פסק דין השופט עמירם רבינוביץ 1. מר שרלס וקנין (להלן - המנוח) הגיש ביום 13.5.2001 תביעה לפי החוק לנפגעי גזזת, התשנ"ד - 1994 (להלן - חוק הגזזת). 2. ועדת המומחים שהתכנסה בעניינו קבעה, כי המנוח עבר "טיפול בהקרנה" כמשמעות מונח זה בחוק הגזזת. לאור קביעתה זו, נבדק המנוח ביום 7.1.2002 על ידי ועדה רפואית ונקבעה לו נכות בשיעור 49%. 3. למרבה הצער, ביום 9.1.2002 יומיים לאחר קביעת אחוזי הנכות על ידי הוועדה הרפואית, הלך המנוח לעולמו, בטרם היה סיפק בידו לגבות את המענק החד פעמי ואת הקצבה להם הוא זכאי מכוח חוק הגזזת. אין חולק, כי המנוח לא השאיר אחריו שאירים כהגדרתם בסעיף 1 לחוק הגזזת. 4. בחודש נובמבר 2002 פנה עיזבון המנוח (להלן - העיזבון) למשיבה (להלן - המדינה) בבקשה להעביר את סכומי הכסף להם היה זכאי המנוח מכוח חוק הגזזת לידיו. המדינה דחתה בקשה זו. בעקבות דחיית הבקשה הוגשה התביעה, מושא ערעור זה, לבית הדין האזורי בחיפה (סגנית השופט הראשי איטה קציר ונציגי הציבור שלמה וול ואלי פיילר ; עב 00553/03). 5. בית הדין האזורי דחה תביעתו של העיזבון בנימוקים הבאים : א. בתחום דיני הביטחון הסוציאלי העדיף המחוקק את השאירים או התלויים במבוטח על פני היורשים. עקרון זה מוצא ביטויו בסעיף 303(ג) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה - 1995 (להלן - חוק הביטוח הלאומי), לפיו "זכות לגמלת כסף לפי חוק זה אינה עוברת בירושה " ובסעיף 308 הקובע כי : "הזכאי לגמלה בכסף, שנפטר בלי שגבה את מלוא הגמלה המגיעה לו, ישולם חוב הגמלה לשאיריו כמשמעותם בפרק יא, על אף הוראות סעיף 303(ג)". ב. העיקרון הגלום בסעיף 303(ג) לחוק הביטוח הלאומי לא אומץ מפורשות בחוק הגזזת. עם זה, אין המדובר במקרה זה בהסדר שלילי, שכן כוונת המחוקק הייתה לפצות את נפגעי הטיפול במחלת הגזזת ואת שאיריהם, אך לא את יורשיהם. אשר על כן, העיזבון לא זכאי לכספים שאמורים היו להשתלם למנוח מכוח חוק הגזזת. 6. בערעור שהגיש על פסק דינו של בית הדין האזורי טען העיזבון את הטענות הבאות : א. בסעיף 19 לחוק הגזזת נקבע כי סעיפים מסויימים מחוק הביטוח הלאומי יחולו גם בתביעות המוגשות לפי חוק הגזזת. סעיף 303(ג) לחוק הביטוח הלאומי הקובע כי זכות לגמלת כסף אינה עוברת בירושה אינו נמנה עם הסעיפים שאומצו בחוק הגזזת. אי אימוץ סעיף 303(ג) לחוק הביטוח הלאומי מלמד על הסדר שלילי בעניין זה. ב. חוק הגזזת אימץ את סעיף 308 לחוק הביטוח הלאומי הקובע כי חוב גמלה ישולם לשאיריו של זכאי שנפטר מבלי שגבה את מלוא הגמלה המגיעה לו. אימוץ זה לא בא לגרוע מזכותם של היורשים לקבל כספים שאמורים היו להשתלם למנוח מכוח חוק הגזזת. ג. קביעה כי העיזבון אינו בא בנעליו של המנוח לעניין כספים המשתלמים מכוח חוק הגזזת נוגדת את חוק יסוד : כבוד האדם וחירותו. ד. כוונת המחוקק הייתה לאפשר לעיזבון להנות מכספים להם היה זכאי המנוח מכוח חוק הגזזת. 