השאלה העיקרית שעמדה לדיון היתה האם פיטורים של כמזכיר מועצה מעבודתו במועצה, היו כדין. להלן פסק הדין: פסק-דין השופט רמי כהן פתח דבר: 1. בפנינו ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בית הדין האזורי בחיפה (סגנית השופט הראשי א' קציר ונציגי הציבור מר ד' כספי וגב' כ' גרודסקי; עב 942/99), בו אומנם נדחתה תביעתו של מר סמיר עלי (להלן: "המשיב"), לשוב לעבודתו במועצה המקומית דיר חנא (להלן: "המועצה"). אולם, יחד עם זאת, בית-הדין קבע כי פיטוריו של המשיב היו שלא כדין ולכן חייב את המועצה לשלם למשיב תשלומים שונים, שעל מהותם נעמוד בהמשך. מכאן, ערעור המועצה על חיוביה כאמור וערעור שכנגד של המשיב על כך שלא הוחזר לעבודתו במועצה. 2. ענייננו בספחיה של פרשת החלפת השלטון במועצה, המונה כ - 7,000 נפש, ממשפחה אחת לשנייה. השאלה העיקרית שעמדה לדיון בבית-הדין האזורי היתה: האם פיטוריו של המשיב - שכיהן כמזכיר המועצה והיה מקורב מאוד ל"שלטון הקודם" - מעבודתו במועצה, היו כדין אם לאו. בין הצדדים נטושה מערכה משפטית ארוכה ומייגעת. ב"כ הצדדים טענו זה כנגד זה באשר לשלל נושאים. הצדדים לא חסכו זמן שיפוטי, כספי ציבור וכספים פרטיים ופרסו בפני בית-הדין האזורי יריעה רחבת היקף. יש להצטער על זמנו השיפוטי של בית הדין קמא, אשר במסגרת הדיון בשאלה העיקרית, נדרש לדון (הרבה מעבר לצורך) בעלילותיה של מזכירה של ראש המועצה, בפרשה העגומה של בניית בניין בית-ספר במועצה והקבלנים שהוחלפו במהלך הבנייה וכן נדמה בכל נגע שעבר על המועצה. כל אחד מהנושאים הללו ואחרים, מוצא ביטוי באריכות רבה בטיעוני הצדדים, בעדויות שהובאו בפני בית-הדין ובפסק-דינו של בית-הדין האזורי. רקע עובדתי ופסיקת בית-הדין האזורי: 3. העובדות הבסיסיות הצריכות לענייננו, כפי שנקבעו על-ידי בית-הדין האזורי וכעולה מהחומר שהונח בפנינו, הן כדלקמן: א. המשיב, בעל השכלה אקדמית, זכה במכרז לתפקיד מזכיר המועצה בחודש יוני 1991. בחודש ינואר 1992 השלים המשיב את תקופת הניסיון לה נדרש. ב. עד חודש דצמבר 1994, שכרו של המשיב שולם על פי דרוג המח"ר וכלל גם תוספות שונות. החל מחודש ינואר 1995, שולם שכרו על-פי דרוג בכירים, כביכול מכוח הסכם המכונה "חוזה להעסקת בכירים" ברשויות המקומיות (על מהותו של הסכם זה וחוזה להעסקת בכירים נרחיב בהמשך). ג. בבחירות שנערכו במועצה בחודש נובמבר 1998, נבחר מר סמיר חוסיין (להלן: "מר חוסיין") לכהן כראש המועצה. מר חוסיין החליף את מר רג'א חטיב (להלן: "מר חטיב"), שכיהן בתפקיד במשך כ-20 שנה. ד. ביום 5.1.1999 הודיע מר חוסיין למשיב, בכתב, ששכרו ישוב להיות משולם על-פי דרוג המח"ר ולא לפי שכר כבעבר. הטעם שניתן לכך היה, כי המשיב לא חתם על חוזה להעסקת בכירים, כנדרש (כאמור, על מהותו של חוזה להעסקת בכירים נעמוד בהמשך). כתוצאה מהוראה זו שולם למשיב בחודש דצמבר 1998, שכר בסך 4,910 ₪ (לפי תלוש המשכורת, שכר זה כלל שכר משולב בסך 4,667 ₪ ותוספת איזון בסך 242 ₪). "השכר המשולב" אותו קיבל המשיב בחודש שקדם, עמד על סך 17,397 ₪. ה. המשיב פנה לבית-הדין האזורי בבקשה למתן צו מניעה זמני, הן לעניין השינוי בשכרו כאמור והן לעניין העברת סמכויותיו למנהל החשבונות במועצה, מר סעיד חוסיין, שהינו קרוב לראש המועצה ושימש כראש מטה הבחירות שלו. בהחלטה מיום 12.3.1999 קבע בית הדין קמא (מותב בראשות השופט הראשי ד' מיבלום ז"ל; בש"א 1902/99), כי עד למתן החלטה אחרת תשלם המועצה למשיב סך 9,230 ₪ כשכר ביניים, וכי לא תיגרענה סמכויותיו של המשיב, כפי שהיו ערב הגשת בקשותיו. ו. ביום 30.4.1999 שלח מר חוסיין מכתב למשיב, בו הודיע לו על כוונתו להפסיק את עבודתו במועצה. מר חוסיין ביקש לשמוע את עמדתו של המשיב בכתב לשורת הסיבות שביסוד החלטתו זו, כדלקמן: "א. שימוש לרעה בסמכות. ב. נטילת כספי הציבור ללא רשות. ג. זיוף מסמכים, הפצתם והנפקת אישורים כוזבים. ד. גרימת נזקים למועצה המקומית. ה. רשלנות במילוי תפקיד. ו. תשלום כספי ציבור למי שאינו זכאי להם. ז. קיום פעילות פוליטית אסורה. ח. אי-סרות למשמעת, הפרות משמעת חוזרות, הכשלת עובדי מועצה ונטילת סמכויות שאינן לך. ט. הכשלת הנהלת המועצה המקומית במילוי תפקידיה, נסיון לשיבוש הליכי משפט והדחת עד. י. הפרת אמונים". בהמשך לשורת ההאשמות לעיל, פורטו במכתב הנ"ל "האירועים" בגינם הועלו ההאשמות הללו. ז. בהמשך, ביקש מר חוסיין לכנס, ביום 12.5.1999, את חברי המועצה לישיבה מיוחדת כשעל סדר יומה נקבע נושא פטורי המשיב והפסקת עבודתו. ביום 16.5.1999 איפשר בית-הדין קמא את כינוס המועצה בעניינו של המשיב. אולם קבע, כי אם תתקבל החלטה לפטרו, היא לא תיכנס לתוקף בטרם תינתן החלטה אחרת של בית-הדין. עוד נקבע, כי כינוס זה יתקיים לא לפני יום 25.5.1999 (בש"א 4628/99). ח. ביום 26.5.1999 התכנסה מליאת המועצה והחליטה על פיטורי המשיב. ט. ביום 2.6.1999 החליט בית-הדין קמא, כי החלטת הפיטורים לא תיכנס לתוקף וכי המשיב לא יופיע לעבודתו, עד למתן החלטה אחרת. י. המשיב הגיש לבית-הדין האזורי בקשה נוספת, בה ביקש להתלות את החלטת המועצה בדבר פיטוריו וכן לחייב את המועצה להמשיך להעסיקו כמזכיר המועצה. ביום 30.12.1999 החליט בית הדין (מותב בראשות סגנית השופט הראשי א' קציר; בש"א 5653/99) כדלקמן: "... לאחר התלבטות רבה אנו קובעים, כי כאשר באים לשקול במסגרת מאזן הנוחות את מכלול הנסיבות העובדתיות שלפנינו, ולאור אופי העניין, מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיבה [המועצה בהליך דנן] למרות הפגיעה במבקש [המשיב בהליך דנן] במעמדו ובעבודתו. מליאת המועצה זומנה כדין לדיון בנושא הפסקת עבודתו של המבקש. המבקש זומן לשימוע בפני מליאת המועצה ומליאת המועצה, קיימה לכאורה שימוע, שבעקבותיו החליטה מליאת המועצה על פיטורי המבקש מעבודתו. לכן, לכאורה, ההליך הנ"ל היה תקין, אם כי ייתכן בהחלט כי הטיעונים העובדתיים של המשיבה ביחס למעשי המבקש בתקופת עבודתו-אינם נכונים והבסיס לקבלת ההחלטה על פיטורי המבקש-היתה מוטעית. את העובדות הללו ניתן יהיה לברר במסגרת התיק העיקרי, ואזי לשקול מה תהא התרופה ההולמת את נסיבות העניין. סיכומו של דבר-צו המניעה הזמני שניתן בתאריך 2.6.99, האוסר את פיטורי המבקש מעבודתו, מבוטל בזאת...". יא. נציין, כי לאחר פטירתו של השופט הראשי ד' מיבלום, לאור בקשת אחד מבעלי הדין, הדיון בתיק העיקרי החל מבראשית, בלא התחשבות בעדויות שנגבו בהליכי הביניים, פרט לתצהירים. 