פסק דין השופט שמואל צור 1. סעיף 9(א) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 (להלן - החוק) מסמיך את המוסד, לאחר התייעצות עם ועדת העבודה והרווחה של הכנסת, להתקשר בהסכם עם הממשלה לפיו יעניק המוסד - על חשבון הממשלה - הטבות סוציאליות לתושבי המדינה מעבר לקבוע בחוק. מכח הוראה זו חתמו המוסד והממשלה בשנת 1977 על הסכם הקובע זכויות לגמלת ניידות לתושבי ישראל (להלן - הסכם הניידות) ומכח אותה הוראה נערך בשנת 2002 הסכם נוסף בדבר מתן הלוואות לרכישת רכב למוגבלים בניידות (להלן - הסכם ההלוואות) . פרשנות הוראותיו של הסכם ההלוואות הוא נושא הערעורים שבפנינו. 2. גלית לביא (להלן - גב' לביא) היא מוגבלת בניידות בשיעור 100%. בשנת 1999 רכשה גב' לביא רכב מסוג טויוטה (להלן - הרכב הראשון) ולצורך כך קיבלה מן המוסד הלוואה עומדת בשיעור של 75% מהמסים החלים על הרכב. ההלוואה העומדת ניתנה לגב' לביא על פי הסכם הניידות. בחודש מאי 2004 אושרו לגב' לביא הטבות לפי הסכם ההלוואות לצורך רכישת רכב מסוג "פורד אקינליק" (להלן - הרכב השני). בחודש ספטמבר 2004 החזירה גב' לביא את ההלוואה העומדת שקיבלה לצורך רכישת הרכב הראשון. בקשר לכך עמדו לדיון בבית הדין האזורי שתי שאלות הקשורות לזכויותיה של גב' לביא לפי הסכם ההלוואות. 3. האם הגב' לביא היא במעמד של "רוכש רכב לראשונה" השאלה האחת שעמדה לדיון בבית הדין האזורי היתה האם גב' לביא היא במעמד של "רוכש רכב לראשונה" הזכאי, לפי הוראות סעיף 12(ה) להסכם ההלוואות, להלוואה בשיעור של 80% ממחיר הרכב החדש. בקשר לשאלה זו טענה גב' לביא כי יש לראותה כ"רוכשת רכב לראשונה" ולא כ"מחליפת רכב" משום שזו לה הפעם הראשונה שהיא מקבלת סיוע לפי הסכם ההלוואות. לטענתה, ההלוואה העומדת לצורך רכישת הרכב הראשון ניתנה לה לפי הסכם הניידות ואין להביאה בחשבון לעניין רכישת הרכב השני. 4. בית הדין האזורי דחה טענה זו של גב' לביא. בית הדין ציין כי "רוכש רכב לראשונה" מוגדר בסעיף 12(ה) להסכם ההלוואות - "לרבות מי שחלפו 4 שנים מיום שמכר את הרכב הקודם או מיום שהחזיר למוסד את ההלוואה העומדת שניתנה לרכישת הרכב הקודם, ועד היום שבו נתקבלה החלטת פקיד התביעות". בית הדין האזורי ציין כי הסכם ההלוואות מלמד ש"רוכש רכב לראשונה" הוא מי שרוכש רכב ואין ברשותו רכב קודם לפחות 4 שנים מאז שמכר את רכבו הקודם. בית הדין הוסיף וציין כי הסכם ההלוואות אינו מבחין בין מי שרכש רכב בעזרת הלוואה לפי הסכם ההלוואות לבין מי שקיבל הלוואה עומדת לפי הסכם הניידות. הואיל וגב' לביא החליפה את רכבה הקודם ברכב החדש בשנת 2004, ובמועד זה היא לא היתה חסרת רכב משך 4 שנים, פסק בית הדין האזורי כי אין לראותה כ"רוכש רכב לראשונה". 5. על חלק זה בפסק הדין של בית הדין האזורי הגישה גב' לביא ערעור (עב"ל 209/07), בו חזרה על עמדתה כי יש לראותה כ"רוכש רכב לראשונה". 