פסק דין השופטת רונית רוזנפלד 1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בחיפה (השופטת מיכל פריימן; בל 4215/05), שדחה את תביעת המערער להכיר בליקוי ממנו הוא סובל, לטענתו, בשמיעתו כ"פגיעה בעבודה", וזאת, בין כ"מחלת מקצוע" ובין במסגרת תורת המיקרוטראומה. 2. המערער, יליד 1975, עבד במפעל לייצור פחמים "פחמס בע"מ" כעובד יצור החל משנת 1994 ועד לשנת 1996. בשנת 2000 חזר המערער לעבודה במפעל והוא המשיך לעבוד בו במהלך ניהול התביעה בבית הדין האזורי. במסגרת עבודתו חשוף המערער לרעש מזיק בשיעור 85 דציבל ומעלה. 3. המערער הגיש תביעה למשיב (להלן : המוסד לביטוח לאומי או המוסד) להכיר בליקוי השמיעה בו לקה כ"פגיעה בעבודה". תביעתו של המערער נדחתה מן הטעם שבדיקת השמיעה שביצע המערער "מצביעה על שמיעה נורמלית בכל התדיריות" (צ.ל תדירויות - ר.ר). 4. על דחיית תביעתו על ידי המוסד לביטוח לאומי הגיש המערער את תביעה, מושא דיוננו, לבית הדין האזורי. בבית הדין האזורי הסכימו הצדדים למנות מומחה-יועץ מטעם בית הדין לבחינת שאלת הקשר הסיבתי בין ליקוי השמיעה ממנו סובל המערער לחשיפה לרעש בעבודתו. לאור האמור, מונה ד"ר א' ברקו כמומחה מטעם בית הדין (להלן : המומחה). 5. בחוות דעתו מיום 24.11.2006 כתב המומחה את הדברים הבאים : "מדובר בגבר בן 31, שבתאריכים שצוינו ע"י בית הדין נחשף וממשיך להיחשף לרעש מזיק. בסוף שנת 2004 נרשמה לראשונה תלונה על טינטון. בדיקות השמיעה מראות שסובל אולי מתחילתו של ליקוי שמיעה שמחשיפה לרעש, ללא ליווי מקביל של מוליכות העצם ועם תגובות קוכלאריות תקינות בתדרים KHZ 6-1 ב-2 האוזניים. כלומר, יתכן וישנה פגיעה סוב-קלינית קלה, יתכן TTS, אך לא ממש פגיעה בשמיעה כפי שרואים בחשיפות לרעש. זהו השלב שחייבים לתת לו אמצעי מיגון לאוזניים אחרת הנזק השמיעתי יעמיק ויהפוך לפרמננטי. לכן תשובותיי לשאלות כב' השופטת מ. פריימן הן: א. סובל, לכל היותר, מירידה קלה, סוב-קלינית בשמיעה. לתלונתו הסובייקטיבית על טינטון אין תמיכה אודיומטרית, למרות שקיים גם טינטון עם שמיעה. ב. יתכן והתפתחות סוב-קלינית של ליקוי שמיעה זה נגרמה מחשיפתו לרעש במסגרת עבודתו, אך יתכן שזו תופעה הפיכה. ג.- ד. לא נגרם נזק של ממש לאוזן הפנימית (ראה מוליכות עצם), לא נפגעה השמיעה בתדירויות הדיבור. ה. לא מדובר במחלת מקצוע. ו. ליקוי השמיעה הסוב-קליני, ממנו סובל, הוא ליקוי שמיעה שמתפתח בדרך של מיקרו-טראומה אך יתכן שהוא רברסיבילי. לסיכום בשלב זה אי אפשר לדבר במונחים של פגיעה של ממש, פרמננטית, לשמיעה עקב חשיפה לרעש, יתכן שיש כאן הסטה זמנית של סף השמיעה בתדירות KHZ4, מה שקוראים TTS (TEMPORARYTHRESOLD SHIFT) ועובדתית ואוביקטיבית בבדיקה OAE נשמרו כל התגובות הקוכלאריות ב- 6KHZ -1 ב-2 האוזניים". 6. בית הדין האזורי הפנה אל המומחה את שאלות ההבהרה שלהלן: "1. הנך מתבקש להשיב האם נפגעה שמיעתו של התובע בתדירויות הגבוהות? 2. במידה והתשובה חיובית, האם יהיה סביר יותר לקבוע כי הפגיעה רברסיבילית או לא?" 7. תשובות המומחה לשאלות ההבהרה היו כדלקמן: "א. כפי שציינתי, ישנה פגיעה סוב-קלינית קלה, יתכן TTS, בתדירויות הגבוהות, אך ללא ליווי מקביל של מוליכות עצם ועם תגובות קוכלאריות תקינות לאורך כל התדרים, כלומר, בשורה התחתונה, אין עדיין פגיעה של ממש כפי שרואים בחשיפה לרעש. ב. אין זה משנה בשלב זה אם הפגיעה היא רברסיבילית או לא, העתיד יראה. בכל מקרה, לעניין שלפנינו, אין עדיין פגיעה של ממש שמחשיפה לרעש - מוליכות העצם עדיין שמורה בתדירות KHZ4, ב-2 האוזניים, יש לכך גם הוכחה אובייקטיבית (OAE). לעצם הממצאים האודיומטריים יש בשלב זה רק חשיבות סמנטית". 8. המחלוקת בין הצדדים בבית הדין האזורי נסבה סביב המסקנה הנכונה המתבקשת מחוות דעתו של המומחה. לטענת המערער, אישר המומחה כי ליקוי השמיעה התפתח על פי תורת המיקרוטראומה וההערה כי יתכן שמדובר בנזק הפיך אינה מעלה ואינה מורידה לעצם ההכרה בליקוי כ"פגיעה בעבודה", שכן היקף הנזק הוא עניין המסור לשיקול דעתה של הוועדה הרפואית. מאידך טען המוסד לביטוח לאומי כי תנאי להכרה בליקוי השמיעה על פי תורת המיקרוטראומה הוא "קיומן של פגיעות זעירות שכל אחת מהן הסבה למבוטח נזק זעיר בלתי הדיר". משקבע המומחה כי הנזק הוא הדיר אין מקום להכיר בליקוי השמיעה כ"פגיעה בעבודה". 9. בפסק דינו דחה בית הדין האזורי את תביעת המערער, תוך שנקבע כי : "מחוות דעת המומחה ותשובותיו של המומחה לשאלות ההבהרה עולה בבירור כי לתובע טרם נגרם נזק או פגיעה של ממש. ועוד, יתכן כי הממצא הוא הפיך. אין עדיין פגיעה במובן זה שמוליכות העצם השמורה בתדירויות הרץ בשתי האוזניים, ולממצאים האודיומטריים חשיבות סמנטית בלבד. משעסקינן בפגיעה על פי תורת המיקרוטראומה, נדרשות פגיעות זעירות ובלתי הדירות אשר הביאו למצב הקיים. תנאי זה אינו מתמלא בעניננו. כאמור, טרם נגרם נזק של ממש והפגיעה הסוב-קלינית הקלה, אף אינה פרמננטית". 10. בישיבת קדם ערעור הודיעו באי כוח הצדדים על בקשתם כי טיעוניהם כפי שהושמעו בדיון כמו גם נימוקי הערעור יחשבו כסיכומים בכתב, וכי התיק יועבר אל המותב למתן פסק דין על יסוד הסיכומים בכתב וכלל החומר שבתיק. 11. עיקרי טענות המערער היו כדלקמן: א. המומחה אישר כי קיימת פגיעה כתוצאה ממיקרוטראומה, אך יתכן שפגיעה זו אינה פגיעה של ממש. משהמומחה אישר קיומו של קשר סיבתי, בית הדין קמא טעה בדחותו את התביעה. ב. יש להבחין בין סמכותו של המומחה בבחינת הקשר הסיבתי, לבין סמכותה של הוועדה לאמוד ולבחון את מידת הנזק, זמניותו או קביעותו. לפי קביעת המומחה קיימת פגיעה הקשורה סיבתית עם תנאי העבודה, ובכך יש די להכרה בפגיעה. הסתייגות המומחה לגבי מידת הפגיעה וזמניותה אינה עולה ואינה מורידה. 12. לדעת המוסד לביטוח לאומי דין הערעור להידחות, מן הטעמים הבאים: במקרה דנן לא נגרם נזק שהוא בלתי הפיך. לכל היותר נגרם נזק זמני, וגם אם נגרם נזק כזה, המומחה אף קובע כי יתכן שיש קשר בינו לבין עבודתו של המערער. המומחה קבע כי יתכן שישנה פגיעה סוב-קלינית קלה. אין קביעה של המומחה בדבר פגיעה ממש. כל עוד אין נזק קבוע אין להכיר בפגיעה במסגרת תורת המיקרוטראומה. 