פסק דין השופטת ורדה וירט-ליבנה 1. בפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בירושלים (הנשיאה כתוארה דאז, רונית רוזנפלד; בל 12256/05) בו נדחתה תביעתו של המערער לקבלת גמלת הבטחת הכנסה מהטעם כי לימודיו במוסד להשכלה גבוהה שוללים זכאותו לגמלה. להלן עיקר עובדות המקרה ופסק דינו של בית-הדין האזורי: 2. על עובדות המקרה אין מחלוקת. המערער ריצה עונש של עבודות שירות מיום 13.7.05 עד ליום 5.12.05 לאחר שהורשע במשפט פלילי בעבירה של תקיפה. המערער החל לרצות את עונשו בבית האבות קרית מנחם מדי יום בין השעות 8:00 ל-14:00 ולאחר כחודשיים הועבר ל"כפר אלוין", שם שהה מדי יום בין השעות 8:00 ל-16:00. המערער היה רשום ללימודי ניהול ושיווק ב"מכון לב" מחודש אוקטובר 2003 עד ל-2007. במהלך תקופת ריצוי עבודות השירות, למד המערער מדי יום ב"מכון לב" בין השעות 18:00 ל-22:00. המערער הגיש תביעה למוסד לביטוח לאומי לגמלת הבטחת הכנסה עבור התקופה בה ריצה עבודות שירות. תביעתו נדחתה בהודעת פקיד התביעות מיום 4.8.05 מהנימוק כי לימודיו ב"מכון לב" שוללים את זכאותו לגמלת הבטחת הכנסה לפי סעיף 3(4) לחוק הבטחת הכנסה, תשמ"א-1980 (להלן גם החוק), ותקנה 6 לתקנות הבטחת הכנסה, תשמ"ב-1982 (להלן גם התקנות). 3. המערער טען כי לא היה באפשרותו לעבוד בתקופה זו מאחר שלא היו לו שעות פנויות לכך, ועל כן טען כי אין הוא עונה להגדרת "תלמיד" על פי החוק ותכליתו. המערער הסתמך בעיקר על פסק דינו של בית הדין האזורי בתיק בל 2381/01 זייאד זיאד נ' המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם, 9.5.02, להלן גם פס"ד זיאד). בפס"ד זיאד היה מדובר באסיר משוחרר בתנאים מגבילים אשר בגינם לא היה יכול למצוא עבודה אך למד באוניברסיטה הפתוחה. בית הדין האזורי במקרה זה קבע כי בכוונת החוק לשלול את גמלת הבטחת ההכנסה ממי שלומד במקום לעבוד לפרנסתו, ובנסיבות העניין מדובר באסיר משוחרר אשר אינו ניתן להשמה, ועל כן, בין היתר, תביעתו לגמלה התקבלה. המוסד לביטוח לאומי טען מנגד כי הוראות חוק אלה הינן קטגוריות ועצם העובדה שהמערער ביצע עבודות שירות אין בה כדי להעניק לו זכאות לגמלה. לטענת המוסד לביטוח לאומי, עצם הלימודים הסדירים במוסד מוכר שולל את הזכאות לגמלה, וביצוע עבודות השירות לא מנע מהמערער בהכרח לעבוד בעבודה נוספת. 4. בית הדין האזורי דחה את תביעתו של המערער, משקבע כי נסיבות המקרה בפס"ד זיאד אינן דומות למקרה בפנינו, ולא ניתן ללמוד מהן הלכה בענייננו. בית הדין האזורי עמד על כך ששעת סיום עבודות השירות לא מנעו מהמערער אפשרות של עבודה, וגם על פי תכליתה של החקיקה יש לראות את המערער כ"תלמיד" כמשמעו בחוק ובתקנות. מכאן הערעור שבפנינו. עיקר טענות הצדדים בערעור: 5. המערער חוזר