פסק דין השופטת רונית רוזנפלד 1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב (השופטת אהובה עציון; בל 123/03), לפיו נדחתה תביעתו של המערער להכיר במחלת "בכטרב" ממנה הוא סובל כתאונה בעבודה. בפסק דינו הסתמך בית הדין קמא על חוות דעתו של המומחה היועץ הרפואי פרופ' דן בוסקילה ותשובותיו לשאלות הבהרה, בהן שלל המומחה כל קשר סיבתי אפשרי בין מצבו הנפשי והפיסי של המערער כפי שהיה ביום 7.7.97, בעת קרות "האירוע" בעבודה, לבין מחלתו. 2. יוטעם כי זו הפעם השנייה שפונה המערער בערעור לבית דין זה על פסיקת בית הדין האזורי בעניינו. לראשונה הגיש ערעור על פסק דינו של בית הדין קמא מיום 18.7.05, לפיו נדחתה לראשונה תביעתו להכרה במחלתו כתאונה בעבודה. בפסק הדין שניתן בהסכמת הצדדים בערעור הקודם (עבל 438/05, ניתן ביום 29.6.06) נקבע כדלקמן: "הצדדים נעתרו להמלצת בית הדין לפיה, לפנים משורת הדין, יוחזר עניינו של המערער לבית הדין האזורי, על מנת שבית הדין האזורי יקיים דיון במעמד הצדדים על מנת לברור מספר שאלות הבהרה עיקריות ורלבנטיות. יפה שהצדדים נעתרו להמלצה זו. העניין מוחזר לבית הדין האזורי כאמור לעיל. כל צד ישא בהוצאותיו" 3. על פי האמור בפסק הדין, הוחזר עניינו של המערער לבית הדין האזורי. בית הדין האזורי הציג לפני המומחה שלוש שאלות הבהרה. לאחר שהתקבלו תשובות המומחה, והוגשו סיכומי הצדדים, נתן בית הדין האזורי את פסק דינו המשלים מושא ערעור זה. 4. במסגרת דיון "קדם ערעור" שקוים בערעור , ביקשו הצדדים כי טענותיהם כפי שנרשמו בדיון וכן נימוקי הערעור ישמשו כסיכומים בכתב, וכי התיק יועבר אל המותב למתן פסק דין על יסוד הסיכומים בכתב וכלל החומר שבתיק. 5. עיקרי הטענות שבערעור א. שאלות ההבהרה שהועברו על ידי בית הדין האזורי על פי החלטתו מיום 28.3.07 נוסחו על ידי בית הדין מבלי שניתנה לצדדים ולמערער הזדמנות להגיב על השאלות. יש לתת לצדדים הזדמנות להתייחס לשאלות שבית הדין עומד להציע למומחה, ולאפשר להם להתנגד לשאלה או אף לניסוח. החלטת בית הדין לפסול חלק מן השאלות לוקה בטעות וגרמה למערער נזק ולדחיית התביעה. ב. משלוח חלקי של שאלות ההבהרה אל המומחה כפי שנעשה על ידי בית הדין קמא לא איפשר ללבן את הסוגיה, ובפרט אין המומחה אומר או מנמק כיצד ומדוע קבע כי היו סימנים מקדימים למחלת המערער, ובפרט שהמערער מעולם לא אובחן קודם לאירוע נשוא התביעה כמי שסובל מן המחלה בכטרב או מכל מחלת מפרקים אחרת. ג. בהעדר כל אפשרות של חקירה נגדית שומה היה על בית הדין לאפשר את העברת כל שאלות ההבהרה למומחה על מנת למנוע כל ספק, אפילו אם בית הדין סבור כי השאלות אינן חשובות. ד. בית הדין טעה באמצו באופן גורף והחלטי את חוות דעתו של המומחה מטעמו, בעוד שניתן על פי חוות הדעת להגיע למסקנות שונות. אין אפשרות לשלול לחלוטין את השפעת התאונה מיום 7.7.97 על פרוץ המחלה ובמיוחד לא נשללה אפשרות של גורמים סביבתיים כמו האירועים שאירע למערער ב-7.7.97 כגורמים לתאונה, ובוודאי קיימת אפשרות ללמוד מחוות הדעת כי "התאונה פרצה במועד בו פרצה עקב האירועים / תאונה נשוא התביעה". יש לקבוע