פסק דין השופטת ורדה וירט-ליבנה 1. בפנינו ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בית הדין האזורי בחיפה (סגנית השופט הראשי, איטה קציר; בל 4365/00) בו נדונה תביעתו של המשיב והמערער שכנגד (להלן גם מר באסם) נגד המוסד לביטוח לאומי (להלן גם המל"ל) לקבלת הפרשי קצבת נכות מעבודה ופיצויי הלנה עבור איחור בתשלום הקצבאות. בית הדין האזורי, בהתבסס על חוות דעת רואה חשבון מומחה מטעמו, קיבל את תביעתו של מר באסם כך שקבע כי על המל"ל לשלם לו את הסכומים הבאים: סך של 119,866 ₪ בגין הפרשי קצבאות, סך של 123,118 ₪ בגין פיצויי הלנה על איחור בתשלום הקצבאות, וסך של 7,500 ₪ בתוספת מע"מ בגין הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד. על הסכום של 119,866 ₪ בגין הפרשי קצבאות אין מחלוקת בין הצדדים. ערעורו של המל"ל מתמקד בסכום שנפסק ברכיב של פיצויי ההלנה. ערעורו של מר באסם עוסק בפסיקת בית הדין האזורי שלא לחייב את המל"ל בתשלום הוצאות עבור חוות דעת שהגיש מטעמו לבית הדין, וכן הוא טוען כי על המל"ל לשלם לו סכומים שנוכו מקצבתו בפועל. להלן עיקר העובדות, ההליך בבית-הדין האזורי ופסק דינו 2. מר באסם נפגע בתאונה מיום 18.1.87 שהוכרה על ידי המל"ל כתאונת עבודה. לאורך השנים נקבעו לו אחוזי נכות שונים על ידי ועדות רפואיות, עד שלבסוף, בהחלטת ועדה רפואית מיום 17.11.96, הוכרה לו נכות צמיתה בשיעור של 100% החל מיום 1.7.87. המל"ל שילם למר באסם קצבת נכות מעבודה לרבות פיצוי על איחור בתשלום. ביום 10.12.00 הגיש מר באסם תביעה נגד המל"ל לבית הדין האזורי, בטענה כי מבדיקה שערך עולה שהסכומים ששולמו לו על ידי המל"ל נופלים מהסכומים המגיעים לו על פי דין. תביעתו התבססה על חוות דעת מטעם רואה חשבון מר חיים כהן, לפיה מגיעים למר באסם הפרשי קצבאות ופיצויי הלנה בסך של 369,704 ₪ נכון ליום 31.12.99. המל"ל, מנגד, טען ששולמו למר באסם כל הסכומים המגיעים לו על פי דין. 3. לשם הכרעה בסוגיה, מינה בית הדין האזורי מטעמו את רואה החשבון מר גדעון ברקסמאיר (להלן גם המומחה), על מנת שיגיש חוות דעת באשר לזכאותו של מר באסם לסכומים הנטענים. על מנת לפשט את המחלוקת בין הצדדים, נבהיר כי עמדת המל"ל היא התשלום המגיע למר באסם הוא שיעור הגמלה המעודכנת, בעוד שמר באסם טוען כי יש להצמיד את הגמלה, ששולמה באיחור, למדד המחירים לצרכן. המומחה שמונה על ידי בית הדין האזורי, כפי שנראה להלן, חישב את פיצויי ההלנה בהצמדה למדד המחירים לצרכן, והוא דבק בעמדתו זו גם לאחר שהופנתה אליו שאלת הבהרה על ידי בית דין זה במהלך הדיון בערעורים. חוות דעתו של המומחה מיום 13.4.04 שהוגשה לבית הדין האזורי חולקה לשני פרקים: הפרק הראשון דן בחישוב הפרשי הקצבאות שלא שולמו והפרק השני עסק ב"חישוב הפרשי פיצויי הלנה לאיחור בתשלום קצבאות ו/או הפרשי הקצבאות". בפרק הראשון לחוו"ד, קבע המומחה לא שולמו