פסק דין השופטת ורדה וירט-ליבנה 1. הערעור שבפנינו נסוב על פסק של בית הדין האזורי בחיפה (השופט מיכאל שפיצר - דן יחיד - עב 12344/04) שדחה את ערעורו של מר אלקובי מוריס (להלן - אלקובי) על החלטתה של וועדת מומחים מיום 3.8.99 (להלן - ועדת המומחים) שדחתה בקשתו של אלקובי להכיר בו כמי שנפגע על פי החוק לפיצויי נפגעי גזזת התשנ"ב-1994 (להלן - החוק או חוק הגזזת). 2. הרקע העובדתי א. המערער נפגע מהקרנות שניתנו לו במסגרת טיפול כנגד מחלת הגזזת בהיותו ילד במדינת הולדתו - מרוקו. כיום אין חולק כי פגיעתו נובעת מהקרנות כנגד מחלת הגזזת וזאת לאור קביעת הועדה בהיבט הרפואי וכלשונה כי "הראש מתאים". אלקובי הגיש את תביעתו לראשונה בשנת 1998 הסיבה לדחיית תביעתו של אלקובי היתה כי לפי עדותו הוא עבר את הטיפולים וההקרנות בשנת 1962 ובהתאם להוראות חוק הגזזת אין הוא עומד בתנאים הקבועים בחוק כי הטיפול נעשה עד סוף שנת 1960. אלקובי ערער על דחיית תביעתו בפני בית הדין האזורי. בית הדין האזורי בנצרת (השופט הראשי חיים סומך; תיק עב 1729/00) דחה את הערעור אולם ציטט מדברי ועדת המומחים כי היה והמערער יביא מסמכים או עדויות נוספים ניתן לפנות אליה שוב. ואכן אלקובי פנה וביקש דיון נוסף בעניינו לאור ההכרה בתביעות של אחיותיו לפיצוי על פי החוק והן העידו שקיבלו את הטיפול ביחד עימו. אולם בקשתו זו נדחתה על ידי ועדת המומחים בהחלטה מיום 1.7.02. על כך הגיש ערעור נוסף אשר נדון בבית הדין האזורי בחיפה אשר אישר את החלטת ועדת המומחים וקבע כי אין לראות בהכרה בתביעת אחיותיו של אלקובי כעדויות חדשות המצדיקות חידוש הדיון בעניינו. על כך הערעור שבפנינו. 4. בא כוח המערער טען כי בפני ועדת המומחים הוצגו ראיות חדשות - מצד אחד הוצג הידע אשר הצטבר מאז יישום החוק לפיו לא בוצעו הקרנות כנגד הגזזת במסגרת ההכנות לעליה לארץ אחרי שנת 1960 ומצד שני הוצגו עדויות הדודים של המערער ואחיותיו אשר ציינו במפורש כי קיבלו את טיפולי ההקרנות באותן תקופות ולקראת עליתם לארץ. 5. חוק הגזזת מגדיר בסעיף 1 מהו "טיפול בהקרנה" לצרכי החוק וקובע בזו הלשון: "טיפול בהקרנה" - הקרנות שניתנו לאדם, בתקופה שמיום כ"ח בטבת התש"ו (1 בינואר 1946) עד יום י"ב בטבת התשכ"א(31 בדצמבר 1960), לצורך טיפול במחלת הגזזת או לשם מניעתה, על ידי המדינה, הסוכנות היהודית, קופת חולים כהגדתה בחוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד-1994, או הסתדרות מדיצינית הדסה, או מטעמם, בין אם ניתנו בישראל ובין אם ניתנו מחוץ לישראל כחלק מההכנות לעליה לישראל". כאשר המערער והעדים מטעמו סיפרו על נסיבות הטיפול שקיבלו כולם ואישרו כי הטיפול ניתן לקראת עליתם לארץ כאשר היו ילדים קטנים והמערער העיד כי היה בכיתה א' או ב' בן תשע שנים. עדותו זו היא שעמדה לו לרועץ וגרמה לדחיית תביעתו כי אם הוא היה בן תשע שנים הרי שהיה זה בשנת 1962. לעומת זאת, אחיותיו ודודיו שעברו את הטיפולים ביחד עימו הוכיחו כי הטיפולים היו לפני שנת 1960 ותביעתם הוכרה. האם יש לראות בכך עדויות חדשות המצדיקות דיון מחדש בתביעתו של המערער? על כך אשיב בחיוב. בלוקחינו את מצבור העדויות שהמערער הצליח להביא בפני הוועדה עלינו לאמר כי המערער הוכיח, לכאורה, כי הוא זכאי לפיצוי על פי החוק. המערער הראה כי עבר את הטיפול בהקרנות והוועדה אישרה כי "הראש מתאים". המערער העיד כי הטיפול נעשה לקראת עלייתו לארץ ביחד עם בני משפחתו האחרים שעברו את אותם הטיפולים בהיותם ילדים קטנים. ואכן אחיותיו ודודיו הוכרו כזכאים לפי החוק. לכך נוסיף כי העדות שלו ושל אחיותיו מתייחסות לאירועים שהיו לפני כ-ארבעים שנה בהיותם ילדים קטנים מאוד וברור שקשה להם לזכור את השנה המדויקת. ידוע הוא כי לאחר שנת 1960 לא ביצעו עוד את טיפולי ההקרנות כנגד הגזזת במסגרת ההכנות לקראת העלייה לישראל ובשל כך החוק תוחם את הטיפולים עד לשנת 1960. בצירוף כזה של נסיבות וראיות נטל ההוכחה עובר למדינה לסתור את העדויות ולהראות באופן חד משמעי כי המערער אינו עומד בתנאי החוק. ועל כן, עניינו של המערער מוחזר אל ועדת המומחים כאשר המדינה היא שתצטרך להוכיח כי המערער אינו עומד בתנאי החוק ואם לא תעשה כן דין תביעתו להתקבל. סוף דבר: הערעור מתקבל כך שעניינו של המערער יוחזר אל ועדת המומחים כדי לאפשר למדינה לבחון את הראיות ואם ברשותה ראיה כי המערער אינו עומד בתנאי החוק תוכל להביא בפני הועדה. המדינה תישא בהוצאות הערעור בסך 2000 ש"ח בצירוף מע"מ. גזזת