פסק דין השופט עמירם רבינוביץ 1. שתיים הן השאלות העומדות להכרעתנו בערעור זה : האחת, האם התקיימו יחסי עובד ומעביד בין המערער למשיבות או מי מהן, והשנייה, האם נפל פגם באופן מינויו של המערער לרב המושב שורש (להלן גם - המושב) ולרב מאמץ של הישובים מעלה החמישה, קריית ענבים ונווה אילן (להלן גם - היישובים). הרקע העובדתי 2. המערער הוסמך על ידי הרב הראשי לישראל לשמש כרב מושב כבר בשנת תשנ"ב. 3. ביום 5.12.1994 הודיעה המשיבה 1 (להלן - המדינה) למשיבה 2 (להלן - המועצה), כי אושר לה תקן לרב במושב שורש ולרב מאמץ ביישובים מעלה החמישה, קרית ענבים ונווה אילן. 4. בתגובה להודעה זו שלח ראש המועצה, מר מאיר ויזל, מכתב למדינה, בו הצהיר כי : "כל מינוי ו/או מכרז יהיה מקובל עלי רק אם אשתתף בדיון - אני או נציג מטעמי". 5. למרות הצהרה זו של ראש המועצה, נערך ביום 25.12.1994 חוזה עבודה בין המושב למערער (להלן - חוזה העבודה), במסגרתו הוסכם בין הצדדים כי המערער ישמש כרב המושב למשך תקופת ניסיון של שישה חודשים. עוד צויין בחוזה, כי הצדדים רשאים להאריך את תקופת ההעסקה. 6. ביום 15.3.1995 כתב מר יעקב סודרי, מנהל מחלקת ההתיישבות במשרד הדתות למועצה את הדברים הבאים : "ע"פ החלטת ועדת התיישבות מיום 30.11.94 אושר תקן לרב במושב שורש במועצה האזורית מטה יהודה. בהתאם לכך שובץ הרב חרל"פ מיום 1.12.94. התקציב המועבר אליכם מידי חודש כולל גם את שכרו. אבקש לשבץ את הרב בין מקבלי השכר במועצה". 7. במענה למכתב זה שב ראש המועצה והודיע על התנגדותו למינוי המערער כרב המושב. עוד הוסיף ראש המועצה, כי השכר שהתקבל עבור המערער יוחזר למדינה. התנגדות המועצה למינוי המערער אף מצאה ביטויה במכתב ששלח יועצה המשפטי למושב, בו נכתבו הדברים הבאים : "...במסגרת חקירת נסיבות מינוי [של המערער] הגיע לידי הסכם מיום 25.12.94 בין הרב לבין המושב, בחתימתך בשם ועד המושב. הנני להודיעך כי המועצה אינה רואה את עצמה כבולה ומחוייבת על פי הסכם זה, אשר נערך ללא ידיעתה וללא הסכמתה. כן הנני להודיעך כי דרך מינוי הרב הנ"ל לרבות חתימת ההסכם הנ"ל נעשתה ללא מעורבות המועצה המתחייבת על פי דין ועל פי ההסכם הקיבוצי". 8. ביום 12.6.1995 פרסם המושב מכרז למשרת רב המושב. ביום 28.6.1995 נבחר המערער למשרת רב המושב. בועדת הבחירה נכחו נציגי המושב ונציג מן הרבנות הראשית. שני נציגי המועצה האזורית שהיו אמורים להשתתף בהליך הבחירה לא נכחו במהלך הישיבה. 9. משנודע דבר המינוי למועצה שלח היועץ המשפטי שלה מכתב נוסף למושב, בו התריע על אופן עריכת המכרז. בחומר הראיות לא נמצאה תגובת המושב לטענות שהועלו על ידי המועצה. 