למר באסם מלוא הקצבאות המגיעות לו עבור התקופה שבין חודש ינואר 1987 לחודש נובמבר 1999, והסכום המגיע לו על בסיס מדד המחירים לצרכן 2/04 הינו 119,866 ₪. סכום זה אושר על ידי בית הדין האזורי ואין הוא נתון במחלוקת בין הצדדים. יצוין כי המל"ל הציג למומחה שאלת הבהרה אליה צירף טבלה ובה שיעורי הנכויות שנקבעו למר באסם בוועדות השונות, והמומחה השיב כי "תוצאת חוות הדעת לא תשתנה מהותית מאחר ולתובע נקבעו בסופו של דבר 100% נכות מיום התאונה. השינוי היחידי שיכול להיות - הגדלת הפיצוי לתובע...". בפרק השני לחוו"ד, הגיע המומחה למסקנה כי על המל"ל לשלם למר באסם סך של 123,118 בגין פיצויי הלנה על האיחור בתשלום קצבאותיו, והחישוב בוצע על בסיס מדד המחירים לצרכן 2/04. בשל חשיבות העניין, אצטט להלן מחוות דעתו: "1. לתובע שולמו 4 פעמים פיצויי הלנה בשל איחור בתשלום קצבאות ו/או הפרשי קצבאות בתקופה מאי 1990 - דצמבר 1996... ... 4. על התובע (צ.ל הנתבע - ו.ו.ל) היה לשלם בכל מועד בו נקבעה דרגת נכות חדשה את פיצויי ההלנה כשהם מחושבים מתאריך הגשת הבקשה לקביעת הנכות מעבודה - ראה תקנה 4(ב) לתקנות הקצבאות (פיצוי בעד איחור בתשלום)(גימלאות המוסד לביטוח לאומי), התשמ"ד-1984. 5. תשלום קצבאות או הפרשי קצבאות מעודכנות לתאריך התשלום לפי "מדד קצבה לנכים" אינו מהווה פיצוי על האיחור בתשלום הקצבה או הפרשי הקצבה. ע"פ חוק הקצבאות (פיצוי בעד איחור בתשלום), התשמ"ד- 1984 חוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א- 1961, אינו חל. על כן הפיצוי היחיד בשל האיחור הוא תשלום הקצבה או הפרשי קצבה בערכה המעודכן בתוספת הפרשי הצמדה למדד המחירים לצרכן . ראה סע' 18(ב) ל"הצעת החוק". 6. בעמודים 6-4 לטבלה המצורפת חושבו פיצויי ההלנה המגיעים לתובע עד למועד בו נקבעה דרגת נכות חדשה לתובע. במרס 1993 כאשר הופחתה דרגת הנכות חושבו פיצויי ההלנה שליליים (לטובת הנתבע). 7. אופן החישוב: כל תשלום או הפרשי תשלום הוצמד למדד המחירים לצרכן הידוע בחודש התשלום לעומת מדד המחירים לצרכן הידוע בחודש שבו צריך היה התשלום להתבצע... 8. בעמוד 3 של הטבלאות רוכזו ההלנות בטבלה כדלקמן: בטור הראשון נרשם הסכום ששולם ע"י הנתבע כפיצויי הלנה. בטור השני נרשם הסכום שצריך היה להשתלם לנתבע כפיצויי הלנה. בטור השלישי נרשם ההפרש בין השניים הנ"ל. בטור הרביעי שוערך ההפרש עפ"י מדד המחירים לצרכן מהתאריך בו צריך היה להשתלם עד ל 11/99. בטבלה נכלל הסכום ששולם ב-9/01 שהוא ממודד ל-11/99. 9. סכום הפרשי פיצויי ההלנה שלא שולמו כפי שחושבו לעיל הינו 116,193 ₪ על בסיס מדד 11/99. 10. הסכום הנ"ל ממודד לפי מדד המחירים לצרכן מ-11/99 לתאריך חוות הדעת (מדד 2/04) הינו 123,118 ₪". בתשובותיו לשאלות הבהרה שהופנו אליו אישר המומחה כי חישובו בפרק השני לחוו"ד מבוסס על סעיף 297א לחוק הביטוח הלאומי שעוגן בתיקון מס' 19, וכי חישובו בפרק השני מבוסס כולו על מדד המחירים לצרכן. 