תקן יועץ משפטי - הפרת חוזה עבודה לתקופה קצובה

פסק דין 1. בפני תביעה לתשלום פיצויים בגין הפרת חוזה עבודה לתקופה קצובה ובגין נזק לא ממוני. 2. העובדות אשר אינן שנויות במחלוקת, כפי שעולות מכתבי הטענות ומחומר הראיות הינן כדלקמן : 2.1 התובע הינו קצין משפטן המשרת בצה"ל משנת 1997. בין השנים 2005-2001, שירת התובע כתובע צבאי בפרקליטות חיל האוויר ומאז חודש 5/2005 משרת התובע כרמ"ד מקרקעין, בלשכת היועץ המשפטי של איזור יהודה ושומרון (ראו סעיף 1 לתצהיר התובע, עמ' 2 לפרוטוקול). 2.2 המועצה לבטחון לאומי (להלן: "המל"ל") הינה יחידת סמך במשרד ראש הממשלה. המטה ללוחמה בטרור (להלן: "המטה ללוט"ר) הינו חלק מהמל"ל (כאמור בהחלטת ועדת השרים לענייני בטחון לאומי מיום 11/9/01- נספח א' לכתב ההגנה וכעולה מתרשים מבנה המל"ל- נספח ב' לכתב ההגנה). 2.3 ביום 27/11/02 פנה ראש המטה ללוט"ר, מר דני ארדיטי, במכתב, לראש מחלקת הארגון באגף התכנון בצה"ל (נספח א' לכתב התביעה) וביקש לאשר לו תקן קבע ייחודי (תק"י) לתפקיד יועץ משפטי למטה ללוט"ר (להלן: "יועמ"ש למטה ללוט"ר"), אשר ישולם ע"י משרד ראש הממשלה ואשר יאוייש ע"י קצין מהפרקליטות הצבאית. על פי האמור בסעיף 3ד' למכתב, הבקשה היתה באישורו של ראש המל"ל. 2.4 ביום 9/2/03 הוציא סגן הפצ"ר דאז מכרז פנימי בתוך הפרקליטות הצבאית לאיוש תפקיד יועמ"ש המטה ללוט"ר (נספח ב' לכתב התביעה). במסמך המכרז הנ"ל נרשם בין היתר: "תקן התפקיד התפקיד הוא צבאי, בתקן סרן (אך קיים אפשרות לתקנון תקן רס"ן אם יבחר לתפקיד קצין ותיק בעל כישורים הולמים). משך התפקיד המועמד שיבחר לתפקיד ידרש למלא קדנציה של כשנתיים בסיומה יחזור לשרת בפרקליטות הצבאית." 2.5 ביום 16/2/03 הגיש התובע את מועמדותו לתפקיד (נספח ג' לכתב התביעה). התובע ועוד שני מועמדים נוספים רואיינו ע"י ראש המטה ללוט"ר ביום 5/5/03. 2.6 זמן מה לאחר שרואיין התובע, הודיע מר ארדיטי לסגן הפצ"ר, כי התובע נמצא מתאים לתפקיד יועמ"ש למטה ללוט"ר (סעיף 7 לתצהירו של מר ארדיטי). 2.7 בסופו של יום לא התקבל התובע לתפקיד (בכפוף לפלוגתא מתי הודע לו כאמור). 2.8 סרן עו"ד רואי דיק משרת כסגן יועץ משפטי למל"ל, מאז חודש 4/04 (עמ' 26 לפרוטוקול). 3. בכתב התביעה טען התובע, בין השאר, כדלקמן: 3.1 ביום 19/5/03, נתבשר התובע דרך סגן הפצ"ר ופרקליטת חיל האוויר, סא"ל אורנה דוד (מי שהיתה המפקדת של התובע) כי התקבל לתפקיד יועמ"ש המטה ללוט"ר וכי מועד תחילת התפקיד נקבע ליום 15/6/03. הואיל והתובע הינו "קצין ותיק בעל כישורים הולמים" (כאמור בתנאי המכרז), והינו אחד מהקצינים הותיקים ביותר בפרקליטות הצבאית, היה אמור התובע למלא את התפקיד המיועד בתקן רס"ן. 3.2 ביום 20/5/03 הגיע התובע לראיון אצל היועצת המשפטית של משרד רה"מ, עו"ד ברנע-פרגו. הראיון נשא אופי של ראיון היכרות ותיאום ציפיות, ללא שנרמז לתובע באותו ראיון, כי קיימת בעיה כלשהי עם איוש התפקיד על ידו. 3.3 ביום 17/6/03, לאחר שבמשך זמן מה לא הצליח התובע ליצור קשר עם המטה ללוט"ר ולאחר שחלף המועד בו היה אמור להתחיל בתפקיד, פנה התובע בכתב לראש המטה ללוט"ר על מנת לקבל מידע בדבר מועד כניסתו לתפקיד (נספח ד' לכתב התביעה). 