6. במהלך הדיון בפנינו, חזרה בה גב' לביא מערעורה וטוב עשתה. הסכם ההלוואות נועד ליצור מערך של זכויות למתן הלוואות לזכאים לצורך רכישה או החלפה של כלי רכב הנחוץ להם לצורך ניידותם. מערך זכויות זה לא נוצר בחלל הריק ואין לראותו או לפרשו כמנותק מן ההסדרים שהיו קיימים קודם ליצירתו. לענייננו, לא יכול להיות ספק שמי שאושרה לו הלוואה לפי הסכם ההלוואות לא יחשב כ"רוכש רכב לראשונה" רק מן הטעם שקיבל הלוואה עומדת מכח הסכם הניידות וזו לו הפעם הראשונה שהוא מקבל הלוואה לפי הסכם ההלוואות עצמו. לא זו בלבד שהסכם ההלוואות הוא בתחולה משנת 1999 (סעיף 23(א) שבו), אלא שעל פי טיבו, יש לראותו בזיקה להסדרים הקודמים שחלו ולא במנותק מהם. בענייננו, לא התקיימו בגב' לביא התנאים שבהגדרת "רוכש רכב לראשונה" שבסעיף 12(ה) להסכם ההלוואות ולכן אין לראותה ככזו, אלא כמי שרוכש רכב שלא לראשונה, כאמור ברישא לאותו סעיף. לפיכך גב' לביא אינה זכאית להלוואה בשיעור של 80% ממחיר הרכב החדש שרכשה. לפיכך הערעור שהגישה גב' לביא (עב"ל 209/06) נדחה גם לגופו. מהו מחיר הרכב הקודם אותו יש לנכות ממחיר הרכב החדש. 7. השאלה השניה שעמדה לדיון בבית הדין האזורי היתה מהו מחיר הרכב הקודם אותו יש לנכות ממחיר הרכב החדש; האם מדובר במחיר הרכב שאושר לגב' לביא ("הרכב הקובע") או שמדובר במחיר הרכב שנרכש על ידה בפועל. לעניין זה קובע סעיף 12(ה) להסכם ההלוואות כך: "על אף האמור בסעיפים (א), (ב), (ג) ו-(ד), סכום ההלוואה שיינתן לפי סעיף זה למי שהמכון קבע כי דרוש לו רכב לאברזים מיוחדים, לא יעלה על 80% ממחיר הרכב החדש (להלן - הסכום המירבי), ולגבי מי שרוכש רכב כאמור שלא לראשונה - לא יעלה סכום ההלוואה על הסכום המירבי ולא יעלה על סכום ההפרש שבין שני אלה: (1) מחיר הרכב החדש שהמוגבל בניידות רוכש; (2) מחיר הרכב הקודם אשר בשלו ניתנה הלוואה עומדת לפי הסכם הניידות בניכוי...". כפי שראינו, גב' לביא אינה במעמד של "רוכש רכב לראשונה" ולכן סכום ההלוואה לו היא זכאית לפי הסכם ההלוואות הוא ההפרש בין מחיר הרכב החדש שהיא רכשה לבין מחיר הרכב הקודם אשר בשלו ניתנה לה הלוואה עומדת לפי הסכם הניידות. אולם מסתבר כי הרכב הקודם של גב' לביא היה מסוג יקר מן הרכב שאושר לה ולפיו קיבלה את ההלוואה העומדת לפי הסכם הניידות. מכאן השאלה האם, לצורך קביעת גובה הלוואה לפי סעיף 12(ה) להסכם ההלוואות לשם רכישת רכב חדש, יש לנכות את מחיר הרכב הקודם שאושר לגב' לביא בעבר (הרכב הקובע) או את מחיר הרכב שקנתה בפועל שהיה יקר ממחיר הרכב הקובע. ההבדל בין שתי האפשרויות ברור: אם יש לנכות ממחיר הרכב החדש את מחיר הרכב היקר שנרכש בפועל, יקטן בהתאם סכום ההלוואה לו תהיה זכאית גב' לביא לצורך רכישת הרכב החדש לפי הסכם ההלוואות. בקשר לכך טענה איפוא גב' לביא כי יש לנכות ממחיר הרכב החדש את מחיר הרכב הקודם שאושר לה לפי הסכם הניידות בעוד המוסד טען כי יש לנכות ממחיר הרכב החדש את מחיר הרכב היקר אותו רכשה גב' לביא בפועל. 