בפנינו על טענותיו שהושמעו בפני בית הדין האזורי, ומדגיש כי מדובר בנסיבות זהות לפס"ד זיאד, ויש ליישמן גם במקרה שבפנינו. המשיב, מנגד, טען כי בדין דחה בית הדין האזורי את התביעה. לטענתו, תכליתה של גמלת הבטחת ההכנסה היא מתן תנאי קיום מינימליים למערער, והמערער הוא שבחר להיות סטודנט משיקוליו הוא במקום לעבוד ועל כן אין הוא זכאי לגמלה. דיון והכרעה: 6. לאחר שנתנו דעתנו למכלול טענות הצדדים, לתשתית העובדתית שנפרשה בבית הדין האזורי ובפנינו ולפסק דינו של בית הדין האזורי, הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות, ודינו של פסק הדין של בית הדין האזורי להתאשר מטעמיו, לפי תקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) תשנ"ב-1991, ולכך נוסיף את הדברים שלהלן. 7. תחילה, נציין את הסעיפים הרלוונטיים שבחוק ובתקנות הרלוונטיות. סעיף 2(א)(8) לחוק קובע כי מי שהינו "עובד שירות בעבודה ציבורית לפי סימן ב'1 לפרק ו' של חוק העונשין, תשל"ז-1977" זכאי לגמלת הבטחת הכנסה. סעיף 3 לחוק (בנוסחו בתקופה הרלוונטית לתובענה), אשר קובע סייגים לזכאות לגמלת הבטחת הכנסה, מונה בין אלה שלא יהיו זכאים לגמלה על פי החוק: "תלמיד הלומד במוסד שקבע השר בתקנות ובתנאים שקבע, למעט תלמיד הזכאי לגימלה המנוי בפסקה 4 של סעיף 2(א) (הכוונה לתושב ישראל שהגיע לגיל פרישה - ו.ו.ל)". על פי תקנה 6(א)(1) לתקנות, "כל מוסד להשכלה גבוהה שהוכר לפי חוק המועצה להשכלה גבוהה, תשי"ח- 1958, וכן מוסד הטעון היתר לפי סעיף 21א לאותו חוק" ייחשב ל"מוסד" לפי סעיף 3(4) לחוק. בענייננו, אין חולק כי מכון לב נחשב ל"מוסד" לפי החוק. במאמר מוסגר יצוין, כי לאחרונה תוקן סעיף 3(4) לחוק בחוק הבטחת הכנסה (תיקון מס' 33), תשס"ח-2008, באופן בו הוצא מתחולת סייג לזכאות (בכפוף לתנאים בדבר משך הזכאות) "הורה יחיד, שהשתלמה לו גמלה בעד 16 חודשים לפחות מתוך 20 החודשים שקדמו לחודש שבו החל להיות תלמיד במוסד כאמור, ובלבד שהוא אינו לומד בתכנית לימודים המקנה תואר אקדמי שני או שלישי". 8. על תכליתו של חוק הבטחת הכנסה, עמד בית דין זה לא אחת, והיא להבטיח, כחוק בעל תכלית סוציאלית מובהקת, לכל תושב ישראל שאין באפשרותו לעבוד ולהתפרנס כדי מחייתו, הכנסה מינימלית כדי לספק בסיס כלכלי וצרכים חיוניים הנדרשים לקיום מינימלי בכבוד כבן אנוש. כן עמד בית דין זה על הסייג לזכאות בסעיף 3(4) לחוק, שעניינו לימודים במוסד להשכלה גבוהה או במוסד אחר שנקבע בתקנות. דבריו של הנשיא אדלר בעב"ל 261/07 המוסד לביטוח לאומי נ' ליאורה עמר פורמן (לא פורסם, 9.2.2009): "בהתאם לתכלית זו, נקבעו בחוק סייגים לזכאות, הבאים לתחום את מחויבותה של החברה ליחידיה, במקרים בהם לא נמצאה סיבה עובדתית או נורמטיבית למחויבות כאמור ולא