3.4 בעקבות הפנייה בכתב של התובע ובצהריי אותו יום, נמסר לתובע מפי ראש המטה ללוט"ר וסגן הפצ"ר, כי היתה תקלה באופן קבלת ההחלטות בתוך הפרקליטות הצבאית וכי הואיל וקצין מהפרקליטות הצבאית, רס"ן רואי דיק, עובר לשמש כיועמ"ש המל"ל מתייתר הצורך ביועמ"ש למטה ללוט"ר. כן נמסר לתובע, כי הפצ"ר וסגנו לא היו מודעים כלל לתהליך של איוש יועמ"ש מל"ל בקצין מהפרקליטות הצבאית ללא ביצוע מכרז. 3.5 לאחר מספר שיחות בין הפצ"ר וסגנו לבין עו"ד ברנע-פרגו, החליט הפצ"ר, כי אף קצין לא יאייש בינתיים את תפקיד יועמ"ש מל"ל/ מטה ללוט"ר. 3.6 עו"ד ברנע-פרגו התנגדה לכך כי התובע יאייש את תפקיד יועמ"ש מל"ל/מטה ללוט"ר מנימוקים שונים, כשבין השאר טענה, כי התובע אינו מתאים לתפקיד הואיל והוא חסר נסיון בתחום, הואיל ואינו יכול לאמן מתמחים והואיל ולמטה ללוט"ר אין תקן משפטן. עם זאת, לתובע היה נסיון בתחום, הוא היה רשאי לאמן מתמחים וסרן רואי דיק אף הוא מאייש תקן של משפטן. 3.7 אשר על כן תביעתו של התובע הינה ל: א. פיצוי בגין הפרת חוזה עבודה לתקופה קצובה בסך 67,200 ₪ (ההפרש בין שכר רס"ן, 12,600, לבין שכר סרן, 9,800 ₪, למשך שנתיים) ב. פיצוי בסך 50,000 ₪, בגין נזק לא ממוני ונזק ממוני שקשה לכמתו: עוגמת נפש (אשר היתה כרוכה בין השאר בהכנות לקראת המעבר לתפקיד החדש ובצורך להסביר מדוע לא עבר בסופו של דבר לתפקיד החדש), מניעת התפתחות מקצועית ופגיעה בקריירה הצבאית של התובע. 4. עיקר טענות הנתבעת: 4.1 היועץ המשפטי של המל"ל, השייך ללשכה המשפטית של משרד ראש הממשלה, נותן יעוץ משפטי גם למטה ללוט"ר. למטה ללוט"ר אין תקן של יועץ משפטי עצמאי. נספח ג' לכתב ההגנה הוא המכרז הבין משרדי, שפורסם לתפקיד סגן יועץ משפטי למל"ל במשרד ראש הממשלה. 4.2 המשרה של יועץ משפטי למטה ללוט"ר לא אושרה מעולם ע"י נציבות שירות המדינה (לה הסמכות הבלעדית לקביעת תקן משרה כאמור בסעיפים 13 ו- 14 לחוק שירות המדינה (מינויים) התשי"ט- 1959). 4.3 המשרה אשר היתה פנויה בזמנים הרלוונטים לכתב התביעה היתה סגן יועץ משפטי למל"ל, משרה אשר התובע לא עמד בדרישותיה. 4.4 הדרך המקובלת לאיוש משרות פנויות בשירות המדינה, בהתאם להוראות חוק שירות המדינה (מינויים), התשי"ט- 1959 והכללים שיצאו מכוחו, הינה דרך של מכרז. פסקה 10.332 לתקשי"ר קובעת את הדרכים לאיוש משרה תקנית פנויה בשירות המדינה ואת הסדר הכרונולוגי בו יש לנקוט לאיוש המשרה. ככל שמדובר בדירוג משפטנים, קובעת פסקה 11.4 לתקשי"ר כי במקום מכרז פנימי, יערך מכרז בין משרדי ורק אם מכרז זה לא ישא תוצאות, עומדות בפני המשרד מספר אפשרויות ובהן העברת עובד ממשרד אחר או מהצבא ופרסום מכרז חיצוני. 4.5 מכרז פנימי בתוך הפרקליטות הצבאית אינו הליך תקין או מוכר בשירות המדינה, בוודאי משמדובר במשרה אשר אינה קיימת בתקן ולפיכך המכרז אשר הוצא על ידי סגן הפצ"ר הוצא בחוסר סמכות. הודעתו של ראש המטה ללוט"ר לסגן הפצ"ר, כי התובע נמצא מתאים לתפקיד יועץ משפטי ללוט"ר, ניתנה איפוא בעקבות מכרז אשר פורסם בחוסר סמכות וללא שהיה קיים תקן לתפקיד נשוא המכרז. 4.6 במהלך הראיון של התובע ע"י ראש המטה ללוט"ר העלה התובע את האפשרות לקידומו לדרגת רס"ן ואולם ראש המטה ללוט"ר לא נתן התחייבותו לכך. 4.7 הסיכום עם התובע, כי תאריך היעד לתחילת התפקיד הוא יום 15/6/03 היה בכפוף לאישורם של עו"ד ברנע-פרגו ושל הפצ"ר. עובדה היא, כי לאחר המועד בו טוען התובע, כי התבשר על זכייתו כביכול בתפקיד, הוא זומן לראיון אצל עו"ד ברנע-פרגו. 4.8 עוד לפני שפגשה עו"ד ברנע-פרגו את התובע, היא הבהירה לראש המטה ללוט"ר, כי איוש המשרה המבוקשת הינו בעייתי מבחינה ארגונית, הואיל והעסקתו של יועץ משפטי למטה ללוט"ר תביא לתוצאה לפיה 3 עורכי דין ומתמחה נותנים יעוץ משפטי ל- 30 איש בלבד. עם זאת, נאותה עו"ד ברנע- פרגו לפגוש את התובע, כיון שסברה, שניתן יהיה להכשירו ליתן יעוץ משפטי למל"ל. 4.9 ביום 20/5/03 נפגשה עו"ד ברנע- פרגו עם התובע והבהירה לו, כי אין תקן של יועץ משפטי למטה ללוט"ר אלא אך ורק תקן של יועץ משפטי למל"ל. עם זאת, התברר לה, כי התובע חסר נסיון בתחום הרלוונטי ואף אינו עומד בתנאי הסף הדרושים לתפקיד של סגן יועץ משפטי למל"ל (6 שנות נסיון כעו"ד) בהיותו בעל ותק של 3.5 שנים בלבד באותה עת. בסיום הפגישה אף שלחה עו"ד ברנע- פרגו מכתב לראש המל"ל ולראש המטה ללוט"ר בו ציינה את האמור לעיל (נספח ד' לכתב ההגנה). 