4. בית הדין האזורי, בפסק-דינו, אישר את פיטוריו של המשיב מעבודתו במועצה, תוך שהתייחס לשורת ההאשמות שהועלו כנגד המשיב, קבע, בין היתר, שהמשיב נטל לעצמו "שכר בכירים"; אישר או שילם, תשלום עודף של קצובת נופש והוצאות נסיעה לעובדים ותשלום שכר למזכירת ראש המועצה הקודם; היה מעורב בפרשת בניית בית-ספר, הנפקת אישורים כוזבים, החזר כספי בגין מתנות ללא שהוגשו קבלות; פעילות פוליטית. באשר לעניינים המרכזיים שבמחלוקת נסיבות הפיטורים וזכאותו של המשיב לשכר בכירים פסק בית הדין האזורי: "נסיבות הפיטורין: אין מחלוקת בין הצדדים, כי לאחר הבחירות באוקטובר 1998 חלה התדרדרות מוחלטת של מערכת היחסים בין ראש המועצה המקומית הנבחר [מר חוסיין] ומזכיר המועצה -התובע [המשיב בהליך דנן]. עד אותה עת היה התובע, בנוסף לתפקידו כמזכיר, גם מ"מ גזבר וחשב שכר, וכן מקדם פרויקטים בהעדר מהנדס בנתבעת בתקופות שונות. ניתן להתרשם שהתובע היה יד ימינו ועושה דברו של ראש המועצה היוצא. לאחר בחירתו, התחיל ראש המועצה לשלוח מכתבים לתובע ובהם דרישות להסברים בסוגיות שונות... במקביל לכך, כבר במשכורת חודש דצמבר 1998 הועבר התובע משכר בכירים לשכר בהסכם קיבוצי בסיסי בלבד ללא תוספות. כך ששכרו בדצמבר 1998 היה נמוך משכרו בדצמבר 1994, השכר האחרון שקבל לפי הדרוג הקיבוצי... שכר בכירים: חוזר מנכ"ל משרד הפנים ממרס 1993 מנחה את דרך המעבר של בעלי תפקידים בכירים ברשויות המקומיות מדרוג לפי הסכמים קיבוציים לדרוג בכירים [חוזה להעסקת בכירים]. במקרה שלפנינו אכן לא קויימה ישיבת מועצה לאשור מעבר התובע לשכר בכירים. הוא לא הוחתם על הסכם בכירים ולא דווח באופן ישיר למשרד הפנים על השינוי במעמדו. כן לא נקבע סעיף תקציבי לשנוי המעמד כמתחייב מהחוזר. לטענת התובע והעד מטעמו - ראש המועצה הקודם - והמסמכים שהוצגו לתיק, נושא שכרו של התובע צויין כסעיף נפרד בתקציב המועצה. המועצה הצביעה גם עליו בהצבעה על התקציב, ומאחר והתקציב נשלח למשרד הפנים, הרי בפועל דווח על תשלום שכר בכירים לתובע, וזאת לצד הדוחות הכספיים הרבעוניים. אין ספק שראש המועצה הקודם לא נקט בדרך הנכונה והמחייבת ובחר בדרך עקלתון כדי לשלם לתובע שכר בכירים, והדבר נעשה בצורה לא תקינה. ההסבר שניתן, כי חשש שהתובע, כאדם בעל השכלה, יבחר בעיסוק מכניס יותר ויעזוב את תפקידו במועצה - אינו הסבר משכנע, שכן לא היתה מניעה לטפל בעניין בדרך הנכונה והמחייבת. ... [בהמשך פסק-הדין נאמר בהקשר זה:] ...אין ספק שלא בוצעו ההליכים המתחייבים... האחריות המרכזית חלה על ראש המועצה, אך גם התובע, בכהנו בתפקיד מרכזי בנתבעת כמזכיר המועצה, ובמיוחד כשמדובר בו אישית ובזכויותיו - לא יכול לרחוץ בניקיון כפיו. מסתבר שהנתבעת התנהלה כמו רשויות מקומיות אחרות בנושאי שכר... הנתבעת לא פעלה 'להכשיר' את שכרו של התובע למרות שניתן היה לעשות זאת בצורה חוקית... ההתחמקות של מי שעמד בראש הנתבעת וכן התובע עצמו מביצוע ההליך המסודר של מעבר לשכר בכירים היה פגם מינהלי חמור, אך בשום אופן אין כאן שליחת יד בכספי צבור, שכן לא היתה כל מניעה להסדרת העניין בדרך המתחייבת מההוראות. אם אכן היו מבצעים זאת כנדרש, שכרו של התובע היה מוסדר כשכר בכירים מיידית. ... יחד עם זאת, ראש המועצה הנכנס עשה מעשה שלא יעשה, כאשר 'החזיר' את התובע למסגרת דרוג ודרגה ומנע את כל התוספות וההטבות החוקיות הנלוות. כך ממשכורת בגובה של 17,397 ₪ בנובמבר 1998 ירד התובע לפתע למשכורת בגובה של 4,910 ₪ בדצמבר 1998... בנוסף בחודש מרס 1999 התפרסם ההסכם בין משרד האוצר למכרז לשלטון מקומי, שכל תכליתו היתה 'להכשיר' חריגות שכר לבכירים במועצות המקומיות ואין ספק בדבר שהדבר הובא לידיעת הנתבעת, כפי שהובא לידיעת כל המועצות המקומיות בארץ. בהסכם דלעיל נקבע, כי 'עובד ותיק' שהחל עבודתו מלפני 31.8.88 ימשיך להיות מועסק עפ"י התנאים והתוספות בתלוש עד למועד הקובע דלעיל 'ובלבד שמשכורתו לא תעלה על 82.5% משכר מנכ"ל הרשות בה הוא מועסק'... על כן אין מנוס מהמסקנה הברורה, כי צעד זה של שנוי רמת השכר של התובע שהיה ביוזמת ראש הרשות המקומית החדש נועד אך ורק כדי לפגוע פגיעה אנושה בתובע ברמה של נקמנות אישית גרידא, ואולי לגרום לו לעזוב, ביוזמתו ולא מתוך רצון כנה לפעול לתקון תקלות העבר במטרה לשמור על הקופה הציבורית. ... ישיבת המועצה מ- 26.5.999: ... למקרא מהלך כל הישיבה ניתן היה להתרשם בברור, כי מדובר במאבק פוליטי פנימי והתנצחויות בין נבחרי הציבור של הישוב ולא בדיון ענייני בהאשמות החמורות, אשר הועלו נגד התובע והתנהלותו בתפקידו כמזכיר המועצה. לכל בר דעת ברור ממקרא הדברים שהתוצאה היתה ידועה מראש ביחס להליך- נוכח מאזן הכוחות הפוליטיים במועצה. סיכומם של דברים: ... לאחר שהביס היו"ר החדש פוליטית את ראש המועצה, שכיהן 20 שנה בקרוב, החליט ראש המועצה החדש בעזרת תומכיו במועצה החדשה, 'לסגור חשבון' עם נאמני היו"ר הקודם, ובמיוחד עם עוזרו הנאמן ויד ימינו של יריבו המובס - מזכיר המועצה - התובע. יצויין, כי מדובר בישוב לא גדול, עם דפוס חברתי של 'משפחתיות' עם יריבויות פוליטיות ואחרות (במיוחד בתקופת בחירות) שמקבלות ביטוי בהתחשבנות פנימית, רכילות, נקמנות, האשמות כאלו ואחרות, מחויבויות משפחתיות, אינטרסים אישיים ועוד ועוד. אין ספק שהתובע היה מעורב לפני ולפנים בכל הפעילות של המועצה והעומד בראשה בתוקף שפע תפקידיו הקבועים והזמניים - כמזכיר, מחליף גזבר, מחליף חשב שכר, מקדם פרויקטים, מחליף מהנדס. נוכח שפע החומר שהוצג בביה"ד - ההתרשמות היא, כי מועצת הנתבעת לא היתה מגיעה לשלב הגמר בתחרות בין המועצות המקומיות, בהתמודדות על מקום מכובד בקיום כללי מינהל תקין. יחד עם זאת, מכאן ועד האשמות החמורות מאוד שהוטחו בתובע - המרחק רב, ובסכומם של דברים 'ההר הוליד עכבר' בלשון המעטה. ... לסיכום - חרף שורה של לקויים מנהליים, ארגוניים וכספיים, לא מצאנו סיבה לפיטוריו של התובע מלבד העניין 'הפוליטי - אישי כטענתו. ... ראש המועצה הנבחר בתמיכת מספר חברי מועצה החליט להעביר את התובע מתפקידו בכל מחיר. הוא הצהיר מפורשות, כי מדובר בבעיה חריפה של חוסר אמון. כפי שהגדיר נכון היוהמ"ש דאז של המועצה כבר בפברואר 1999, תפקיד המזכיר אינו מוגדר כמשרת אמון, כך שניתן בעת חלופי גברי להחליפו. חרף 'חוסר האמון' היה חייב ראש המועצה להמשיך ולהשתמש בשירותיו של התובע