פסק דין השופטת ורדה וירט-ליבנה 1. בפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב (השופטת חנה בן-יוסף; בל 3133/05) בו נדחתה תביעת המערער להכיר באירוע מיום 24.3.04 כתאונה בעבודה כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן גם החוק). 2. להלן עיקרי העובדות העולות מפסק הדין בבית-הדין האזורי המערער, יליד שנת 1953, עובד כמנהל עבודה במפעל "מגדלי קירור שרון בע"מ". על פי טענתו, ביום 24.3.04, בעת שסייע לעובדים בהרמת מסגרת מתכת של בסיס מגדל קירור, הוא חש בכאב חזק בחלק העליון של רגלו השמאלית. המערער פנה לראשונה לרופאת המשפחה ביום 26.3.04 אשר הפנתה אותו לחדר המיון. 3. בית הדין האזורי בחן את המסמכים הרפואיים ואת גרסתו של המערער וקבע כי המערער לא עמד בנטל המוטל עליו להוכחת התרחשות האירוע התאונתי בעבודתו. קביעה זו מבוססת על מספר ממצאים, כמפורט להלן: א. בתעודה הרפואית מיום 26.3.04 אין אזכור לאירוע הנטען, ונכתב בה: "הלילה התעורר עקב כאבי אגן שמאלי - ללא סיפור של תנועות גסות קודם". ב. בתעודת חדר המיון נכתב כי המערער פנה בשל מחלה: "בן 50 מאתמול סובל מכאבים באזור פרק ירך שמאל. ללא חבלה". ג. האירוע הנטען לא צוין גם בהפניה לטיפול פיזיותרפי מיום 30.3.04 ובפניות המערער לרופאת המשפחה ביום 4.4.04 וביום 11.4.04. ד. תעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה ניתנה למערער רק ביום 13.4.04, כשלושה שבועות לאחר האירוע הנטען. ה. הסבריו של התובע בחקירתו הנגדית באשר לממצאים הנ"ל לא היו משכנעים. זאת בעיקר לאור העובדה כי למערער אירעו בעברו תאונות עבודה ובמקרים אלו הוא דיווח על התאונות מייד ובסמוך להתרחשותן. ו. בטופס ההודעה על פגיעה בעבודה מיום 18.4.04 צוין כי המערער נפגע ברגל שמאל כתוצאה ממכה, ואילו בכתב התביעה ובסיכומים לבית הדין האזורי נטען כי המערער נפגע בגבו ובירכו השמאלית. ז. טופס ההודעה על פגיעה בעבודה ניתן רק ביום 18.4.04, למרות שלפי גרסת המערער הוא סיפר על האירוע למנהלו עוד באותו היום. ח. בטופס ההודעה על פגיעה בעבודה צויין מר גולן שמואל כעד לאירוע, אולם בעדותו בבית הדין האזורי מסר מר גולן כי לא נכח באירוע. אשר על כן, מצא בית הדין האזורי כי יש להטיל ספק בגרסתו של המערער, ודחה את התביעה. מכאן הערעור שבפנינו. 4. בדיון קדם הערעור הסכימו הצדדים כי הדיון בערעור ייערך בדרך של סיכומים בכתב. 5. בא כוח המערער טוען בפנינו את הטענות הבאות א. בית הדין האזורי התעלם מעדותו של מר איגור חודג'יקוב, אשר היה עד להתרחשותו של האירוע, ומתאר אותו בתצהירו. בא כוח המשיב לא חקר את מר חודג'יקוב על תצהירו ולא ניסה להפריך את גרסתו למרות שניתנה לו הזדמנות לכך. ב. בית הדין האזורי התעלם מעדותו של מר שמואל גולן, מנהל המפעל בו עבד המערער. על פי העדות, המערער דיווח לו אודות האירוע זמן קצר לאחר התרחשותו, ומסר לו כי הוא סובל בשל כך מכאבים עזים בחלק העליון של רגלו השמאלית, סמוך לגב. עדות זו מחזקת את גרסת המערער והיא תואמת לעדויות האחרות. עדות זו איננה בגדר עדות שמיעה, ומתקיים בעניין בחריג של "רס גסטה", לפיו מהווה עדותו של מר גולן ראיה להתרחשותו של האירוע. ג. בית הדין האזורי שגה בקביעתו בדבר חוסר עקביות בגרסת המערער - בטופס ההודעה על פגיעה בעבודה מצוין במפורש כי הפגיעה ברגל שמאל אירעה כתוצאה מהרמת מסגרת מתכת. המערער דבק בגרסתו לגבי האיבר הנפגע בכל התיעוד הרפואי. ד. אין מקום לדרוש את הגשת טופס ההודעה על פגיעה בעבודה מיד לאחר התאונה ולפני תקופת אי הכושר הואיל ומדובר בטופס שאינו מצוי אצל המעסיק אלא יש לקבלו מהמוסד לביטוח לאומי, ויש למלאו רק לאחר שנקבעו לנפגע ימי מחלה בשל הפגיעה. ה. המערער לא נשאל בחקירה הנגדית באשר לתאונות עבודה קודמות שאירעו לו, ועל כן אין מקום להסתמך על הטענה כי אירעו לו בעבר תאונות עבודה. 