4. בית הדין האזורי קיבל את התביעה על פי הסכומים שנקבעו בחוות דעת המומחה, דהיינו בהצמדה למדד המחירים לצרכן. בית הדין האזורי דן בטענת המל"ל לפיה המומחה טעה באופן חישוב פיצויי ההלנה וחישובו אינו עולה בקנה אחד עם חוק הקצבאות (פיצוי בעד איחור בתשלום), תשמ"ד-1984 (להלן גם חוק הקצבאות), ודחה אותה. על פי קביעת בית הדין האזורי, חלים בענייננו תקנה 4 לתקנות הקצבאות (פיצוי בעד איחור בתשלום)(גמלאות המוסד לביטוח לאומי), תשמ"ד-1984 וסעיף 2(א) לחוק הקצבאות. בית הדין האזורי קיבל את חישוב המומחה אשר הצמיד את סכום הפיצוי למדד המחירים לצרכן. לצד זאת, דחה בית הדין האזורי את טענתו של מר באסם לפיה יש לחייב את המל"ל בהוצאות עבור חוות הדעת שנאלץ להגיש מטעמו לבית הדין, מהטעם כי המל"ל נשא לבדו בהוצאות המומחה . לסיכום, פסק בית הדין האזורי כי המל"ל ישלם למר באסם את הסכומים הבאים: א. סך של 119,866 ₪ בגין הפרשי קצבאות שלא שולמו למר באסם; ב. סך של 123,118 ₪ בגין פיצויי הלנה על איחור בתשלום הקצבאות; ג. סך של 7,500 ₪ בתוספת מע"מ בגין הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד. מכאן הערעורים שבפנינו. הוראות החוק והתקנות שנדונו בבית הדין האזורי ובערעורים 5. ראשית, אציין כאן את סעיפי החוק והתקנות הרלוונטיים בענייננו (ההדגשות שלי - ו.ו.ל): סעיף 297א לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (להלן גם חוק הביטוח הלאומי) קובע כך: (א) בסעיף זה - "חודש לתשלום" - אחד מאלה, לפי הענין: (1) בגמלה המשתלמת בעד תקופה מסוימת - החודש? שבעדו או שבעד חלק ממנו משולמת הגמלה; (2) במענק או בגמלה אחרת, שאינה משולמת בעד תקופה מסוימת - החודש שבו נוצרו התנאים המזכים בגמלה; (3) בגמלה המשולמת לפי פרק ח' - החודש שבו הוגשה התביעה למוסד; "מועד תשלום" - החודש שבו משולמת הגמלה. (ב) גמלה, המשולמת במועד תשלום שחל לאחר שחלף חודש קלנדרי מלא מהחודש לתשלום, תעודכן בשיעור שבו עלה המדד שפורסם לאחרונה לפני מועד התשלום, לעומת המדד שפורסם בחודש לתשלום. (ג) חוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א- 1961, לא יחול על גמלה המשולמת לפי חוק זה. הסעיף האמור נחקק בחוק הביטוח הלאומי במסגרת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 19), התשנ"ח-1998 (להלן גם תיקון מס' 19). במסגרת התיקון תוקן גם חוק הקצבאות (פיצוי בעד איחור בתשלום), התשמ"ד-1984 (להלן גם חוק הקצבאות), ונמחקו בו פסקה (6) בסעיף 9(ב), סעיפים 9-6 לתוספת, ותקנות שהותקנו לפי סעיף 9(ב)(6) לחוק הקצבאות. בסעיף 19 לתיקון מס' 19 נקבע כי יום התחילה של החוק הינו ביום 1.6.98. סעיף 20 עסק בתחולת החוק, ונקבע בו כי "על תגמול קודם, אשר שולם כולו או חלקו, לפני יום התחילה, ימשיך לחול הדין הקודם". "תגמול קודם" הוגדר כך: "תגמול שהחודש לתשלום, כהגדרתו בסעיף 297א לחוק העיקרי (חוק הביטוח הלאומי - ו.