כמזכיר הנתבעת ולבחון מה ילד יום, האם העבודה המשותפת תעלה על פסים נכונים או לא. ראש המועצה מנע כל אפשרות או כזו משהעביר כבר בהתחלה את סמכויות התובע לאחר, ורק טרח לחפש כל דרך אפשרית כדי לפטר את התובע מעבודתו". בית הדין דחה את התביעה להחזרתו של המשיב לעבודתו במועצה, תוך שציין, כי אלמלא הזמן שחלף, מאז התרחשות האירועים, כ-6 שנים בקירוב, לא היה מהסס כלל ומורה על החזרתו לתפקידו. לצד שיקול זה ציין בית הדין את המצב הכלכלי העגום של המועצה, אשר הביא להחלטה כי לפחות עד סוף שנת 2005 שימש מי שהיה גזבר המועצה גם בתפקיד המזכיר. יחד עם זאת, מאחר שהמשיב, לטעמו של בית-הדין האזורי, פוטר שלא כדין, בית הדין הטיל על המועצה לשלם לו פיצויים בגין הפרת חוזה שלא בתום-לב. בית הדין חייב את המועצה בתשלום פיצויים בשיעור 24 חודשי שכר, לפי גובה שכר של 82.5% משכר הבכירים, כפי שהיה בתוקף בחודש דצמבר 1998 - המועד בו הופחת שכרו. עוד חויבה המועצה, לשלם למשיב את יתרת השכר מיום 1.12.1998 (עת הופחת שכרו) ועד 31.12.1999 (מועד כניסת פיטוריו לתוקף), לפי שכר של 82.5% משכר הבכירים.(נציין כאן, כי לא הובהר מי הם הבכירים, אשר ממשכורתם ייגזר התשלום למשיב). בנוסף, בית הדין חייב את המועצה לשלם למשיב פיצויי פיטורים בגין כל תקופת עבודתו, לפי בסיס שכר בכירים בדצמבר 1999, בצירוף ריבית והצמדה. ועוד, הטיל בית-הדין על המועצה, לאור "תרומתה" להתמשכות הדיונים, לשלם למשיב הוצאות משפט בסך 30,000 ₪. על כך הגישה המועצה ערעור ואף המשיב מצידו הגיש, כאמור, ערעור שכנגד. עיקר טיעוני הצדדים: 5. לטענת ב"כ המועצה, המשיב גרם למועצה נזק כספי רב במעשיו ובמחדליו, אשר הביאו להחלטה לפטרו. לטענתו, המשיב זקף לזכותו תשלום של שכר בכירים שלא כדין, מבלי שננקטו ההליכים המתחייבים מהוראות חוזר מנכ"ל משרד הפנים לעניין תשלום שכר על-פי חוזה להעסקת בכירים. בהקשר זה, צוין, כי המשיב שימש בין יתר תפקידיו כחשב שכר וכאחראי על כל נושא השכר במועצה ועליו היתה מוטלת החובה לבדוק ולהעיר אודות חריגה זו בשכר. ב"כ המועצה ציין, כי כשהובא העניין בפני משרד הפנים, קיבל מר חוסיין הוראות מפורשות בכתב, להוריד את שכרו של המשיב חזרה לדירוג המח"ר והוא אכן ביצע את ההוראה באופן מיידי כמתחייב. ב"כ המועצה הוסיף וטען, כי החלטת מליאת המועצה הינה החלטה מינהלית שרשות שלטונית סבירה יכולה היתה לקבל. לטענתו, רצף העובדות שהובאו בפני המליאה, שאף אם חלקן ניתן להסבר כזה או אחר, בהצטברותן יחד הן בוודאי היו מביאות כל רשות מקומית סבירה לידי החלטה לפטר את מי שידו היתה במעשים ו/או במחדלים הנטענים ואף לשלול ממנו כל פיצוי כספי. באשר להסכם שהכשיר תוספות חריגות - ב"כ המועצה טען, כי % 82.5 שנפסקו לזכות המשיב הינם ה"תקרה" ואינם מחייבים תשלום לפי אותו הסכום דווקא. ב"כ המועצה הדגיש, כי ההסכם הוחל על עובדי הרשות ולא על עובדים המקבלים שכר על בסיס הסכם אישי, כדוגמת המשיב. באשר לסעד הפיצויים בגין הפרת חוזה שלא בתום-לב שנפסק למשיב - נטען, כי כלל לא נתבע על-ידו. לכן, למועצה לא ניתנה הזדמנות להשמיע את טענותיה, הן לעצם הזכאות לסעד והן לקביעת שיעורו. עוד נטען, כי לזכותו של המשיב נפסק סכום חריג בשיעורו, בהתחשב בנורמה המקובלת על-פי ההלכה ובהתחשב בנסיבות המקרה, בו נקבע כי המשיב שגה ואכן ידו היתה במספר דברים בלתי כשרים. 6. הערעור שהוגש מטעם המשיב, מכוון כנגד אי החזרתו לעבודתו הסדירה במועצה ותשלום כל משכורותיו מאז פיטוריו. ב"כ המשיב חזר ופירט בפנינו, כי מר חוסיין החל עם היבחרו להתנכל למשיב, הן לגבי סמכויותיו והן לגבי שכרו. מר חוסיין הפקיע את סמכויותיו ותפקידיו של המשיב והעבירם למנהל החשבונות במועצה מר סעיד חוסין, שהינו קרוב לראש המועצה ושימש כראש מטה הבחירות שלו. ב"כ המשיב ציין, כי המועצה ערכה עבורו מכרז לאיוש משרת המזכיר שלוש פעמים ורק לאחר התערבות בית הדין, המכרז בוטל והוגש נגדו כתב אישום, בגין שימוש בתעודות מזויפות על-מנת לזכות בתפקיד. לטענתו, אין לקבל את הגישה שעם החלפת המנהיגות רשאי ראש המועצה החדש להחליף את המזכיר כראות עיניו, ללא נימוק ענייני. ב"כ המשיב עמד על זכותו המעין קניינית של העובד במקום עבודתו. ב"כ המשיב טען, כי החל מחודש ינואר 1995 שולם שכרו של המשיב על-פי דירוג בכירים ברשויות המקומיות, בהתאם לאישור בכתב שניתן על-ידי ראש המועצה דאז, בינואר 1995. לטענתו, השכר ששולם לו היה השכר שהיה מקובל וראוי למשרת מזכיר מועצה ברשויות המקומיות. ב"כ המשיב ציין, כי כל שנה ושנה אושר על-ידי מועצת הרשות סעיף תקציבי למטרה זו בתקציב הרשות והדוח התקציבי נשלח למשרדי הפנים והאוצר, בהתאם לנהלים המקובלים. ב"כ המשיב הוסיף וטען, כי משנקבע כי פיטוריו נעשו שלא כדין, בניגוד למינהל תקין ואשר נבעו אך ממניעים זרים ופסולים-פוליטיים ואישיים, היה על בית-הדין להורות על החזרתו המיידית לתפקידו כמזכיר המועצה. לכן, לטענתו, אין בחלוף הזמן כדי לפגוע בזכותו לחזור לעבודתו, מה גם שחלוף הזמן הינו תוצאה ישירה של התנהלותה המכוונת של המועצה. כמו כן, תוצאה זו מתבקשת, בהתחשב בכך שהתפקיד טרם אויש על-ידי אחר במסגרת מכרז כדין ושסמכויותיו עדין מונחות אצל מקורבו של ראש המועצה ללא מכרז, שלא כדין וממניעים פוליטיים. עוד נטען, כי לא היה מקום לשקול את מצבה הכלכלי של המועצה וכי המועצה לא התכוונה לצמצם את תפקיד "מזכיר המועצה". באשר לפסיקת הפיצויים - נטען, כי אומנם בתביעתו המקורית לא ביקש המשיב סעד של פיצויים. אולם, כבר נפסק, כי בית-משפט יושיט סעד שלא התבקש לתת אם כל העובדות הנחוצות לצורך הכרעה באותו סעד הובהרו למעלה מהנחוץ ואין טעם להמשיך בהתדיינות בין הצדדים. בענייננו, כל העובדות הובהרו די הצורך, על מנת שבית הדין האזורי יורה על פסיקת פיצויים, הגם שסעד זה לא נתבע מפורשות על-ידי המשיב. לגישתו תוצאה אחרת הינה בלתי סבירה ובלתי צודקת. בהקשר זה אף נטען, כי עניין תשלום הפיצויים עלה במהלך הדיונים בבית הדין האזורי והן בסיכומי הצדדים. 