נמצא כי יש מקום לחיוב הקופה הציבורית בסיוע. בין היתר, ובהקשר לסייגים אלה, נקבע סעיף 3(4) לחוק, שעניינו מניעת מצב בו תלמיד מעל גיל 18 הלומד במוסד להשכלה גבוהה או במוסד לימודים אחר שנקבע בתקנה 6 לתקנות הבטחת הכנסה יהיה זכאי לגמלה. "התקנה השוללת גמלה ממי שלומד במוסד להשכלה גבוהה, תכליתה לשלול תשלום מאוצר המדינה למי שבחר ללמוד ולא לעבוד ולהשתכר". הפסיקה קבעה כי הסייג לגמלה חל גם מקום שמדובר בסטודנט הלומד לימודים מלאים באוניברסיטה ומאידך עובד באופן חלקי, משום שבמקרה זה "יאמרו לו אילולא למדת היית עובד ומתפרנס ולא היית נזקק לקופה הציבורית". לאחרונה שב בית דין זה ואישרר את התפישה הגלומה בסעיף החוק, בציינו כי פרשנותו תהא בדרך אובייקטיבית, וכי אף שיש לשבח אדם על מאמציו להשתלב בשוק העבודה בתחום מקצועי, אין בכך כדי לאיין את ההוראה האמורה, העומדת בעיינה ושוללת קבלת גמלה כל אימת שמדובר בתלמיד כאמור בסעיף 3(4) לחוק. אני מוצא להביא, טרם הכרעה, גם קולות אחרים שנשמעו במערכת בתי הדין לעבודה ואף בבית המשפט העליון בהקשרים דומים. כך, למשל ציין השופט לוי (בדעת מיעוט) בהקשר דומה, כי בגדר ההגנה שצריך חוק הבטחת הכנסה לספק - בגלמו, בין היתר, את כבוד האדם שהוא זכות חוקתית - יש לקחת בחשבון תנאי קיום המאפשרים פוטנציאל לשגשוג אנושי, הזדמנות לפיתוח עצמי והבטחה מסוימת לעתיד נראה לעין הכולל הגשמת מטרות ושאיפות. כך גם, בבית דין זה, בעניין מיכל קרר בו המערערת לא היתה חייבת במבחן התעסוקה ובעניין שמואל הלברשטאם בו לא התמלא במערער יסוד הסדירות בלימודיו וכך גם במקרים מסוימים שנדונו בבתי הדין האזוריים". 9. בנסיבות המקרה שבפנינו, אין מנוס אלא לדחות את הערעור. המערער אמנם ריצה בתקופה הרלוונטית עבודות שירות, אולם משהחל את לימודיו ב"מכון לב", חל עליו הסייג השולל גמלת הבטחת הכנסה בשל לימודיו במוסד להשכלה גבוהה. כפי שציין בית הדין האזורי בפסק דינו, כוונת המחוקק היא לשלול את גימלת הבטחת ההכנסה ממי שלומד במקום לעבוד למחייתו. בתחילת תקופת עבודות השירות סיים המערער את שירותו בבית האבות בשעה 14:00 ובחודשיים האחרונים סיים את שירותו בשעה 16:00. על כן, היה באפשרותו לעבוד בשעות אחר הצהריים והערב, אך הוא בחר ללמוד במכון לב, ומסקנת בית הדין האזורי בעניין מקובלת עלינו. השתלבותו של המערער בלימודים במכון לב, אשר הינם לימודים סדירים (מדי יום בין השעות 18:00 ל-22:00) עונה להגדרת "תלמיד" השוללת מן המערער את הזכאות לתשלום גמלת הבטחת הכנסה. אין בעובדה שהמערער ביצע עבודות שירות בשעות הבוקר כדי להוציאו מהגדרת "תלמיד" על פי החוק. ועל כן, ולאור האמור לעיל, דין הערעור להידחות. 10. סוף דבר: הערעור נדחה ללא צו להוצאות. השכלה גבוהההבטחת הכנסהסטודנטים