7. המדינה בקשה לאמץ את פסק דינו של בית הדין האזורי מטעמיו, והדגישה את הדברים הבאים : א. חוק הגזזת נועד לפצות את הנפגע עצמו או את שאיריו ולא את יורשיו. תכלית זו מוצאת ביטויה, בין השאר, בדברים שנשאו בכנסת בעת ההצבעה על חוק הגזזת, כמו גם בסעיף 18(ב) לחוק הגזזת הקובע כי : "תשלום המשולם לפי חוק זה אינו ניתן להעברה, לערבות או לעיקול בכל דרך שהיא אלא לשם תשלום מזונות לפי פסק דין של בית דין מוסמך". ב. אימוץ סעיף 308 לחוק הביטוח הלאומי בחוק הגזזת מלמד על אימוץ סעיף 303(ג) לחוק הביטוח הלאומי, על אף שכאמור סעיף זה לא אומץ מפורשות בחוק הגזזת. ג. הוראות חוק הגזזת אינן נוגדות את חוק יסוד : כבוד האדם וחירותו, והן ודאי עומדות בתנאי פסקת ההגבלה שבחוק זה. 8. לאחר שעיינו בטענות הצדדים, כפי שמצאו ביטויין בכתב ובעל פה, סבורים אנו, כי דין הערעור להידחות מטעמיו של בית הדין האזורי, עליהם נוסיף דברים מספר. 9. בסעיף 19 לחוק הגזזת אומצו סעיפים מספר מחוק הביטוח הלאומי. בין הסעיפים "המאומצים" ניתן למצוא את סעיפים 302 ו - 304 לחוק הביטוח לאומי. בנוסף, אומץ בסעיף 19 לחוק הגזזת סעיף 308 לחוק הביטוח הלאומי הקובע, כאמור, כי מבוטח שנפטר מבלי שגבה את מלוא הגמלה לה הוא זכאי, יבואו שאיריו בנעליו. בהקשר זה יש לציין, כי בסעיף 18(ב) לחוק הגזזת נקבע כי : "תשלום המשולם לפי חוק זה אינו ניתן להעברה, לערבות או לעיקול בכל דרך שהיא אלא לשם תשלום מזונות לפי פסק דין של בית דין מוסמך". לשון סעיף זה זהה לחלוטין ללשון סעיף 303(א) לחוק הביטוח הלאומי. ואולם, סעיף 303(ג) לחוק הביטוח הלאומי הקובע כי זכות לגמלת כסף אינה עוברת בירושה לא אומץ בחוק הגזזת. 10. המסקנה המתבקשת מן הסעיפים שצוטטו לעיל היא כי כל עוד קיימים שאירים יועברו זכויות להן היה זכאי המנוח מכוח חוק הגזזת לידיהם (בכפוף למגבלות המפורטות בסעיף 308 לחוק הביטוח הלאומי). נשאלת השאלה, מהו הדין במקרה בו לא הותיר הנפטר שאירים אחריו. בעניין זה שותק חוק הגזזת. סבורני כי שתיקה זו אינה שתיקה בעלמא, והיא במידה רבה "שתיקה מדברת", שאם לא כן קשה להבין את השמטת סעיף 303(ג) לחוק הביטוח הלאומי הקובע כאמור כי זכות לגמלת כסף אינה עוברת בירושה . יצויין, כי במקרה שלפנינו שתק למעשה המחוקק פעמיים. פעם אחת כשלא אימץ את סעיף 303(ג), למרות שאימץ כסדר הופעתם את הסעיף הקודם לו (302) ואת זה שלאחריו (304), ופעם נוספת, כשאימץ בסעיף 18(ב) לחוק הגזזת את סעיף 303(א) לחוק הביטוח הלאומי כלשונו, מבלי שאימץ את סעיף 303(ג). אומנם, סעיף 308 לחוק הביטוח הלאומי שאומץ בחוק הגזזת מכניס בדלת האחורית את סעיף 303(ג) לחוק זה, אך כאמור לא אומץ סעיף 303(ג) לחוק הביטוח הלאומי בחוק הגזזת במפורש. 