7. נציין, כי מטעם היועץ המשפטי לממשלה התקבלה הודעה, לפיה לא נמצא מקום להתייצבותו בהליך דנן. דיון והכרעה: 8. לצערנו, עדים אנו לנורמות הפסולות שהתגלו בהתנהלות המועצה. פסק-דינו של בית-הדין האזורי הביע מורת רוח מהפרשיות שהובאו בפניו, בכל הקשור להתנהלות המועצה בתקופתם של מר חטיב והמשיב. יחד עם זאת, בית-הדין הגיע למסקנה, כי המועצה בראשות מר חוסיין לא היתה צריכה למצות את הדין עם המשיב אלא יכולה היתה להמשיך בהעסקתו, תוך בחינת תפקודו. נקדים אחרית לראשית ונאמר, כי איננו תמימי דעים עם הכרעתו של בית-הדין האזורי ומסקנותיו. בית-הדין האזורי נתן משקל מכריע ויחיד לטעם הפוליטי שהיה ביסוד פיטוריו של המשיב, תוך שהתעלם לחלוטין ממסכת העובדות שהוא עצמו קבע. מקביעותיו החמורות של בית הדין האזורי עולה תמונה עגומה, של מעורבותו האישית של המשיב, אשר נשא במגוון תפקידי מפתח במועצה ואף היה יד ימינו של ראש המועצה הקודם, בהתנהלות הכושלת, בלשון המעטה, שלו (של המשיב) ושל המועצה. אנו סבורים, כי ממצאיו העובדתיים של בית-הדין האזורי מובילים למסקנה שהוכח קיומו של הר עצום וגבוה של ליקויים חמורים, אותם ניתן לייחס לתפקודו הלקוי של המשיב ולאו דווקא כי "ההר הוליד עכבר", כלשונו של בית-הדין האזורי. נבהיר. 9. נקודת המוצא של בית-הדין האזורי היתה, כי עובר לחילופי השלטון במועצה, התנהלותה בתחומי פעילות רבים מספור, לא היתה תקינה. אולם, חרף העובדה שהמשיב-מזכיר המועצה, כיהן בתפקידים רבים והיה יד ימינו של ראש המועצה הקודם, ראה בית-הדין האזורי לנכון, לנתק מבחינה מהותית בין מכלול עוולות השלטון הקודם לבין הסקת מסקנות אישיות לגביו. לאמור: פסק-דינו של בית-הדין האזורי גורס, כי אף אם היתה ידו של המשיב במעל, הרי שאין צודק ונכון הוא להטיל עליו כל אחריות שהיא לכך. למעשה מסקנת בית הדין הייתה ליתן למשיב, לאחר כל מה שמצא לגביו, להמשיך ולפעול כעובד המועצה, וזאת מבלי מילה אחת של אזהרה שייטיב להבא את דרכו. בית-הדין האזורי קבע, כי פיטוריו של המשיב היו שלא כדין. לכן, לדעתו, זכאי הוא לתשלום פיצויים בגין הפרת חוזה שלא בתום -לב, בסך 24 חודשי שכר. להלן נבהיר מדוע איננו סבורים כי המשיב זכאי לפיצוי מעין זה. בית-הדין האזורי זיכה את המשיב בתשלום יתרת שכר, פיצויי פיטורים מלאים והוצאות משפט- על-בסיס שכר בכירים בשיעור השכר המכסימלי האפשרי, בהתאם להסכם הקיבוצי מיום 3.3.1999, שעניינו חריגות השכר ברשויות המקומיות (להלן: "הסכם חריגות השכר") (על מהותו והשלכותיו של ההסכם לענייננו נעמוד בהמשך). כך פסק בית-הדין האזורי למרות שקבע מפורשות שהוכח בפניו שלא התמלאו לגבי המשיב התנאים המוקדמים המחייבים, לצורך מעבר ממשכורת, לפי דירוג ודרגה, מכוח הסכם קיבוצי למשכורת המשולמת לפי חוזה להעסקת בכירים, כאמור בחוזר שעניינו חוזה אישי מיוחד להעסקת עובד בכיר ברשויות המקומיות שהוצא על-ידי משרדי האוצר והפנים בחודש מרץ 1993 (להלן: "חוזה להעסקת בכירים") (להלן: "החוזר"). כבר עתה נאמר, כי אנו סבורים שהמשיב אינו זכאי לקבל שכר על יסוד חוזה להעסקת בכירים ובודאי לא בשיעור שנקבע ע"י בית הדין האזורי. להלן נפרט את טעמנו לכך וכן נפרט את הבסיס הראוי לחישוב השכר, לצורך זכאותו ליתרת השכר ופיצויי פיטורים. 10. נציין, המועצה הגישה לבית דין זה בקשה לעיכוב ביצוע פסק-דינו של בית-הדין האזורי. מותב בית הדין, מפי הנשיא סטיב אדלר, קיבל את הבקשה וקבע, כי האיזון הראוי בין האינטרסים של הצדדים מצדיק את עיכוב ביצוע פסק הדין עד לדיון בערעור. עוד נקבע, שהוצאות הבקשה יובאו בחשבון במסגרת פסיקת ההוצאות בהליך הערעור (בש"א 711/05). פיטורי המשיב: 11. כאמור, בית-הדין האזורי, בהחלטתו, במסגרת ההליך הזמני, מיום 30.12.1999, אישר את פיטוריו של המשיב, תוך שקבע, כי הליך הפיטורים היה תקין וכי את העובדות שעמדו ביסוד החלטת המועצה על פיטוריו, ניתן יהיה לברר במסגרת ההליך העיקרי. כאמור, בפסק-דינו, דחה בית-הדין את תביעת המשיב להשבתו לעבודתו במועצה. הטעם לכך היה, חלוף הזמן מאז התרחשות האירועים ועד למועד מתן פסק-הדין. 12. לבית-הדין מסורה הסמכות, המעוגנת בכללי המשפט המינהלי, להעביר תחת שבט ביקורתו את החלטת המועצה - מעסיק שהינו רשות שלטונית - בדבר פיטורי המשיב. בכלל נסיבות המקרה דנן, אנו סבורים, כי אין מקום להשיב את המשיב לעבודתו במועצה, זאת מהטעמים שנפרט להלן ועיקרם אינו נעוץ בטעמו של בית-הדין קמא, לאמור: חלוף הזמן שבין מועד הפיטורים לבין מועד הענקת הסעד. 13. המועצה הינה גוף ציבורי. מכאן כי עליה לפעול בהתאם לכללי המשפט המינהלי וכן עליה לנהוג בתום-לב ביחסי עבודה. 14. אין חולק, שבתקופת כהונתו רבת השנים של ראש המועצה הקודם-מר חטיב, מילא המשיב מגוון תפקידי מפתח במועצה ובהם מזכיר, ממלא מקום גזבר, חשב שכר ומקדם פרויקטים. כל אחד מהתפקידים הללו הינו תפקיד רב חשיבות, הדורש ממבצעו יושרה, מידה רבה של אימון אישי, הגינות ונאמנות מיוחדות. כל אחד מהתפקידים אותם מילא המשיב, הקנה לו סמכות להחליט, להשפיע, להמליץ ולהתערב בקשת רחבה של תחומים החיוניים לתפקודה השוטף של המועצה. ברור, כי על המכהן בתפקידים אלו מוטלת לא רק חובת ביצוע אישית אלא גם חובה לפקח, אם לא לנהל ממש, את מירב תחומי פעילותה של המועצה, לרבות ניהול ענייניה הכספיים של המועצה, כלפי גורמי חוץ ופנים. בהקשר זה נדגיש, כי המשיב, מתוקף תפקידיו, היה אחראי בחלק הארי מהתקופה על תשלומי המשכורות לעובדי המועצה. לכל האמור נצרף את קביעתו של בית-הדין, כי המשיב היה יד ימינו של ראש המועצה הקודם. אשר על כן, נקודת המוצא להחלטה באשר לעצם הפיטורים, הינה בחינת תפקודו ופועלו המקצועי של המשיב, בתחומים שהיו נתונים לאחריותו, בתקופת כהונתו של ראש המועצה הקודם - מר חטיב. 15. מקביעותיו של בית-הדין האזורי ומכלל החומר שהונח בפנינו עולה, כי התנהלותו של המשיב לקתה בפגמים רבים, הן במישור מחויבותו המקצועית כלפי המועצה והן במישור ניהול ענייניו האישיים והדוגמא שהוצגה לכלל תושבי המועצה. המשיב היה שותף, בדרך זו או אחרת, לשרשרת ענפה של אי תקינויות שלטוניות (ראו לעניין זה את הכרעתו של בית-הדין האזורי לעניין התשלומים החריגים לעובדים בגין קצובת נופש, הוצאות נסיעה, החזר כספי בגין מתנות, תשלום שכר לסגן ראש המועצה, תשלום למזכירת ראש המועצה הקודם, פעילות פוליטית ועוד). יתר על כן, המשיב נטל לעצמו וביודעין שכר לפי דרוג בכירים, שלא כדין. אף עתירתו לשלם לו את זכויותיו הנטענות, על-פי שכר לפי דירוג בכירים, לוקה בחוסר תום-לב. לכך עוד נשוב בהרחבה בהמשך. 