10. בחודש אפריל 1995, עוד בטרם נבחר למשרת רב המושב במכרז הגיש המערער את התביעה, מושא ערעור זה, לבית הדין האזורי בירושלים. בכתב התביעה טען המערער כי על המשיבים לשלם לו שכר ונלווים עבור החודשים דצמבר 1994 - אפריל 1995. בתביעות נוספות שהוגשו בשלב מאוחר יותר שאף הן מושא ערעור זה ביקש המערער שכר עבור החודשים הבאים. להשלמת התמונה יצויין כי לאחר הגשת התביעה החליטה המדינה לשלם למערער שכר עבור החודשים דצמבר 1994 - יוני 1995 "לשם זהירות ועל מנת למנוע נזק אפשרי לקופת הציבור אם יחוייב המשרד בתשלום פיצויי הלנה". פסק דינו של בית הדין האזורי 11. עיקר המחלוקת בין הצדדים בבית הדין האזורי הייתה נטושה בשאלה, מיהו המעביד של המערער. בית הדין האזורי בירושלים (תב"ע נה/519-3, נה/29-1נה/34-2 ; השופט מנחם מירון) סבר כי לא התקיימו יחסי עובד ומעביד בין המערער ובין המשיבות, וכי נפל פגם בהליך מינויו של המערער למשרת רב המושב. פסיקתו של בית הדין האזורי נומקה בנימוקים הבאים : א. בועדת הבחירה לא נכחו כמתחייב מההסכם הקיבוצי המיוחד מיום 6.9.1988 הדן במעמדם ובתנאי שכרם של רבני המושבים (להלן - ההסכם הקיבוצי) נציגי המועצה. בנסיבות אלה, היה על המושב להימנע מקיום הליך המכרז. ב. אף המושב עצמו סבר כי לא די בהליך המכרז שאם לא כן לא ניתן להסביר את פנייתו למדינה לאחר עריכת המכרז, בה הוא מבקש "להנחות אותנו כיצד להשלים את נוהל הבחירה, כדי שיהא מקובל על כל הגורמים". ג. בשל הפגמים שנפלו בהליך המכרז לא ניתן "לכפות יחסים חוזיים עם גורמים שלא היו מעורבים בהליך הבחירה". ד. העובדה שהמדינה מספקת שירותי דת ומקציבה כספים לפעילות זו אינה עושה אותה מעביד של נותן השירות. ה. המועצה משמשת "צינור" להעברת כספים מהמדינה לרבני ההתיישבות. מתן שירותי דת אינו נמנה עם פעילותה הרגילה של המועצה. משכך, אין לראות בה מעבידתם של הרבנים. ו. המשיבות אינן מפקחות על עבודתו של המערער ואף אינן רשאיות לפטרו. כמו כן המערער אינו מצוי ביחסי כפיפות כלפי מי מהמשיבות. גם בכך יש להעיד כי לא מתקיימים יחסי עבודה בין המערער למשיבות. טענות הצדדים 12. בערעור שהגיש טען המערער את הטענות הבאות : א. על יחסי העבודה שבין המערער למשיבות חל ההסכם הקיבוצי. נקודת המוצא של הסכם הקיבוצי היא, כי מעמדם של רבני המושבים הוא כשל עובדים. אשר על כן, אין לומר כי המערער פועל מכוח סטטוס. ב. המערער נבחר למשרתו באמצעות מכרז תקין. לפי האמור בהסכם הקיבוצי רב המושב אמור להיבחר על ידי ועדה הכוללת נציגים של המושב, של משרד הדתות ושל המועצה האזורית. אומנם במקרה שלפנינו לא נכחו נציגי המועצה האזורית והמדינה, אולם בכך אין כדי לפגום בתקינות המכרז הן מן הטעם שהמדינה והמועצה ידעו על מועד עריכת המכרז וחרף זאת לא מצאו להשתתף בו והן מן הטעם שגם אם היו נוכחים נציגי המדינה והמועצה בדיונים היה נבחר המערער, שכן הוא זכה לרוב קולות של חברי הוועדה. לא זו אף זו. בהעדר הוראה בדבר המניין החוקי בוועדות המכרזים לבחירת רב מושב, לא נפל כל פגם בקיום המכרז בנוכחות רוב חברי הוועדה. ג. המדינה והמועצה הן מעבידות במשותף של המערער. מעורבותה