8. בית הדין האזורי קיבל את עמדתה של גב' לביא ודחה את עמדת המוסד. בית הדין האזורי הסתמך על לשון סעיף 12(ה) להסכם ההלוואות אשר דיבר על ההפרש בין מחיר הרכב החדש לבין מחיר הרכב הקודם "אשר בשלו ניתנה הלוואה עומדת לפי הסכם הניידות...". לדעת בית הדין האזורי, פרשנות תכליתית של הסכם ההלוואות מובילה למסקנה שמחיר הרכב הקודם צריך להיקבע לפי "הרכב הקובע", כלומר - הרכב שאושר לנכה, ולא הרכב שרכש בפועל. לדעתו, אם לצורך רכישת הרכב הקודם נטל הנכה התחייבות כספית מעבר לסכום ההלוואה העומדת שניתנה לו, אין הדבר צריך לעמוד לו לרועץ בזמן החלפת הרכב. 9. על פסיקה זו מערער בפנינו המוסד (עע 767/06). לטענת המוסד, לצורך קביעת גובה ההלוואה לה זכאי הנכה יש לנכות ממחיר הרכב החדש את מחיר "הרכב הקובע לגביו", היינו - מחיר הרכב הקודם שנרכש בפועל. לטענת המוסד, פועלת גישה זו לשני הכיוונים: אם הרכב הקודם היה יקר מן הרכב שאושר לו, כי אז יקטן סכום ההלוואה ואם הרכב הקודם שרכש הנכה היה זול מן הרכב שאושר לו - יגדל סכום ההלוואה בהתאם. לדעת המוסד, פרשנותו של בית הדין האזורי תעניק העדפה לבעלי יכולת כלכלית על פני מיעוטי היכולת. גב' לביא תומכת טענותיה בפסיקת בית הדין האזורי ונימוקיו. 10. לאחר שנתנו דעתנו לטענות הצדדים, מוצאים אנו כי צדק בית הדין האזורי בפסיקתו וכי דין ערעור המוסד בשאלה שבפנינו - להידחות. 11. הסכם ההלוואות נועד לאפשר לנכה לא רק לרכוש רכב חדש לצורכי ניידותו אלא גם להחליף מידי כמה שנים את רכבו הקודם. כפי שראינו, לצורך החלפת הרכב מעמיד המוסד לנכה הלוואה בגובה ההפרש בין הרכב החדש ובין הרכב הקודם (סעיף 12(ה) (1) - (2)). לעניין מחיר הרכב החדש קובע סעיף 12(ה) כי מחיר זה יהיה מחיר הרכב הנרכש בפועל או מחיר "הרכב הקובע לגביו", לפי הנמוך מבין השניים (חלופה (1) בהגדרת "מחיר הרכב החדש" שבסעיף 12(ה) להסכם ההלוואות). לפי זה, אם נכה קונה רכב יקר ממחיר הרכב הקובע, תחושב ההלוואה על בסיס מחיר הרכב הקובע. דא עקא, הוראה מקבילה לא קיימת בהגדרת מחיר הרכב הקודם. כל שנאמר בהגדרת "מחיר הרכב הקודם" שבסעיף 12(ה) להסכם ההלוואות הוא "המחיר הנקוב בחוברת המחירים כמשמעה בסעיף 12(א) להסכם הניידות..." לפי מה ייקבע איפוא מחיר הרכב הקודם? 