16. זאת ועוד, בחנו את מאפייני מקום העבודה ומידת הקירבה שיש למשיב בעבודתו עם ראש המועצה הנבחר-מר חוסיין. בענייננו, לאור התפקידים הבכירים אותם מילא המשיב, הקשר הינו אישי. נציין, כי ראש המועצה הנבחר העיד כי אין לו אמון במשיב. במצב דברים זה, עולה ספק רב באשר ליכולתם של המשיב וראש המועצה הנבחר לשתף פעולה ולשמור על יחסי עבודה תקינים (ראו: ע"ע 215/03 נורית ענבר - יישום חברה לפיתוח המחקר של האוניברסיטה העברית בירושלים (ניתן ביום 6.11.2003)). 17. לאור כל האמור, על רקע הליקויים החמורים שנפלו בעבודתו של המשיב, כפי שהוכחו בפני בית-הדין קמא ולאור אי האמון שרוחש מר חוסיין למשיב, אנו סבורים כי פיטוריו של המשיב היו כדין ולא היה מקום לדרוש שתינתן למשיב תקופה של "חסד", על-מנת לבחון האם קיימת אפשרות כי השנים יעבדו בשיתוף פעולה. פיצויי בגין הפרת חוזה שלא בתום-לב: 18. לגישתו של בית-הדין האזורי, היה מקום לפסוק למשיב פיצויי בגין עצם פיטוריו מעבודתו במועצה. לאור מסקנתנו, כי פיטוריו של המשיב, בדין היו, הרי שאנו סבורים, כי יש לבטל חלק זה בפסק-הדין מטעם מהותי ודיוני, כאחד. 19. הטעם הדיוני: א. הסעדים שהתבקשו בכתב התביעה המתוקן שהגיש ב"כ המשיב, ביום 8.6.1999, הינם: "א. להמשיך ולשלם לתובע את שכרו לפי המתכונת והחישוב של השכר אשר קיבל עד ההפחתה שנעשתה בחודש דצמבר 1998. ב. להימנע מלהעביר לאחר או לאחרים את התפקידים והסמכויות של התובע בתוקף תפקידו כמזכיר המועצה ולאפשר לו להמשיך במילוי תפקידים וסמכויות אלה במלואם. ג. לשלם לתובע פיצוי הלנת שכר לגבי ההפרשים בשכרו... ד. להמשיך להעסיק את התובע בתפקיד מזכיר המועצה ולהורות על ביטול פטורי התובע. ...". עינינו הרואות, כי המשיב לא עתר לסעד של פיצוי בגין פיטורים שלא כדין, אפילו כסעד חלופי. ב. ההלכה הנוהגת בכגון דא הינה: "העיקרון הכללי הוא, שתובע לא יזכה בסעד שלא עתר לו; הוא גם לא יזכה בסעד מעבר לסעד שאותו ביקש. זהו הכלל - אולם יישומו אינו כה פשוט. אפילו נתברר במהלך המשפט, כי התובע אכן זכאי לקבל סעד רחב יותר מזה שתבע בפועל, יסתפק בית המשפט בפסיקת הפיצוי על-פי הנדרש בכתב התביעה בלבד. הגם שמוסכם על הכול, כי אין בית המשפט מוסמך להעניק סעד שלא נתבקש כלל בכתב התביעה, קיימים חריגים לכלל זה. אחד החריגים הוא המקרה בו הסעד המבוקש נובע באופן ישיר מהסעד העיקרי שהתבקש בכתב התביעה. חריג זה יכול להיות מופעל גם בשלב של ערעור ובלבד שהעובדות הקשורות בו נתבהרו בהליך. כך גם במקרה, בו העובדות הנחוצות לצורך הכרעה באותו סעד הובהרו למעלה מהנחוץ ולא היה טעם להמשיך בהתדיינות בין הצדדים. בכל מקרה, לא יוענק סעד כנגד נתבע, אשר כלפיו כלל לא נתבקש סעד כזה וכאשר לא ניתנה לו הזדמנות להשמיע טיעוניו ולהתייחס לאפשרות כי יוטל עליו חיוב כזה או אחר" (ההדגשה הוספה) (א' גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (2005) 70 - 71; ראו גם: ד"ר י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (1995) 162 - 165; ע"ע 300146/98 יצחק פרנקשטיין - מועצה אזורית גליל תחתון (ניתן ביום 24.6.2003)). ג. לאור כלל נסיבות המקרה דנן, אין ענייננו נופל בגדר החריגים לכלל. אומנם, סעד של פיצוי כספי הינו דרך המלך במקרה של פיטורים שלא כדין. אולם, בענייננו הסעד שהתבקש הינו במהותו סעד של "אכיפה". בית-הדין האזורי אף לא שמע את טענותיה של המועצה לגבי הענקת סעד מעין זה. נוסיף, אנו סבורים, כי כאשר צד מיוצג, רק במקרים יוצאי דופן יש לפסוק לזכותו סעד כאמור, עת לא נתבע הוא. ד. כללם של דברים: מהטעמים הדיונים כאמור, לא מצאנו כי יש מקום לפסוק למשיב סעד אותו לא תבע. 20. הטעם המהותי: א. לטעמנו, כאמור, פיטוריו של המשיב בדין היו. די בכך כדי לבטל את פסיקת הסעד המעוגן בקביעה של פיטורים שלא כדין. ב. נדגיש, מהעובדות אותן קבע בית-הדין האזורי עולה, כי בעבודתם של מר חטיב והמשיב נפלו פגמים רבים וחמורים וכי חלק מההחלטות שהתקבלו, לא היו מתוך דאגה לטובת המועצה ולענייניה. אנו סבורים, כי הפגם שנפל, עת המשיב נטל לעצמו וביודעין שכר לפי דירוג בכירים, בלא שמולאו התנאים להחלת החוזה להעסקת בכירים, הינו פגם מהותי. מכאן, שאין לפסוק לטובתו פיצוי (וראו עוד בעניין נטילת שכר בכירים ע"י המשיב להלן). ג. אפילו אם היה פגם בפיטוריו, ואנו קבענו שלא היה, הסעד המתאים הוא פיצוי, ולא החזרה לעבודה. מסקנתנו לגבי הפיצוי היא כאמור לעיל. 21. לאור כל האמור, אנו מוצאים לנכון לבטל את פסיקתו של בית-הדין האזורי, לעניין חיוב המועצה בתשלום פיצויים בגין הפרת חוזה שלא בתום-לב. חוזה להעסקת בכירים: 22. המשיב שכיהן כמזכיר המועצה היה בגדר עובד סטטוטורי (ראו סעיפים 109א ו- 140 לצו המועצות המקומיות (ב), תשי"ג-1953). משרה זו הינה משרה מינהלית-מקצועית בכירה. כבר נפסק, כי לו רצה המחוקק לשוות לתפקיד מסויים מראית של משרת אמון או משרה פוליטית, היה מעגן זאת באופן מפורש בחקיקה (ראו: דב"ע 98/ 77-3 ג'אסר אבו עראר - המועצה המקומית ערערה בנגב ואח' (ניתן ביום 21.5.1998)). במשך מספר שנים, משכורתו של המשיב שולמה על-פי דירוג ודרגה המתאימים לתפקידו. אין חולק שבמעמדו זה של המשיב (כמזכיר המועצה) יכול היה לו רק פעלו הוא ומר חטיב, כמתחייב מהחוזר (ראו להלן סעיף 23) לבקש להחיל עליו את החוזה להעסקת בכירים, או אז הייתה נבחנת השאלה איזו שכר מגיע לו עפ"י התנאים שבחוזר (ראו סעיפים 23 ו- 24 להלן). במקום לפעול כדין וכמתחייב מנושאי משרה כה בכירים במועצה, שלח מר חטיב, ראש המועצה דאז, למשיב מכתב הנושא תאריך 12.1.1995, בו נאמר: "הנני שמח להודיעך בזה על החלטתי לשלם לך את משכורתך לפי שכר הבכירים בשלטון המקומי כולל התוספות השונות הכרוכות בכך לפי קביעת משרדי הפנים והאוצר, וזאת החל מחודש ינואר 1995". 