11. השאלה הנשאלת היא, איפוא, האם שתיקת המחוקק היא פרי השמטה מקרית או שמא השמטה זו היא מכוונת ובאה ללמד שבהעדר שאירים יבואו היורשים על פי דין או על פי צוואה במקומם. 12. הלכה פסוקה היא, כי משתיקת המחוקק, כשלעצמה, לא ניתן להסיק כוונה ליצירת הסדר שלילי. שתיקתו תוכל להתפרש כהסדר שלילי רק אם הגשמת התכלית החקיקתית מחייבת פירוש זה (על"ע 663/90 פלוני נ' הוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין תל-אביב-יפו, פ"ד מז(3) 397, 404, ורע"א 5768/94 א.ש.י.ר. יבוא יצור והפצה נ' פורום אביזרים ומוצרי צריכה בע"מ, פ"ד נב(4) 289, 453). 13. לא מעט התלבטתי בשאלה האם התכלית החקיקתית של חוק הגזזת מובילה למסקנה כי בהעדר שאירים יבואו היורשים. סבורני כי את הפתרון לשאלה זו יש למצוא מתוך התבוננות בחוק הגזזת עצמו ובחוקים אחרים בהם מתעוררת סיטואציה דומה. 14. חוק הגזזת מגדיר בסעיף 2 מיהם שאירים בזו הלשון : "שאירים" - כל אחד מאלה: (1) ילדו של נפגע לרבות ילד חורג וילד מאומץ, שמתקיים בו אחד התנאים האמורים בפסקאות (1), (2) או (3) להגדרת ילד שבסעיף 238 לחוק הביטוח הלאומי; (2) מי שהיה בן זוגו של נפגע בשעה שנפטר ולא נישא לאחר פטירת הנפגע". מכאן ואילך החוק עצמו עוסק בצד זכויות הנפגע בזכויות השאירים בלבד. מלבד הזכאי אין למישהו אחר כל זכות שמקורה בחוק זה זולת השאירים (ראה לדוגמא סעיפים 8-11 לחוק הגזזת). יחוד הזכויות המוקנות מכוח חוק הגזזת לשאירים בלבד מלמדת שמטרתו של חוק הגזזת היא להעניק זכויות לשאירים בלבד ולא לזולתם. יחוד זה של זכויות כספיות לשאירים מקום בו הן מיוחדות, בדרך כלל, בחוק הירושה ליורשים אופייני לתחיקה הסוציאלית. הטעם להענקת זכויות מכוח תחיקה סוציאלית לשאירים הוסבר על ידי בית דין זה בזו הלשון : "בדיני הביטחון הסוציאלי בישראל העדיף המחוקק את טובתם ורווחתם של שאירים או תלויים בעובד או במבוטח, על פני יורשים שלהם. מטעם זה נקבעה אי-תחולה של דיני הירושה הכלליים, באופן מוחלט או באופן מסויג, בנושאים שונים שהוסדרו בדיני הביטחון הסוציאלי. כך, לדוגמה, נקבע בסעיף 5 לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג - 1963 כי אם נפטר עובד, ישלם המעביד לשאיריו פיצויים כאילו פיטר אותו, וכי פיצויים אלה 'לא יראו אותם כחלק מהעיזבון' (ר' דב"ע נב/74 - 9 דניאל שחר - חברת מעדני דן בע"מ ואח' פד"ע כד 213, 216; ראה גם מ' גולדברג, י' פלומין, א' מעוז דיני ירושה ועזבון (תשנ"ג), 18). באשר