4.10 סרן עו"ד רואי דיק, בניגוד לתובע, עמד בתנאי הסף למשרת יועץ משפטי למל"ל. 4.11 רק ראש המל"ל והסמנכ"לית למינהל במל"ל רשאים להחליט על העסקת אנשים במל"ל ובכל מקרה איוש משרה משפטית במל"ל כפוף לאישורה של עו"ד ברנע- פרגו, אשר לא ניתן בעניינו של התובע. 5. התובע העיד לעצמו ומטעם הנתבעת העידו עו"ד ברנע-פרגו, מר ארדיטי, והגב' לבנה בן אבו, רפרנטית של משרד ראש הממשלה בנציבות שירות המדינה. הצדדים סיכמו את טענותיהם בכתב. 6. לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, עיינתי בתצהירים, בראיות ובסיכומים אשר הוגשו, אני קובעת כדלקמן: 6.1 תקינות המכרז וקיומו של התקן א. מקבלת אני את גרסתה של הגב' בן אבו בתצהירה, כי היועץ המשפטי של המל"ל נותן יעוץ משפטי גם למטה ללוט"ר, כי אין תקן של יועץ משפטי עצמאי למטה ללוט"ר (הואיל ומשרה זו לא אושרה מעולם ע"י נציבות שירות המדינה) וכי על כן, אין אפשרות לאיישה (סעיפים 4 ו-6 לתצהירה). ב. סימן 11.40 לתקשי"ר קובע כדלקמן: "מכרז בין-משרדי בדירוג משפטנים - מכרז למשרה פנויה או שעומדת להתפנות בדירוג המשפטנים שדרגת השיא היא א3 ומעלה. המכרז יהיה פתוח להתמודדות לכל המשפטנים (למעט פרקליטים) המועסקים במשרדי הממשלה וביחידות הסמך הממשלתיות, העונים על תנאי הסף למשרה, והזכאים להגיש מועמדות למכרז פנימי על-פי פסקה 11.411. המכרזים הבין-משרדיים בדירוג משפטנים במשרות שדרגת השיא היא א3 ומעלה, יחליפו את המכרזים הפנימיים ויבואו במקומם." (ההדגשות שלי- ד.א). משכך, מקבלת אני את טענותיהן של הגב' בן אבו ושל עו"ד ברנע- פרגו, כי המכרז (נספח ב' לכתב התביעה) הוצא בחוסר סמכות וכי "מכרז פנימי בתוך הפרקליטות הצבאית" אינו הליך תקין או מוכר בשירות המדינה. ג. כן מקובלת עלי טענתה של עו"ד ברנע-פרגו, כי רק ראש המל"ל והסמנכ"לית למינהל במל"ל רשאים להחליט על העסקת אנשים במל"ל ומוסמכים לחייב את המל"ל במסגרת הרשאותיהם וכי רק נציבות שירות המדינה מוסמכת לפרסם מכרז לאיוש משרות בשירות המדינה. כן מקובלת עלי טענתה, כי צה"ל אינו מוסמך על פי חוק לאייש תקנים בשירות המדינה וכי היה פסול בכך, כי המכרז התפרסם בצה"ל בלבד. ד. כן יש ממש בטענתה של עו"ד ברנע-פרגו בתצהירה, כי הואיל והתפקיד כפוף ליועצת המשפטית של משרד ראש הממשלה (כאמור במפורש במכרז) היה על צה"ל לפנות אליה ולברר האם עריכת המכרז היא על דעתה או כדי לקבל פירוט על דרישות התפקיד. שוכנעתי, כי משפנה אליה בחודש 3/03 ראש המטה ללוט"ר בבקשה לאשר את העסקתו של התובע כיועץ משפטי למטה ללוט"ר, הבהירה לו, כי איוש משרת יועץ משפטי ללוט"ר הינו בלתי סביר משום שמשרה כאמור אינה קיימת, ואף אין זה סביר כי תהא קיימת מבחינה ארגונית ופונקציונלית, וכי הסכימה להיפגש עם התובע על מנת לבחון האם הוא מתאים לאייש את תקן היועמ"ש למל"ל. ה. אמנם בעדותו מסר מר ארדיטי, כי ביקש לקבל עבור התובע תקן קבע ייחודי (תקי"י) לגביו אין צורך כי המועמד יזכה במכרז של נציבות שירות המדינה, אולם בחקירתו החוזרת אישר מר ארדיטי: "היום אני יודע שנדרש אישור של היועצת המשפטית של משרד ראש הממשלה, כתנאי לכניסתו לתפקיד של יועץ משפטי במעמד הזה." (עמ' 23 לפרוטוקול, שורות 19-18). ו. מכל המקובץ לעיל, ומשעדויותיהן של עו"ד ברנע-פרגו ושל גב' בן אבו היו מהימנות ומשכנעות, עולה, איפוא, כי אכן לא היה תקן למשרת יועמ"ש למטה ללוט"ר, וכי המכרז הוצא שלא כדין. הוכח בפני, כי ההליך בו נבחר התובע לתפקיד אינו הליך מוכר בשירות המדינה, לא אושר על ידי נציבות שירות המדינה ולפיכך אין בו כדי לחייב את הנתבעת אשר קולטת עובדים לשורותיה על פי הוראות החוק והתקשי"ר בלבד. כן מקובלת עלי טענת הנתבעת, כי כל עוד לא ניתנה הסכמתה של עו"ד ברנע- פרגו לאיוש תפקיד יועץ משפטי ללוט"ר, הרי שהתובע לא התקבל לתפקיד. ז. למעלה מן הצורך, והגם שהתובע לא העלה כל טענה לפיה, משהודע לו, כי התקבל לתפקיד ניתנה לו "הבטחה שלטונית", אתייחס בקצרה להודעה שקיבל התובע בדבר קבלתו את התפקיד כאל הבטחה מנהלית: עיקרה של ההלכה המכירה בתוקפה המחייב של הבטחת רשות מנהלית גובשה בעניין בג"צ 135/75 סאי-טקס בע"מ נ' שר המסחר והתעשיה, פ"ד ל(1) 673, בה נקבע כי הבטחה מנהלית הינה "הבטחה שניתנה ע"י בעל שררה בגדר סמכותו החוקית בכוונה שיהא לה תוקף משפטי והצד השני מקבל אותה בצורה זו, ההגינות הציבורית דורשת שההבטחה תקויים הלכה למעשה כאשר בכוחו של המבטיח למלא אחריה אפילו לא שינה האזרח מצבו לרעה בעקבות ההבטחה". הלכה זו סוייגה בפסיקה מאוחרת יותר, ובית הדין הארצי לעבודה אימץ אף הוא את הפסיקה המסייגת (בדב"ע מט/132-3 מ"י נ' נבעה, פד"ע כא 326). בפסיקה מסייגת זו נקבע, כי כדי שהבטחה תחייב את הרשות, צריכים להתקיים מספר תנאים מצטברים: נותן ההבטחה הוא בעל הסמכות לתיתה, היתה לו כוונה ליתן לה תוקף משפטי, הוא בעל יכולת למלא אחריה, אין צידוק חוקי לשנותה או לבטלה. במידה ואחד התנאים הללו, אינו מתקיים, רשאית הרשות לשנות או לבטל את ההתחייבות (דב"ע מ"ט 3/170 מ"י נ. מצגר, פד"ע יב 237). כפי שהוכח מעדויות הנתבעת לעיל, לא ניתן לאייש משרת משפטן במטה ללוט"ר, הואיל ולא היה תקן כאמור. לפיכך, מר ארדיטי אשר קיבל את התובע לתפקיד, עשה זאת ללא סמכות ואף לא היה בידו למלא אחר הבטחתו ומשכך, היתה רשאית הנתבעת לבטל את התחייבותה. 6.2 משרת יועץ משפטי במל"ל א. בתצהירה מסרה עו"ד ברנע-פרגו, כי משרת יועץ משפטי במל"ל (להלן: "יועמ"ש למל"ל") המחייבת על פי תנאי התקן, נסיון מינימלי של 6 שנים (לא כולל התמחות), היתה פנויה בזמנים הרלוונטיים, ולפיכך חיפשה מועמד מתאים לתפקיד. ב. עוד מסרה עו"ד ברנע-פרגו בתצהירה, כי בפגישתה עם התובע ביום 20/5/03, הבהירה לו, כי לא קיים תקן של יועמ"ש למטה ללוט"ר, אלא אך ורק של סגן יועץ משפטי בלשכה המשפטית של משרד ראש הממשלה, האחראית למתן היעוץ המשפטי למל"ל (סעיף 6 לתצהירה). בחקירתה הנגדית העידה: "בפגישה ביום 20/5/2003 הבהרתי לך בצורה מאד ברורה, שאין אפשרות כי תיכנס לתפקיד יועמ"ש המטה ללוט"ר, כי התפקיד כלל אינו קיים, ואף לא לתפקיד יועמ"ש מל"ל" (עמ' 28 לפרוטוקול, שורות 27-26). עם זאת, בהמשך עדותה מסרה, כי בפגישה עם התובע: "פתחתי ואמרתי שאני מרגישה אי נעימות רבה כלפיך משום שהגעת לראיון לקבלה לתפקיד, בעוד שאין תפקיד כזה, ויש פה כנראה אי הבנה. בהמשך אמרתי שאני אבחן את הנתונים שלך, כדי לראות אם יש אפשרות לשבץ אותך לתפקיד יועמ"ש מל"ל..." (עמ' 29 לפרוטוקול). ג. מעדותה של עו"ד ברנע-פרגו עולה איפוא, כי אכן הבהירה לתובע, כי יש בעיה מסויימת עם התפקיד אולם כי נתוניו ייבחנו על מנת לבדוק את התאמתו לתפקיד יועמ"ש מל"ל. ד. לגרסתה, בפגישה עם התובע התחוור לה, כי הגם שהוא עו"ד מוכשר ועתיר המלצות, הוא אינו בקיא בתחום המנהלי- ציבורי הרלוונטי למשרה במל"ל, ואף התובע מצדו, הבהיר לה, כי יהיה עליו לעבור תקופת