של המדינה בהעסקת המערער מוצאת ביטויה באישור תקן להעסקתו, בהעברת שכרו לידי המועצה, בקביעת תחום אחריותו והישובים עליהם יופקד ובהחלת הוראות התקשי"ר על רבני ההתיישבות. בהקשר זה יש לציין עוד כי תיקיהם האישיים של רבני התיישבות מצויים במדינה. לשיטת המערער, סממנים אלה מעידים כי המדינה היא מעבידתו של המערער. ד. אשר למועצה - המועצה אחראית על אספקת שירותי דת לתושביה. המועצה גם מעורבת בהליך בחירת רבני ההתיישבות, מפקחת עליהם ברמה מסויימת ואף מבצעת את תשלומי השכר לרבנים. בנסיבות אלה, יש להכיר ביחסי עובד ומעביד בין המועצה למערער. ה. המערער הוכיח כי עבד בפועל כרב מושב וכרב מאמץ של היישובים. 13. המועצה מצידה תמכה יתדותיה בפסק דינו של בית הדין האזורי והדגישה אלה: א. במכרז במסגרתו נבחר המערער לתפקידו נפלו פגמים רבים, לרבות אי השתתפות נציג המועצה בועדת המרכזים. אשר על כן, אין לחייב את המועצה לשאת בתשלום שכרו של המערער. ב. המועצה לא הייתה צד לחוזה העבודה שנחתם עם המערער. ג. פסיקתו של בית הדין האזורי, לפיה לא מתקיימים יחסי עובד ומעביד בין המערער למועצה תואמת הלכות שיצאו מלפני בית דין זה. ד. הוראותיו של ההסכם הקיבוצי אינן מלמדות על קיום יחסי עובד ומעביד בין המועצה למערער. ה. המערער לא ראה בשום שלב במועצה מעבידתו. ו. מחומר הראיות שהוצג בבית הדין האזורי עולה כי המושב הוא מעסיקו של המערער. משלא תבע המערער את המושב אף לאחר שהמועצה ביקשה לצרפו כנתבע נוסף, אין לו להלין אלא על עצמו. 14. המדינה תמכה אף היא בפסק דינו של בית הדין האזורי והוסיפה וטענה כי מעמדו של המערער, כמעמדם של שאר המשרתים בקודש, הוא מעמד מיוחד של סטטוס וכי מעורבותה של המדינה בהעסקת רבני ההתיישבות מתבטאת אך ורק בתקצוב העסקתם, הא ותו לא. לשיטת המדינה, דין ערעור המערער להידחות אף מן הטעם שנפל פגם במינויו בכך שהמועצה לא השתתפה בהליך בחירתו. 15. בטרם נבוא לכלל הכרעה בערעור, מן הראוי לציין כי לאחר הגשת הערעור, בחודש פברואר 2003 החליטה המדינה לשלם את שכרו של המערער באמצעות מועצה דתית אחרת (גוש עציון). הסדר זה בא אל סיומו בחודש ספטמבר 2004 בנימוק ש"בטעות החילו עליך [על המערער] הסדר שנערך בנוגע לרבנים אחרים שיש לאבחן בינם לבינך, בעיקר בשל כך שעצם מינויים כמשרתים בקודש אינו נתון במחלוקת, בעוד שבמקרה שלך עצם המינוי נתון במחלוקת". יובהר, כי בערעור שלפנינו לא עמדה המדינה על החזרת הכספים ששולמו, לטענתה, בטעות. האם נפל פגם באופן מינויו של המערער? 16. אופן מינויים של רבני ההתישבות, לרבות רבני מושב, מוסדר בנספח להסכם הקיבוצי המורה כי רב מושב יבחר למשרתו באמצעות מכרז על ידי ועדת בחירה. הרכב ועדת הבחירה מפורט בהסכם הקיבוצי והוא אמור לכלול נציגים ממשרד הדתות, מהמועצה האזורית, מהוועד המקומי ומן הוועד הדתי - "הכל בהתאם לתקנות הנוהל במועצות האזוריות". 