לעובד שנפטר לפני ששכר העבודה המגיע לו שולם, נקבע בסעיף 7 לחוק הגנת השכר, תשי"ח-1958 כי 'על אף האמור בדיני הירושה ' ישולם השכר למי שהעובד הורה לעניין זה, ואם לא הורה - לבן זוגו או ליורשו. הוראות דומות נקבעו גם בסעיף 52 לחוק שירות המדינה (גמלאות) [נוסח משולב], תש"ל-1970. על פי שיטה זו נקבע בסעיף 147 לחוק הירושה , תשכ"ה-1965 כי סכומים שיש לשלם עקב מותו של אדם, בין השאר, על פי חברות בקופת תגמולים, 'אינם בכלל העזבון, זולת אם הותנה שהם מגיעים לעזבון' (ראה ע"א 3807/90 מירי פישר נ' 'תמר', קופת תגמולים מרכזית ליד בנק דיסקונט לישראל בע"מ ואח', פ"ד מז(5) 104, 109; ראה גם מ' גולדברג, י' פלומין, א' מעוז בספרם הנ"ל, בעמ' 4). בחוק הביטוח הלאומי נקבעה מערכת החובות והזכויות של מבוטחים, שאיריהם והתלויים בהם, תוך ציון מפורש של הזכאים הבלעדיים לגימלה על פי החוק. במסגרת זו נקבע גם העיקרון שבסעיף 303(ג) לחוק, כי זכות לגימלת כסף לפי חוק הביטוח הלאומי 'אינה עוברת בירושה '. הטעם לכך הוא כי 'המחוקק ראה להועיד סכומים מסוימים, המשתלמים במסגרת הביטחון הסוציאלי, ל'שאירים' ולא ליורשים, היינו לאלה שבחיי המבוטח היו תלויים בו ולא לאלה שעל אף היותם יורשיו לפי חוק הירושה , כגון קרובים עשירים בארץ או בחוץ לארץ - בחיי המבוטח לא היו תלויים בו' (דב"ע לז/2-0 שרה גרוסמן ואח' - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ח', 353, 358)" (דב"ע נו/246-0 יורשי המנוחה בדיעה יוסף ז"ל - המוסד לביטוח לאומי פד"ע לא, 289, 291-292 וראה לעניין זה גם דב"ע נו/173-0 המוסד לביטוח לאומי - עיזבון המנוחה לאה נאור ז"ל פד"ע ל', 129). 15. על התכלית החקיקתית הסוציאלית של חוק הגזזת ניתן ללמוד, בין השאר, מדברי ההסבר לחוק, בהם נכתבו הדברים הבאים : "עם הקמת המדינה הגיעו גלי עליה מארצות שונות. העולים שהגיעו בשנות ה-50 סבלו מחבלי קליטה קשים, וזאת בין היתר עקב חוסר נסיונה של מדינת ישראל בקליטת עולים בהיקפים כאלה. תחום הבריאות היה אחד התחומים שבו בוצעו פעולות שהסתבר מאוחר יותר כי היו בלתי יעילות ולעתים מזיקות. חולי הגזזת קיבלו טיפולים בהקרנות. התברר כעבור זמן שהקרנות אלה לא רק שבחלקן היו מיותרות אלא שגרמו לנזקים בריאותיים בלתי הפיכים עד כדי מחלת הסרטן ומחלות קשות ביותר אחרות. היום מתגלות תופעות לוואי קשות הגורמות לנכות קשה ולעתים גם למוות של אזרחים שטיפול בהם בוצע לפני עשרות שנים. מן הראוי למצוא דרך לפיצוי הולם לחולים אלה כפי שנעשה לגבי קבוצות אחרות של חולים שהמדינה מצאה דרך לפצותם לפי חוק" (הצ"ח 2263, תשנ"ד, עמ' 405). 