תביעה לקבלת בונוס

פסק דין השופט רמי כהן 1. שני ערעורים בפנינו על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב-יפו (השופט ד"ר יצחק לובוצקי ונציג הציבור מר יצחק גלנטי; עב 300357/94). הערעור האחד הוא ערעורו של מר אלי אלמקייס ("המערער") הטוען ששגה בית הדין האזורי עת דחה את תביעתו לבונוס מענק מיוחד ("הבונוס") מ"דלק, חברת הדלק הישראלית בע"מ" ("החברה"). הערעור השני, ערעורה של החברה, הטוענת ששגה בית הדין האזורי עת חייבה בתשלום הודעה מוקדמת למערער, שעה שעובדתית ניתנה היא או שולמה למערער במלואה, אף חייב אותה בתשלום הוצאות משפט. הדיון בשני הערעורים התקיים ביחד.פסק דין זה מתייחס, אפוא, לכל אחד מהם. 2. העובדות הבאות אינן שנויות במחלוקת בין הצדדים: א. המערער עבד בחברה 168 חודשים עד שפרש לגמלת נכות ביום 03.03.94. ב. ביום 30 לחודש ינואר 1994 נחתם הסכם קיבוצי בין החברה להסתדרות הכללית של העובדים בא"י ("הסכם 1994"), שעניינו צמצומים בכח אדם בחברה. במסגרת הסכם זה הוסכם, בין היתר, על סיום עבודתם של עובדים בחברה באחד משני מסלולים עיקריים. האחד - פרישה לפנסיה החל על עובדים שהופיעו בנספח א' להסכם (סעיף 2.2 להסכם 1994); השני - פיטורים של עובדים ששמותיהם מופיעים בנספח ב' להסכם (סעיף 2.3 להסכם 1994). ג. מפאת חשיבותו לעניינינו יצוטט להלן סעיף 2.3 להסכם 1994: "מוסכם על דעת הצדדים להסכם זה...כי העובדים/ות הרשומים בנספח ב' להסכם קיבוצי זה, יסיימו עבודתם בחברה בתנאים ובמועדים המופיעים בנספח ב' האמור..."עובדים המופיעים ברשימה ונמצאו מבחינה רפואית עונים על כללי מקפת לפנסית נכות מלאה,יצאו לפנסית נכות באמצעות "מקפת". עובדים אלה לא יהיו זכאים למענק מיוחד כמוגדר בנספח ב'". נעיר כאן, כי המענק המיוחד הוא הבונוס אליו נושא המערער עיניו, וטוען כי הוא זכאי לקבלו. ד. שמו של המערער מופיע בנספח ב' להסכם 1994, בין העובדים שיפוטרו. תאריך סיום העבודה שמופיע לצד שמו הוא 28.02.94. נעיר כאן, שמועד סיום עבודתם של כל העובדים ששמותיהם הופיעו בנספח ב' זהה לזה של המערער למעט אחד שמועד סיום עבודתו נקבע ליום 31.01.94. ה. למערער נשלח מכתב, נושא תאריך 15.02.1994 ("המכתב"), ובו נאמר, בין היתר, כי בהתאם לשיחה עימו מיום המכתב, וכאמור בהסכם 1994 הוא יהיה זכאי: (1) בהתבסס על נספח ב': לבונוס מיוחד בשעור 128,229 ש" ח; וחלף הודעה מוקדמת בת 17 ימים. (2) "... כתחליף לאמור לעיל, ובעקבות התעודות הרפואיות שהצגת, אנו נעביר בקשתך לאישור פנסית נכות תמידית ע"י קרן מקפת. היה וקרן מקפת תאשר לך פנסית נכות תמידית וזאת עד ה- 28.02.94, סעיף זה יבוא במקום סעיף 2 לעיל" (שעיקריו לעיל בסעיף (1). ו. כאמור פרש המערער לגמלת נכות ביום 03.03.94. נדון תחילה בערעור המערער 3. טענת המערער, בבית הדין האזורי ובפנינו היא בתמציתה: כיון שפרישתו הייתה לאחר יום 28.02.94, הרי שהוא זכאי לבונוס. בפנינו עוד הוסיף בא כוחו וטען שמשלא שונו התנאים במכתב, ותאריך אישור פנסיית נכות תמידית ע"י קרן מקפת היה מאוחר ליום 28.02.94, הרי למרות שהוארכה תקופת העסקתו - והוא לא פוטר ביום 28.02.94 - קמה למערער הזכות לבונוס. 