6. בא כוח המשיב, מנגד, תומך בפסק הדין של בית הדין האזורי ומבקש לאשר אותו מטעמיו. לטענתו, עסקינן בשאלות של מהימנות ועובדה, בהן לא נוטה ערכאת הערעור להתערב. לגופו של עניין, טוען בא כוח המשיב את הטענות הבאות: א. באשר לטענת המערער בדבר התעלמות בית הדין האזורי מעדותו של מר חודג'יקוב, טוען בא כוח המשיב כי אין בעדות זו כדי לסייע למערער. מר חודג'יקוב לא זכר בעדותו באיזה חודש התרחש האירוע, והוא לא צויין כעד לאירוע בטופס התביעה. ב. עדותו של מר שמואל גולן היא עדות שמיעה שאין בה כדי לסייע למערער, היא אינה מהימנה ונתגלו בה סתירות. ג. המסמכים הרפואיים השונים מחלישים את עמדת המערער. דיון והכרעה: 7. לאחר שנתנו דעתנו לטענות הצדדים, לתשתית העובדתית שנפרשה בבית הדין האזורי ובפנינו ולפסק דינו של בית הדין האזורי, אנו מחליטים לדחות את הערעור ולאשר את פסק דינו של בית הדין האזורי, מטעמיו, לפי תקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) תשנ"ב-1991. פסק הדין של בית הדין האזורי מנומק היטב בעובדותיו ומבוסס במסקנותיו המשפטיות ולא נמצא טעם המצדיק התערבותנו בו. הערעור עוסק בעיקרו בממצאים עובדתיים בהם אין ערכאת הערעור נוהגת, בדרך כלל, להתערב. לא מצאנו במקרה זה עילה לחרוג מכלל זה. למעלה מן הנדרש, נעמוד להלן, בקצרה, על מקצת מטענות המערער. 8. בית הדין האזורי נדרש להכריע בשאלה העובדתית, האם אירע למערער אירוע תאונתי בעבודה ביום 24.3.04. אמנם, בית הדין האזורי לא התייחס בפסק דינו לעדותו של מר חודג'יקוב באשר לקרות האירוע הנטען, אולם, אין בעדות זו כדי להוסיף על גרסתו של המערער. בית הדין האזורי דן בגרסתו של המערער ודחה אותה לאחר שמצא בה ספקות רבים, בעיקר לנוכח המסמכים הרפואיים השונים. על פי ההלכה, בית הדין מייחס חשיבות רבה לאמור במסמכים הרפואיים במועדים הסמוכים לקרות האירוע הנטען ולדבריו של המבוטח המצוטטים במסמכים אלה (ראו דב"ע נו/233-0 אדוין רפאל נ' המוסד לביטוח לאומי, לא פורסם). יש ליתן דגש בנסיבות העניין גם לעובדה כי למערער אירעו בעברו תאונות עבודה והוא דיווח עליהן מייד ובסמוך להתרחשותן. במקרה דנן האירוע הנטען לא צויין במסמכים הרפואיים לאחר התאונה, התעודה הרפואית הראשונה לנפגע בעבודה ניתנה רק כעבור כשלושה שבועות מהתרחשות התאונה הנטענת, וטופס ההודעה על פגיעה בעבודה ניתן גם הוא זמן ניכר לאחר התאונה. עדותו של המערער נשמעה בפני בית הדין האזורי, אשר התרשם ממנו כי הסבריו לא היו משכנעים. מדובר בקביעת מהימנות אשר אין ערכאת הערעור מתערבת בה בדרך כלל. בנוסף, בית הדין האזורי לא התעלם לחלוטין מעדותו של מר גולן, כפי שטוען המערער, אלא ציין כי מר גולן העיד כי הוא לא נכח באירוע אלא שמע עליו מהמערער. לאור כל האמור לעיל אין מנוס מדחיית הערעור. 9. סוף דבר: הערעור נדחה ללא צו להוצאות. מסמכיםתאונת עבודה