פסק דין השופטת נילי ארד 1. המערער 2 נמנה על בעלי המניות שהחזיקו בזכיון להפעלת דוכן פלאפל "אוריון" שבחיפה, בו הועסק המשיב (להלן גם: דוכן הפלאפל). לאחר שסיים עבודתו הגיש המשיב תביעה לבית הדין האזורי בחיפה כנגד המערער 2 לתשלום הפרשי שכר וגמול בגין עבודה בשעות נוספות. תביעתו זו התקבלה בפסק דין מיום 27.1.2003 (דמ 4003/02) ובקשת רשות ערעור כנגד פסק הדין נדחתה ביום 17.6.2003 (בר"ע 239/03) (להלן: פסק הדין הראשון). 2. לאחר שניתן פסק הדין הראשון, הגישו המערערים לבית הדין האזורי תביעה נגד המשיב כשעיקר טענותיהם באלה: המשיב עזב את עבודתו בדוכן הפלאפל ללא התראה, לאחר שנטל מהמקום מערכת סטריאו מסוג "פנסוניק" ששוויה כ-2000 דולר והתנה השבתה בתשלום 500 ש"ח. בשל נטילת המערכת שלא כדין הגישו תלונה למשטרה נגד המשיב; במהלך עבודתו גרם להם המשיב נזקים חמורים בהתנהגותו כדי כך שכתוצאה ממנה הופסקה כליל פעילותו של דוכן הפלאפל. על כן, תבעו המערערים מהמשיב פיצויים בגין נזק לא ממוני בסך 5,000 ש"ח, פיצוי בשווי מערכת הסטריאו שנגנבה בסך 9,000 ש"ח ופיצוי בגין מעילה באמון, הפרת חוזה העבודה, גניבה ממעביד וגרימת נזק למעביד בסך 6,000 ש"ח. 3. בכתב ההגנה הכחיש המשיב את טענות המערערים בדבר גרימת נזק כלשהו ועמד על כך שהתביעה נגדו הוגשה כ"נקמה" על זכייתו בפסק הדין הראשון. הוסיף המשיב וטען, כי לקח לביתו מערכת סטריאו מתוצרת חברת "פיוניר", שערכה 1000 ש"ח בלבד, כדי לתקן חלק שבור בה וזאת בהסכמתו המלאה של המערער 2, כאשר באותו שלב התגלע הסכסוך בין הצדדים שכתוצאה ממנו הופסקה עבודתו בדוכן הפלאפל. 4. בית הדין האזורי בחיפה (השופטת מיכל פריימן ונציגי הציבור מר יצחק דוידסקו ומר ירון ייני; עב 2817/03) דחה את התביעה בנוגע לפיצוי בשווי מערכת הסטריאו שלטענת המערערים נגנבה על ידי המשיב "לאור העדויות הסותרות של התובעים [המערערים] בדבר דגם המערכת, משלא הורם נטל ההוכחה גם באשר למחירה". עם זאת, משהודה המשיב כי ברשותו מערכת סטריאו השייכת למערערים, הורה לו בית הדין להחזיר מערכת סטריאו זו תוך 7 ימים מהמועד בו תועבר אליו בעניין זה דרישה בכתב מטעם המערערים, ובלבד שמכתב דרישה כאמור יומצא למשיב תוך 45 יום ממועד מתן פסק הדין. התביעה בגין יתר ראשי הנזק נדחתה אף היא, משנקבע כי בתצהירי המערערים אין "ראשית ראיה כלשהי לנזקים ממוניים ותביעה זו אינה מכומתת". משנדחתה התביעה חויבו המערערים לשלם למשיב הוצאות משפט בסך 1,000 ש"ח ושכר טרחת עורך דין בסך 6,500 ש"ח. בית הדין ראה לציין, כי בחשבון פסיקת ההוצאות הביא גם "את סגנונו המשתלח של ב"כ התובעים כמשתקף בסיכומים" כשכוונת הדברים לעו"ד בסטוני, מי שנמנה על התובעים, הוא המערער 2 לפנינו (להלן: עו"ד בסטוני). 5. כנגד דחיית התביעה מוסב הערעור שלפנינו, שעיקרו מכוון כנגד העובדות שנקבעו בפסק דינו של בית הדין האזורי, תוך חזרה הן על הטענות בדבר גניבת מערכת הסטריאו על ידי המשיב והן באשר לנזקים אחרים שנגרמו למערערים בשל התנהגותו של המשיב בתקופת עבודתו בדוכן הפלאפל. המשיב מצידו תמך בפסק דינו של בית הדין האזורי. על פי החלטתו של רשם בית דין זה, התנהל הדיון בערעור בדרך של סיכומים בכתב. 6. לאחר שנתנו דעתנו לכלל החומר שהובא לפנינו ולטענות הצדדים לא מצאנו כל עילה, משפטית או אחרת, המצדיקה התערבותנו בפסק דינו של בית הדין האזורי. אשר על כן, ראוי פסק הדין להתאשר מטעמיו, מכוח תקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב-1991. ככל שמדובר בתביעה הנוגעת לגניבת מערכת הסטריאו, מקובלת עלינו קביעתו של בית הדין האזורי, לפיה לוקה גרסתם של המערערים בסתירות רבות, לרבות סוג מערכת הסטריאו בה מדובר ועלותה. תביעת המערערים בנוגע לנזקים ממוניים ולא ממוניים שגרם להם כביכול המשיב הינה כללית ביותר, ועל כן בדין נדחתה. אמירות כלליות, לפיהן המשיב "חיבל ושיבש בעבודה וגרם נזקים אדירים" (תצהירה של גב' בסטוני, רעייתו של המערער 2) או "עשה בעסק מעשים איומים" (תצהירו של מר עודה, המערער 3) אין בהן די על מנת לבסס רכיבי תביעה אלה. על כך נוסיף כי דוחים אנו מכל וכל את סגנונו המשתלח של ב"כ המערערים, עו"ד בסטוני, אשר כוון אישית כנגד שופטת בית הדין האזורי. התבטאויות ממין אלה, בהן ראה עו"ד בסטוני לנקוט, פסולות הן מכל וכל. על אחת כמה וכמה שלא יישמעו מפיו של בעל דין המשמש כפרקליטם של המערערים. 7. סוף דבר: הערעור נדחה. המערערים ישלמו למשיב שכר טרחת עורך דין בסך 7,000 ש"ח. לא ישולם הסכום בתוך 30 יום מהיום ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. שעות נוספות