16. ביטוי לתכלית החקיקתית של חוק הגזזת ניתן למצוא גם בדיון שהתקיים בכנסת ה - 13, בישיבתה מיום 25.7.1994, עת הובאה הצעת חוק הגזזת לקריאות השניה והשלישית. חבר הכנסת עמיר פרץ, יושב ראש ועדת העבודה והרווחה ויוזם החוק, שהביא את ההצעה בפני המליאה, הציג את החוק המוצע באמרו: "מדובר באוכלוסיה של כ-20,000 איש, שבשנות ה-50, בהגיעם למדינת ישראל, קיבלו טיפול במחלה שהיתה ידועה בשם גזזת. לצערי הרב, הדרך שבה אותרו אותם ילדים קטנים ונלקחו לאותם מוקדים שבהם בוצע הטיפול, היתה דרך רשלנית ובלתי מקצועית...ואני לא רוצה להיכנס לשאלה האם נעשו דברים שלא בתום לב, כי אין טעם בפתיחת הפצע הזה. אבל יש טעם גדול בכך, שעם ישראל ידע שאנחנו כמדינה לא יכולים להתעלם מציבור שעבר טראומה נפשית קשה, שלאחר 30 שנה מוצא עצמו קורבן. כי לאחר כמה עשרות שנים מסתבר שאותה אוכלוסייה שעברה את הטיפול בגזזת היא פוטנציאל להיות חולה, חולת סרטן, חולה במחלות ממאירות אחרות, ואז עליך לעמוד מול משפחתך ולדעת שאתה עומד לאבד את כבודך בפני משפחתך...בחוק הזה קבענו , שכל נפגע שנכותו עד 40% יוכל קבל פיצוי. הוא יוכל להפוך את הפיצוי למענק. אם לא מגיעה לו גמלה חודשית, הוא יוכל לקבל את כל הגמלה כפול 70 חודש...מי שנכותו מ-40% עד 74% יקבל מענק חד פעמי של 50,000 שקל. מ-75% ומעלה יקבל הנפגע מענק חד פעמי של 100,000 שקלים. נוסף על כך הנפגע ובני משפחתו, שאיריו, ילדיו אלמן או אלמנה ימשיכו לקבל אותה גמלה חודשית שמגיעה להם כדי שהם יצליחו להתמודד עם קשיי פרנסתם. שום פיצוי כספי לא יענה על הנזק הנפשי שנגרם לאותם אנשים. שום פיצוי כספי לא יבוא במקום הבריאות שאותם אזרחים איבדו. אנחנו באים ואומרים: נכון שלא סוחרים בבריאותו של אדם, בכסף, אבל אם נגזר על אנשים אלה להיות מופלים, חבולים וחולים, אם נגזר עליהם חלילה לתפקד בדרך קשה, וחלקם, לצערי הרב, יסיימו את חייהם מוקדם יותר, אם נגזר עליהם כל אלה, לפחות שבני משפחותיהם ידעו שהם יוכלו להמשיך ולפרנס את עצמם בכבוד... איננו מתכוונים להקשות את החיים על הנפגעים. קבענו באופן חד משמעי, שאין צורך להוכיח קשר סיבתי, כלומר, שאתה צריך להוכיח שהמחלה פרצה אצלך בגלל הפגיעה. זה לא כמו בפגיעות אחרות, שלא די שנפגעת, אתה צריך להוכיח שהמחלה אצלך פרצה בגלל הפגיעה. לא יכולה להיות גם טענה האומרת : גם אלמלא היית נפגע ייתכן שהיית נעשה חולה, ואם כך, מדוע לפצות אותך.. וצריך לזכור, בכל פעם שתהיה החמרה יוכל הנפגע לבוא ולתבוע לבדוק מחדש את מצבו הרפואי" (ד"כ 139 (תשנ"ד) 9809, ההדגשות הוספו - ע.ר.). 