פיצויי הלנה

"פיצויי הלנה", הם פיצוי המשתלם ללא הוכחת נזק או הפרה חוזית. זהו למעשה לא פיצוי אלא סנקציה, וסנקציה קשה ביותר ללא קשר לבחינת הנזק, האם היה ומה מידתו. הסנקציה אינה נבדקת כמידתית לעומת הנזק. זוהי ענישה קבועה ללא קשר לתוצאות הפרת החוק. ואכן זו היתה הכוונה של המחוקק כפי שהדבר עולה מדברי שר העבודה דאז, מר מרדכי נמיר, בעת שהציג את הצעת החוק - רוב חוקי העבודה שחקקו "נועדו להסדיר זכויות וחובות שמקורן בתנאי החיים ובמושגים של חברה מודרנית וכלכלה מודרנית. והן פרי של רמה אירגונית גבוהה מאד של יחסי עבודה ותנאי עבודה. לעומת זאת נועד החוק המוצע עכשיו להבטיח זכות אנושית ראשונית, זכות אלמנטארית של העובד לפרי עמלו, זכותו לקבל לרשותו הבלעדית במועד הנכון ובהיקף המלא את שכר עבודתו... הפתרון שאנו באים לתת לבעיות אלה בחוק המוצע, משק בעיקר, את ההתפתחות החדישה בשטח זה בעולם, והוא הולך בעקבות אמנת העבודה להגנת השכר שנתקבלה ב-1949 בארגון העבודה הבינלאומי. החוק המוצע בא להעניק לשכיר הגנה כוללת ומקיפה לשכר עבודה, כדי להבטיח שיגיע לידיו במלואו ובמועדו, ואיסור הלנת השכר הוא רק אחד מן הנושאים של הצעת החוק, הרי חזיון הלנת השכר שהתפשט אצלנו במרוצת הימים במידה מדאיגה מאד ולבש צורות שונות ומשונות, מהווה את הגורם העיקרי שהמריץ את הממשלה להביא הצעת חוק זו לפני הכנסת. על רקע זה הוצע לפסוק "פיצויי הלנה" כסנקציה בגין פיגור בתשלום שכר ופיצויי פיטורין. הסביר זאת השר מרדכי נמיר: העיקרון ששכר עבודה, להבדיל מחובות אחרים, חייב להיפרע מיד, מכיוון שבו תלוי קיומם של בני אדם, אשר כל רכושם או עיקר רכושם הוא פרי עמלם, הוא מיסודו של כל משטר חברתי נאור. להגנת השכר מפני הלנה קובע סעיף 18 של החוק המוצע כי מעביד אשר לא שילם שכר העבודה עד המועד הקבוע בחוק, חייב לשלם לעובד פיצוי על הלנת השכר בשיעור של אחוז מסויים מן השכר המולן. זהו חידושו העיקרי של החוק. אני מאמין כי סנקציה ישירה זו שהחוק מטיל על המלין שכר עבודה, תוכיח במשך הזמן את יעילותה, כי עד מהרה ילמד המעביד לדעת כי הלנת השכר - שכרה יוצא בהפסדה. הממדים הרחבים אשר הלנת השכר קיבלה אצלנו בשנים האחרונות מצדיקים בהחלט את ההזדקקות לסאנקציה חמורה וישירה זו. מכאן, הכנסת קבעה סנקציה עונשית, לא פיצוי במובנו המשפטי, בגין אי תשלום שכר כאשר המחשבה העומדת ביסוד הסנקציה היא שהעבודה היא בראש וראשונה מקור קיום לעובד ומשפחתו. אמת, העובד מפיק מהעבודה הרבה יותר משכר עבודה בלבד. הוא מפיק סיפוק, קידום מקצועי, הנאה בעבודה. אך ללא לחם, ללא פרנסה, לא יוכל העובד להפיק הנאה ותועלת מיתר הזכויות הנובעות מהזכות לעבוד. קודם לכל יש לדאוג לתשלום שכרו. זו ההצדקה לסנקציה העונשית