13. לאחר שעיינו בטענות הצדדים ולאור ההלכה שיצאה מלפני בית דין זה, ולפיה על מנת שליקוי שמיעה יוכר כ"פגיעה בעבודה", בין לפי חלופת מחלת מקצוע ובין לפי תורת המיקרוטראומה יש להוכיח "ירידה בכושר השמיעה בתדירויות הדיבור" סברנו כי יש להפנות למומחה שאלת הבהרה נוספת, שזו לשונה : "האם חלה ירידה כלשהי בכושר שמיעתו של המערער בתדירויות הדיבור עקב חשיפתו לרעש מזיק, אף אם הנכות עקב אותה ירידה בשמיעה הינה בשיעור 0%?" 14. ביום 29.1.2008 השיב המומחה על השאלה שנשאל כדלקמן : "עפ"י בדיקות השמיעה העומדות לרשותי שמיעתו של התובע בתדירויות הדיבור שמורה לחלוטין ואין כל עדות לכך, ששמיעתו של התובע בתדירויות הדיבור נפגעה מחשיפה לרעש מזיק. תוצאות בדיקות שמיעה אלה נתמכות גם אובייקטיבית ע"י בדיקת OAE". 15. לאחר קבלת תשובתו של המומחה לשאלת ההבהרה התבקשו הצדדים להשלים טענותיהם. המערער טען, כי לאור תשובת המומחה לשאלת ההבהרה יש לקבל את הערעור ולאפשר לו לפנות לוועדה הרפואית על מנת שתקבע נכותו בגין הטנטון ממנו הוא סובל. בקשר לעניין זה טען המערער כי הוועדה הרפואית מוסמכת לקבוע לו אחוזי נכות בגין הטנטון גם אם אין הפחתת שמיעה בתדירויות הדיבור. לחלופין ביקש המערער להפנות שאלות הבהרה נוספות למומחה. מטעם המשיב לא התקבלה השלמת טיעונים. 16. לאחר שעיינו בתשובתו של המומחה לשאלת ההבהרה ובכלל החומר שהוצג בפנינו הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. כפי שצוין לעיל, הלכה פסוקה היא כי "על מנת שפגיעה באוזן הפנימית תוכר כמחלת מקצוע או כפגיעה בעבודה על פי תורת המיקרוטראומה, יש צורך להוכיח שהחשיפה לרעש הביאה לירידה בכושר השמיעה בתדירויות הדיבור" (עב"ל 249/99 אורי נקש - המוסד לביטוח לאומי, לא פורסם, ניתן ביום 8.12.03). עצם העובדה, כי המערער היה חשוף לרעש מזיק בעבודתו, אין משמעה בהכרח, כי ליקוי השמיעה ממנו הוא סובל הינו תוצאה של חשיפה לרעש. 17. במקרה שלפנינו, קביעתו החד משמעית של המומחה כפי שמצאה ביטויה בשאלת ההבהרה שהופנתה אליו היא שהשמיעה בתדירויות הדיבור שמורה לחלוטין. בנסיבות אלה, אין מנוס מדחיית תביעתו של המערער להכיר בליקוי השמיעה ממנו הוא סובל כ"פגיעה בעבודה" לפי חלופת מחלת מקצוע או לפי תורת המיקרוטראומה. איננו סבורים כי יש מקום להיעתר לבקשתו החלופית של המערער ולהפנות למומחה שאלות הבהרה נוספות. מעיון בשאלות ההבהרה שביקש המערער להפנות למומחה עולה כי שאלות אלה עניינן הפחתת השמיעה בתדירויות הגבוהות. ואולם משלא הוכחה הפחתה בשמיעה בתדירויות הדיבור שהיא תנאי כאמור, להכרה בליקוי השמיעה כ"פגיעה בעבודה", אין כל משמעות בשלב זה להפחתת השמיעה הנטענת בתדירויות הגבוהות. 18. אשר לטענה כי המערער זכאי כי ועדה רפואית תקבע לו אחוזי נכות בגין הטנטון ממנו הוא סובל גם אם לא הוכחה הפחתת שמיעה בתדירויות הדיבור - אין מקום לקבלה וזאת לאור ההלכה, לפיה : "משליקוי השמיעה לא הוכר כנובע מחשיפה לרעש בעבודה גם הטינטון לו טוען המערער לא יכול להיות מוכר כשלעצמו כפגיעה בעבודה" (עבל 708/06 ברוך אברג'ל - המוסד לביטוח לאומי, טרם פורסם, ניתן ביום 1.2.2007). 19. סוף דבר - לאור האמור לעיל, הערעור נדחה. אין צו להוצאות. שמיעה