17. במקרה הנוכחי, מפרוטוקול ועדת הבחירה עולה כי נציגי המועצה לא השתתפו בהליך הבחירה וכי רק נציגי המושב ונציג מן הרבנות הראשית נכחו במהלך בחירתו של המערער. השאלה הנשאלת בהקשר זה היא, האם יש בכך כדי לאיין את הליכי הבחירה של המערער ? 18. התשובה לשאלה זו אינה פשוטה כלל ועיקר. בחומר הראיות ובעדויות שנשמעו בבית הדין האזורי לא הובררו לעומקן השאלות האם הוזמנו נציגי המועצה והמדינה לישיבת ועדת הבחירה, והאם קיים מניין חוקי (קוורום) של ועדת הבחירה שחייב להיות נוכח בכל ישיבה וישיבה. הדעת נותנת כי גם אם לא קיים מניין חוקי מינימלי לועדת הבחירה יש לראות פגם בכך שנציגי המועצה לא השתתפו בהליך הבחירה. ואולם, אין לנו צורך להכריע בעת הזו בשאלה האם הפגמים שנפלו באופן מינויו של המערער יש בהם כדי לאיין את הליכי הבחירה. זאת, לאור המסקנה אליה הגענו, כפי שתפורט להלן. האם התקיימו יחסי עובד ומעביד בין המערער למדינה? 19. המדינה טענה, כאמור, כי לרבנים מעמד מיוחד של סטטוס ואין הם נתונים למרותו של מעביד. טענה זו יש לדחות מכל וכל. מעיון בהסכם הקיבוצי המסדיר את מעמדם ותנאי שכרם של הרבנים עולה כי מעמדם של הרבנים, המעניקים שירותי דת בהתיישבות הוא כשל עובדים. כך גם נפסק, הלכה למעשה, בפסקי דין שדנו במעמדם של רבני ההתיישבות (וראו בהשאלה לעניין דחיית טענה בדבר סטטוס בכל הנוגע לנבחרי ציבור : עע 1010/02 מדינת ישראל - משרד הפנים - יעקוב רסמי ואח', עבודה ועוד, עבודה ארצי, כרך לג(95), 47 (עתירה לבג"צ תלויה ועומדת) ; עע 1120/02 יוסף ועקנין - מועצה דתית אופקים, עבודה ועוד, עבודה ארצי, כרך לג(58), 42). השאלה הנשאלת בהקשר זה היא, האם מתקיימים יחסי עבודה בין רבני ההתיישבות למדינה. 20. מעמדם של רבני ההתישבות נדונה זה מכבר בפסיקתו של בית דין זה בפרשת קרואני (דב"ע לב/44-9 יוסף קרואני - מדינת ישראל פד"ע ה', 11, להלן - פסק דין קרואני), בה נפסק כי הפיקוח שמפעילה המדינה על פעילותו של המערער והעובדה כי המדינה היא שקובעת את שיעור שכרו ומשלמת אותו אין בהם כדי ליצור יחסי עובד ומעביד בין המדינה למערער. בעניין זה נפסקו בפסק דין קרואני הדברים הבאים : "...הפיקוח אשר הפעיל משרד הדתות על פעילותו של המערער, אינו מצביע דווקא על 'פיקוח' אשר מפעיל מעביד על עובדו. אותו 'פיקוח' מתיישב במידה רבה עם פיקוח שמפעיל משרד החינוך והתרבות על מורה בבית ספר תיכון הנהנה מהקצבה הממשלתית, עם 'פיקוח' שמפעילה 'קרן' ועם דו"ח שדורשת 'קרן' המקציבה סכומים לפעולה מוגדרת, ועם פיקוח שמפעיל מי שעניינו בכך, והוא מוסמך לעשות כן, על פעולת שו"ב בבית מטבחיים עירוני או פרטי...