תכליתו של ביטוח אבטלה היא לאפשר לאדם אשר נפלט ממעגל העבודה להתקיים בכבוד עד שימצא מקום עבודה חדש. ביטוח אבטלה ממהותו, מיועד לאנשים המצויים במעגל העבודה ומשתכרים, ולא לכאלו שטרם באו לתוכו או שיצאו ממנו. מכאן דרישת תקופת אכשרה לדמי אבטלה, שרק מי שעבד וחדל יקנה זכות לדמי אבטלה, אם התקיימו בו יתר התנאים לזכאות. ענף ביטוח אבטלה מוסדר בהוראות פרק ז' לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה- 1995. "מבוטח" בביטוח אבטלה, כהגדרתו בס' 158(1) לחוק הוא: תושב ישראל או תושב ארעי שמלאו לו 18 שנים והוא עובד הזכאי לשכר שמעבידו חייב בתשלום דמי ביטוח בעדו. אין בפרק ז' לחוק הביטוח הלאומי או בהוראות הכלליות של החוק הגדרה של המונח " עובד", ואף לא נמצא בפרק זה או בהוראותיו הכלליות של החוק הגדרה למונח "שכר". לפי הוראת סעיף 160 לחוק, דמי אבטלה ישולמו למבוטח שהוא מובטל, אשר השלים את תקופת האכשרה כמוגדר בסעיף 161. בסעיף 161 לחוק נקבע: "א. לעניין סימן זה, תקופת האכשרה לגבי תקופת אבטלה פלונית היא אחת מאלה: 1. 360 ימים שבעצם שולמו דמי ביטוח אבטלה בתוך 540 הימים בתכוף לתאריך הקובע. 2. היה שכרו של הזכאי מחושב על בסיס יומי..... דיו ששולמו דמי ביטוח אבטלה בעד 300 ימי עבודה בתוך 540 הימים האמורים." בהסדר הקבוע בחוק לעניין מניין ימי תקופת האכשרה, נמצא כי המחוקק ער להיעדרויות של העובד מעבודתו שלא מרצונו, ומסיבות שאינן תלויות בו, ומכאן ההסדרים שקבע לעניין מניינם של ימי אבל, ימי מחלה או ימי שירות סדיר ומילואים כחלק מתקופת אכשרה, אף אם לא שולמו בעדם דמי ביטוח, והעובד לא עבד בהם. מכאן גם ההסדר המיוחד בעניין ה"ימים החסרים", שאין מחשבים אותם במניין התקופה שלפני "התאריך הקובע" , ביניהם נמצא גם ימים של "היעדרות אחרת של עובד מעבודתו מסיבות שאינן תלויות ברצונו עד ל-30 ימים". תכלית ההסדר, מתוך הוראותיו של החוק ומן המבנה הפנימי שלו , שהוא מכוון לאפשר למי שנפלט ממעגל העבודה קיום בכבוד, וכל זאת תוך מתן משקל מיוחד לעבודתו של המובטל בסמוך לפני תקופת האבטלה. משזו תכלית ההסדר, אין המחוקק זוקף לחובתו של המובטל היעדרויות שלו מן העבודה מסיבות שאינן תלויות בו. בית הדין לעבודה ציין בפסיקתו כי העבודה לפני תקופת האבטלה, היא המקנה את הזכות לדמי אבטלה, לכן, למשל, מי שלא עבד כלל, אינו זכאי לדמי אבטלה. באמור מגולם הרעיון הערכי של חינוך לעבודה הקובע שאין זכאות לדמי אבטלה אלא אם עבד המובטל קודם לתקופת האבטלה את תקופת העבודה המינימלית הנדרשת. מן האמור נובעת הכרחיות הקשר וסמיכות הזמנים המתחייבים בין תקופת האבטלה לתקופת העבודה שקדמה לה. עם זאת, מתוך ההסדר שבחוק עולה, כי המחוקק ער למגוון אפשרויות, שבגינן אפשר שלא יעלה בידי העובד, מסיבות שאינן תלויות בו, להשלים את מניין ימי "תקופת האכשרה" כפי שנקבעה בו. כך למשל, נקבע בחוק כי בתקופת אכשרה של מובטל ייכללו, אף ללא תשלום דמי ביטוח , ימי אבל במשפחה, שמטעמי דת או נוהג המובטל לא עבד בהם, ימי מחלה שבהם היה זכאי לדמי מחלה כמשמעם בחוק דמי מחלה התשל"ו-1976 וכן ימי שירות סדיר או ימי שירות מילואים בצה"ל. אף ער המחוקק לתקופות נוספות שבהן נמנע מן העובד לעבוד ובגינם לא השלים את תקופת האכשרה. בין "הימים החסרים" נמנים ימי הכשרה או השתלמות או הסבה מקצועית עד 360 ימים; ימי מחלה או תאונה עד 180 ימים; ימי העדרות מעבודה לפי חוק עבודת נשים; וכן "היעדרות אחרת של עובד מעבודתו מסיבות שאינן תלויות ברצונו עד 30 ימים. בקשר ל"ימים החסרים" נקבע בס' 162 לחוק, כי את הימים הנדרשים לתקופת אכשרה לפי ס' 161 לחוק, יש למנות כך, שלא ימנו בתוכם את "הימים החסרים", ובלבד שהם אינם עולים על מספר הימים הנקוב בהוראת ס' 162 לחוק ,לצד כל אחד מסוגי הימים הללו. תקופת אכשרהדמי אבטלה