23. ביום 23.3.1993, הוצא חוזר (להלן: "החוזר") על-ידי הממונה על השכר והסכמי עבודה ומנכ"ל משרד הפנים, שבו חוזה אישי מיוחד להעסקת עובד בכיר ברשויות המקומיות. בחוזה נקבעה טבלת משכורת כוללת לעובדים הבכירים ביותר ברשות בין העובדים הסטטוטורים, לאחר ראש הרשות וסגניו, בהתאם לגודל הרשות. המשכורת הכוללת שצוינה בטבלה מהווה 100% ומשכורתם הכוללת של העובדים הבכירים האחרים נגזרת ממנה. למועצת הרשות הוקנתה סמכות לבחור אחת משתי החלופות כמפורט לעיל, בהתאם למבנה הארגוני של הרשות: "חלופה א': המשכורת בטבלה הינה משכורת שנים עד שלושה עובדים סטטוטוריים הבכירים ביותר שאישרה מועצת הרשות, בהתאם לגודל הרשות בטבלה.. משכורת העובדים הבכירים הסטטוטוריים האחרים ברשות תיגזר מהמשכורת בטבלה, בהתאם לגודל הרשות, ותהווה % 90 - % 85 ממנה. עובדים בכירים לעניין זה: מנכ"ל או מזכיר..., גזבר, יועץ משפטי... חלופה ב': המשכורת בטבלה הינה משכורת מנכ"ל הרשות (% 100) בהתאם לגודל הרשות בטבלה.. משכורת הגזבר והמהנדס - 95% - 90% מהמשכורת בטבלה, בהתאם לגודל הרשות. משכורת הבכירים האחרים-יועץ משפטי, מבקר - 90% - 80% מהמשכורת בטבלה, בהתאם לגודל הרשות". בענייננו, בהתאם לגודל המועצה, המשכורת המוצעת, והטבלה על פי החוזר לגבי שכר בכירים, נכון ליום 1.4.1993 הינה 9,485 ₪. נוסיף, בחוזה האמור להעסקת בכירים, פורט מנגנון השינוי בשכר העובדים, כתוצאה מההצטרפות לחוזה. נקבע, כי המשכורת הכוללת תעלה מיידית בלא יותר מ- 25% מהמשכורת הכוללת המשולמת להם וכי שכר העובדים יתעדכן כל שנה בשיעור של עד 10% ממשכורתם הכוללת, על-פי החלטת מועצת הרשות, עד לתקרה שנקבעה. נציין, כי חוזה זה להעסקת בכירים, קבע סטנדרטים אחידים להעסקת עובדים בכירים ברשויות המקומיות, בהתחשב בגודלן של הרשויות המקומיות ובמדיניות השכר בשירות הציבורי בכלל. 24. על-פי החוזר, על-מנת להעניק לעובד סטטוטורי את התנאים המנויים בחוזה, צריכים להתמלא מספר תנאים: א. על העובד לחתום על החוזה. ב. יש להביא לאישור מועצת הרשות הצעת החלטה לפיה מועצת הרשות מאשרת את התפקידים הבכירים שיועסקו על-פי החוזה ואת תנאי ההעסקה, בנוסח ובתנאים כפי שפורטו בחוזה. ג. באותה החלטה יש לכלול אישור המקור התקציבי בתקציב הרשות, למימון תוספת העלות, היה והחלת החוזים המיוחדים ברשות כרוכה בתוספת עלות. ד. יש לדווח למשרד האוצר-לממונה על השכר על האמור. כלומר: לפרט את רשימת העובדים הבכירים שחתמו על החוזה; לצרף את העתקי החוזים המיוחדים חתומים על-ידי העובדים הנ"ל; לצרף את החלטת מועצת הרשות ולגבי העתיד, עדכון לגבי כל שינוי ברשימה. 25. כאמור, אין חולק, כי בתפקידו רשאי היה המשיב לחתום על חוזה להעסקת בכירים ולקבל מכוחו שכר. אולם גם אין חולק, כי המשיב לא חתם על חוזה להעסקת בכירים. נוסיף, כי לא נבחנו תנאי החוזה, כנדרש, ההולמים את תפקידו, ביחס לעובדים בכירים אחרים במועצה ובהתייחס לגודלה של המועצה. זאת ועוד, בית-הדין האזורי קבע, כי אף המועצה לא קיימה אף לא אחד מיתר התנאים המוקדמים, הדרושים כדי לאפשר חתימת חוזה להעסקת בכירים עם המשיב. למרות האמור, שולם למשיב שכר לפי דרוג בכירים. אין באפשרותינו לדעת, האם השכר אשר שולם למשיב בפועל, שווה ערך לשכר ששולם לבכירים המקבילים, מכוח החוזה להעסקת בכירים. ודוק. החוזר קבע סטנדרטים אחידים לכל העובדים הבכירים ברשויות. בתצהיר שהוגש על-ידי מר רג'א חטיב נאמר: "עקב סיום התואר השני ע"י סמיר עלי, חששתי שהוא יעזוב את עבודתו במועצה ויפנה לעבודות מכניסות יותר. היו לי אז שיחות עם סמיר עלי שהוא ימשיך בשירותו במועצה, בתמורה החלטתי ליתן לו שכר בכירים החל מינואר 1995... בראותי את טובת המועצה, החלטתי אז להימנע מלהחתים את סמיר עלי על חוזה בכירים, שלפי תנאיו זכאי סמיר עלי להפסיק את עבודתו במועצה לפי רצונו. החלטתי אז לשלם לסמיר עלי שכר בכירים, בשל היקף עבודתו ושירותיו למועצה וחשיבות הישארותו בתפקידו במועצה. ... הריני מבקש להדגיש: קביעת שכר עובדי המועצה ותנאי העסקתם נעשו על ידי באופן ישיר ועפ"י שקולי והחלטותיי. שכרו של סמיר עלי שנקבע על ידי... אושר ע"י המועצה מדי שנה, בתקציב השנתי המאושר אשר העבר לממונה על המחוז שנתן אישורו לתקציב. ... ". אין ספק, כי במועד בו החל המשיב לקבל שכר על-פי דרוג בכירים, ידע המשיב, בכוח או בפועל, גם לאור התפקידים אותם מילא במועצה על קיומו של החוזה להעסקת בכירים ועל התנאים המנויים בו. כמו-כן, אין ספק, כי מר חטיב היה מודע להוראות החוזה האמור. והנה, במקום למלא, כמתחייב, אחר התנאים הנקובים בחוזה להעסקת בכירים, בחרו השנים, ראש המועצה והמשיב, להעניק למשיב שכר על-פי מה שהם החליטו שהוא עבורו דרוג בכירים, ללא חתימת הסכם בכתב, שלא על-פי הכללים המחייבים, אשר היו ידועים להם. זאת עשו, בלשון בית-הדין קמא, תוך שנקטו במודע בדרך עקלקלה, כך שהבליעו את הנושא בתקציב המועצה והתשלום למעשה היה נסתר מעין. חומרה יתרה יש לראות בטעם שניתן על-ידי מר חטיב בתצהירו כאמור, לאמור: הרצון למנוע את אפשרות עזיבתו של המשיב את עבודתו במועצה - כטעם המכשיר את החלת הסכם-שאינו בדיוק הסכם להעסקת בכירים על המשיב, שלא כדין. הנה כי כן, מר חטיב והמשיב סברו כי ביכולתם לפעול, בצוותא חדא, ברשות ציבורית המחויבת לכללי מינהל תקין, כרצונם. נוסיף, בעניין עמוס אהרון, נאמר בקשר לחוזה להעסקת בכירים, כדלקמן: "בחודש נובמבר 1993 הוציא משרד הפנים הודעת רענון אל כל ראשי הרשויות המקומיות והאזוריות, בה נדרשו המועצות, בין היתר, לעדכן את שכר הבכירים, בהתאם לחוזר, על פי טבלת שכר מעודכנת. בהודעת רענון זו נקבע במפורש כי על ראש הרשות להימנע מהענקת תנאי שכר ותנאי פרישה לעובדים הבכירים שאינם עולים בקנה אחד עם החוזר וכי הענקת תנאים שונים טעונה אישור שר האוצר או הממונה על השכר. בעקבות מהלכים אלה עברו מרבית העובדים הבכירים להעסקה בחוזה בכירים ... דרישה נוספת מן הרשויות המקומיות לעבור להעסקת הבכירים לפי חוזה בכירים הוצאה ביום 12.9.95 על ידי הממונה על השכר ומנכ"ל משרד הפנים" (ע"ע 1183/01 עמוס אהרון - המועצה האזורית מרחבים ומדינת ישראל-משרדי הפנים והאוצר (ניתן ביום 24.6.2003)) (להלן: עניין עמוס אהרון). גם מכאן, ברור שהן המשיב והן מר חטיב ידעו בוודאות על הוראות החוזה להעסקת בכירים. נוסיף אף זאת, לאור ידיעתו של המשיב ושל מר חטיב, כי יש להסדיר את נושא העסקתו בדרוג בכירים, בדרך שנקבעה בחוזה האמור, ולאור כך שלא ננקטו הצעדים הנדרשים, בכך יש לראות משום השתק המשיב מלטעון כי המשכורת שנטל לעצמו- בלא שחתם על חוזה להעסקת בכירים אף לא על חוזה בכתב כלשהוא- מהווה למעשה משכורת בהתאם לחוזה להעסקת בכירים. כללם של דברים: המשיב שבחר ביודעין שלא לקיים את התנאים הנדרשים למעבר לחוזה להעסקת בכירים ומעולם לא נבחנו התנאים שיש להחיל עליו מכוח חוזה כאמור, אינו זכאי לשכר בכירים, בהתאם לקבוע בחוזה. משאין עיגון לקבלת משכורת לפי דירוג בכירים, כפי ששולם לו, הרי שהמסקנה היא, למעשה, כי בכל תקופת עבודתו, מבחינת הדין, המשיך המשיב להיות מועסק לפי הוראות ההסכם הקיבוצי, בהתאם לדרוג דרגה. 26. למרות האמור, המשיב נטל לעצמו, ביודעין שכר לפי דרוג בכירים ששיעורו לא נבחן על פי התנאים האחידים לכןלם. במשכורת חודש ינואר 1995 שכרו המשולב של המשיב הועמד על 11,629 ₪, לעומת השכר המשולב ששולם לו בחודש דצמבר 1994 והיה בסך 4,803 ₪. עוד נוסיף, בחודש נובמבר 1998 השכר המשולב ששולם למשיב עמד על 17,397 ₪. משכורת זו היתה המשכורת האחרונה אשר שולמה למשיב לפי דרוג בכירים, בטרם חושבה שוב משכורתו של המשיב לפי דירוג דרגה והשכר המשולב הועמד על 4,667 ₪. 