ו.ל) כנוסחו בחוק זה, חל לגביו לפני יום התחילה". "הדין הקודם" הוגדר כך: "הוראות החוק העיקרי והוראות החוקים המנויים בסעיפים 10 עד 18 לחוק זה (ביניהם מנוי חוק הקצבאות - ו.ו.ל), כנוסחם ערב יום התחילה". סעיף 2(א) לחוק הקצבאות קובע כך: "על קיצבה המשולמת בעד תקופה שבין יום התביעה לבין יום התשלום יחולו הוראות אלה: (1) קיצבה המשולמת תוך שלושה חדשים מיום התביעה - תשולם בשיעור המקורי; (2) קיצבה המשולמת לאחר שחלפו שלושה חדשים מיום התביעה, אך בטרם חלפו 10 שנים - תשולם בשיעור המעודכן בעד התקופה המתחילה ביום התביעה ומסתיימת באחד לחודש שבו חל יום התשלום; (3) קיצבה המשולמת לאחר שחלפו 10 שנים מיום התביעה - תשולם בשיעור המעודכן בעד תקופת 10 השנים שמיום התביעה ובשיעור המקורי בעד יתרת התקופה". "קיצבה", כהגדרתה בסעיף 1 לחוק הקצבאות הינה - "תשלום חדשי המשולם לפי אחד החוקים שבתוספת". התוספת לחוק, כנוסחה כיום, אינה כוללת את חוק הביטוח הלאומי, אולם בעת חקיקת חוק הקצבאות היה מנוי חוק הביטוח הלאומי בתוספת, והוא נמחק בתיקון מס' 19 כפי שצוין לעיל, החל מיום 1.6.98. "שיעור מעודכן" מוגדר בסעיף 1 לחוק הקצבאות כך: "שיעור הקיצבה שבתוקף בחודש שקדם ליום התשלום". תקנות הקצבאות (פיצוי בעד איחור בתשלום)(גמלאות המוסד לביטוח לאומי), התשמ"ד-1984 (להלן גם תקנות הקצבאות) - היו בתוקף עד ליום 1.6.98, כאשר בוטלו במסגרת תיקון מס' 19. תקנה 3(א) קבעה כך: "משולם תגמול לפי הכנסה לאחר שחלפו חודשיים מיום התביעה, ולגבי דמי לידה - לאחר שחלפו שלושה חודשים מיום התביעה, ישולם התגמול המגיע בעד כל חודש בצירוף תוספת לפי שיעור עליית המדד הקובע לעומת המדד הבסיסי בחודש שבעדו מגיע התגמול, ואם התגמול מגיע בעד חודש שקדם ליום התביעה - לעומת המדד הבסיסי בחודש שבו הוגשה התביעה...". "תגמול לפי הכנסה" הוגדר כך: "דמי פגיעה, דמי תאונה, דמי לידה, דמי אבטלה, גימלה בשל פשיטת רגל או פירוק תאגיד ותגמולי מילואים, המשולמים לפי חוק הביטוח הלאומי". לעומת זאת, בתקנה 4(ב) לתקנות הקצבאות נקבע: "פיצוי בעד איחור בתשלום קיצבת נכות מעבודה, המשולמת לפי חוק הביטוח הלאומי, ינתן לפי הוראות חוק הקצבאות ותקנות אלה, ולענין זה יראו כיום התביעה את האחד בחודש שבו הוגשה הבקשה לקביעת הנכות מעבודה, אך לא לפני האחד בחודש שבו נוצרה הנכות המזכה בקצבה האמורה...". עיקר טענות הצדדים בערעורים 6. ערעורו של המל"ל הוגש כבר ביום 23.11.05, והתקיימו בתיק מספר דיוני קדם ערעור ושני דיונים בפני מותב. להלן אתמצת את עיקר טענות הצדדים כפי שנתגבשו במהלך הדיון בערעור. המל"ל טוען בפנינו כי המומחה ביסס את חוות דעתו על הוראות חוק שאינן רלוונטיות - הוא התבסס על הוראות סעיף 297א לחוק הביטוח הלאומי, אשר תחילתן היא מיום 1.6.98 ואין הן חלות על