בית הדין לעבודה פסק כי הכלל הוא שיש במסמכים הרפואיים כדי ללמד, לכאורה, על אמינות גרסתו של הטוען לאירוע החריג בעבודה. להלן פסק הדין: פסק דין השופט יגאל פליטמן 1. בפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב (סגן שופט ראשי - השופטת חגית שגיא; בל 5445/04), אשר דחה את תביעת המערער להכרה באוטם שריר הלב בו לקה, כתאונת עבודה בהתאם להוראות חוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה- 1995 (להלן - החוק). 2. ואלה העובדות הצריכות לעניין, כפי העולה מהליך בבית הדין האזורי: המערער, יליד 1954, עבד בחברת אמניר שירותי סביבה בע"מ (להלן - החברה) כנהג משאית אשפה. ביום 8.6.03, עת סיים המערער את משמרתו, אשר החלה בשעה 5:30 בבוקר והסתיימה בין השעות 13:00-14:00, העביר המערער, בהתאם לנהלים, את משאית האשפה לנהג שעבד במשמרת הערב של אותו יום. 3. גירסת המערער, בתצהירו לגבי קורותיו ביום 8.6.03, היתה כדלקמן: א. ביום 8.6.03, בשעה 15:30 או בסמוך לה, לאחר שפנה המערער לענייניו הפרטיים, התבקש המערער, בשיחת טלפון עם מנהל העבודה, לשוב לעבודתו על מנת להחזיר משאית אשפה מרמת השרון לנתניה. במענה, התרגז המערער מאוד, מאחר ומדובר היה בבקשה חריגה, והשיב כי אין המדובר במשאית שלו. המערער הפנה את מנהל העבודה לנהג, אשר משאית האשפה נמצאת ברשותו. מנהל העבודה מסר כי הנהג האחראי על המשאית אינו יכול לבצע המשימה. בשלב זה התרגז המערער יותר וביקש ממנהל העבודה להשיג את נהג המשאית על מנת שהלה יעשה את עבודתו." ב. כרבע שעה לאחר מכן, חזר מנהל העבודה אל המערער ועמד על כך שישוב לעבודה ויבצע את המטלה של נהג אחר. המערער, התרגז והגיע לעבודתו. ג. בדרכו חזרה מרמת השרון לנתניה, התחיל המערער לחוש כאבים ביד ולחץ קל בחזה. המערער נאלץ לעצור, עת הגיע לנתניה, בשל לחץ חזק מאוד בחזה. המערער ירד מהמשאית, נכנס לקונדיטוריה קרובה. המערער סיפר לבעל הקונדיטוריה, אותו הכיר מקודם, כי הוא אינו חש בטוב וביקש ממנו להודיע למנהל העבודה ולאשתו על מצבו. ד. בעל הקונדיטוריה יידע את מנהל העבודה והזעיק את אשתו של המערער, אשר הגיעה תוך זמן קצר ולקחה את המערער לבית החולים לניאדו (להלן - בית החולים). ה. לאחר בדיקות מקיפות בבית החולים הוברר כי המערער סובל מאוטם שריר הלב. פסק הדין האזורי 3. בפסק דינו קבע בית הדין האזורי כזאת: "א.מהחומר הרפואי המצוי בתיקו הרפואי של התובע עולה כי התובע החל לחוש כאבים יום או מספר ימים טרם אשפוזו, ולפני המועד בו אירע האירוע הנטען בעבודה. במסמך קבלת התובע לאשפוז פורט כי: 'כיום טרם קבלתו חש בכאבים בידיים במשך כ - 10-15 לסירוגין שנמשכו בסה"כ כשעה. כיום קבלתו הופיעו כאבים עזים בידיים מקרינים לבית החזה מלווים בהרגשה של חנק והזעה'. ואילו בתעודת חדר המיון נרשם, מפי אשת התובע, כי