17. המסקנה המתבקשת מהדברים שצוטטו לעיל, היא כי חוק הגזזת שבפרשנותו עוסקים אנו הוא חוק סוציאלי ביסודו ובמטרתו. כל מטרתו היא לפצות זכאים בגין פגיעות שנפגעו בעקבות טיפולים בהקרנה שעברו לשם מניעת מחלת הגזזת. לשם פיצוי זה בחר המחוקק לאמץ מנגנון הדומה למנגנונים המופיעים בחוק הביטוח הלאומי, ומאידך לא מצא לנכון להשית אדני החוק על עקרונות נזיקיים כגון הוכחת קשר סיבתי והוכחת נזק. בהקשר זה יש לציין, כי אחד המאפיינים את שיטת קביעת דרגת הנכות על פי חוק הגזזת, בניגוד לעקרון המקובל בדיני הנזיקין, הוא "כלל אי-הסופיות" של דרגת הנכות (ראה סעיף 5 לחוק הגזזת). נתונים אלו מובילים אותנו, כאמור, למסקנה כי חוק הגזזת הוא חוק שתכליתו סוציאלית וכי מן הראוי כי עקרונות שנקבעו בחוק הביטוח הלאומי, לרבות העקרון בדבר אי העברת זכות לגמלה בירושה יחולו אף בחוק זה. 18. סבורים אנו, כי גם מהתבוננות והשוואה של חוק הגזזת עם חוקים שונים שעוסקים בסיטואציה דומה ניתן להגיע למסקנה אליה הגענו. בחוקים אלה נקבע מדרג של זכאים במקרה בו הלך לעולמו מי שאמור היה לקבל את הסכומים המשתלמים מכוח חוקים אלה. בסופו של אותו מדרג נמצאים היורשים. כך לדוגמא קובע סעיף 39א לחוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי"ט - 1959 [נוסח משולב] (להלן - חוק הנכים) את הדברים הבאים: "נפטר נכה ובשעת מותו הגיעו לו תשלומים מכוח החוק, ישולמו הסכומים על אף האמור בדיני הירושה , לידי מי שהנכה הורה בכתב לקצין התגמולים; לא הורה - ישולמו לבן-זוגו, ובאין בן-זוג - ליורשיו". הסדרים דומים להסדר שאומץ בחוק הנכים מצויים בסעיף 7 לחוק הגנת השכר, התשי"ח - 1958, בסעיף 32(א) לחוק משפחות חיילים שנספו במלחמה (תגמולים ושיקום), תש"י - 1950 ובסעיף 20 לחוק נכי המלחמה בנאצים, תשי"ד - 1954). 19. בהעדר הוראה בחוק הגזזת הקובעת משטר זכויות באין שאירים ובאין קביעה בחוק זה של "קרובים מדורגים" היורשים את הזכויות עם מותו של בעל הזכות מתחזקת הסברה שאכן תכלית חוק הגזזת היא להעניק את זכויות הזכאי שנפטר לשאיריו בלבד. 20. משאלו הם פני הדברים, הדעת נותנת כי במקרה שלפנינו אי אימוצו של סעיף 303(ג) לחוק הביטוח הלאומי הוא פרי השמטה מקרית וכי גם בתביעות על פי חוק הגזזת, בדומה לתביעות אחרות לפי חוק הביטוח הלאומי חל העיקרון, לפיו הזכות לגמלה על פי חוק זה אינה עוברת בירושה , אלא לשאירים. יש לציין כי פסיקה אחרת עשויה היתה להביא לתוצאה כי זכויות מכוח חוק הגזזת יועברו ליורשים על פי צוואה שציווה עליהם המנוח כגון אוניברסיטאות או גופים אחרים ולכך ודאי לא התכוון המחוקק. 21. סוברים אנו כי המסקנה אליה הגענו תואמת בהחלט את ערכיה הסוציאליים של מדינת ישראל ואין היא נוגדת את חוק יסוד : כבוד האדם וחירותו. על כן, אין מקום לשנותה כבקשת בא-כוח המערער. 22. סוף דבר - לאור האמור לעיל, אין מנוס מדחיית הערעור, וכך אנו פוסקים. אין צו להוצאות. גזזתירושה