עניינו של מר באסם. על פי טענת המל"ל חל בעניינו של מר באסם "הדין הקודם", קרי סעיף 2(א)(2) לחוק הקצבאות, ואילו בחוות דעתו של המומחה היה חישוב של פיצויי ההלנה גם על פי חוק הקצבאות, (בכך שקבע כנתון את הסכום שכבר שולם למר באסם על ידי המל"ל כולל הפיצוי), וגם פיצויי הלנה על פי סעיף 297א לחוק הביטוח הלאומי. על פי גרסת המל"ל, חוק הקצבאות אינו כולל בענייננו רכיב של פיצויי הלנה, אלא הפיצוי היחיד הקבוע למי שגמלתו שולמה באיחור הינו תשלום הקצבה ב"שיעור המעודכן", על פי ההגדרה בחוק הקצבאות. פיצוי זה כבר שולם למר באסם, ואין הוא זכאי לפיצוי הלנה נוסף. כן הבהיר המל"ל, כי לא חלות בענייננו הוראות תקנה 3 לתקנות הקצבאות, מאחר והן עוסקות ב"תגמול לפי הכנסה", אשר הגדרתו אינה כוללת קצבת נכות מעבודה. חלה תקנה 4(ב) לתקנות הקצבאות העוסקת בקצבת נכות מעבודה, והוראות חוק הקצבאות. התוצאה הנובעת מכך, היא שמר באסם אינו זכאי לפיצויי הלנה על האיחור בקצבה לפי חוו"ד המומחה. 7. מר באסם, מנגד, טוען בערעורו כי היה מקום לחייב את המוסד לביטוח לאומי בהוצאות חוות הדעת של רואה החשבון מטעמו בסך של 13,000 ₪ שהגיש בתמיכה לתביעה. בנוסף, טוען מר באסם כי בחוות דעתו של המומחה לא הובאו בחשבון סכומים שנוכו מקצבתו בפועל בתקופה שבין מרץ 1993 למרץ 1995. באשר לטענות המל"ל, משיב מר באסם כי אין מדובר בכפל של פיצוי שהוא קיבל, אלא החוקים השונים הוחלו על תקופות שונות. מר באסם תומך במסקנות המומחה בחוות דעתו ובפסק דינו של בית הדין האזורי בעניין, ולדבריו אין זה ברור כלל אם חישוב הפיצוי לפי חוק הקצבאות היה קובע סכום נמוך יותר מאשר חישוב לפי סעיף 297א לחוק הביטוח הלאומי. שאלת הבהרה נוספת שהועברה למומחה 8. במהלך הדיון בערעור, בהחלטה מיום 9.1.07, הופנתה את המומחה שאלת הבהרה נוספת על חוות דעתו בזו הלשון: "על פי טענות המוסד לביטוח לאומי, הרי שחוות הדעת חישבה הפרשי הלנה גם על פי חוק הביטוח הלאומי וגם על פי חוק הקצבאות עבור אותה תקופה. כלומר, בגין כל איחור חישבת הפרשי הלנה כפולים. אנא הבהר את חוות דעתך בהתייחס לטענה, לפיה חוק הביטוח הלאומי וחוק הקצבאות הוחלו, כל אחד, על תקופות שונות". בתשובתו, שהתקבלה ביום 21.2.07, מסכם המומחה את חוות דעתו שהוגשה לבית הדין האזורי ומבהיר לגבי תחשיב פיצויי ההלנה כי הוא "התבסס על חוק הקצבאות ותקנות הקצבאות" אולם קובע כי הפיצוי "הינו בגובה העליה במדד המחירים לצרכן בין המועד שבו הוגשה הבקשה לקביעת הנכות למועד בו שולמה הקצבה בפועל" (ההדגש שלי - ו.ו.ל). המומחה מציין: "התחשיבים שערכתי אינם כוללים שערוך כפול של אותם סכומים... בתחשיב השני בדקתי האם פיצויי ההלנה שולמו כהלכה. פיצויי ההלנה משולמים לפי מדד המחירים לצרכן. חישבתי את פיצויי ההלנה המגיעים עפ"י חוק הקצבאות והתקנות שהותקנו לפיו והשוויתי לפיצויי ההלנה ששולמו ע"י המל"ל בפועל... לדעתי, לגבי קצבאות המל"ל ששולמו באיחור כשבוטלה תחולת חוק הקצבאות והתקנות שהותקנו מכוחו חל סעיף 297א לחוק המוסד לביטוח לאומי אשר משמעותו זהה להוראות החוק שבוטלו (בתחילה מ-1998)" (ההדגשה שלי - ו.