בית הדין לעבודה ציין בפסיקתו כי נקודת המוצא בבדיקה אודות דיווח על גובה שכר לביטוח לאומי היא כי מבוטח המגיש לביטוח לאומי תביעה לדמי אבטלה מוסר נתונים על שכרו המשמש בסיס לתשלום דמי האבטלה. לא יכול להיות ספק שהמוסד לביטוח לאומי רשאי - ואף חייב במקרים המתאימים - לבדוק את הנתונים הנמסרים לו על ידי המבוטח, אלא שהנחת המוצא שלו חייבת להיות שהנתונים שמוסר לו המבוטח הם נתוני אמת. להלן פסק דין בנושא: פסק - דין השופט שמואל צור 1. המערערת שלפנינו, החלה לעבוד בחודש אוקטובר 2002 במסעדה שבבעלות בנה. לימים נסע הבן לחוץ לארץ והפקיד בידי אימו את ניהול העסק. במהלך כל תקופת עבודתה הונפקו למערערת תלושי שכר. מתחילת עבודתה ועד לחודש דצמבר 2003 שכרה של המערערת עמד על 3,300 ש"ח (מלבד חודש אוקטובר). החל מחודש ינואר 2004 שולם לה שכר של 5,000 ש"ח. עבור המערערת שולמו דמי ביטוח לאומי ומס בריאות כחוק. 2. בחודש אוגוסט 2004 נסגרה המסעדה וכתוצאה מכך נפסקה עבודת המערערת. על רקע זה פנתה המערערת למוסד לביטוח לאומי (להלן- המוסד) בתביעה לתשלום דמי אבטלה. המוסד דחה את תביעתה של המערערת בנימוק כי אין היא מבוטחת בביטוח אבטלה כנדרש לפי סעיף 158 לחוק הבטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה- 1995 (להלן- החוק). לטענת המוסד לא התקיימו יחסי עובד ומעביד בינה לבין בנה. כנגד החלטת המוסד הגישה המערערת תביעה לבית הדין האזורי. 3. בית הדין האזורי בחיפה (השופטת מהא סמיר-עמאר ונציגי הציבור מר אברהם אפרים ומר עמי קורן; עב 118/05) בחן את מערכת היחסים שבין הצדדים וקבע כי המערערת הועסקה במעמד של עובדת שכירה. בית הדין קבע, על יסוד מבחני הפסיקה המקובלים, כי עבודת המערערת השתלבה במסגרת הארגונית של העסק. בית הדין קבע כי המערערת, במהלך כל תקופת עבודתה, שימשה כעובדת מן המניין במסעדה, עסקה בביצוע מטלות שונות וייצגה את האינטרס של העסק ובתמורה לכך שולמה לה משכורת חודשית סדירה וסבירה. כפועל יוצא מכך קבע בית הדין שהמערערת צברה את תקופת האכשרה המקנה לה זכות לדמי אבטלה מכוח היותה שכירה בעסק המסעדה של בנה. אין צורך לעמוד כאן על כל טעמי בית הדין האזורי בעניין מעמדה של המערערת כעובדת שכירה מן הטעם שאין בפנינו ערעור על קביעה זו. 4. אשר לשכר הקובע לצורך חישוב גמלת האבטלה המגיעה למערערת, קבע בית הדין האזורי כי השכר הקובע של המערערת הוא 3,300 ש"ח לחודש בלבד ולא 5,000 ש"ח, כפי שקיבלה בפועל מחודש ינואר 2004 ועד לסגירת העסק בחודש אוגוסט אותה שנה. בית הדין ציין כי תלושי השכר לחודשים מרץ-אוגוסט 2004 הופקו למערערת לאחר סגירת המסעדה. בית הדין קבע כי מעדות המערערת עלה כי לא חל שינוי מהותי בהיקף עבודתה במסעדה לאחר חודש ינואר 2004 והיא גם לא נתנה כל הסבר סביר המצדיק העלאת שכר של כ- 30%, מספר חודשים לפני סגירת העסק (סעיף 16 לפסק הדין). על רקע זה פסק בית הדין האזורי כי מדובר בהעלאה פיקטיבית בשכר שנועדה להיטיב עם המערערת לעניין השכר הקובע לדמי אבטלה וקבע, כאמור, כי בסיס השכר יהיה 3,300 ש"ח לחודש בלבד. 5. על חלק זה בפסק הדין של בית הדין האזורי נסוב הערעור שלפנינו. המערערת טוענת כי נושא השכר כלל לא היה במחלוקת בין הצדדים ובנסיבות אלה היא זכאית לדמי אבטלה מהמוסד לפי שכרה כפי שהיה במועד סיום העסקתה (אוגוסט 2004) בסכום של 5,000 ש"ח. 6. המוסד תומך בפסיקת בית הדין האזורי וטוען כי המערערת לא הוכיחה כי היקף העסקים גדל וכי היתה הצדקה להעלאה בשכר. לטענתו, לא הוכח כי שכרם של שאר העובדים עלה כמו זה של המערערת. לטענתו, לא היתה הצדקה כלכלית להעלאה הגדולה בשכרה של המערערת בתקופה הסמוכה לסגירת העסק. דיון והכרעה 7. לאחר שנתנו דעתנו לטענות הצדדים, מוצאים אנו כי דין הערעור להתקבל. נפרט להלן את טעמי הכרעתנו. 