ביטוי נוסף ליחסי עובד-מעביד בין המדינה לבין המערער ביקשו לראות בכך שהמדינה היא היא שקבעה את משכורתו של המערער, והיא היא ששילמה את משכורתו, בעוד ש'המועצה האזורית (והמושב) לא היו אלא צינור להעברת משכורתו של המערער ממשרד הפנים וממשרד הדתות' (סעיף 4, פיסקה ב', שבחלק א' דלעיל). ושוב, נכון הדבר שבדרך כלל המעביד הוא הקובע את שיעור המשכורת, והוא משלמה. אך, אין זה מן ההכרח שיהיה כך. יכול המקציב סכומי כסף למטרה מסוימת להתנות את הקצבתו בתנאי עבודה מסוימים אשר בהם יועבדו להשגת המטרה, ומכל שכן סביר כי מי שמקציב סכומי כסף למטרה מסוימת במגמה שמי שלו ניתנה ההקצבה, יוסיף מכיסו לשכרם של המועבדים להשגת המטרה, יקבע את השכר כולו כך שיהא ברור מה חלקו של כל אחד מהשניים בהוצאה. כן אין ללמוד מהטענה שהמועצה האזורית לא היתה 'אלא צינור להעברת משכורתו של המערער', על יחסי עובד-מעביד בין המדינה לבין המערער. אין זה מדרכה של המדינה לשלם שכר עבודה של עובדיה באמצעות 'צינורות' כגון רשויות מקומיות, ומועצה אזורית אינה אלא רשות מקומית". 21. על ההלכה שנקבעה בפסק דין קרואני, לפיה לא מתקיימים יחסי עבודה בין המדינה לרבני המושבים חזר בית דין זה בפסיקה מאוחרת יותר (ראו לעניין זה: עע 200026/98 מדינת ישראל - משרד הדתות - הרב חנניה שפירא ואח', עבודה ועוד, עבודה ארצי, כרך לג(94), 39 ; עע 701006/98 מדינת ישראל- משרד הדתות - יחיה עמרם אלעזרא ואח', עבודה ועוד, עבודה ארצי, כרך לג(3), 42), להלן - פסק דין אלעזרא). הלכה זו סוייגה בפסק הדין אלעזרא במילים הבאות : "אין באמור לעיל כדי לקבוע קטיגורית, שבנסיבות אחרות, בהן לא היו קיימים ההסכמים, או בנסיבות שונות אחרות, לא היינו מגיעים למסקנה, שהמדינה היא המעביד של הרבנים". 22. לאחר שבחנו את כלל חומר הראיות שנפרש בפנינו סבורים אנו, כי לא עלה בידי המערער להוכיח כי במקרה הנוכחי התקיימו נסיבות המחייבות סטייה מן ההלכה, לפיה המדינה איננה מעסיקתו של המערער. בהקשר זה מן הראוי להדגיש כי מחומר הראיות עולה כי המושב הוא שהיה המוציא והמביא בעניינו של המערער, והוא בלבד. הוא שיזם את הפנייה למדינה עוד בשנת 1991 בבקשה למינוי של המערער כרב מושב (ראו נספח ת/19 לתצהיר המערער בבית הדין האזורי) ; הוא שחתם על חוזה העבודה עם המערער ; הוא שפרסם את המכרז למשרת רב מושב ונציגיו הם שבחרו, הלכה למעשה, את המערער למשרת רב המושב. על רקע ראייתי זה, מתבקשת המסקנה כי המדינה איננה מעסיקתו של הרב. 23. בהקשר זה מן הראוי לציין כי כבר במכתבו מיום 23.7.1995 של מר יהושע ישי, הממונה על שירותי הדת במשרד הדתות (להלן - מר ישי), שמוען למערער ולמושב נכתבו הדברים הבאים : "1. מבדיקה משפטית שערך משרדנו עולה כי לא היתה למזכירות מושבכם, או לכל מאן דהוא מטעמה, סמכות להתקשר בחוזה עם הרב חרל"פ כפי שנעשה (מצו"ב העתק החוזה) ולפיכך העסקתו אינה חוקית. 