פסק דין 1. לפנינו ערעור המוסד על פסק דינו של בית הדין האזורי בנצרת (השופטת עידית איצקוביץ ונציגי הציבור מר ראוף זידאן ומר ברט שמריהו; בל 2076/05) בו התקבלה תביעת המשיב לתשלום גמלת ילד נכה בגין ילדו המאושפז בבית החולים "אלישע". התביעה התקבלה על יסוד קביעתו של בית הדין קמא לפיה הילד עונה על החריג שבתקנה 4(ג)(2) לתקנות הביטוח הלאומי (דמי מחייה, עזרה ללימודים וסידורים לילד נכה), התשנ"ח-1998 (להלן: התקנות), כמי שנמצא בבית החולים לשם "ריפוי או שיקום רפואי". 2. על עובדות המקרה אין חולק, ולהלן עיקרן: בנו של המערער (להלן: הילד) נפגע בתאונת דרכים קשה ביום 14.10.2001 שבעקבותיה הוא נותר במצב של אי הכרה עמוקה. המשיב פנה למוסד בתביעה לתשלום קצבת ילד נכה בעבור בנו, וזו אושרה עבור התקופה שעד ינואר 2005. ביום 7.6.2005 הודיע המוסד למשיב, כי תשלום הגמלה יופסק החל מיום 1.1.2005 מאחר והילד אינו עונה על התנאים הקבועים בתקנה 4(א)(2). מאוחר יותר, הוסיף המוסד וטען, כי תשלום הגמלה הופסק מאחר שלא מתקיימים במקרה דנן החריגים שנקבעו בתקנה 4(ג) לתקנות. 3. תקנה 4 לתקנות קובעת כדלקמן: 4. (א) גמלאות לפי תקנות אלה ישולמו כל עוד מתקיימים כל אלה: (1) הילד הנכה נמצא בישראל; (2) הילד הנכה אינו מוחזק כלל בתנאי פנימיה במוסד שבו ניתנים שירותי רפואה, שירותי סיעוד או שירותי שיקום, ואינו מוחזק בידי משפחה אומנת. (ב) על אף האמור בתקנת משנה (א)(1), אם הילד הנכה יצא את ישראל ובתכוף לפני יציאתו שולמה בעדו גמלה לפי תקנות אלה במשך חודשיים רצופים לפחות - יימשך תשלום הגמלה לתקופה נוספת של 6 חודשים, מהחודש שבו יצא את ישראל; המוסד רשאי, לפי שיקול דעתו, להאריך את התקופה האמורה עד 24 חודשים מהחודש שבו יצא הילד הנכה את ישראל, אם נתקיים בילד הנכה אחד מאלה: (1) הוא יצא את ישראל לצורך טיפול רפואי; (2) הוא גר עם הורהו העובד מחוץ לישראל, בשליחות מטעם מעבידו הישראלי. (ג) על אף האמור בתקנת משנה (א)(2), תשולם גמלה לפי תקנות אלה, בעד ילד נכה אם מתקיים אחד מאלה: (1) הילד הנכה מוחזק במוסד כאמור והוריו נושאים בכל הוצאות אחזקתו במוסד; (2) הילד הנכה נמצא בבית חולים לשם ריפוי או שיקום רפואי בשל ליקוי גופני, והורהו או מי שמקבל גמלה בעדו נמצא עמו ונוטל חלק בטיפול בילד". על פי קביעתו העובדתית של בית הדין האזורי, הילד "מוחזק בתנאי פנימיה במוסד שבו ניתנים שירותי רפואה". לפיכך על פי תקנה 4(א)(2), לא הייתה צריכה לקום זכאות לגימלה. יתרה מזו, הוריו של הילד לא נושאים בכל הוצאות החזקתו בבית חולים "אלישע" על פי החריג לאותה תקנה, כאמור בתקנה 4(ג)(1). חרף זאת התקבלה התביעה, משום שבית הדין קבע שהילד נמצא בבית החולים "לשם ריפוי או שיקום רפואי, בשל ליקוי גופני", כאמור בתקנה 4(ג)(2) לתקנות. למסקנה זו הגיע בית הדין האזורי, בהסתמך על המסמכים הרפואיים שהיו בפניו, לפיהם הילד מקבל טיפולים רפואיים, תרופות וטיפול פיזיותרפי, המשפיעים על מצבו באופן קל, וזאת למרות שהמדובר בפגיעה המוגדרת "בלתי הפיכה". 