ו.ל). דיון והכרעה 9. בראשית פרק זה יובהר שוב, כי אין מחלוקת בין הצדדים כי על המל"ל לשלם למר באסם את הסכום בגין הפרשי קצבאות בסך של 119,866 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק. על פי ההחלטה שניתנה ביום 5.6.08 על המל"ל לשלם למר באסם את הסכום האמור, ככל שלא עשה זאת, תוך 30 יום ממועד ההחלטה, בהתאם לפסיקתו של בית הדין האזורי. הכרעתנו בפסק דין זה מתייחסת לרכיב של הפיצוי עבור האיחור בתשלום פיצויי ההלנה ובערעורו של מר באסם. 10. לאחר שנתנו דעתנו למכלול טענות הצדדים, להוראות החוק הרלוונטיות, לחוות דעת המומחה ותשובותיו לשאלות ההבהרה ולפסק דינו של בית הדין האזורי, הגענו לכלל מסקנה כי דין ערעורו של המל"ל להתקבל, כך שיבוטל חיובו על פי פסק דינו של בית הדין האזורי בפיצויי הלנה בגין איחור בתשלום קצבת הנכות מעבודה. כן סבורים אנו כי דין ערעורו של מר באסם - להידחות. להלן הנימוקים לקביעותינו אלה. 11. ראשית, נבהיר אלו הוראות חוק חלות בענייננו על קביעת שיעור הפיצוי המגיע למר באסם בגין האיחור בתשלום קצבת הנכות מעבודה. מסכימים אנו לטענת המל"ל לפיה בענייננו חלות הוראות סעיף 2(א)(2) לחוק הקצבאות, אשר קובע כי "קצבה המשולמת לאחר שחלפו שלושה חודשים מיום התביעה אך בטרם חלפו 10 שנים, תשולם בשיעור המעודכן בעד התקופה המתחילה ביום התביעה ומסתיימת באחד לחודש שבו חל יום התשלום". כן מופיעה בחוק הקצבאות, כאמור לעיל, הגדרה של המונח "שיעור מעודכן", אשר אינה מבוססת על הצמדה של הפיצוי למדד המחירים לצרכן. הואיל והעיכוב בתשלום קצבת הנכות מעבודה למר באסם חל על הגמלאות ששולמו לו מחודש פברואר 87' עד לחודש דצמבר 96', אין תחולה בעניינו לסעיף 297א לחוק הביטוח הלאומי. על פי הוראות תיקון מס' 19, תחילתו של סעיף 297 לחוק הביטוח הלאומי היא מיום 1.6.98, והוא יחול על "תגמול או תגמול קודם", כהגדרתם בתיקון, שמועד הגשת התביעה לגביהם חל ביום התחילה או לאחריו. בענייננו, קצבת הנכות מעבודה שולמה למערער לפני יום התחילה, ועל כן, לפי הוראות התיקון יחול בעניינו "הדין הקודם", קרי הוראות חוק הקצבאות ותקנות הקצבאות כנוסחם לפני יום 1.6.98. יודגש, כי סעיף 297א(ב) לחוק הביטוח הלאומי, אשר כאמור אינו חל במקרה דנן, קובע מנגנון לפיצוי בעד עיכוב בתשלום גמלה המבוסס על עדכון בשיעור שבו עלה המדד שפורסם לאחרונה לפני מועד תשלום הגמלה, לעומת המדד שפורסם בחודש לתשלום. כן יצוין כי אין תחולה בענייננו לתקנה 3 לתקנות הפיצויים, מאחר שהיא עוסקת ב"תגמול לפי הכנסה", אשר הגדרתו המפורשת אינה כוללת קצבת נכות מעבודה. התקנה הספציפית העוסקת בקצבה זו היא תקנה 4(ב) לתקנות הפיצויים, אשר נוסחה מפנה אותנו להוראות חוק הקצבאות (וכאמור, הסעיף הרלוונטי בחוק הקצבאות לפתרון הסוגיה שבמחלוקת הינו סעיף 2(א)(2)). 