מזה 'שלושה ימים כאבים בכתפיים. היום - אחה"צ - קוצר נשימה וכאבים בגוף'. בכל מקרה, מהמידע שנמסר בעת קבלת התובע למיון עולה כי הכאבים בגפיים (ידיים או כתפיים) החלו לפני יום האשפוז. ב. בעת קבלתו לבית החולים היה התובע בהכרה, ומסר פירוט מלא הן לגבי היותו מעשן כבד, הן על תחושותיו והרגשתו טרם האשפוז (כמפורט בסעיף קטן א' לעיל). התובע לא ציין ולא הזכיר את ההתרגזות הנטענת בעבודה, אף שזו אירעה, לטענתו, כשעה וחצי טרם אשפוזו. אם אומנם היה מדובר באירוע חריג בעצמתו - מן הסתם היה התובע מציין אותו בעת קבלתו לאשפוזו. ג. בעב"ל 176/99 גרץ דניאל - המוסד לביטוח לאומי נקבע: "כאשר אין לתובע עדות ממשית בכל הקשור לאירוע התאונתי שהוא טוען לו, יפנה בית הדין לשאר העדויות והראיות שהובאו בפניו על מנת ללמוד מהם אם אכן קרתה לתובע תאונה בעבודה כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי. אחד הסימנים לקרות התאונה הוא אנמנזה. בהוכחת האירוע יש לייחס משקל רב לאנמנזה, רישומי בית החולים, מתוך ידיעה, שהיא פרי ניסיון, שרישומים אלה מהימנים ומדויקים שכן יש להניח כי אדם הפונה לטיפול רפואי ימסור את העובדות הנכונות על מנת לזכות בטיפול נכון". ד. אין בידי לקבל את טענת התובע לפיה הרישום "כיום טרם קבלתו" מתייחס ליום האשפוז, שכן בהמשך הרישום קיימת התייחסות להרגשת התובע ביום האשפוז. ברור כי הרישום מתייחס לתחושות התובע ביום שקדם לאשפוז והן להרגשתו ביום האשפוז. ה. לפיכך אין בידי לקבל את גרסת התובע לגבי קרות אירוע תאונתי בעבודתו." ההליך שבפנינו - 4. בהליך קדם ערעור ביקשו הצדדים כי בא כוח המשיב יכתיב את סיכומיו לפרוטוקול בישיבת קדם הדיון בתיק ואילו בא כוח המערער יגיש סיכומיו בכתב. אחר זאת ינתן פסק דיננו בהליך. טענות הצדדים 5. לוז טענות המערער: א. ברישום תעודת המיון, ממנה עלה כי המערער חש בכאבים בידיו יום קודם קבלתו לבית החולים, נפלה טעות קולמוס. ראיה לדבר הינה כי בסוף המסמך נרשם "שעת תחילת הכאבים 17:00". יתירה מזאת, בעמוד 1 למסמך "סיכום המחלה" המודפס, מיום 8.6.03, נרשם כי המערער התקבל "לאחר מספר שעות מתחילת הסימפטומים". ב. הדו"חות הרפואיים אינם מהווים ראיה לתוכנם מאחר וכותב הדו"חות הרפואיים לא נחקר. ג. במצב בו הגיע המערער לבית החולים מסירת פרטי האירוע לא עמדו לנגד עיניו. לפיכך שגה בית הדין עת קבע כי אם אומנם היה מדובר באירוע חריג מן הסתם היה המערער מציין אותו בעת אשפוזו. ד. בית הדין האזורי טעה עת נתן לאנמנזה משקל מכריע ומוחלט. בהתאם לפסיקה, רשאי בית הדין האזורי לבסס קביעתו על סמך הנטען במסמכים הרפואיים רק במקרים בהם אין עדות ממשית לאירוע התאונה. במקרה דנן, קיימות עדויות המערער והמעביד בדבר האירוע החריג. ה. בית הדין האזורי טעה עת התעלם מהעובדות אשר נטענו על ידי המעביד והמערער לעניין התרחשות האירוע החריג. המדובר הוא במאמץ מיוחד אשר הוכר בפסיקה כאירוע חריג. ו. שגה בית הדין האזורי עת לא נתן דעתו לכך שהמערער לא סבל, עובר לתאונה, מבעיות רפואיות מיוחדות. ז. שגה בית הדין האזורי עת לא נתן דעתו לחוות דעת המומחה, מטעם המוסד לביטוח לאומי, ד"ר בנימין מזוז (להלן - ד"ר מזוז), אשר סבר כי יש לקבל את תביעת המערער. 