5. המוסד ערער על פסק הדין הקובע, כי הילד עונה על החריג שבתקנה 4(ג)(2) לתקנות. לטענתו, אין מחלוקת שהילד מוחזק בתנאי פנימיה במוסד בו ניתנים שירותי רפואה, שירותי סיעוד או שירותי שיקום,על פי תקנה 4(א)(2); ואין לראות בו כעונה על תנאי החריג של תקנה 4(ג)(2), מכיוון שאין הוא נמצא בבית החולים לשם ריפוי או שיקום. את טיעונו סמך המוסד על המסמכים הרפואיים הקובעים באופן ברור כי מצבו של הילד הוא מצב קבוע וסטטי. טיעונו של המשיב מאידך, נסמך בעיקרו של דבר, על פסק דינו של בית הדין האזורי, תוך הדגש הטיפול הניתן לילד במסגרת בית החולים אלישע. 6. לאחר שנתנו דעתנו לכלל נסיבות המקרה ולטיעוני הצדדים, סבורים אנו, כי דין ערעור המוסד להתקבל ולהלן טעמנו לכך. תכלית תשלומה של גמלת הילד הנכה הינה, סיוע כספי להורים המגדלים ילדם הנמצא עימם, במימון חלק מצרכיו המיוחדים למחיה, עזרה בלימודים וסידורים; בשל היות הילד זקוקה להשגחה, או מתקשה בביצוע פעולות היום יום ותלוי לכן בעזרת הזולת. לאור אותה תכלית קובעת תקנה 4(א)(2), כי ככל שהילד אינו נמצא באחזקת ההורים אלא מוחזק בתנאי פנימיה במוסד בו ניתנים שירותי רפואה, סיעוד או שיקום, ואינו מוחזק אצל משפחה אומנת - לא קמה להם זכאות לתשלום גמלת הילד נכה. יתרה מזו, ככל שהילד יצא את ישראל, ימשך תשלום הגמלה להורהו העובד מחוץ לישראל, אך ורק אם הילד מתגורר עימו. הסייג הנ"ל לתשלום גימלה בחו"ל נקבע, משום חשיבות הימצאות הילד עם הוריו וחרף העיקרון הכללי בדבר השתלמות הגימלה אך ורק להורים ולילד השוהים בארץ (תקנה 4(ב)(2)). משכך הם הדברים הסייג שבתקנה 4(ג)(2) לעניין הזכאות לגימלה אף אם הילד אינו מוחזק על ידי הוריו, חייב להתפרש על פי תכלית החקיקה; ועל פי תכלית החקיקה תקום זכאות, אך ורק אם אותה אחזקה של הילד בבית החולים הינה זמנית לשם ריפוי או שיקום רפואי ולהבדיל מאישפוז סיעודי, ושלאחריה הילד עתיד לחזור לחיק משפחתו. 7. בנסיבות המקרה שלפנינו, אין ספק כי נוכח מצבו, הילד מוחזק בבית החולים אלישע באישפוז סיעודי. מאישורו הרפואי של ד"ר גילבורד ממחלקת פגועי הראש בבית החולים אלישע, עולה, כי "מדובר בנער שנמצא מאושפז לצמיתות במצב וגטטיבי לאחר פגיעה מוחית קשה". משאלה הם נסיבות אשפוזו של הילד, אזי אין מדובר באישפוז לשם ריפוי או שיקום רפואי שבסופו עתיד הילד לחזור לבית הוריו. 8. העובדה, כי במסגרת אישפוז סיעודי ניתן טיפול רפואי לשמירת המצב הבריאותי הקיים אינה משנה. אם ייאמר אחרת, המשמעות הבלתי מסתברת של פרשנות הפוכה תהא, כי בגין כל אותם ילדים עד גיל 18, השוהים במוסדות סיעודיים, בין עקב פגיעה נפשית, אוטיזם, פגיעה גופנית וכיוצ"ב; תקום זכאות להוריהם לתשלום גמלה, שנועדה על פי תכליתה לעזור להם בגידולו אצלם במסגרת המשפחה, למרות שאין הוא מוחזק על ידם וגדל למעשה במוסד הסיעודי. 10. סוף דבר - חרף הצער שבדבר והנסיבות הטראגיות שהובאו בפנינו, אין מנוס בלתי אם לקבל את ערעור המוסד ללא צו להוצאות. מעבר לכך נוסיף, כי רשמנו לפנינו את הודעת המוסד לפיה בנסיבות המקרה לא יגבה המוסד את תשלום גמלת היתר שכבר שולמה למשיב בעבר. קטיניםנכותילד נכה / פעוט נכה