החריפה הזו. החובה לשלם פיצויי הלנה בגין פיגור בתשלום לקופת גמל הוספה בשנת ה'תשל"ג-1973. חקיקות ותיקוניהם באים לעולם לרוב בגין צרכי השעה, בגין התנהגות שמבקש המחוקק למנוע. כך הוא בענייננו. קופות גמל למיניהן באות להגן על עתידם של העובדים בעת פרישה. סטיב אדלר במאמרו הנ"ל מציין כי: תשלומים אלה הינם המרכיב העיקרי בקביעת רמת החיים של העובד ומשפחתו לאחר פרישתו לגימלאות. החקיקה הקובעת חובה לשלם פיצויי הלנה לקופות גמל בגין פיגור בהעברת תשלומים לקופות באה על מנת למנוע מצב בו תפגענה זכויות העובדים בעת פרישה. החיקוק הקובע את מועדי התשלומים השונים והמורה על הטלת פיצויי הלנה במקרה של פיגור בתשלום הוא חוק הגנת השכר, תשי"ח-1958. פיגור בתשלום גורר אחריו "פיצויי הלנה", פיצויים המשתלמים ללא הוכחת נזק או הפרת הסכם אלא כסנקציה בלבד. סעיף 17 לחוק קובע את פיצויי הלנת השכר לעובדים. סעיף 19א קובע את פיצויי ההלנה על חוב לקופת גמל. כותרתו חוב קופת גמל כשכר מולן: יראו כשכר מולן גם סכום שמעביד חייב לקופת גמל, בין שהסכום מגיע ממנו במישרין ובין שהמעביד חייב לנכותו משכר העובד, ובלבד שהסכום אשר חייב המעביד לנכות לא שולם לקופה תוך 21 ימים מהיום שבו רואים כמולן את השכר שממנו היה עליו לנכות או שהסכום שהמעביד נתחייב לשלמו שלא בדרך ניכוי לא שולם תוך 21 ימים מהיום שבו היו רואים כמולן את השכר שלגביו קיימת החבות; והוא בין שהשכר הולן ובין שלא הולן. החוק מאפשר הפחתת פיצויי הלנה. סעיף 18 לחוק קובע את השיקולים המנחים להפחתת פיצויי הלנה. כותרתו הפרת פיצוי: בית הדין האזורי רשאי להפחית פיצוי הלנת שכר או לבטלו, אם נוכח כי שכר העבודה לא שולם במועדו בטעות כנה, או בגלל נסיבה שלמעביד לא היתה שליטה עליה או עקב חילוקי דעות בדבר עצם החוב, שיש בהם ממש לדעת בית דין אזורי, ובלבד שהסכום שלא היה שנוי? במחלוקת שולם במועדו. הפחתת פיצויי הלנה - קריטריונים לאור תכלית זו ולאור מהות הסנקציה המכונה "פיצויי הלנה" עמד בית הדין בתחילת דרכו על שניים. האחד, אין להפחית פיצויי הלנה אלא כאשר מתקיים אחד הנימוקים שבסעיף 18 לחוק. אין לבית הדין כל שיקול דעת. השני, ניתן להפחית פיצויי הלנה רק כאשר נטען על ידי החייב כי יש להפחיתם והוא מביא את אחד הנימוקים להפחתה. הגישה היתה שעל נתבע לבקש בבקשה מפורטת ומנומקת את הפחתת פיצויי ההלנה. על המבקש הפחתת פיצויי הלנה להוכיח הגנה מתאימה. לימים שונתה הגישה. נפסק כי בית הדין אינו חותמת גומי. לבית הדין שיקול דעת. הנשיא סטיב אדלר עמד על כך (דב"ע נג/225 - 3 פלמ"ע - עאצי, פד"ע כ"ו 492, 497): מדיניות המחוקק היתה להפוך עיכוב מכוון בתשלום פיצוי פיטורים לעובד על ידי מעבידו לבלתי כדאי. עם זאת, מכיוון שפיצוי