לימוד והכשרה משמעותית לצורך התפקיד. כמו כן, התברר לה במהלך הפגישה, כי התובע אינו עומד בתנאי הסף הדרושים לתפקיד של יועמ"ש מל"ל בהיותו בעל ותק של 3.5 שנים בלבד, בעוד שהתפקיד דורש ותק של 6 שנים כעו"ד. (למען הסדר הטוב יצויין, כי בפועל היה התובע באותה עת בעל ותק של 4.5 שנים כעו"ד). לאחר הפגישה עם התובע, ועוד באותו יום, שלחה עו"ד ברנע- פרגו מכתב לראש המל"ל ולראש המטה ללוט"ר, בו ציינה, כי התובע אינו מתאים לתפקיד (נספח א' לתצהירה). ה. כעולה מעדותה של עו"ד ברנע-פרגו, אשר לא נסתרה (התובע לא הוכיח אחרת ואף לא טען כן) אכן לא עמד התובע בתנאי הסף לתפקיד של סגן יועץ משפטי למל"ל. מעבר לכך, יש ממש בטענתה של עו"ד ברנע-פרגו, כי אפילו היה התובע עומד בתנאי הסף לתפקיד, אזי היתה מועמדותו נבחנת ביחס למועמדים אחרים מהצבא ומחוצה לו, במסגרת החובה המוטלת עליה לבחור את המועמד המתאים ביותר למשרה. גם הגב' בן אבו מסרה בתצהירה, כי היה על התובע לעמוד בתנאים הקבועים בתקשי"ר (סעיף 10 לתצהירה). ו. כעולה מתצהירה של עו"ד ברנע- פרגו ומעדותה, עו"ד רואי דיק משמש מאז חודש 4/04 בתפקיד סגן יועץ משפטי במל"ל, כשנציבות שירות המדינה אישרה את כניסתו לתפקיד (עמ' 26 לפרוטוקול, שורות 22-21) הגם שהיו חסרות לו חודשיים של ותק על מנת לעמוד בתנאי הסף של 6 שנות ותק כעו"ד. עם זאת, טענה עו"ד ברנע-פרגו, כי בתקופה בה התראיין התובע לתפקיד, לא הובטח דבר לעו"ד רואי דיק ונבחנה מועמדותם של מועמדים נוספים. ז. מכל המקובץ לעיל עולה, כי התובע לא עמד בתנאי הסף לתפקיד יועמ"ש מל"ל ואפילו עמד בתנאים אלו, היה עליו להתמודד על התפקיד במסגרת מכרז בין- משרדי. 6.3 המצג אשר ניתן לתובע א. מקבלת אני את גרסת התובע, כי במהלך הראיון עם ראש המטה ללוט"ר, יידע אותו האחרון, כי מבחינה מקצועית בלבד, ולא ארגונית, יהיה כפוף ליועצת המשפטית של משרד ראש הממשלה אולם בשום שלב במהלך הראיון, לא נאמר לו כי בחירתו לתפקיד תלויה באישורה ואף לא נתבקש להגיע לראיון נוסף בפני גורם כלשהו טרם קבלת תוצאות המכרז (סעיף 5 לתצהיר התובע). ב. אמינה עלי עדותו של התובע, כי ביום 19/5/03 הודיעה לו פרקליטת חיל האוויר, סא"ל אורנה דוד, כי התקבל לתפקיד יועמ"ש למטה ללוט"ר (סעיף 6 לתצהיר התובע), וכי רק לאחר מכן נתבקש לתאם פגישה עם היועצת המשפטית של משרד ראש הממשלה. ג. תימוכין לגרסת התובע לעניין זה, מוצאת אני בעדותו של מר ארדיטי: "... ת. היה אמור להיות עוד ראיון, מפגש, שלתפיסתי הוא לא היה מפגש של סינון, עם היועצת המשפטית של משרד ראש הממשלה. ש. מה שאתה מנסה להגיד לנו זה שאתה היית אמור לבחור את המועד, ולא היועצת המשפטית של משרד ראש הממשלה? ת. אני חשבתי אז שכך זה צריך להיות ... ש. אתה זוכר שביקשת ממני להיפגש איתה לפני הבחירה? ת. לא ש. זה נכון שמועד הכניסה לתפקיד נקבע בין סגן הפצ"ר לבינך בשיתוף עם המפקדת שלי ליום 15/6/2003? ת. כן ... ש. כשהפצ"ר בא והודיע לי שנבחרתי לתפקיד, ויש מועד כניסה לתפקיד, זה היה על דעתך? ת. כן." (עמודים 19-18 לפרוטוקול) ד. כן אישר מר ארדיטי, כי לאחר שראיין את התובע ושני מועמדים נוספים לתפקיד, הודיע לסגן הפצ"ר, כי התובע נמצא מתאים ביותר לתפקיד יועץ משפטי למטה ללוט"ר, ואף נודע לו, כי הפצ"ר הודיע לתובע על בחירתו לתפקיד וכי תאריך היעד לתחילת תפקידו של התובע כיועץ משפטי ללוט"ר נקבע ליום 15/6/03. עוד מסר ארדיטי בתצהירו, כי רק לאחר הודעת הפצ"ר פנה התובע לראיון אצל היועצת המשפטית של משרד ראש הממשלה. ה. ביום 20/5/03 (למחרת היום בו הודע לתובע על קבלתו לתפקיד) נפגש התובע עם עו"ד ברנע- פרגו. לגרסת