כי האירועים שאירעו למערער ביום 7.7.97 הם אשר הוציאו את מחלתו של המערער מן הכוח אל הפועל, ועל כן יש להכיר במחלתו כתאונה בעבודה. ה. חוק המוסד לביטוח הלאומי אינו מגביל ואינו תוחם תנאים לתאונת עבודה, ולפיכך גם מתח נפשי שגרם למחלה במועד בו פרצה הוכר לא אחת כתאונת עבודה. ו. יש מקום ליישום מלא של ההלכות שנפסקו בשאלה זו בעניין חוק הנכים (תגמולים ושיקום) על סוגיות דומות "על פי חוק המוסד לביטוח לאומי". "בחוק המוסד לביטוח לאומי אין כל הגבלה או תיחום לגבי מה הם התנאים או האירועים או האופן בו התרחשה תאונת העבודה". ז. ניתן לומר במקרה זה כי השפעת האירועים בעבודה היא הסיבה המכרעת לקרות או פרוץ המחלה אצל המערער ועל כן קיים קשר סיבתי בין האירועים בעבודה לבין מחלתו. 6. ב"כ המשיב טען כי דין הערעור להידחות מנימוקי פסק הדין שבערעור. על פי החלטת בית דין זה הוחזר עניינו של המערער לבית הדין קמא להשלמת ארבע עד חמש שאלות הבהרה. כך עשה בית הדין קמא והמומחה היועץ הרפואי עמד על דעתו כי אין קשר בין עבודתו של המערער לבין מחלתו. 7. לאחר שנתנו דעתנו לפסק הדין שבערעור כמו גם לפסק הדין שניתן על ידי בית הדין קמא ביום 18.6.2005, לטענות הצדדים, לחוות דעת המומחה ולכלל החומר שבתיק, הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. פסק דינו של בית הדין האזורי מבוסס היטב בקביעותיו ובמסקנותיו המשפטיות. לא נמצא כל פגם בהתנהלותו של בית הדין האזורי או טעות משפטית בהחלטתו המצדיקה התערבותנו בו. אי לכך הרינו מאשרים את פסק דינו של בית הדין האזורי מטעמיו, לפי תקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב-1991. על האמור נוסיף עוד ונטעים דברים אחדים כמפורט להלן. 8. בטיעוניו במסגרת דיון ה"קדם ערעור" בערעור זה כמו גם בנימוקי הערעור שהוגשו בכתב, הטעים ב"כ המערער את מה שנראה בעיניו הבעיה העיקרית בקשר להחלטת בית הדין קמא "משמצא לנכון לשלוח שאלות הבהרה אך לא את כל השאלות הנכונות והרלוונטיות, הואיל ובמקרה של המערער במחלה שלו יש לגורמים הסביבתיים השפעה לא מעטה על פרוץ המחלה...". לטענת המערער היה על בית הדין לשלוח שאלות הבהרה המתייחסות גם לגורמים הסביבתיים והדבר לא נעשה, והשאלות נשלחו מבלי שהייתה לצדדים הזדמנות להגיב עליהם. טענה זו של ב"כ המערער אינה עולה בקנה אחד עם העולה מתיק בית הדין האזורי ודינה להידחות על הסף. בקשר לאמור נצביע על התנהלות ההליך לפני בית הדין האזורי, ובשים לב להנחיות כפי שניתנו בפסק הדין הקודם שניתן על ידי בית דין זה. 9. במסגרת דיון שקוים בבית דין זה בערעור הקודם שהגיש המערער, הגיעו הצדדים להסכמה שקיבלה תוקף של פסק דין, ולפיה, הוחזר עניינו של המערער לבית הדין האזורי "על מנת שיקויים דיון במעמד הצדדים על מנת לברור מספר שאלות הבהרה עיקריות ורלוונטיות" שיופנו אל המומחה היועץ הרפואי. יוזכר בקשר לכך כי המערער ביקש בשעתו להפנות עשרים וחמש שאלות הבהרה אל המומחה. על פי הנחיית בית הדין הארצי בפסק דינו אמור היה בית הדין האזורי לברור מתוך הרשימה שאלות אחדות. בית הדין קיים דיון ובו שמע טענות הצדדים. משלא