הלנה הוא גבוה מאוד... החליט המחוקק להעניק לבית הדין לעבודה את האפשרות להפחית או לבטל את פיצוי ההלנה... בתי הדין לעבודה גיבשו מדיניות לגבי יישום לשונו ומטרתו של החוק, וזאת בחיפוש אחר האיזון שבין זכויות העובדים לקבל שכר עבודה ופיצוי פיטורים במועד שנקבע בחוק, לבין העונש הקיצוני המוטל על המעביד... גישת בית הדין הארצי בפירוש המונח 'טעות כנה' היתה רחבה וליברלית, משום הסמכות הרחבה שנקבעה להפחתת פיצוי הלנה ...". בעניין עיריית לוד (עע 001242/04 עיריית לוד - אבלין דהן יו"ר ארגון עובדי לוד וארגון עובדי עיריית לוד (הסתדרות המעו"ף) בשם 937 עובדי עיריית לוד ואחרים והיועץ המשפטי לממשלה - טרם פורסם) צירף הנשיא את דעתו לדעתה של השופטת נילי ארד בפסק דינה המקיף. הנשיא ציין: עד לשנים האחרונות הוכרו בפסיקה כנסיבות שאין למעביד שליטה עליהן נסיבות דוגמת מלחמה, שביתה בבנק המונעת העברת משכורת לעובד, שריפת המפעל או הריסתו מחמת פגעי טבע. מצב כלכלי קשה לא נחשב כנסיבה שלמעביד לא היתה עליה שליטה. המעביד אחראי לניהול מפעלו, הוא השולט בכל הקשור למצבו הכספי ומשכך, אין מקום להטיל על העובד את מימון עסקו של המעסיק. העובד מבצע את עבודתו ואינו חייב לתת למעסיק הלוואה בשיעור שכרו. אולם, בשנים האחרונות הוגמש הפירוש של הגנת הנסיבות, בהתחשב באפשרות שאם יוטל על המעסיק תשלום פיצוי הלנה מלא הוא עלול להתמוטט כלכלית וייאלץ לסגור את מפעלו. אין לפרש את סמכותו של בית הדין להפחית את פיצויי ההלנה כסמכות שאין בצידה שיקול דעת לבית הדין. לבית הדין שיקול דעת האם להפחית את פיצויי ההלנה. עצם הזכרת נימוקים שונים להפחתתם של פיצויי ההלנה היא הנותנת שלבית הדין שיקול דעת להפחתתם. אין לקבל הוראה המטילה סנקציה ללא השארת שיקול דעת לבית הדין. ואכן בית הדין הארצי הפעיל את שיקול דעתו הן בפסיקת פיצויי הלנה והן בשאלת הפחתתם ובמידת ההפחתה... אין בית הדין חותמת גומי. עליו להפעיל את שיקול דעתו בצורה מדודה. עליו לבחון את תום ליבו של המעביד והעובד, את הנסיבות האובייקטיביות ולתת משקל לתכליתו של החוק שקבע סנקציה דרקונית זו ... (ע"ע 300029/98 מכון בית יעקב למורות ירושלים - ג'וליה מימון - טרם פורסם). היינו, לא עוד גזירה ללא שיקול דעת. גם מהעיקרון לפיו אין סמכות להפחית פיצויי הלנה אם צד לא טען זאת במפורש סטינו. עמדתנו כיום היא שעל בית הדין לבחון את מכלול הנסיבות ולאזן בין האינטרסים של הגופים השונים תוך שהוא מפעיל את מבחני המידתיות. כיצד מפעיל בית הדין את שיקול דעתו אין בית הדין פועל בשרירות. עליו לקבוע כללים ולפעול לפיהם. על בית הדין לאזן בין האינטרסים השונים. מחד, המטרה היא שלא להלין תשלומים של עובדים בשכר, פיצויי הלנה והפרשות