אדם הגיש תביעה לביטוח לאומי להכיר בפגיעתו כפגיעה בעבודה ללא תביעה לדמי פגיעה אלא רק להכרה בזכאות. להלן פסק הדין: פסק דין השופטת ורדה וירט ליבנה 1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בחיפה (השופט אלכס קוגן ונציגי הציבור מר שחר בן נון ומר יוסף רוזנטל; בל 4417/05) אשר דחה את תביעתו של המערער לחייב את המוסד לביטוח לאומי לשלם לו את גמלת הנכות החל מחודש אוקטובר 2003. 2. העובדות הרלוונטיות לערעור שבפנינו אינן שנויות במחלוקת ונקבעו על ידי בית הדין האזורי כדלקמן: "א. התובע יליד שנת 1947. ב. התובע, מהנדס חשמל במקצועו, ועבד במשך כ-30 באחזקת מכונות בתעשייה הצבאית. ג. במועד בלתי מסוים, בין השנים 1993 ל-2004 חלה התובע באסטמה. ד. ביום 13.10.04 הגיש התובע לנתבע תביעה על פגיעה בעבודה (מוצג נ/1). ה. ביום 22.12.04 הודיע הנתבע לתובע, כי הוחלט להכיר בפגיעתו בגין אסטמה כמחלת מקצוע, ותביעתו אושרה עקרונית ללא תשלום. עוד הודיע הנתבע, כי התובע רשאי להגיש תביעה לקביעת דרגת נכות (מוצג נ/2). ו. ביום 15.3.05 הגיש התובע לנתבע תביעה לקביעת דרגת נכות מעבודה ולתשלום גמלת נכות מעבודה (מוצג נ/3). ז. ביום 2.8.05 קבעה לתובע הוועדה הרפואית לעררים 20% נכות מהעבודה, וזאת החל מיום 1.7.1993 (מוצג נ/4). ח. ביום 2.10.05 הודיע הנתבע לתובע כי תשולם לו גמלת נכות החל מיום 1.1.04, וזאת, בהתאם לסעיף 296(ב) לחוק הביטוח הלאומי, לפיו לא משולמת גמלה בעד התקופה העולה על 12 חודשים שקדמו בתכוף לפני החודש בו הוגשה התביעה. יש לציין, כי פרק הזמן בו התעכבה החלטת הנתבע בדבר אישור התביעה לדמי פגיעה הופחת מתקופה זו. בהתאם לכך, מאחר והמועד בו הוגשה התביעה הינו ה-15.3.05, ואישור התביעה לדמי פגיעה התעכב במשך חודשיים, תשולם הגמלה בעד התקופה שמיום 1.1.04 ואילך". 3. גדר המחלוקת בין הצדדים היא האם יש לראות את המועד הקובע לעניין תשלום גימלת הנכות, במועד בו הגיש המערער את התביעה להכיר בפגיעה כפגיעה בעבודה או שמא המועד הקובע הוא במועד בו הגיש המערער את תביעתו לגמלת הנכות. 4. בא כוח המערער טען בבית הדין האזורי כטענה מקדמית כי סעיף 296 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשנ"ה-1995 (להלן גם - החוק) אינו על המערער מאחר והועדה הרפואית הכירה בפגיעתו החל משנת 1993. טענתו זו נדחתה בבית הדין האזורי וזאת לאור התיקון לחוק משנת תשס"ג-תיקון מס' 5 החל על תביעות שהוגשו החל מיום 1.7.03. 5. בית הדין האזורי דחה את תביעתו של המערער וקבע כי תשלום הגמלה החל מחודש ינואר 2004 כפי שנהג המוסד לביטוח לאומי, הוא החישוב הנכון מאחר והמועד הקובע הוא מועד הגשת התביעה לגמלת נכות בניכוי החודשים בהם המוסד לביטוח לאומי שקל את תביעתו של המערער להכיר בפגיעה כפגיעה בעבודה וכי אין לקבל את טענת המערער כי המועד הקובע הוא מועד הגשת התביעה להכיר בפגיעה כפגיעה בעבודה וזאת הן לאור לשונם של הסעיפים 104 ו-296 לחוק והן לאור פסיקת בתי הדין לעבודה לגבי אופן פרשנותם של אותם סעיפים. על כך הערעור שבפנינו. 6. בישיבת קדם הערעור הסכימו באי כוח הצדדים, כי התיק יועבר למתן פסק דין על ידי המותב על פי הטעונים בכתב שהוגשו בתיק בית הדין האזורי ובערעור. 7. טענתו המרכזית של בא כוח המערער היא כי מאחר ועל מנת להגיש תביעה לגמלת נכות יש להגיש תחילה תביעה להכיר בפגיעה כפגיעה בעבודה, הרי שהמועד הקובע חייב להיות המועד בו מוגשת התביעה להכרה בפגיעה בעבודה. כי אחרת אין באפשרות הנפגע להגיש תביעה לקבלת גמלת נכות כול עוד לא הוכרה תביעתו כנפגע בעבודה. זאת במיוחד בנסיבותיו של המערער, שהגיש את התביעה לגמלת נכות מיד לאחר שהוכר כנפגע בעבודה - כחודשיים וחצי מאז המועד בו קיבל את ההודעה כי תביעתו הוכרה. כן הוסיף בא כוח המערער כי המוסד לביטוח לאומי כבר הכיר במקרים דומים בטענה כי המועד הקובע הוא