6. המוסד לביטוח לאומי תמך טענותיו בקביעות בית הדין האזורי. המוסד טען כי בחומר הרפואי לא צוין דבר קיומו של אירוע כלשהו, אשר המערער סבר כי ראוי לציינו כחריג או משמעותי ואשר יכול והייתה לו השפעה על ליבו של המערער. עוד הוסיף המוסד וטען כי אף אם המערער אכן התרגז באותו היום הרי שאין בכך די שכן יש להוכיח כי המדובר באירוע חריג ושונה מעבודתו של המערער, דבר שלא הוכח. אשר לדעתנו 7. לאחר שנתנו דעתנו לטענות הצדדים ולכלל החומר המונח בתיק, הגענו לכלל מסקנה כי פסק דינו של בית הדין האזורי ראוי להתאשר מטעמיו, במסגרת הוראתה של תקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב- 1991. מסקנת בית הדין האזורי מעוגנת בחומר הראיות, על בסיסה נקבע כי המערער החל לחוש בכאבים יום או מספר ימים טרם אשפוזו לפני המועד האירוע הנטען בעבודה. לא מצאנו כי יש בנסיבות העניין בכדי להצדיק חריגה מן הכלל הפסוק לפיו אין בית דין זה נוהג להתערב בקביעותיו העובדתיות של בית הדין האזורי. חרף האמור לא נצא ידי חובת הנמקת הדין ללא שתי הערות קצרות. 8. הכלל הוא שיש במסמכים הרפואיים כדי ללמד, לכאורה, על אמינות גרסתו של הטוען לאירוע החריג (המוסד לביטוח לאומי - שמעון הירשהורן, דב"ע מט/ 23- 0 וכן אברהם בן רובי - המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם)). גרסת המערער בתצהירו היתה כי ביום 8.6.03 אירע אירוע חריג בעבודתו. המערער כרך יחד, בקשר בל ינותק, את הדחק הנפשי של האירוע בעבודה ואת הכאב שבא מיד לאחריו. דא עקא שמתוך מסמכי בית החולים עולה כי לא רק שהמערער סבל מכאבים קודם האירוע הנטען בעבודה, אלא אף, שהופעת הכאבים, כשעה וחצי קודם אשפוזו, אוזכרה בנפרד, ללא כל אזכור קל של אירוע כלשהו, אשר התלווה אליה. כך הוא הדבר במסמך יחידת הלב, במסמך חדר המיון ובמסמך סיכום המחלה. משעל פי גרסת המערער, כעולה מהמסמכים הרפואיים, הופיעו הכאבים ללא כל קשר לאירוע חריג, אזי עדיפה הגרסה העובדתית העולה מהם על פני גרסתו המאוחרת האחרת, בה נכרכו הכאבים באירוע הנטען בעבודה. 9. לאור האמור, אין מקום להתייחס לטענת המערער באשר לחוות הדעת ד"ר מזוז, מטעם המוסד. בכל זאת נעיר לגביה כי לדעת ד"ר מזוז לא ניתן לשלול כי גם ללא האירוע בעבודה האוטם היה מתרחש בעת שהתרחש או זמן קצר לאחר מכן. 10. סוף דבר - משאלו הם פני הדברים, דין הערעור להידחות. אין צו להוצאות. רפואהמסמכיםאירוע חריג