התובע, במהלך הפגישה עמה לא אמרה לו עו"ד ברנע-פרגו, כי קיימת בעיה כלשהי עם תקן יועמ"ש למטה ללוט"ר, והיא לא הביעה כל הסתייגות מכך שימלא את התפקיד. עם זאת, מסר התובע בתצהירו, כי עו"ד ברנע-פרגו הביעה בפניו את חוסר שביעות רצונה מכך, כי התפקיד יאוייש על ידי קצין צה"ל (סעיף 7 לתצהירו). לטענתו, לקראת יום 15/6/03 בו היה אמור להתחיל בתפקידו החדש, ניסה ליצור קשר טלפוני עם ראש המטה ללוט"ר על מנת לתאם באופן סופי את אופן הגעתו למקום העבודה החדש, עד אשר ביום 17/6/03 שלח אליו מכתב בעניין. לגרסת התובע, רק ביום 17/6/03 בשעת הצהריים, בשיחתו עם ראש המטה ללוט"ר הודע לו לראשונה, כי לא התקבל לתפקיד (עמ' 11 לפרוטוקול, שורות 27-24). עוד מסר התובע, כי בהמשך אותו יום שוחח עם סגן הפצ"ר, וזה הודיע לו כי לא היה מודע לתהליך האיוש של יועמ"ש מל"ל על ידי קצין מהפרקליטות הצבאית, וכי הליך זה נעשה בניגוד לנוהל תקין וללא מכרז, ולפיכך ייאבק בהחלטה זו. ו. לעומת זאת, מסרה עו"ד ברנע-פרגו בתצהירה, כי כבר בתחילת פגישתה עם התובע, ביום 20/5/03, הבהירה לו, כי לא קיים תקן לתפקיד יועמ"ש ללוט"ר, והתנצלה בפניו אם היתה אי הבנה (סעיף 5 לתצהירה). ז. תימוכין לגרסתה של עו"ד ברנע-פרגו מוצאת אני במכתב אשר כתבה לראש המטה ללוט"ר לאחר השיחה עם התובע (עוד באותו היום) בו כתבה בין היתר: "לאחרונה פנה אלי מר דני ארדיטי וביקש כי אאשר את העסקתו של עו"ד סיון ביבר מצה"ל, כמי שיתן יעוץ משפטי שוטף וצמוד למטה לוט"ר. עוד קודם שפגשתי את עו"ד ביבר הבהרתי למר דני ארדיטי, כי מספר התקנים למתן יעוץ משפטי למל"ל/למטה לוט"ר הוא שני עורכי דין (בדרגות סגן יועץ משפטי ועוזר יועץ משפטי) ומתמחה. העסקת עו"ד ביבר בנוסף לאיוש מלא של תקנים אלו יוביל לתוצאה לפיה שלושה עורכי דין ומתמחה נותנים יעוץ משפטי לשלושים איש. מצב זה הינו בלתי סביר מבחינה ארגונית ופונקציונלאלית. מששמעתי ממר דני ארדיטי כי הינו מעוניין שעו"ד ביבר יתן יעוץ משפטי למטה לוט"ר סברתי ביני לביני, שאולי ניתן יהיה להכשירו ליתן יעוץ משפטי למל"ל בכללותו, ולאייש בנוסף אך ורק את תפקיד עוזר ליועץ המשפטי (גב' ליאת כהנים) ומתמחה (מר יובל צלנר)..." כן כתבה עו"ד ברנע- פרגו בהמשך המכתב, כי היא סבורה כי התובע אינו מתאים לתפקיד הואיל ואינו עומד בתנאי הסף הדרושים לתקן. בעדותו אמנם חזר התובע על גרסתו בתצהירו, כי עו"ד ברנע- פרגו לא יידעה אותו בדבר הבעיה עם איוש התפקיד, אולם מסר: "מה שאני כן זוכר שהיא אמרה לי בשיחה, זה שבאמת היו חילוקי דיעות בינה לבין ראש המטה ללוט"ר, שהיא מעדיפה שהלשכה שלה,שיש בה אזרחים יתנו יעוץ משפטי למטה ללוט"ר, ובשיחה גם עלה גם מה קרה עם היועמ"ש הקודם, וזה שבאמת הם לא הצליחו לאייש את התקן של יועמ"ש המל"ל, אבל אני הבנתי את כל זה, כפרטי רקע הסטורי..." (עמ' 10 לפרוטוקול, שורות 9-4). למעשה, אף מכתבו של התובע לראש המטה ללוט"ר מיום 17/6/03 (נספח ד' לכתב התביעה) מחזק את טענת הנתבעת, כי אכן הודע לתובע במהלך הפגישה עם עו"ד ברנע- פרגו, כי קיימת בעיה עם איוש המשרה. את המכתב, בו מבקש התובע לדעת מהו המועד בו יתחיל בתפקיד, מסיים התובע, במשפט: "מעבר לרצון הטבעי לקבל מידע על עתידי הקרוב, יש לסוגיה זו מספר השלכות מעשיות- מיידיות, מבחינתי". שוכנעתי, איפוא, כי אכן בפגישתם מיום 20/5/03 יידעה עו"ד ברנע-פרגו את התובע, כי אין כל תקן פנוי לתפקיד יועמ"ש המטה ללוט"ר, וכי ישנה בעייתיות עם איוש התפקיד. עם זאת, עולה מהראיות, כי באותה פגישה, הציגה עו"ד ברנע-פרגו בפני התובע את האפשרות כי יתקבל לתפקיד יועמ"ש מל"ל וכי עד ליום 