובמקסיקו היה חריג ויוצא דופן ביחס לעבודה שנדרש לבצע, כמנהלן של שתי חברות. באשר לפגישה שקיים המנוח במקסיקו - בסקירת הראיות שהוצגו לפניו בקשר למתח הנטען אצל המנוח בנוגע לפרשת שוחד שלכאורה הייתה החברה מעורבת בה, עמד בית הדין האזורי על שינויים בגרסת העד שוורצמן לעניין זה, ועל גרסה לא ברורה של המערערת, שלא מסרה פרטים מספיקים בנושא כגון: מתי נודע על פרשת השוחד, לרבות היקף השמועות אודות השוחד, מקורן, למי הן יוחסו ומה הייתה מידת חומרתן. בית הדין ציין כי מעדותה של המערערת בבית הדין ומהודעתו של מר שוורצמן לחוקר המוסד עולה כי לאחר קיום הפגישה במקסיקו, מסר המנוח למקורביו כי הפגישה היתה מוצלחת. בית הדין הוסיף כי מהראיות עולה כי סמנכ"ל החברה, מר ברזילי שהיה מקורב למנוח לא שמע כלל על פרשת השוחד. לעניין זה נפנה לכך כי בחקירתו בבית הדין ציין מר ברזילי כי שמע על הפרשה לראשונה מחוקר המוסד, וכי הפרשה הייתה בברזיל. בהסתמכו על כלל הראיות שהונחו לפניו הגיע בית הדין למסקנה כי לא הוכח מתח נפשי חריג אצל המנוח. כאמור, בקביעה מסוג זה של הערכאה הדיונית המבוססת על התרשמותה מן הראיות שהוצגו לפניה וממהימנות העדים, ערכאת הערעור לא תתערב אלא במקרים חריגים, ומקרה זה אינו נמנה עליהם. 11. לעניין הפגישות שקיים המנוח בקולומביה- בית הדין האזורי עמד על כך שנמסרו גרסאות שונות ובלתי אחידות באשר להיקף הפיטורים שנדרש המנוח לבצע. בעוד שגב' הראל העידה בבית הדין כי לאחר פטירת המנוח נמסר לה שבפועל פוטר אדם אחד מאותה חברה, מר שוורצמן מסר בעדותו בבית הדין כי היה צורך לסגור את החברה המקומית בקולומביה לחלוטין. דברים אלה של מר שוורצמן לא באו לידי ביטוי בהודעתו לחוקר המוסד, ועדותו בעניין לא נתמכה בראיות נוספות. לא למותר הוא לציין כי הסמנכ"ל מר רז בצלאל לא ידע למסור פרטים כלשהם אודות החלטות שהתקבלו בקשר לחברה בקולומביה. מקובלת עלינו קביעת בית הדין האזורי כי לאור החשיבות הרבה שייחסו המערערים לנושא זה, אך מתבקש היה כי יוצגו ראיות בכתב להוכחת הטענה בדבר המתח שהתלווה לפגישות בקולומביה, כגון לעניין היקף הפיטורים שבוצעו בחברה בפועל לאחר פטירת המנוח. מידע זה היה יכול לשפוך אור על מצבה של אותה חברה, ועל חריגותם של המהלכים שסבר המנוח כי יש לבצע בקשר אליה. נוכח העובדה שהמנוח מילא תפקיד של מנהל בשתי החברות, ברי כי נסיעותיו לחו"ל במסגרת עיסוקו כללו צורך בפתרון בעיות מסוגים שונים לגבי פעילות החברות בחו"ל, כדבר שבשגרה. לפיכך מקובלת עלינו מסקנתו של בית הדין האזורי כי לא הוכח די הצורך שהפגישות בהן השתתף המנוח, נגעו לנושאים שהיה בהם לגרום למתח נפשי חריג אצל המנוח. 12. צודקים המערערים בטענתם כי נוכח פטירת המנוח והיעדר אפשרות לשמוע את גרסתו, לרבות תחושותיו הסובייקטיביות, אין להחמיר בנטל השכנוע המוטל עליהם להוכיח את תביעתם. עם זאת, בנסיבות שכאלה, מצופה מהמערערים כי יעשו מאמץ להציג ראיות אובייקטיביות בכתב להוכחת גרסתם, לפחות מקום בו ניתן להשיג ראיות כאלה. 13. המערערים טענו כי בית הדין האזורי התעלם מחוות דעת רפואית שהוגשה מטעמם; ממסמכים רפואיים המעידים על מצבו הבריאותי של המנוח לפני הנסיעה ומסמיכות הזמנים בין הנסיעה לבין קרות אירוע הלב. משמצויים אנו בשלב הבירור של השאלה העובדתית אם אירע אירוע חריג בעבודה, טרם הגיעה העת להביא בחשבון את מצבו הרפואי של המנוח טרם הנסיעה, כמו גם את נושא סמיכות הזמנים. עניינים אלה צריכים להיבחן במסגרת בירור קיומו של קשר סיבתי בין מצבו הרפואי של המבוטח לבין האירוע החריג שאירע לו בעבודה, ורק לאחר שמוכח קיומו של אירוע חריג. 14. בנוסף טענו המערערים כי אירוע חריג אינו בהכרח אירוע חד פעמי ויוצא דופן, וכי אין בעובדה שהמנוח שהה בנסיעות עסקים מספר פעמים בשנה, כדי להפחית מחריגותו של האירוע. לפי העולה מן התיק, נסיעות עסקים היוו חלק משמעותי מאוד בעבודת המנוח במהלך שנות עבודתו הרבות כמנהל החברות. אכן, ניתן לומר כי כל נסיעת עסקים של מנכ"ל חברה כרוכה בלחץ ומתח בשל עומס הפגישות ותוכנן. בכך אין די כדי לבסס טענה בדבר היותה של נסיעת עסקים אירוע חריג. לביסוס הטענה נדרש להוכיח כי מדובר בנסיעה בעלת אופי חריג. במקרה דנן לא הוכח הדבר. 15. הנה כי כן, לאור כל האמור, לא מצאנו הצדקה להתערב בקביעותיו של בית הדין האזורי המבוססות היטב בתשתית העובדתית שנפרשה לפניו ובהתרשמותו מן העדים, לפיהן לא הוכח קיומו של אירוע חריג בעבודת המנוח שקדם להופעת התקף הלב בו לקה. לפיכך, אנו דוחים את הערעור ומאשרים את פסק דינו של בית הדין האזורי מטעמיו. 16. סוף דבר - הערעור נדחה. אין צו להוצאות. התקף לב / אוטם שריר הלב