4. החברה, באמצעות בא כוחה, טענה שכל טיעון המערער הוא פורמאלי. המעביד בא לקראת המערער ואפשר לו למצות את המהלך של קבלת אישור פנסיית נכות בעודו עובד. עוד הוסיף הוא שהעיקרון שבהסכם 1994 ובנספח ב' שעובד לא ייהנה משני העולמות, גם יקבל פנסיית נכות תמידית וגם יקבל את הבונוס. 5. לדעתנו לא רק שהדין עם החברה, אלא חבל שהמערער, בעצם הגשת תביעתו, ובודאי ערעורו, נתפס לטענות פורמליות אשר יכולות לחזור אליו, ולהשמיט את קרקע טיעונו מתחת רגליו. ונבהיר: א. אם נפרש את המסמכים הרלבנטיים לבחינת זכאותו של במערער, כפשוטם, על פי פירוש מילולי, כזה שעליו נסמך המערער, נגיע לתוצאה הפוכה מזו שאליה הוא מכוון. בסעיף 2.3 להסכם 1994 תנאים מצטברים לקבלת הבונוס: האחד - ששמו של העובד יופיע בנספח ב' שכותרתו "פיטורי עובדים"; השני - נקבע לו (לעובד) בנספח ב', מועד לסיום עבודתו. למערער דנן נקבע תאריך סיום העבודה ליום 28.02.94; המענק המיוחד לפי האמור בנספח ב' משולם "...בגין פיצויים מוגדלים ובגין תמורה (כך) חלף הודעה מוקדמת" (סעיף ג' לנספח ב');וסעיף ד' עוד מבהיר "להלן רשימת העובדים /עובדות שיסיימו את עבודתם בחברה בתאריך שנרשם ליד שמו של כל עובד(ת) ועובד(ת) כאשר מאותו מועד יפסק קשר עובד מעביד בין העובד לבין החברה, ..". הנה כי כן, אם מודה המערער שעבודתו לא נסתיימה ביום 28.02.94 - הוא המועד הנקוב ליד שמו בנספח ב' - על מה מבסס הוא את הזכות לבונוס ? במיוחד שכמצוטט לעיל כל תכליתו של הבונוס האמור הוא לתת פיצויי מוגדל וחלף הודעה מוקדמת, למי שמסיים במועד את עבודתו בחברה, כך שמאותו מועד נפסק קשר "עובד" "מעביד" בין הצדדים. די למעשה באמור לעיל, כדי לדחות טענת המערער לזכאות לבונוס, שכן מודה הוא שלא נסתיימה, עבודתו במועד הנקוב הנספח ב' ובמכתב. כלום ראוי היה, אם לא היה מסתייע בידי הצדדים להסדיר את פנסיית הנכות התמידית במקפת, ויום ה-28.02.94 היה עובר כשהמערער עדיין עובד החברה - לשלול מהמערער את הבונוס ותנאי נספח ב', בגלל הפרשנות המילולית האמורה?! ב. לאמור לעיל יש להוסיף גם את העובדות הבאות: מהמכתב עולה שהמערער הגיש לחברה תעודות רפואיות והחברה הסכימה להעביר את בקשתו שלו לקרן מקפת לאישור פנסיית נכות תמידית; לכך יש להוסיף שהמערער, יחד עם ועד העובדים בחברה פנו אל הנהלת החברה, במכתב נושא תאריך 16.02.94, והודיעו על הסכמתו שהחברה תוציאו לפנסיית נכות מלאה; וביום 24.02.94 פונה וועד העובדים להנהלת החברה בבקשה להעסיקו, למרות האמור בהסכם 1994, עד 03.03.94 "וביום זה יפרוש לפנסית נכות או יהיה זכאי לפיצויי פיטורים כפי שנקבע בהסכם הקיבוצי מיום 30.1.94..." מכתב זה אושר בכתב יד על פני המכתב ע"י הנהלת המכתב. כלומר, המערער יחד עם ועד העובדים בחברה מבקשים להוציאו לפנסיית נכות מלאה, הוועד אף מבטיח את זכויות המערער כך שתוארך העסקתו עד ליום 03.0.394 מבלי שתפגענה זכויותיו המעוגנות בנספח ב'. אין זאת כי אם וועד העובדים בחברה הבין את שלא ראו עיני המערער - אם יחלוף המועד 28.02.94 והוא ימשיך להיות מועסק בחברה ולא מפוטר - אין עיגון להחלת תנאי הנספח עליו. כללו של דבר - לא יכול המערער להישמע בטענה שמצד אחד הוא שותף, עם וועד העובדים, למהלך ניסיון לאשר לו פנסיית נכות