12. לפיכך, מחוות דעתו של המומחה ומתשובותיו לשאלות ההבהרה שהופנו אליו עולה בבירור כי הוא התבסס בקביעת שיעור פיצויי ההלנה על הוראות סעיף 297א לחוק הביטוח הלאומי, אשר אינו חל בעניינו של מר באסם. המומחה ציין מפורשות כי "הפיצוי היחיד בשל האיחור הוא תשלום הקצבה או הפרשי קצבה בערכה המעודכן בתוספת הפרשי הצמדה למדד המחירים לצרכן. ראה סע' 18(ב) להצעת החוק" (סעיף 5 לפרק 2 לחוות דעתו). הצעת החוק אליה מתייחס המומחה, הינה הצעת החוק אשר התקבלה בסופו של דבר כתיקון מס' 19. המומחה חישב את הפיצוי על פי אמות המידה הקבועות בסעיף 297א לחוק הביטוח הלאומי, וחישב כך: "כל תשלום או הפרשי תשלום הוצמד למדד המחירים לצרכן הידוע בחודש התשלום לעומת מדד המחירים לצרכן הידוע בחודש שבו צריך היה התשלום להתבצע". המומחה אף אישר מפורשות בתשובותיו לשאלות ההבהרה שהופנו אליו בבית הדין האזורי כי חישובו בפרק השני לחוות הדעת מבוסס על סעיף 297א לחוק הביטוח הלאומי ועל מדד המחירים לצרכן. המומחה אף מציין בתשובתו לשאלת ההבהרה שהופנתה אליו בבית דין זה כי משמעותו של סעיף 297א לחוק הביטוח הלאומי זהה להוראות חוק הקצבאות והתקנות שהותקנו מתוכו שבוטלו בשנת 98'. עם קביעה זו אין בידינו להסכים, הואיל ובחוות דעתו עצמה עולה שמדובר בסוגי חישובים שונים. 13. המסקנה העולה מהדברים להלן, היא כי חוות דעתו של המומחה התבססה על הוראות חוק אשר אינן חלות על המקרה ולכן היא מוטעית, וכך גם פסק דינו של בית הדין האזורי אשר התבסס על חוות הדעת. אין מקום לחייב את המל"ל בתשלום פיצוי על עיכוב בתשלום קצבת נכות מעבודה על פי הוראות סעיף 297א לחוק הביטוח הלאומי, אשר מבוססות על הצמדה למדד, אלא מקובלת עלינו עמדת המל"ל, לפיה יש לשלם למר באסם את הגמלה בשיעורה המעודכן. בשלב הבא, בדוננו בערעור המל"ל, עלינו לבחון את השאלה האם מר באסם עמד בנטל להוכיח כי המל"ל לא מילא את חובתו בתשלום פיצוי על עיכוב בתשלום קצבת הנכות מעבודה על פי הוראות חוק הפיצויים ותקנות הפיצויים שהותקנו מכוחו. עיון בחוות דעתו של המומחה ובטענות הצדדים מלמד אותנו כי התשובה לכך היא שלילית. המל"ל מפנה אותנו בעניין לחוות דעתו של המומחה, אשר צוינו בה הסכומים ששולמו למר באסם, אשר כוללים גם את הפיצוי בעד האיחור בתשלום, שחושב על פי הוראות חוק הפיצויים. בהסברו לטבלה, מוסר המומחה כי "טור 1 מרכז את כל התשלומים בערכם הנומינלי אשר שולמו. סכום טור זה בתוספת פיצויי הלנה ששולמו ובתוספת סכום חד פעמי ששולם עבור שיפוץ ביתו של התובע - מתאים לאישור הנתבע על הסכום ששולם לתובע עד וכולל 11/99" (סעיף 3 לפרק 1 לחוות הדעת, ההדגשה שלי - ו.ו.