הגיעו הצדדים להסכמה אודות השאלות שיועברו אל המומחה, ומאחר שב"כ המערער לא היה מוכן לצמצם את מספר השאלות ועמד על הצגת כל השאלות (ראו בהחלטת בית הדין), קבע בית הדין בהחלטתו מיום 12.2.07 כי ב"כ המערער יודיע, מתוך הרשימה,על חמש שאלות בלבד אותן הוא מבקש להציג. בית הדין קבע כי לא מצא לנכון להפנות את כל עשרים וחמש השאלות כפי שביקש ב"כ המערער, והפנה לעניין זה להחלטה קודמת שנתן (לפני מתן פסק דינו הראשון). בהתאם להחלטת בית הדין מיום 12.2.07 הודיע המערער על השאלות שהוא מבקש להציג מתוך הרשימה. בהחלטת בית הדין שניתנה בסמוך לאחר מכן התיר בית הדין את הצגת השאלות "שינוסחו על ידי בית הדין בהחלטה נפרדת שתופנה אל המומחה". 10. עיון בנוסח השאלות שביקש ב"כ המערער להציג לפני המומחה בעקבות החלטת בית הדין מיום 12.2.07, לעומת אלו שהציג בית הדין בפני המומחה מעלה, כי למעט שאלה 12 ברשימת המערער, שאלות המערער כפי שביקש להציג, הוצגו במלואן בפני המומחה. השינויים שנמצא בשאלות בית הדין לעומת שאלות המערער היו שינויי נוסח בלבד. נמצא איפוא, כי בית הדין האזורי פעל בהתאם להנחיית בית דין זה כפי שפורטה בפסק הדין הקודם שבערעור, בו ניתן תוקף להסכמת הצדדים. בית הדין האזורי קיים דיון במעמד הצדדים על מנת לברור שאלות מתוך הרשימה כפי שהוצגה על ידי המערער. משלא הגיעו הצדדים להסכמה ביקש בית הדין מן המערער לברור בעצמו רשימת שאלות, ובית הדין הפנה אל המומחה את השאלות שבחר המערער. לא ברורה על כן טענת המערער כנגד בית הדין כאילו בית הדין התעלם מעמדת הצדדים בהציגו את השאלות כפי שהציג, וכי בית הדין התעלם בשאלותיו מן "הגורמים הסביבתיים". כך, שעה שהשאלות הופנו על פי הצעת המערער, ושעה שכוונתו של המערער בביטוי "גורמים סביבתיים", לפי העולה מטענותיו, הינה לאירוע בעבודה, אודותיו נשאל המומחה חזור ושאול פעם אחר פעם. 11. ויוטעם- לא מצאנו טעות בהחלטת בית הדין האזורי שנמנע מלהציג את שאלה מס' 12 כפי שביקש המערער. אם השיב המומחה בשלילה לשאלה מס' 11, לא היה מקום להציג לפניו את שאלה מס' 12 בה נשאל אם השלילה הינה "בוודאות מוחלטת". 12. למותר להוסיף ולהדגיש כי לפי פסק דינו הקודם של בית דין זה לא היה מקום כי המערער יעמוד בפני בית הדין האזורי על הצגת רשימת השאלות בשלמותה. הינה כי כן, אין כל טעות בהתנהלות בית הדין האזורי ובהחלטותיו בכל הקשור להצגת שאלות ההבהרה למומחה. 13. ועוד נאמר, ולגופו של עניין, כי מחוות דעתו של המומחה ומתשובותיו לשאלות ההבהרה עולה, כי אין קשר סיבתי אפשרי מכל מין וסוג שהוא בין האירוע שארע למערער בעבודה ביום 7.7.97 לבין מחלתו. נטעים כי תנאי להכרה באירוע חריג כתאונה בעבודה הוא קיומו של קשר סיבתי בין האירוע לבין הנזק הרפואי ממנו סובל המבוטח. בטענות המערער לא מצאנו טעם שיש בו ממש המצדיק פסיקה שאינה עולה בקנה אחד עם חוות דעתו של המומחה. אשר על כן אנו קובעים כי בהעדר קשר סיבתי בין האירוע בעבודה לבין מחלת המערער, בדין נדחתה תביעתו של המערער להכרה במחלה ממנה הוא סובל כתאונה בעבודה. 14. סוף דבר - הערעור נדחה, אין צו להוצאות. ביטוח לאומי