תמידית - השוללת עפ"י נספח ב' את קבלת הבונוס, ואחר כך לטעון שמאחר שלא פוטר ביום 28.02.94, הוא זכאי לבונוס (כשלא ברור על מה מבסס הוא את תביעתו, כשאין פיטורים כנדרש בנספח ב'). גם מטעם זה, לעצמו היה דין ערעורו להדחות. ג. הטעם העיקרי, הקושר את שני הטעמים דלעיל ומעניק להם את המטריה המשפטית, הוא זה הנעוץ בפרשנות המסמכים המשפטיים הרלבנטיים: הסכם 1994; נספח ב' והמכתב. הכלל הראשון בפרשנות מסמך, הוא לנסות לרדת לכוונתו האמיתית של הכותב גם על יסוד הדברים הכתובים, וגם בהתחשב ברקע הידוע של העניין (ע"א 324/63 סגל נ' חברת גורג'ני מג'י בע"מ, פ"ד יח(4) 371, 373). ועוד: בעימות בין לשון החוזה ובין כוונת עושיו - יד האחרונה על העליונה. שכן, המגמה הפרשנית הנאותה היא להגיע לחקר הכוונה האמיתית. כאשר הקשר הדברים מצביע על כוונה שונה מזו העולה מן המלים כפשוטן ייגבר הקשר הדברים (ע"א 1395/91 וינוגרד נ' ידיד, פ"ד מז(3) 793, 799). ככלל, אמת המידה המרכזית לפרשנות חוזה הוא אומד דעתם של הצדדים לחוזה. כאשר קיימת התנגשות בין אומד הדעת של הצדדים כפי שהיא משתמעת מתוך החוזה, לבין אומד הדעת של הצדדים כפי שהיא משתמעת מתוך הנסיבות, יד אומד הדעת של הצדדים המשתמע מתוך הנסיבות על העליונה (ע"א 4628/93 מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון ויזום (1991) בע"מ פ"ד מט (2) 265, 309). אשר לפרשנות הסכם קיבוצי, גם כאן מוטלת חובה לבחון את התכלית האובייקטיבית של ההסכם הקיבוצי לאור מטרותיו של ההסכם הקיבוצי, והתכלית אותה מבקש משפט העבודה להשיג (ע"ע 600003/98 יצחק פלמור - עיריית ירושלים (לא פורסם)). ד. החלת כללי הפרשנות האמורים מעלה על עניינינו מביאה אותנו למסקנה ברורה, הצדדים להסכם הקיבוצי עת קבעו זכויות אותם העובדים אשר עבודתם תופסק בגין רה הארגון בחברה, הבחינו בין אלה אשר פורשים לפנסיה; אלה המפוטרים עד תאריך מסוים ואלה אשר, עד אותו תאריך מסוים יפרשו לפנסיית נכות תמידית. גם נספח א' הדן בפרישה לפנסיה וגם נספח ב' הדן בעובדים המפוטרים קובע את מועד סיום רוב רובם של העובדים (למעט אחד) ליום 28.02.94. כלומר תהליך צמצום מצבת כח האדם בחברה היה אמור להסתיים עד מועד זה. באופן מפורש נקבע בסעיף 2.3 להסכם הקיבוצי שהפורש לפנסיית נכות תמידית, לא יהיה זכאי גם לבונוס. התכלית העיקרית המונחת בסעיף זה היא שהצועד במסלול הפיטורים יקבל פיצויים מוגדלים (בונוס מענק מיוחד) אולם מזה שיצעד במסלול פנסיית הנכות תישלל הזכאות למענק. ה. לכן יכול היה המערער לבקש לעבור ממסלול הפיטורים למסלול הפרישה לגמלת נכות - כפי שביקש והמציא מסמכים התומכים בבקשתו (ראו האמור במכתב); לכן גם יכול היה הוועד לבקש לשמור למערער את הזכות להאריך את תקופת עבודתו של המערער בחברה מספר ימים, עד שיתברר האם מאושרת לו ע"י קרן מקפת פנסיית נכות ואם לאו לתת לו את הזכות להיות מפוטר עפ"י תנאי נספח ב'. אולם לא ניתן לפרש את המסמכים הרלבנטיים כמקנים למערער את הזכות לזכות ממצעד בשני המסלולים כאחד. 6. לסיכום: מכל אחד מהטעמים שמנינו לעיל, בודאי מהצטברותם, דין ערעור המערער להדחות והוא נדחה בזה. ערעור החברה 7. בית הדין האזורי חייב את החברה בתשלום חלף הודעה מוקדמת למערער בסך 5,489 ש"ח. החברה טוענת שספק אם הפורש לגמלה זכאי להודעה מוקדמת, ובכל מקרה זו שולמה למערער.