ל). הסכום שהיה על המל"ל לשלם הינו ההפרש בין הסכום שהיה צריך לשלם לפי פרק 1 לחוות דעתו של המומחה לסכום ששולם בפועל, על סכום זה אין מחלוקת ואין מקום להוסיף עליו פיצויי הלנה נוספים. כמו כן, מר באסם כלל לא טען בפנינו כי לא שולמו לו פיצויי ההלנה הנדרשים לפי חוק הפיצויים אלא התבסס על חוות דעת המומחה לפיה על המל"ל לשלם את הפיצוי לפי חוק הביטוח הלאומי, אשר אינו חל בעניין. כן יודגש, כי המל"ל הציג תעודות עובד ציבור מטעם מר אלי מעתוק, מנהל מדור גמלאות בנפגעי עבודה במל"ל, בהן מפורט חישוב הגמלאות שקיבל מר באסם והפיצוי עבור האיחור בתשלומן. אנו מקבלים את חישובו של המל"ל, והיה ותהיינה למר באסם השגות על חישוב זה, יוכל לפנות בעניין למל"ל, ואם לא יקבל מענה אשר יהיה מקובל עליו פתוחה בפניו הדרך להגשת תביעה נוספת לבית הדין האזורי. מהנימוקים לעיל, דין ערעורו של המל"ל בנושא זה להתקבל, ואין לחייבו בתשלום סכום נוסף בגין פיצויי הלנה בעד איחור בתשלום הקצבה. 14. באשר לערעורו של מר באסם: סבורים אנו כי אין מקום להתערב בפסיקת בית הדין האזורי לפיה אין לחייב את המל"ל בהוצאות חוות הדעת שהגיש מר באסם לבית הדין בתמיכה בתביעתו. על פי ההלכה, ערכאת הערעור תתערב בקביעת הערכאה הדיונית בדבר הוצאות רק במקרים חריגים ויוצאי דופן, ונסיבות העניין שבפנינו אינן בגדר מקרה חריג כאמור. מקובל עלינו נימוקו של בית הדין האזורי, שקבע כי מקום בו המל"ל נשא לבדו בהוצאות המומחה שמונה על ידי בית הדין אין מקום לחייבו גם בהוצאות חוות הדעת של המומחה שהוגשה מטעמו של מר באסם. כן יש ליתן בחשבון את תוצאות פסק דין זה, לפיו תביעתו של מר באסם מתקבלת רק בחלקה. באשר לטענתו השניה של מר באסם בערעורו, לגבי תשלום סכומים שנוכו מקצבתו בפועל, דינה גם היא להידחות. זאת לאור העובדה כי הניכויים הובאו לידיעת המומחה במסגרת שאלות הבהרה שהופנו אליו בבית הדין האזורי, והוא השיב כי הנתון אינו משנה את חוות דעתו. לא הוצג בפנינו טעם מיוחד לסטות מחוות דעתו של המומחה בעניין זה. כן יודגש כי חישובי שיעור הקצבה נעשו בסופו של דבר על פי 100% נכות עבור כל תקופת הנכות, ועל כן אין משמעות לניכויים שבוצעו בעד אחוזי נכות נמוכים יותר, לפני שנקבעה נכותו הצמיתה של מר באסם. סוף דבר 15. בסיכומו של דבר, אנו פוסקים כדלקמן: א. ערעורו של המוסד לביטוח לאומי מתקבל כך שבוטל חיובו על פי פסק דינו של בית הדין האזורי בתשלום סך של 123,118 ₪ למר ג'ראיסה באסם בגין פיצויי הלנה על איחור בתשלום קצבאות. ב. חיובו של המוסד לביטוח לאומי בתשלום סך של 119,866 ₪ בגין הפרשי קצבאות שלא שולמו - נותר בעינו. ג. חיובו של המוסד לביטוח לאומי בתשלום הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בבית הדין האזורי - נותר בעינו. ד. הערעור שכנגד מטעם מר ג'ראיסה באסם - נדחה. ה. בנסיבות העניין, הואיל ותביעתו של מר ג'ראיסה באסם התקבלה בסופו של דבר בחלקה - כל צד יישא בהוצאותיו בערעור. ביטוח לאומי