מועד הגשת התביעה להכרה בפגיעה כפגיעה בעבודה ולא המועד בו הוגשה התביעה לגימלת נכות. 8. בא כוח המוסד לביטוח לאומי ביקש לאמץ את אשר נפסק בבית הדין האזורי ולטענתו בית הדין האזורי פסק בהתאם לפרשנות שנקבעה על ידי בית הדין הארצי ואין בעובדה שבמקרה זה או אחר, המוסד לביטוח לאומי הכיר, לפנים משורת הדין ובנסיבות מסויימות הסכים לפשרה כלשהי, כדי ללמד על פרשנות הוראות החוק. 9. לאחר שבחנו את טענות באי כוח הצדדים, הננו סבורים כי בית הדין האזורי ניתח נכונה את שילובם של סעיפים 104 ו-296 לחוק וצדק בקביעתו כי בהתאם להלכה הפסוקה קיימת אבחנה בין זכאות לגמלה לבין זכאות לתשלום הגמלה (ר' דברי חברי השופט יגאל פליטמן בעב"ל 96/03 דויד פריג' - המוסד לביטוח לאומי עבודה ארצי לג(27) 145. פסיקה זו אף מתיישבת עם לשונו של סעיף 104 לחוק המפריד בין תביעה להכרה בפגיעה בעבודה ותביעה לתשלום דמי פגיעה לבין תביעה לגמלת נכות. ופסיקה זו אף מתיישבת עם לשון סעיף 296 לחוק הקובע כי כל תביעה לגמלת כסף תוגש תוך שנים עשר חודשים מהיום שבו נוצרה עילת התביעה ובהמשך נקבע כי אם התביעה הוגשה אחרי המועד האמור בסעיף קטן (א) וקבע המוסד כי זכאי לגמלה עבור תקופה שקדמה להגשת התביעה, הגמלה תשולם 12 חודשים הקודמים למועד הגשת התביעה. הגשת התביעה משמעה תביעה לגמלת כסף. משכך הם פני הדברים הרי שבנסיבותיו של המערער בפנינו, המערער הגיש תביעה להכיר בפגיעתו כפגיעה בעבודה ללא תביעה לדמי פגיעה אלא רק להכרה בזכאות. לאחר שזכאותו הוכרה יכול היה לפנות לבקש גמלת נכות עבור אותה פגיעה. ולכן, המוסד לביטוח לאומי פעל נכונה כאשר ראה את המועד להגשת התביעה לגמלה במועד הקובע לחישוב הגמלה לאחור ואף הוציא מן החשבון את שני החודשים בהם בחן את התביעה ועד למתן התשובה. אומנם בנסיבות שבפנינו המערער הגיש אותה תביעה לגמלת הנכות כחודשיים וחצי לאחר שקיבל את ההודעה בדבר ההכרה בפגיעתו בעבודה, אולם לא משך הזמן הוא הקובע את העיקרון שהרי אז יהא קשה למתוח את קו הגבול ולאמר מהי תקופה קצרה ומהי תקופה ארוכה, בין מועד ההכרה בזכאות לבין מועד הגשת התביעה לגמלה ולכן על המוסד לביטוח לאומי לנהוג בכולם על פי הוראת החוק הקובעת את העיקרון. 10. על מנת למנוע מצבים שיהיה פער גדול בין המועד להגשת התביעה לזכאות לבין מועד הגשת תביעה לגמלה, מן הראוי שהמוסד לביטוח לאומי ישקול להוסיף מידע למבוטחים, המגישים תביעה להכרה בפגיעה כפגיעה בעבודה, כי עליהם להזדרז בהגשת התביעה לגמלת הנכות מיד עם קבלת תשובת המוסד כי הנפגע הוכר כנפגע בעבודה. 11. סיכומו של האמור לעיל, כי לו דעתי תשמע, דין הערעור להידחות הן מטעמיו של בית הדין האזורי והן לאור האמור לעיל וכי המוסד לביטוח לאומי פעל בהתאם להוראות החוק הרלבנטיות לתביעתו של המערער. הנשיא סטיב אדלר אני מסכים עם דעתה של השופט ורדה וירט ליבנה. השופט יגאל פליטמן אני מסכים עם דעתה של השופט ורדה וירט ליבנה. נציג עובדים מר שלום חבשוש לעניות דעתי המועד הקובע לזכאותו של הנפגע בתשלום גמלת נכות הוא התאריך בו הכיר הביטוח לאומי בפגיעתו במחלת המקצוע. הועדה הרפואית קבעה למערער 20% נכות החל מ-1.7.93. מאחר וסעיף 296(ב) לחוק הביטוח הלאומי לפיו לא משולמת גמלה בעד התקופה העולה על 12 חודשים שקדמו בתכוף לפני החודש בו הוגשה התביעה ומאחר והמועד בו הוגשה התביעה ביום (13/10/04) תשולם הגימלה בעד התקופה שמיום 13/10/04 ולא 1/1/04 כפי שפסק הביטוח הלאומי ואושר על ידי בית הדין האזורי. נציג מעבידים מר חיים קמיניץ אני מסכים עם דעתה של השופט ורדה וירט ליבנה. סוף דבר - הערעור נדחה כאמור בחוות דעתה של השופטת ורדה וירט ליבנה, אליה הצטרפו הנשיא סטיב אדלר, השופט יגאל פליטמן ונציג מעבידים מר חיים קמיניץ, כנגד דעתו החולקת של נציג העובדים מר שלום חבשוש. אין צו להוצאות. הכרה בתאונת עבודהדמי פגיעהתאונת עבודה