27. בטרם חושבה משכורתו לפי דרוג דרגה כאמור, שלח מר חוסיין מכתב למשיב בו נאמר: "בהמשך למכתבי הקודמים בעניין שבנדון [תנאי שכר] הריני להודיעך כדלקמן: 1. לאחר מסע תלאות ובתהליך של לידה קשה הודית למעשה כי לא נחתם עמך חוזה בכירים. יחד עם זאת, לא נרתעת מלקבל שכר של בכירים לכשאתה נותן יד להתחייבות בלתי חוקית של ראש הרשות המקומית הקודם. 2. הנני להודיעך כי מעתה ואילך תקבל שכר היאה לדרגתך ודירוגך כמזכיר הרשות. ה'לוקסוס' של תנאי שכר לבכירים בהתאם לחוזה שלא היה ולא נברא ייפסק באופן מיידי. 3. הרשות המקומית תנקוט בכל ההליכים המתחייבים נגדך עקב תשלומי שכר חריגים שלא כדין, וביודעין, הן בתחום המשמעתי, הן הכללי והן הכספי...". במענה לאמור השיב המשיב: "עניין תנאי שכרי הובהר לכבודך בשיחה קצרה בעל-פה, בה נתתי לכבודך מידע מהימן שהשכר נקבע על-ידי ראש המועצה באישור המועצה מאז ינואר 95, למרות שלא קבלת דבריי בקשתני להשיבך בכתב מיום 23.12.98, אכן נענתי לבקשתך במכתבי... בו ציינתי אותה תשובה אשר נמצאת בתיק האישי שלי... תקופת הברור לא ארכה אפילו שבועיים... יחד עם זאת, השכר שקבלתי הינו השכר הראוי והנהוג לעובדים בכירים במועצות המקומיות והכל בהתאם לסעיף 29 לחוק יסודות התקציב ואם לא כך, על המחוקק לקבוע זאת, ולא בקביעה שרירותית על ידך...". הסכם חריגות השכר: 28. בית-הדין האזורי החיל על המשיב את הסכם חריגות השכר. לכן קבע, כי התשלום, הן לעניין הפיצויים בגין הפרת חוזה שלא בתום-לב והן לעניין יתרת השכר מהמועד בו הופחת שכרו ועד למועד בו נכנסו פיטוריו לתוקף, יעשה לפי גובה שכר של % 82.5 משכר בכירים. 29. המועצה הינה גוף ציבורי המתוקצב על-ידי המדינה ונתמך על-ידה. וכך נאמר: "...תכליתו העיקרית של סעיף 29 [לחוק יסודות התקציב, תשמ"ה - 1985] היא השגת ריסון תקציבי וכלים להתמודד עם גירעונות ואי סדרים בניהול תקציביהם של גופים שלטוניים הנשענים על קופת הציבור... 'על אף העובדה שנקבעו נורמות בחוק יסודות התקציב, נחתמו הסכמי שכר וניתנו הטבות שכר לקבוצות עובדים שונות על ידי רשויות מקומיות מבלי לקבל אישור הממונה על השכר. במקרים רבים ההסכמים הללו לא הוגשו לאישורו של הממונה על השכר ואף הוסתרו ממנו'... סעיף 29(א) לחוק יסודות התקציב מטיל על גוף מתוקצב מגבלה - וליתר דיוק, איסור - לחתום על הסכם עבודה אלא בהתאם למוסכם ולנהוג לגבי כלל עובדי המדינה או באישורו של שר האוצר. החלופה הראשונה אינה פשוטה כלל ועיקר. השוואת תנאים היא בראש ובראשונה עניין עובדתי מובהק. מעבר לכך, עומדת השאלה מהו היקף ההשוואה ומיהו מושא ההשוואה. לעניין היקף ההשוואה נפסק כי אין די בהשוואה חלקית אלא בהשוואה של מכלול תנאי השירות... אשר למושא ההשוואה נפסק כי השוואה ל'כלל עובדי המדינה' משמעה השוואה לקבוצת העובדים המקבילה בקרב עובדי המדינה..." (עניין עמוס אהרון; עתירה לבג"צ נדחתה: בג"צ 745/04 עמוס אהרון נ' בית הדין הארצי ואח' (ניתן ביום 12.1.2005)). 30. הסכם חריגות השכר, שנחתם בין ההסתדרות לבין מרכז השלטון המקומי, על דעת הממונה על השכר במשרד האוצר, מכשיר בדיעבד תוספות שכר חריגות, אשר שולמו על-ידי הרשויות המקומיות, עד לתקרה של % 82.5 משכר מנכ"ל הרשות בה מועסק העובד זאת עד ליום 31.8.1998. ממועד זה השכר ישולם, בין היתר, על-פי הסכמים ארציים והסכמים מקומיים שיאושרו על-ידי הממונה על השכר במפורש ובכתב. עוד נקבע בהסכם, כי אין חובה על רשות מקומית להפחית מיוזמתה תוספות שכר חורגות, אם לא קיבלה הוראה לעשות כן מידי הממונה על השכר. 31. באשר לתחולת הסכם חריגות השכר נקבע: "3. הסכם זה יחול... על כל העובדים בשירות המעסיקים הכלולים בהסכם זה, המיוצגים על ידי הסתדרות העובדים הכללית החדשה, בדירוגים השונים, למעט עובדים שתנאי עבודתם מוסדרים בחוזים אישיים בלבד" (ההדגשה הוספה). בענייננו, ממכלול החומר שהונח בפנינו, לא ניתן לקבוע האם המשיב נופל בגדר הסיפא, לאמור: שתנאי עבודתו הוסדרו על-פי חוזה אישי בלבד. מחד - המשיב לא חתם על חוזה להעסקת בכירים. ומנגד - לא הובאו ראיות באשר לרכיבי המשכורת אשר שולמו לו ולשיעורם. לאור כל האמור, נראה כי הסכם חריגות השכר חל על המשיב או לחילופין העיקרון הגלום בסעיף 29 לחוק יסודות התקציב הנ"ל. 32. כאמור, המשיב נטל לעצמו ביודעין ובלא שהתקיימו התנאים הנקובים בחוזר, שכר כביכול לפי דרוג בכירים, החל מחודש ינואר 1995. המשיב מבקש למעשה להמשיך לקבל שכר במתכונת אותה קיבל, מבלי לחתום על חוזה להעסקת בכירים. בהקשר זה נציין: "דרישתו של המשיב [מזכיר וגזבר] להמשיך ולקבל שכר בכירים בלא לחתום על חוזה אישי כמוה כנסיון לאחוז בחבל משני קצותיו: מצד אחד ליהנות מן השכר המירבי המיועד לבעלי חוזים אישים ומצד אחר ליהנות ממלוא הזכויות המעוגנות בהסכם הקיבוצי. דרישה זו לא רק שהיא עומדת בסתירה להוראות חוק יסודות התקציב אלא שהיא אינה מתיישבת עם ההסכם הקיבוצי מיום 3.3.1999" (ע"ע1431/01 מדינת ישראל-הממונה על השכר - שלמה כפרי ואח', פד"ע לז 328, 334). 33. במקרה דנן, הממונה על השכר לא נדרש לנושא ולא ביקש מהמשיב להשיב את הכספים שנטל שלא כדין. 34. בהליך אחר בו עירייה הצמידה את שכרם של מספר עובדים, בתפקידים שאינם סטטוטוריים, לשכר הבכירים בעירייה, באחוזים שונים, זאת מבלי שחתמו על חוזה להעסקת בכירים, עלה שכרם בעשרות אחוזים. הממונה על השכר הציע לעובדים לבחור מבין שלוש חלופות לתשלום שכרם: "(1) תשלום שכר בהתאם לדרוג ודרגה ערב המעבר לשכר הבכירים או בהתאם לתפקידם היום במסגרת מה שנקבע בהסכם הקיבוצי בעניין קידום נוסף. או (2)חתימה על חוזה אישי על פי המתכונת הקבועה בחוזה הבכירים מיום 23.3.93, כשהחתימה תהיה רטרואקטיבית ממועד המעבר לשכר הבכירים. או (3)השכר ישאר כפי שהיה ערב ההסכם מיום 3.3.99 אך לא יתעדכן בעתיד אלא אם השכר יעלה על פי דרוג ודרגה על השכר המשולם לעובד בפועל. כמו כן, העירייה התבקשה לתבוע את ההפרש בין השכר של כל עובד לפי האפשרות שבחר לבין השכר שקיבל בפועל החל מיום 1.3.99". וכך נפסק, מפי חברתי השופטת ו' וירט-ליבנה: "למקרא הוראות ההסכם הקיבוצי... עולה כי הכוונה היתה להקפיא מצב קיים, עובר לחתימת ההסכם הקיבוצי ומאותו מועד ואילך הכללים הם בהתאם להסכמים הקיבוציים... גם על פי לשונו המילולית של ההסכם הקיבוצי ביחד עם יישום ההסכם המקומי על העובדים, עובר לחתימת ההסכם, יש לקבל את פרשנות הממונה על השכר להסכם הקיבוצי באופן שמה שיושם לגבי העובדים - המשיבים - הוא גובה השכר ששולם להם באותה עת, אך לא הובטח להם באותה עת המשך הצמדתו לשכר הבכירים, מבלי שמילאו אחר הוראת משרד הפנים בחוזה, באופן שיהנו גם מן הטוב בחוזה הבכירים וגם מן הטוב שבהסכם הקיבוצי. פרשנות זו תואמת גם את תכליתו של ההסכם הקיבוצי שלא רצה להנציח חריגות שכר מן הסוג שניתן לעובדים לעולם ועד, אלא רצה לצלם 'תמונת מצב' ברגע מסויים ומאותו רגע לתקן את חריגות השכר הרבות שהיו נהוגות ברשות המקומית..."