בודד חריג - שירותים מיוחדים

החלטה בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב (בל 5777/06; השופט טננבוים), בו נדחה ערעור המבקש על החלטת ועד ערר (שירותים מיוחדים) מיום 26.6.2006. הרקע לבקשה, כעולה מכלל החומר שבתיק: א. בחודש מאי 2001 אושרה למבקש גמלת שירותים מיוחדים בשיעור של 100%, מאחר וצבר 2.5 נקודות + תוספת של בודד חריג, בשל העובדה שהתגורר עם בת זוג שאינה בריאה. ב. בחודש מאי 2004 בוצע חידוש דיון ובדיקה מחדש. על פי הערכת האחות שביצעה הערכת תלות בת זוגו של המבקש מתפקדת, ולכן הוחלט כי לא מגיעה תוספת בודד חריג. לאור זאת, על פי החלטת הוועדה מיום 14.10.2004, שיעור הגמלה הועמד על 50%. ג. על פי דו"ח אבחון רופא מיום 10.8.05, משולמת למבקש גמלת שירותים מיוחדים בשיעור של 100% החל מיום 1.7.05. ד. המבקש ערער על החלטת הוועדה מיום 14.10.2004. עניינו של המערער הוחזר לוועדה על פי פסק דין מיום 4.4.2006 אשר בו נקבע כדלקמן: "עניינו של המערער יוחזר לוועדה לעררים לעניין שירותים מיוחדים כאשר תשומת ליבה מופנה לכך כי גם לעניין ניידות מציינת האחות מגבלה בשיעור חצי נקודה, והרופא מאשר את הדו"ח במלואו לרבות נושא זה, כך שעולה מהדברים שהמערער אינו עצמאי בכל פעולות היום יום. כמו כן, ולפנים משורת הדין, משנתברר כי בינתיים בועדה מאוחרת יותר מ- 18.7.05 הוכר המערער כזכאי לשירותים מיוחדים בשיעור 100%, כפי שהיה גם בוועדה שקדמה לוועדה נשוא הערעור, בעוד שלכאורה מדובר באותם ממצאים ובכל הועדות הללו חי המערער עם בת זוגו, תביא הועדה בחשבון שיקוליה גם נקודה זו. כמו כן הועדה תיתן דעתה לעניין התחולה ותשקול עמדתה בשנית לעניין זה, משדו"ח הערכת התלות נעשה ב- 24.5.2004. לאור כל זאת, תשקול הועדה מחדש את עמדתה לעניין שיעור הזכאות לשירותים מיוחדים ותחולת זכאות זו. הועדה תנמק את החלטתה. ה. בהחלטת הוועדה מושא הליך זה מיום 26.6.2006 נקבע כי: הפחתת שיעור הגמלה בהחלטה מיום 14.10.04 נבעה מאי זכאות ל"בודד חריג"; אישור קצבת שירותים מיוחדים מיום 1.7.05 בשיעור של 100% ניתן בעקבות החמרה שהגיש המבקש; בבדיקת האחות מיום 24.5.2004 היתה טעות בסימון הניקוד בעניין ניידות בתוך בית, אולם וכפי שנוכחה הוועדה בעצמה המבקש עצמאי בניידות בתוך ביתו; בכל מקרה, גם אם המבקש היה מזוכה בהשגחה בזמן הליכה, שיעור הגמלה לא היה משתנה. ו. בית הדין האזורי דחה את הערעור, בקובעו כי הוועדה פעלה על פי ההנחיות שניתנו בפסק הדין, עת קבעה כי הגדלת שיעור הגמלה מחודש יולי 2005 נבעה מהחמרה שהגיש המבקש, כי חלה טעות בסימון בעניין הניידות בתוך הבית, וכי על פי התרשמותה אין מקום לזכותו ב- 100% בתקופה לגביה ניתנה החלטת הוועדה. 3. בבקשת רשות הערעור טען המבקש כי: היה על הוועדה לבחון את הערכת הרופא המאבחן מחודש יולי 2005 שקבע למבקש 9 נקודות בשים לב לכל הפעולות, ולא להסתפק בהערכת נושא הניידות; קיימת זהות בין הממצאים מחודש יולי 2005 לבין הממצאים מחודש מאי 2004, והוועדה לא הסבירה כיצד בחודש יולי 2005 נקבעה זכאות לגמלה בשיעור של 100% בלא להיזקק לעניין בודד חריג; אין לקבל את הסבר הוועדה שחלה החמרה, כי המבקש נאלץ לנקוט בהליך של תביעה מחודשת לאחר שהופחתה גמלתו. 4. על פי החלטתי, המוסד הגיש לתיק בית הדין את אבחון הרופא שמכוחו משולמת למבקש גמלה בשיעור של 100% החל מחודש יולי 2005 (אבחון מיום 18.7.2005). 5. לאחר בחינת הבקשה על נספחיה וכלל החומר שבתיק, לרבות האבחון מיום 18.7.2005, אני קובעת כי דין הבקשה להידחות, וכי צדק בית הדין האזורי בקובעו כי הוועדה מילאה אחר ההנחיות בפסק הדין. א. על פי פסק הדין על הוועדה היה להתייחס לשני נושאים: האחד - ניידות בתוך הבית; השני - האבחון מחודש יולי 2005, לפיו הוענקה למבקש גמלה בשיעור 100% בהתעלם מנושא "בודד חריג". ב. אשר לנושא הניידות: כעולה מדו"ח הוועדה מיום 14.10.2004, אשר בדקה את המבקש, בעת הדיון בפני הוועדה המבקש נמצא "הולך יושב וקם בעצמו בעזרת מקל באיטיות, בבית יש הליכון" והוועדה קבעה כי הוא "עצמאי" בעניין זה. הוועדה גם הסבירה כי גם לפי הערכת התלות של האחות צוין כי לא נדרשת עזרה. למותר לציין, כי בית הדין אינו מוסמך להתערב בשיקול דעתה המקצועי של הוועדה בעניין זה. ג. אשר לדו"ח האבחון מחודש יולי 2005: עיון בדו"ח האבחון מעלה כי בניגוד לטענת המבקש, לא קיימת זהות בין הממצאים בדו"ח זה לבין הממצאים על פי החלטת הוועדה מיום 14.10.2004. על פי האבחון מחודש יולי 2005 נקבע כי ב"ניידות בתוך הבית" המבקש זקוק לסיוע מועט, בעוד שעל פי דו"ח הוועדה מושא הליך זה נקבע כי ב"ניידות בתוך הבית" המבקש "עצמאי". ב"הלבשה" נקבע בדו"ח מחודש יולי 2005 כי המבקש תלוי לחלוטין בעזרת הזולת, בעוד בדו"ח הוועדה מושא הליך זה נקבע כי המבקש "זקוק לסיוע במידה רבה". בשל ההחמרה בשני נושאים אלה קיבל המבקש 9 נקודות באבחון הרופא, הרף התחתון לזכאות לגמלה בשיעור של 100%. מכאן, כי על פי הממצאים בהחלטת הוועדה מושא הליך זה ובאבחון מחודש יולי 2005 אכן חלה החמרה במצבו של המבקש, ויש לקבל את הנמקת הוועדה לעניין זה. 6. סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית. אין צו להוצאות. שירותים מיוחדים