2. מבלי לגרוע באמור בסעיף 1, יצויין כי ההתקשרות עם הרב חרל"פ היתה לתקופה של 6 חודשים בלבד מחודש דצמבר 1994 ועד חודש מאי 1995 ולפיכך גם בשל סיבה זו, תמה תקופת החוזה עם הרב חרל"פ. 3. לאור האמור לעיל הריני להודיעך כי משרדנו לא יעביר כל סכום או תקציב לטובת שירותי דת כלשהם, במידה ויינתנו, ע"י הרב חרל"פ וזאת ממועד תום החוזה. כמו כן, משרדנו יראה בגוף ו/או באדם שיחתום על חוזה העסקה כלשהוא, עם הרב חרל"פ או עם רב אחר, אחראי אישית לעניין ההעסקה והתשלומים" (ההדגשות הוספו - ע.ר). דברים אלה מדברים בעד עצמם. 24. זאת ועוד. אף אין בידינו לקבל את טענת המערער לפיה החלת הוראות התקשי"ר על רבני ההתיישבות בהסכם הקיבוצי מלמדת על קיומם של יחסי עובד ומעביד. טענה זו נדחתה מפורשות בפסק דין אלעזרא באלו המילים : "גם אם חל התקשי"ר על רבני ההתיישבות, אין הוא מעיד על קיום יחסי עובד ומעביד בינם ובין המדינה. אין מניעה שגוף כלשהו המעסיק עובדים יאמץ את הוראות התקשי"ר בשינויים המתאימים, אך בכך אין עדיין ראיה לקיום יחסי עובד ומעביד בין עובדי אותו גוף, מאמץ התקשי"ר, ובין המדינה". 25. משאלו הם פני הדברים, ובפרט לנוכח העובדה כי המדינה הודיעה כבר בראשית הדרך על אי הסכמתה למינויו של המערער למשרת רב המושב המסקנה המתבקשת היא כי לא התקיימו יחסי עובד ומעביד בין המדינה לרב, וכי בעל דברו היחיד של המערער הוא המושב. המערער בחר שלא לצרף את המושב כנתבע נוסף בבית הדין האזורי משיקוליו הוא. בנסיבות אלה, אין למערער להלין אלא על עצמו. האם התקיימו יחסי עובד ומעביד בין המערער למועצה? 26. עיון בכלל המסכת עובדתית מביא אותנו למסקנה, כי לא התקיימו יחסי עבודה בין המערער למועצה. נקודת המוצא של מסקנתנו זו נובעת בראש ובראשונה מן העובדה, שההתקשרות הראשונית עם המערער נעשתה על ידי המושב, מבלי שהייתה מעורבות כלשהי של המועצה. בהקשר זה יש לציין, כי נציגי המועצה אף לא השתתפו בהליך הבחירה של המערער כמתחייב מהוראות ההסכם הקיבוצי. 27. זאת ועוד. המועצה הודיעה למושב, כפי שעשתה גם המדינה, כי היא אינה רואה עצמה כבולה לחוזה העבודה שנחתם בין המערער למושב. מן הראוי לשוב ולציין בהקשר זה דברים שכתב יועצה המשפטי של המועצה למושב ולמערער, ולפיהם : "הנני להודיעך כי המועצה אינה רואה את עצמה כבולה ומחוייבת על פי הסכם זה [הכוונה לחוזה העבודה שנחתם בין המערער למושב - ע.ר], אשר נערך ללא ידיעתה וללא הסכמתה. כן הנני להודיעך כי דרך מינוי הרב הנ"ל לרבות חתימת ההסכם הנ"ל נעשתה ללא מעורבות המועצה המתחייבת על פי דין ועל פי ההסכם הקיבוצי". בנסיבות אלה, אין לראות במועצה מעבידתו של המערער. 28. אין באמור לעיל כדי לקבוע מסמרות קבועות בשאלת קיומם של יחסי עבודה בין רבני ההתיישבות למועצות האזוריות שבתחומן מוענקים שירותי הדת. שאלה זו היא בראש ובראשונה, שאלה של עובדה שיש להכריע בה על יסוד התשתית הראייתית, תוך בחינת מכלול המרכיבים העובדתיים הנוגעים לעניין. סוף דבר הערעור נדחה. המערער ישלם לכל אחת מהמשיבות הוצאות משפט, לרבות שכר טרחת עורך דין בסך 5,000 ש"ח בצירוף מע"מ והפרשי הצמדה וריבית כחוק. מושבים נחלות ומשקים