17/6/03 לא ניתנה לתובע כל הודעה, כי לא התקבל לתפקיד יועמ"ש (למטה ללוט"ר או למל"ל). בעניין זה העיד מר ארדיטי: "אני זוכר שהיתה תקופה יחסית ארוכה שבה קיויתי עדיין, שאתה תגיע ללוט"ר, בהנחה שההגעה של היועמ"ש למל"ל תיקח הרבה זמן" (עמ' 20 לפרוטוקול, שורות 24-22) ולמעשה גם עו"ד ברנע-פרגו מסרה בעדותה: "פתחתי ואמרתי שאני מרגישה אי נעימות רבה כלפיך משום שהגעת לראיון לקבלה לתפקיד, בעוד שאין תפקיד כזה, ויש פה כנראה אי הבנה. בהמשך אמרתי שאני אבחן את הנתונים שלך, כדי לראות אם יש אפשרות לשבץ אותך לתפקיד יועמ"ש מל"ל..." (עמ' 29 לפרוטוקול, ההדגשה שלי- ד.א). ח. ממכתבה של עו"ד ברנע-פרגו, אשר נכתב לאחר הראיון עולה, כי מייד לאחר הראיון החליטה, כי התובע אינו מתאים לתפקיד יועמ"ש המל"ל. עם זאת, מקבלת אני את גרסת התובע, כי רק ביום 17/6/03 הודע לו, כי אין אפשרות לקבלו לתפקיד יועמ"ש המטה ללוט"ר/ מל"ל. ט. התביעה לפיצויים בגין הפרת חוזה לתקופה קצובה האם זכאי התובע להפרש בין שכר רס"ן לבין שכר סרן לתקופה של שנתיים? לא הוכח בפני, כי קיים הפרש בין הסכום אותו השתכר התובע בפועל לבין הסכום אותו היה משתכר בתפקידו החדש, הואיל והתובע לא השכיל להוכיח, כי בתפקידו החדש היה מקבל תקן של קצין בדרגת רס"ן. במכרז נכתב במפורש, כי התפקיד הינו "בתקן סרן עם אפשרות לתקן רס"ן..." (סעיף 5 לנספח ב' לכתב התביעה). גם מר ארדיטי מסר בתצהירו, כי כאשר ראיין את התובע, והגם שהתובע העלה אפשרות לקידומו לדרגת רס"ן, הוא לא נתן לו כל התחייבות לקידום זה. בעדותו הוסיף מר ארדיטי לעניין זה, כי: "...במקור היה לי תקן סרן, ולהערכתי התקן הזה הוא מספיק כדי לגייס עליו יועץ משפטי מהצבא למילוי התפקיד... ובהמשך כאשר איתרתי או כאשר התחלתי לברר מי הם המועמדים הפוטנציאליים, סיכמתי לעצמי שתקן סרן מספיק" (עמ' 14 לפרוטוקול, שורות 22-14). עוד מסר מר ארדיטי בחקירתו הנגדית: "כל סרן שהיה מגיע לתפקיד ולא חשוב כמה שהוא מוכשר, היה צריך לכל הפחות לעבוד שנה ולהצליח כדי להיות מקודם בדרגה" (עמ' 21 לפרוטוקול, שורות 10-9). בהמשך עדותו, אישר התובע, כי לא הובטח לו, כי אם יתקבל לתפקיד יקבל תקן רב סרן (עמ' 6 לפרוטוקול) ואף כי מר ארדיטי לא שוחח עמו על תקן התפקיד (עמ' 7 לפרוטוקול, שורה 13). כן אישר התובע, כי אילו היה מבצע את התפקיד המיועד בתקן סרן, לא היה מקבל העלאה במשכורת (עמ' 14 לפרוטוקול, שורה 7). זאת ועוד: משקבעתי כאמור, כי התובע לא עמד בדרישות הסף לתפקיד יועמ"ש וכי אפילו עמד בדרישות התפקיד, היה עליו להתמודד עם מועמדים נוספים, אזי אין הוא זכאי לפיצוי בגין הפרת חוזה (וללא קשר לדרגה אותה היה מקבל בתפקיד). אשר על כן נדחית התביעה לפיצויים בגין הפרת חוזה לתקופה קצובה. י. כן תבע התובע פיצוי בגין הנזק אשר נגרם לו כתוצאה מכך שנמנעה ממנו צבירת הנסיון בתפקיד המיועד, ומכך שהופרה ההבטחה כי יחזור לשרת בפרקליטות הצבאית בדרגת רס"ן, דרגה אשר היתה מקנה לו אופציה לקריירה צבאית עד גיל פרישה. משהוכח בפני, כי התובע לא עמד בתנאי הסף למשרת היועמ"ש במטה ללוט"ר ואף לו למשרת היועמ"ש במל"מ, אין לפצותו בגין "הטבות" אשר היה מקנה לו התפקיד. לתובע לא נגרם כל נזק מכך שלא התקבל לתפקיד - הוא נשאר בתפקידו הקודם והמשיך לקבל את אותה משכורת כסרן (עמ' 14 לפרוטוקול, שורות 4-1). כן יש לציין, כי ממילא קודם התובע לדרגת רס"ן בחודש 6/05 (עדותו בעמ' 1 לפרוטוקול, שורה 15). יא. פיצוי בגין עוגמת נפש טענת התובע, כי בתקופה שבין המועד בו הודע לו על קבלתו לתפקיד ועד לתום המגעים עם משרד רה"מ לא חיפש משרה אחרת- לא הוכחה בפני. התובע