(ע"ע 1516/04 מדינת ישראל-הממונה על השכר - פרידה גוסמן ואח' (ניתן ביום 16.11.2005)). 35. לטעמנו, החלטתו של מר חוסיין להשיב את המשיב לשכר שיחושב על-פי דרוג דרגה, החל מחודש דצמבר 1998, ניתנה כדין ולמעשה עולה בקנה אחד עם העקרונות שהותוו בהסכם חריגות השכר ובפסיקה של בית-דין זה. כאמור, לטעמנו המשיב בתפקידו הבכיר במועצה, על כל המשתמע מכך, נטל לידיו שכר שלא כדין וביודעין במשך כארבע שנים. זאת ועוד, המשיב לא הוכיח, כי אין עילה לשינוי בשכרו כפי שהיה עובר להשבתו לקבלת שכר לפי דרוג דרגה, שכן לא הוכח מחד - מה היה השכר לו היה זכאי לפי חוזה להעסקת בכירים ומאידך - לא הוכח שהשכר ששולם לו על-פי דירוג בכירים תאם את ההסדרים הנוהגים. שאלת השוואת תנאי שכרו לתנאים הנהוגים בשירות המדינה כלל לא עמדה לדיון בבית-הדין האזורי. לא התברר במישור העובדתי מי הם בעלי התפקידים המקבילים לו בשירות המדינה ומה התנאים על-פיהם הם מועסקים (ראו דעתו של הנשיא סטיב אדלר בעניין עמוס אהרון). יתר על כן, בחינת תלושי המשכורת שהונחו בפנינו מלמדת, כי הפגיעה בו, מעבר להיותה עניינית, הינה מתונה וסבירה. 36. בהקשר זה נביא את המכתב שהוצא על-ידי ממשרד האוצר-היחידה לשכר והסכמי עבודה לראש המועצה הנבחר מר חוסיין, הנושא תאריך 29.10.2000, וזה לשון המכתב: "1. בהתאם לחוזר המשותף של הממונה על השכר במשרד האוצר ומנכ"ל משרד הפנים מיום ה-23.9.93 הצעדים המתחייבים לשם תשלום משכורת בכירים הם כדלקמן: א. העובד יחתום על הסכם בכירים במתכונת שנקבעה בחוזר. ב. החוזה יובא לאישור מליאת המועצה תוך ציון המקור התקציבי למימון תוספת העלות. ג. החוזה יועבר למשרד האוצר ו/או למשרד הפנים לצורך אישורו. 2. מהעובדות שתארת במכתבך עולה כי אף צעד מהצעדים שלעיל לא ננקט ע"י המועצה, משמע שהסדר העסקתו של מר עלי לפי משכורת בכירים בטל מאחר שהוא נוגד את סעיף 29 לחוק יסודות התקציב. 3. אי לכך, לדעתנו ביטול הסדר זה ע"י המועצה בחודש דצמבר לאחר שניתנה לעובד זכות שימוע היה הצעד המתבקש לאור העובדה כי הסדר זה לא היה חוקי. 4. נדגיש כי הדרגה שניתנה למר עלי לאחר ביטול ההסדר הינה הדרגה המתאימה לתפקידו בהתאם להסכמים הקיבוציים הארציים". 37. נציין, כי למקרא חלופת המכתבים בין המשיב לבין מר חוסיין עולה, כי ניתנה למשיב הזדמנות לטעון את טענותיו. עוד נציין, כי המועצה בפנינו, לא עמדה על השבת הסכומים ששולמו למשיב, עובר לחודש דצמבר 1998. 38. אשר על כן, לדעתנו לא היה מקום לחשב את יתרת השכר ואת פיצויי הפיטורים, בהתאם להסכם חריגות השכר. אנו סבורים, כי חישוב שכרו של המשיב מעת שהופחת שכרו - 1.12.1998 ועד למועד בו נכנסו פיטוריו לתוקף - 31.12.1999, יעשה על-פי דרוג ודרגה בהתאם למקובל לגבי מזכיר מועצה מקומית ברמת הסיווג של המועצה דנן, בצרוף התוספות כמקובל ותוספת הפרשי הצמדה וריבית, מהמועד בו היה על המועצה לשלמו לידי המשיב ועד למועד התשלום בפועל. חישוב פיצויי הפיטורים להם זכאי המשיב, יתבצע לפי המשכורת שתקבע לו, בהתאם למתווה לעיל, לחודש דצמבר 1999. גם סכום זה ישא ריבית והפרשי הצמדה כחוק. ברור, כי מהסכומים הנ"ל, יש לנכות את התשלומים שהועברו לידי המשיב, בהתאם להחלטתו של השופט ד' מיבלום ז"ל, שניתנה ביום 12.3.1999.( לפי ערכם ביום של כל תשלום). בקשה לצירוף ראיה בהליך הערעור: 39. ב"כ המשיב ביקש לצרף כראיה מטעמו, מכתב מר ש' נחמני, סגן בכיר לממונה על השכר, בעניינו של המשיב. נציין, כי מכתב זה ניתן בעקבות פנייתו של ב"כ המשיב, מיום 16.11.2005, לאמור יום לאחר מועד הדיון בבית-דין זה. ב"כ המשיב ביקש את התייחסותו של מר ש' נחמני למכתב שהוצא ביום 29.10.2000 על-ידי משרד האוצר-היחידה לשכר והסכמי עבודה למר חוסיין (בש"א 929/05). ב"כ המועצה התנגד לבקשה. לטעמו, עסקינן בבקשה המתייחסת לאירוע שקדם למועד מתן פסק-הדין. המדובר בהתייחסות למכתב שהיה חלק מחומר הראיות שהובא בפני בית-הדין קמא, התייחסות שניתן היה להשיגה עוד קודם לכן. עוד נטען, כי אין באמור במכתב כל חידוש. 40. בית דין זה פסק וחזר ופסק, כי פתיחת פרשת הראיות בהליך הערעור תיעשה רק במקרים נדירים. באיזון בין עקרון "סופיות הדיון" לבין השאיפה שלא לגרום עוול לצד להליך, לא מצאנו נסיבות חריגות המצדיקות להתיר את הגשת המכתב. נעיר, כי על בקשה לצירוף ראיה בהליך הערעור לציין את עיקר מהותה של הראיה, זאת מבלי לצרפה וכל עוד לא הוחלט להתיר את הגשת הראיה, לא תהיה התייחסות אליה בסיכומים המוגשים בכתב (ראו זוסמן לעיל 847 - 848). בענייננו, חרג ב"כ המשיב מגדרי המקובל. 41. לגישתנו, די במסגרת הראיות שהובאה בפני בית-הדין קמא כדי להכריע בהליכים שבפנינו. עמדנו לעיל על המכתב שהוצא ביום 29.10.2000. בנוסף, מר ש' נחמני במכתבו, אינו נוקט עמדה בדבר חוקיות החלטת המועצה, בדבר השינוי בשכרו של המשיב. אשר על כן, דין הבקשה להידחות. סוף דבר: 42. לאור כל האמור, דין ערעורה של המועצה להתקבל ודין ערעורו שכנגד של המשיב להידחות, כמפורט להלן: א. פיטוריו של המשיב בדין היו. אשר על כן, לא היה מקום לפסוק לו פיצויי בגין הפרת חוזה שלא בתום-לב. ב. המשיב זכאי לתשלומים, כפי שפורט לעיל בסעיף 38 לעיל. את החישוב תבצע המועצה ותעבירו לידי המשיב. ככל שיהיו חילוקי דעות בין בעלי הדין יובא הנושא להכרעת משרד הפנים. ג. הוצאות המשפט שנפסקו לזכות המשיב, בסך 30,000 ₪, בטלות בזאת. ד. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות בהליך הערעור. פיטורים