12. אנו סבורים כי יש לקבוע את מחיר הרכב הקודם לפי מחירו של הרכב הקובע ולא לפי מחיר הרכב שנרכש על ידי הנכה בפועל: (1) הסכם ההלוואות הוא חלק בלתי נפרד מהסכם הניידות. כך נאמר במפורש בסעיף 1(ב) להסכם ההלוואות. לפיכך, יש לקרוא את הוראות הסכם ההלוואות בזיקה להוראות הסכם הניידות. הסכם ההלוואות מתייחס למונחים שבהסכם הניידות, ולענייננו יש בו התייחסות למושג "רכב קובע". מונח זה מוגדר בסעיף 2 להסכם הניידות, תוך הפנייה לנספח ג' להסכם. "רכב קובע" הוא מעין סטנדרט שנקבע בהסכם הניידות והוא חל, מעצם טיבו, גם על הסכם ההלוואה. אף שהמונח "רכב קובע" נזכר בהגדרת "מחיר הרכב החדש" שבסעיף 12(ה) להסכם ההלוואות ולא בהגדרת "מחיר הרכב הקודם" שבאותו סעיף, אין בכך כדי ללמד שלעניין מחיר הרכב הקודם ניתן לחרוג מן הסטנדרט המגולם במונח "רכב קובע". עדיפה בעינינו פרשנות היוצרת הרמוניה והתאמה בין שני ההסכמים. (2) הגדרת "מחיר הרכב הקודם" שבסעיף 12(ה) להסכם ההלוואות מתייחסת למחיר הנקוב בחוברת המחירים כמשמעה בסעיף 12א' להסכם הניידות. הדעת נותנת שחוברת המחירים מתייחסת לרכב הקובע ולא לרכב אחר שאינו נכנס לגדר זה. (3) כפי שראינו, סעיף 12(ה) קובע כי סכום ההלוואה יהיה בגובה ההפרש בין מחיר הרכב החדש לבין מחיר הרכב הקודם ולגבי הרכב הקודם נאמר בחלופה (2) "מחיר הרכב הקודם אשר בשלו ניתנה הלוואה עומדת לפי הסכם הניידות..." לפי הסכם הניידות הלוואה עומדת ניתנת על בסיס הסטנדרט של "רכב קובע" (ראו למשל סעיף 9א להסכם הניידות), כך שיש מקום להחיל סטנדרט זה גם לעניין הוראות ההחלפה שבהסכם ההלוואות. (4) ראוי שהמוסד והמבוטחים יפעלו לפי כללים ברורים ואחידים. נוסחה אחידה עדיפה על כללים הנובעים ממצבו האישי של כל מבוטח ומהחלטות סובקטייביות שהוא מקבל. המוסד מפעיל מערכות ביטוח מורכבות ומסובכות ביותר ועדיף מבחינתו לקבוע מערך של הסדרים סטנדרטיים וכלליים שאינם צריכים להיות פועל יוצא מהחלטות המבוטח. רצוי שהמוסד יעניק הלוואות לפי סטנדרטים הנקובים על ידו ולא לפי החלטותיו האישיות של כל מבוטח מעבר לסטנדרטים הקבועים. 13. בפסיקתו, ציין בית הדין האזורי כי לעניין חישוב המסים והפחת לצורך החזר הלוואה עומדת נפסק כי חישוב החזר ההלוואה העומדת יעשה על פי הרכב בו השתמש המבוטח בפועל, גם אם הוא יקר מהרכב הקובע (עב"ל 71/98 יוסף טויסטר - המוסד לביטוח לאומי; לא פורסם). בית הדין האזורי ציין כי פסיקת בית הדין הארצי בפרשת טויסטר התבססה על הלשון המפורשת שבהסכם הניידות שהתייחסה לרכב שנרכש בפועל. אף אנו סבורים כי יש לראות את הפסיקה בפרשת טויסטר כמבוססת על הוראה מפורשת בהסכם הניידות אשר לא קיימת בענייננו. לפיכך, עדיף בעינינו הסדר הקובע הוראות אחידות ופשוטות החלות על מיגוון של מצבים. לכן - בהעדר הוראה מפורשת בהסכם ההלוואות הקובעת אחרת - עדיפה בעינינו הפרשנות לפיה מחיר הרכב הקודם יהיה בהתאם לסטנדרט של הרכב הקובע ולא לפי הרכב שנרכש בפועל. 14. סוף דבר - ערעור המוסד נדחה ופסק דינו של בית הדין האזורי, על שתי השאלות שבו, מתאשר ועומד בעינו. המוסד ישא בהוצאותיה של גב' לביא בערעור זה בסכום של 2,500 ש"ח. חוזהרכבניידותהלוואהקניית רכב