8. עניין לנו בדמי אבטלה המשולמים לפי חוק. דמי האבטלה משמשים כגמלה מחליפת הכנסה במטרה לאפשר לחסר עבודה לקיים עצמו בכבוד עד אשר ימצא לעצמו מקום עבודה אחר (עב"ל 20379/97 אורלי דבורה - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לה 273). על פי תכלית החוק השכר הקובע לצורך תשלום דמי האבטלה צריך להיות פועל יוצא מן השכר האמיתי שהיה למבקש הגמלה בתקופת עבודתו, ככפוף לתקרה הקבועה בחוק ולהוראות האחרות שבו. 9. בית הדין האזורי ביסס את החלטתו שלא לכבד את השכר ששולם למערערת מחודש ינואר 2004 בסכום של 5,000 ש"ח על כך שתלושי השכר לחודשים מרץ-אוגוסט 04 הופקו לאחר סגירת המסעדה, על כך שלא חל שינוי במהות העבודה והיקפה לפני ואחרי ינואר 04 ועל כך שלא היה הסבר סביר מצד המערערת להעלאת שכר של 30% (מ- 3,300 ש"ח ל- 5,000 ₪), מספר חדשים לפני סגירת העסק. 10. סבורים אנו כי נקודת המוצא לבחינת העניין שבפנינו צריכה להיות שונה. מבוטח המגיש למוסד תביעה לדמי אבטלה מוסר נתונים על שכרו המשמש בסיס לתשלום דמי האבטלה. לא יכול להיות ספק שהמוסד רשאי - ואף חייב במקרים המתאימים - לבדוק את הנתונים הנמסרים לו על ידי המבוטח, אלא שהנחת המוצא שלו חייבת להיות שהנתונים שמוסר לו המבוטח הם נתוני אמת. אם קיים למוסד ספק לגבי הנתונים או שקיימים נתונים נסיבתיים המציבים סימני שאלה לגבי הנתונים, טעון הדבר בדיקה ועל המוסד הנטל להפריך את חזקת אמיתות נתוני המבוטח. רף הנטל לא חייב להיות גבוה ובסופו של דבר העניין ייבחן ויוכרע על פי מכלול הנתונים, סימני השאלה העולים מהם והגיונם של הדברים. בכל מקרה נקודת המוצא אינה יכולה להיות שעל המבוטח לתת הסבר סביר לשינוי השכר ושאם הוא לא עושה כן - דין תביעתו להידחות. נהפוך הוא - נקודת המוצא היא שהנתון שמוסר המבוטח נכון ואם קיימים למוסד סימני שאלה לגבי נתון זה או נתונים סותרים, הרי הוא יכול לדרוש מן המבוטח הסברים לשם הפרכתם. 11. עליית שכר חד פעמית בשיעור של 30% אמנם אינה דבר שכיח, ועליה בשכר בשיעור שכזה סמוך לפני סגירת עסק אכן יכולה לעורר שאלה בדבר אמיתות נתוני השכר. עם זאת, לא ניתן לאמר שעליית שכר שכזו - על פניה - היא בלתי אפשרית עד כדי התעלמות ממנה וקביעת בסיס שכר על פי המשכורת שהיתה לפני שינוי השכר. 12. במקרה שבפנינו, המערערת הסבירה את הרקע לשינוי שכרה בחודש ינואר 2004. התרשמנו שהסבריה של המערערת סבירים ושהעלאת שכרה לא היתה פיקטיבית או נועדה לקבל מן המוסד כספים שלא מגיעים לה. המערערת עבדה במסעדה של בנה וניהלה אותה בתקופה בה שהה הבן בחו"ל. המערערת העידה כי בתחילת עבודתה במסעדה אצל בנה, היא הסכימה להיחלץ לעזרתו ואף לעבוד בהתנדבות. לפי סיכום בין השניים, הסכימה המערערת בתחילה לקבל שכר נמוך בסך 3,300 ש"ח. לאחר מכן, ברגע שהעסק התחיל להיות רווחי, הועלה שכרה של המערערת ל- 5,000 ש"ח (עמוד 8 לפרוטוקול הדיון מיום 26.2.06). בנסיבות אלה, ההעלאה בשכרה נראית על פניה טבעית, מעוגנת במציאות כלכלית ועל כל פנים אין כל ראיה ישירה או נסיבתית המצביעה על שינוי פיקטיבי או על כוונה לא חוקית. הסבר המערערת הינו הגיוני, הוא מעוגן במציאות כלכלית ובהעדר ראיות לסתור, אין כל יסוד שלא לקבל את דבריה נכונים. 13. יש לזכור כי שכרה של המערערת הועלה בחודש ינואר 2004, כשמונה חודשים לפני סגירת העסק. העלאת שכר כשמונה חודשים לפני סגירת העסק אינה בגדר העלאת שכר בסמוך לסגירה. יותר מכך, מהעובדות שבפנינו עולה כי הרקע לסגירת המסעדה היה דרישת בעל המקום להעלאת דמי השכירות מ- $ 2,700 ל- $ 4,000 לחודש, בעקבותיה החליט בנה של המערערת שלא לחדש את חוזה השכירות ולסגור את העסק. לפיכך, החלטת הסגירה בחודש אוגוסט 04, על פניה, לא היתה צפויה בחודש ינואר 04, דבר התומך באמיתות גירסת המערערת. 14. העובדה שתלושי השכר של המערערת לחודשים מרץ- אוגוסט 2004 הופקו לאחר סגירת העסק הינה בעל משקל טכני ואין בה כדי להעיד כי נתוני השכר של המערערת לחדשים אלה אינם אמיתיים. 15. סוף דבר - הערעור מתקבל. אנו קובעים כי בסיס השכר לחישוב דמי האבטלה המגיעים למערערת, יהיה בסך 5,000 ש"ח ולא בסך 3,300 ש"ח, כפי שקבע בית הדין האזורי. המשיב יישא בהוצאות המערערת בסכום כולל של 5,000 ש"ח בצירוף מע"מ. גובה השכרביטוח לאומי