לקרנות. מאידך יש לקחת בחשבון את ההשפעה על המעביד עליו מוטלים פיצויי ההלנה. צריך שהיחס בין האיחור בהפרשות להשפעה של פיצויי ההלנה על המעביד יהא סביר ומידתי. מעל לכל עלינו לזכור כי פיצויי הלנה מוטלים כסנקציה ללא הוכחת נזק. בין השיקולים שעל בית הדין לקחת בחשבון הוא סוג הגוף המלין, מצבו הכלכלי, אם המצב הכלכלי קשה - מהו המקור, הנימוק, לקשיים הכלכליים, האם היה בידו של המעביד לגבור על המצב הכלכלי, האם העדיף המעביד לדאוג לכלכלתו ולצרכיו הוא על פני תשלומים לעובד או לקרנות. עלינו לבחון באיזה סוג של הלנה עסקינן. האם מדובר בהלנת שכר או בהלנת הפרשות לקופת גמל. אם מדובר בקופת גמל עלינו לשקול מהי מהות הביטוח. ביטוח פנסיה הוא דבר אחד. קרן השתלמות הוא דבר שונה. קרן השתלמות משמשת להשתלמויות של העובד שתאפשרנה לו קידום בעבודה. חשיבות רבה להשתלמות. זהו חלק מהזכות החברתית לעבוד. אך אין היא דומה במשקלה לביטוח גמלת פרישה. כל אלה צריכים להישקל מול הכלל לפיו על המעביד לדאוג לכך שקודם לכל תשמרנה זכויותיו של העובד בשכר ובקופת גמל. גישת בית הדין בראשית דרכו היתה שמצב כלכלי קשה בשום מקרה לא יהווה שיקול להפחתת פיצויי הלנה. מגישה זו סטינו. יש לבחון מהם נימוקי המצב הכלכלי, האם המעביד באמצעים סבירים מסוגל לגבור עליו. מצב כלכלי קשה אינו נימוק להפחתת פיצויי הלנה. הסיבה לכך היא שעל מעביד לתת עדיפות לתשלום שכרו של העובד וכן בהבטחת מצבו הכספי של העובד לאחר פיטוריו. יש למנוע מצבים בהם מעבידים מעסיקים עובדים ביודעם שמצבם הכלכלי קשה והם לא יכלו לעמוד בתשלומים לעובדים. יחד עם זה יש לבית הדין שיקול דעת ועליו להפעילו. אין בית הדין חותמת גומי. עליו להפעיל את שיקול דעתו בצורה מדודה. עליו לבחון את תום ליבו של המעביד והעובד, ואת הנסיבות האובייקטיביות ולתת משקל לתכליתו של החוק שקבע סנקציה דרקונית זו. שיקול הדעת אינו שרירותי. והשופט עמירם רבינוביץ אף הוא עמד על כך: פסיקת פיצוי הלנה היא בשיקול דעת בית הדין. על בית הדין למצוא, אפוא, את האיזון הנכון שבין גורם ההרתעה מחד לבין הטלת מעמסה בלתי פרופורציונית על המעסיק מאידך. ספק ביחס למגמה זדונית של המעסיק בעיכוב התשלום צריך להתפרש לקולא, כלומר הנטייה לפסוק פיצוי הלנה מופחתים, אך הכל בהתאם לנסיבות (עע 300215/98 דומוס תעשית רהיטים בע"מ - מירב בן הלל - טרם פורסם). הנה כי כן מצב כלכלי צריך להישקל תוך שנלקחים בחשבון הנימוקים, המאמצים שהמעביד עושה על מנת לגבור עליהם. כאשר מדובר ברשויות מקומיות יש לבחון האם הן החלו בתוכנית הבראה. אם החלו בתוכנית הבראה, יש לבחון האם תמיכת הממשלה לתוכנית ניתנת כסכום גלובלי או שסכום מסויים מיועד ישירות להפרשות לקופות ולקרנות. פיצוייםהלנת שכר