כמו כן טוען הוא שלא היה מקום לחייבה בתשלום הוצאות בשעור 3,500 ₪ עת תביעתו העיקרית של המערער, לבונוס, נדחתה. המערער טוען כי אם תתקבל תביעתו לבונוס הוא מוותר על חלף ההודעה המוקדמת. אם לאו הוא מאמץ את הכרעת בית הדין האזורי בעניין זה. לעניין ההוצאות, לטענתו, היא נכונה ומידתית. 8. א. לא נכביר מילים בעניין זה, אלא נאמר כי קשה לומר שהוכחה זכאותו של המערער לחלף הודעה מוקדמת, ואם היה הוא זכאי לה, הרי שמתוך העובדות שבית הדין האזורי עצמו קבע, נשללת זכאותו זו של המערער. ב. בית הדין האזורי קובע בעניין זה כך: "אפשר לומר - ולו בדוחק - כי התובע [המערער דנן] זכאי להנות "מתמורת הודעה מוקדמת". כפי שהוסבר לעיל, בתחילה פוטר התובע בינואר 1994 (ת/1) ורק לאחר זמן הגיעו הצדדים לידי הסדר פרישה ל"פנסיית נכות" במרץ 1994... באותה תקופה של "בין השמשות" חי התובע ב"אי ודאות" הנוגעת לגורלו ועד להכרעה הסופית לא ידע הוא אם פרישתו היא בגדר פרישה ל"פנסיית נכות" או "פיטורים"...לא מצאנו הצדקה, בנסיבות המיוחדות של המקרה, לשחרר את הנתבע [החברה דנן] מחובת ההודעה המוקדמת האמורה ובדיעבד גם לא מהפיצוי הכספי תמורתה". ג. הודעה מוקדמת, כשמה כן היא, היא מחייבת את מי שמבקש לסיים את יחסי העבודה להודיע לצד האחר טרם סיום עבודתו על מועד הסיום.אורך התקופה נקבע, כיום בחוק הודעה מוקדמת לפיטורים והתפטרות, התשס"א-2001, או בהסכם. יושם אל לב שהחוק האמור דן במעביד המבקש לפטר את עובדו (סעיף 2 (א) לחוק) או בעובד המבקש להתפטר מעבודתו (סעיף 2 (ב) לחוק). ברור שהמערער כלל לא יכול היה להמשיך לעבוד בעבודתו הרגילה בחברה (ראו מכתב הרופאה התעסוקתית מיום 14.02.94, בו נאמר "לא מסוגל להמשיך בעבודתו בציור שלטים ושילוטים בתחנות"). לכן מתעוררת השאלה אם בכלל היה הוא בנסיבות אלה זכאי לחלף הודעה מוקדמת. ד. ועוד: קובע בית הדין האזורי שהודעת הפיטורים ניתנה למערער עוד בינואר 1994. אי הוודאות אם יפרוש לפנסיית נכות או יפוטר, נבעה מבקשתו שתאושר לו פנסיית נכות מקרן מקפת (ראו העובדות לעיל). אולם יהיו הדברים אשר יהיו, ברור היה שהמערער מפוטר או פורש לגמלת נכות, כשבכל מקרה מועד סיום עבודתו, כעולה מנספח ב' היה ביום 28.02.94. לבקשת הוועד ובהסכמת החברה מועד העסקתו נמשך עד 03.03.94. לכן לא הייתה כל אי וודאות לעניין המשך עבודתו - או הצורך שלו לחפש עבודתה חלופית, כבר כשקיבל את הודעת הפיטורים ב-20 לחודש ינואר 1994. ה. אשר על כן, ברור שלא היה מערער זכאי תשלום חלף הודעה מוקדמת, שעה שבין הודעת הפיטורים וסיום עבודתו 03.0.3.94, מוצתה זכאותו זו (ביחד עם תשלום בפועל של 17 ימי הודעה מוקדמת). ו. לפיכך בטל בזה חיוב החברה לתשלום חלף הודעה מוקדמת למערער. ובכך למעשה נמצא שכל תביעותיו בבית הדין האזורי נדחו. לכן גם בטל החיוב שהטיל בית הדין האזורי על החברה לשלם הוצאות המערער בסך 3.500 ש" ח, בצירוף מע"מ. 9. סוף דבר: ערעור המערער נדחה. ערעורה של החברה מתקבל. על המערער לשלם לחברה הוצאות משפט בשתי הערכאות, בסך 5,000 ש"ח בתוספת מע"מ כחוק, להיום. בונוס