אי הכרה בליקוי שמיעה ובטנטון

פסק דין 1. בפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בנצרת (השופטת הראשית שפר ורד ונציגי הציבור מר מולא נימר ומר דן מיבר; בל 1472/05) בו נדחתה תביעתו של המערער להכיר בליקוי שמיעה ובטנטון מהם הוא סובל כנובעים מתנאי עבודתו בחשיפה לרעש. 2. להלן העובדות, כפי שנקבעו בבית הדין האזורי: "א. התובע יליד 1952. ב. התובע עבד במפעל עלית לממתקים כאיש אחזקה, מכונאי ופועל יצור. ג. התובע עבד כאיש אחזקה במסגריה משנת 1972 עד 1995, הפסיק לעבוד כשנתיים בתקופה מ-1995 עד 1997, ולאחר מכן חזר לאותו מפעל ועבד עד 2001 כמכונאי, ובתקופה מ-2001 עד 2003 עבד כפועל יצור. ד. במסגרת עבודתו היה התובע חשוף לרעש מזיק. ה. התובע עבד 8 שעות ביום ולפעמים עבד שעות נוספות. ו. בהתחלה, התובע עבד 6 ימים ולאחר מכן עבד 5 ימים בשבוע". 3. המערער הגיש תביעה למוסד לביטוח לאומי (להלן - המוסד) להכיר בלקוי השמיעה והטנטון מהם הוא סובל כפגיעה בעבודה, אך המוסד דחה תביעה זו. תביעה שהגיש המערער לבית הדין האזורי, בה השיג על דחיית תביעתו על ידי המוסד, נדחתה אף היא על סמך חוות דעתו ד"ר יעקב פלוטקין שמונה כמומחה יועץ רפואי מטעם בית הדין (להלן - המומחה). בחוות דעתו החד משמעית והמפורטת קבע המומחה, כי תנאי עבודתו של המערער לא השפיעו השפעה כלשהי על ליקוי השמיעה והטנטון. בסיכום חוות דעתו כתב המומחה: "שמיעת התובע לא תואמת חשיפה לרעש מזיק על פני תקופה של 29 שנים". המומחה עמד על דעתו זו בנחרצות גם בתשובותיו לשאלות ההבהרה שהופנו אליו. בית הדין האזורי אימץ כאמור את מסקנות המומחה ודחה את התביעה, ומכאן הערעור שבפנינו. 4. עיקר טענתו של המערער בערעור שבפנינו היא, כי בית בדין האזורי התעלם מן המחלוקת הרפואית הרצינית שנפלה בין המומחה ובין ד"ר מזאוי, המומחה מטעמו, וכי בנסיבות אלה היה מקום למנות מומחה שלישי מטעם בית הדין שיכריע ביניהם. לחילופין היה מקום להפנות למומחה שאלות הבהרה לגבי התייחסות ד"ד מזאוי לחוות דעת המומחה, כפי שבאה לידי ביטוי במכתבו שצורף לכתב הערעור. עוד טען המערער, כי המומחה לא ידע לקבוע ממה נובע ליקוי השמיעה של המערער, ובנסיבות אלה, בהן עבד המערער בסביבה רועשת, המסקנה המתבקשת היא שליקוי השמיעה נבע מרעש. 5. המוסד תמך בפסק דינו של בית הדין האזורי וטען, כי חוות דעת המומחה היא ברורה, מנומקת ומפורטת, ואין שום סיבה שלא לקבלה. עוד טען המוסד, כי אין מקום להפנות למומחה שאלות הבהרה המתייחסות להשגות ד"ר מזאוי על חוות דעת המומחה שהגיש המערער במסמך שצרף לכתב הערעור לאחר מתן פסק הדין, ושיש בהן התנצחות עם המומחה. 6. דיון והכרעה: לאחר שנתנו דעתנו למכלול טענות הצדדים, לתשתית העובדתית שנפרשה בבית הדין האזורי ובפנינו ולפסק דינו של בית הדין האזורי, אנו מחליטים לדחות את הערעור ולאשר את פסק דינו של בית הדין האזורי, מטעמיו, לפי תקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) תשנ"ב-1991. חוות דעתו של המומחה ברורה, חד משמעית מנומקת ואינה מותירה ספקות. המומחה גם התייחס התייחסות מלאה לכל שאלות ההבהרה שהופנו אליו על ידי בית הדין האזורי ונשאר איתן בדעתו. בנסיבות אלה אין שום סיבה שלא לקבל את חוות דעת המומחה. במחלוקת בין מומחה שמונה על ידי בית הדין למומחה מטעמו של צד, חוות דעת המומחה שמונה על ידי בית הדין היא זו שבדרך כלל תקבע, ולא מצאנו שום סיבה לסטות מכלל זה במקרה הנוכחי ולמנות מומחה נוסף. (עב"ל 341/96 שמעון מליחי נגד המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 377). יש לציין עוד, כי המומחה הדגיש שהשאלה הרלוונטית במקרה זה היא , האם ליקוי השמיעה והטנטון נבעו מהחשיפה לרעש, ולא מהו הגורם לליקוי השמיעה של המערער, ואכן זוהי השאלה הרלוונטית, ולה נתן המומחה תשובה חד משמעית. המומחה גם ציין שליקוי השמיעה יכול להיגרם מגילו של המערער. 7. סוף דבר - לאור האמור לעיל, הערעור נדחה ללא צו להוצאות . טינטוןשמיעה