לא הציג בפני ראיות למשרות אליהן יכל להגיש מועמדות ובעדותו אף אישר כי באותה תקופה לא נפתח אף מכרז (עמ' 13 לפרוטוקול, שורה 4). כמו כן, אין חולק, כי התובע לא שינה מצבו לרעה בעקבות הסתמכותו על ההודעה כי התקבל לתפקיד החדש, והוא אף אישר בעדותו, כי המשיך באותו תפקיד אותו מלא, באותה דרגה ובאותו שכר (עמ' 13 לפרוטוקול). גם באשר לטענתו של התובע ל"רגעי ציפייה ומתח" אשר היו כרוכים בהתמודדותו לתפקיד - אין אלו שונים מרגעי הציפייה הכרוכים בהתמודדות על כל תפקיד (וכאמור בסופו של דבר לא התקבל התובע לתפקיד יועמ"ש מל"ל הואיל ולא עמד בדרישותיו). עם זאת, אני סבורה, כי נגרמה לתובע עוגמת נפש בכך שרק כחודש לאחר שהודע לו כי התקבל לתפקיד, ורק לאחר שהוא בעצמו יזם בירור בדבר מועד כניסתו לתפקיד, הודע לו, כי היתה אי הבנה וכי הוא אינו מתקבל לתפקיד. אפילו אם כבר למחרת היום, בו הודע לתובע כי התקבל לתפקיד, הבין מעו"ד ברנע-פרגו כי יש בעייתיות עם המשרה, היה על הנתבעת ליידע אותו בהקדם ובאופן חד משמעי, כי לא התקבל לתפקיד ולא להשאירו "תלוי באוויר". גם מר ארדיטי אישר בעדותו, כי התיאום בתוך הפרקליטות הצבאית הראשית היה לקוי (עמ' 19 לפרוטוקול, שורות 27-26) וכי "היתה כאן מידה לא מספיקה של תיאום, בין שלושת המרכיבים האלה, הפרקליטות הצבאית, המל"ל והלשכה המשפטית של משרד ראש הממשלה" (עמ' 20 לפרוטוקול, שורות 9-8). משקיבל התובע הודעה כי התקבל לתפקיד, יש לקבל את טענתו, כי עשה הכנות לקראת עזיבת התפקיד הישן ולקראת המעבר לתפקיד החדש, וכן כי נקלע למצב לא נעים בו נאלץ להסביר לחבריו לעבודה ולמכריו כי אינו עובר לתפקיד החדש. יב. הפיצוי בגין עוגמת נפש נתון לשיקול דעתו של בית המשפט אשר יפסוק פיצוי כאמור, רק במקרים נדירים (ראו דב"ע נג/114, 99-3 מ"י נ' מצגר, פד"ע כו 563; דב"ע נד/11-2 גורדון נ' משרד העבודה הרווחה, עבודה ועוד, פד"ע כז(2), עע 360/99 כהן נ' מדינת ישראל, פד"ע לח 1) כן נקבע בפסיקה: "ההלכה הינה, כי רק במקרים קשים וחריגים יפסק פיצוי בגין עוגמת נפש ... ניתן לצפות לכן, כי ינהגו ערכאות בתי הדין לעבודה ריסון ומודעות להשלכותיה המשפטיות והכלכליות, ובכלל זה להשפעה על מערכת יחסי העבודה, ורק במקרים קשים יפסק הפיצוי הנדון... באותם מקרים הקשים שראוי לפסוק בהם פיצוי כאמור, שיעורו צריך להקבע על פי הכלל של 'לפום צערא אגרא' במילים אחרות, התשלום (האגרה) שעל המעביד לשלם יהיה לפי שעור הצער שנגרם לעובד." (ע"ע 360/99 אהרון כהן נ. מדינת ישראל, פד"ע לח 1). יג. סבורה אני, כי המקרה שבפני אכן נופל בגידרם של המקרים החריגים אליהם כיוון בית הדין, זאת בהתחשב בכך שמדובר במעבידה ציבורית, המדינה, אשר נהגה עם התובע באופן הפוגע בכבודו, בין השאר לנוכח הדרך הבלתי ראויה בה הודע לתובע בסופו של יום כי לא התקבל לתפקיד (רק לאחר שפנה בעצמו למטה ללוט"ר). יחס זה אינו ראוי שינתן לעובד, קל וחומר, משהמעסיקה היא המדינה. עם זאת, אין להתעלם מכך, כי לא הוכח כי הנתבעת פעלה בחוסר תום לב (ואף לא נטען כאמור) והתרשמתי, כי המצב אליו נקלע התובע לא נבע אלא מחוסר תיאום בין הגורמים השונים. יש איפוא מקום במקרה זה לפסוק פיצוי בגין נזק לא ממוני אשר נגרם לתובע ואני מחייבת את הנתבעת לפצות את התובע בסך של 7,000 ₪. 7. סוף דבר- הנתבעת תשלם לתובע, בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין, סך של 7,000 ₪ בגין עוגמת נפש. כמו כן ובהתחשב בתוצאות, תשלם הנתבעת לתובע, בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין, הוצאות משפט בסך 2,000 ₪. חוזה עבודההפרת חוזהחוזהיועץ משפטיתקן (עבודה)