על פסק דין של בית משפט לתביעות קטנות, להבדיל מפסק דין של ערכאה ראשונה, אין ערעור בזכות אלא ניתן לערער עליו ברשות בלבד אם וכאשר סבור בית המשפט כי נפלה טעות מהותית בפסק הדין של בית משפט קמא וכי יש סיכוי לערעור. "התערבות בממצאים עובדתיים תיעשה במקרים קיצוניים בלבד, כגון מקרים בהם נפל בהכרעת הערכאה הקודמת פגם היורד לשורש העניין או כאשר הדברים אינם מבוססים על פניהם.” (ע"א 6581/98 זאב זאבי ואח' נ' מדינת ישראל - מחלקת עבודות ציבוריות . תק-על 2005(1), 2899 ,עמ' 2903). כן ראה סעיף 64 לחוק בתי המשפט, התשמ"ד 1984. במקרה זה קביעותיו של בימ"ש קמא מבוססות על התרשמותו של בית המשפט מהעדים ובכלל זה מטענותיו של המבקש, ועל קביעות בעניין מהימנות העדים שהעידו בפניו. בית משפט של ערעור אינו מתערב בממצאים אלו כפי שנקבע בע"א 734/76 פלוני נ' אלמונים פ"ד לב(2), 661 ,עמ' 665: ”אין בית-משפט לערעורים מוכן להתערב בקלות בממצאי עובדה של בית-משפט קמא, בעיקר מן הטעם שאין לו אותו יתרון הקיים לפני בית- המשפט של הדרגה הראשונה מהתרשמות בלתי-אמצעית מן העדויות”. להלן תקציר החלטת בית משפט מחוזי בעניין: החלטה המבקש הוא הנתבע 3, הגיש בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בת"א מיום 20/4/05, שניתן על ידי כב' השופט ישי קורן, אשר חייב את המבקש ושני נתבעים נוספים, לשלם למשיבות סך כולל של 8,000 ש"ח. המשיבות טענו בכתב התביעה, כי בחודש אפריל 2004 פירסמה חברת רייטינג זום והפקה 2002 בע"מ (להלן: "חב' רייטינג") מודעת "דרושים" שפנתה למועמדים בגילאים 5 עד 20 לבוא ולהשתתף באודישנים לטלנובלה ספרדית מתורגמת לעברית, להצגות, מחזות זמר, פרסומות ודוגמנות. בעקבות מודעה זו, פנתה המשיבה 2 שהיא בתה הקטינה של המשיבה 1 לחב' רייטינג וזומנה לאודישן. המשיבה 1 טענה, כי בהגיעם למשרדי חב' רייטינג קיבל את פניהם המבקש שהציג עצמו כמנכ"ל החברה. המבקש ערך למשיבה 2 אודישן קצר, ולאחר מכן הן נתבקשו למלא טפסים. לאחר מילוי הטפסים שוחח המבקש עם המשיבה 2 ולאחר המתנה של מספר דקות הודיע להן המבקש, כי המשיבה 2 התקבלה. לטענתן, המבקש אמר להן כי על המשיבה 2 להשתתף בסדנת משחק שלאחריה תוזמן למספר רב של אודישנים ולפעילויות שונות בתחום הדוגמנות. עוד הוא אמר, כי לצורך הכנת תיק צילומים - "בוק", ולצורך ייצוגה של המשיבה 2 עליהן לשלם סך של 6,600 ₪. המשיבות טענו כי המשיבה 2 אומנם השתתפה בסדנת משחק, אולם לא קיבלה תיק צילומים ולא הוזמנה להשתתף אף לא באודישן אחד. המבקש טען בכתב ההגנה, כי מעולם לא היה ולא נרשם כמנכ"ל החברה ו/או כבעל מניות. לטענתו, מיד לאחר שחרורו מצה"ל ענה למודעת "דרושים" של חברת רייטינג , והתקבל על ידי הבעלים של החברה מר איציק מור שהיה בבית משפט קמא הנתבע 2, כעובד שכיר - כאיש מכירות במשרה חלקית. הוא טען כי מתוקף תפקידו כאיש מכירות, הוא לא ידע ולא יכול היה לדעת כי החברה ומר מור פועלים תוך הטעייה והונאת לקוחות, ולמעשה לא עושים כל מאמץ למצוא לדוגמנים הפוטנציאלים עבודה. לטענתו התואר מנכ"ל "הוצמד" לו על ידי מר מור כגימיק שיווקי לקידום מכירות, וכי לא היה הלכה למעשה כל שינוי ביחסי עובד - מעביד בין הצדדים בעקבות זאת. הוא טען, כי הוא עצמו קורבן להתנהלות החברה ולהתנהלותו של מר מור שכן, בעקבות פעילותם הוא נתבע על ידי לקוחות החברה והכל על לא עוול בכפו. בית משפט קמא, לאחר ששמע את טענות הצדדים והתרשם מעדותם קבע בפסק דינו כדקלמן: "לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, שוכנעתי כי דין התביעה להתקבל ביחס לכל הנתבעים, וכי הנתבע 3 היה שותף פעיל למעשי התרמית כלפי לקוחות הנתבעת 1, ועליו לשאת בתוצאות מעשיו. (הדגשה שלי ר.ל.ש) הנתבע 3 היה זה שפיתה את התובעות לשלם סכום של 6,600 ₪, כשהוא נושא בתואר "מנכ"ל החברה" ומציג עצמו כך בפניהן, וזאת מבלי שדאג לוודא כי התובעות עתידות לקבל תמורה הולמת עבור הכסף שהן נדרשות לשלם." המבקש חוזר בבקשתו זו על כל טענותיו כפי שהובאו בכתב הגנתו וטוען, כי בית משפט קמא שגה עת קיבל את גירסת התובעות ולא את גירסתו. כל הטענות הנטענות על ידי המבקש בבקשתו זו הועלו בפני בית משפט קמא טרם מתן פסק הדין. מדובר בטענות שכולן בעניין מהימנות. המבקש לא מעלה בבקשתו זו כל טעם ו/או נימוק המצדיק את התערבות ערכאת הערעור. אשר על כן, לאחר שעיינתי בפסק הדין, בפרטיכל הדיון ובבקשת רשות הערעור אני דוחה את הבקשה. הנני מחייבת את המבקש לשלם למשיבות הוצאות משפט בסך כולל של 2,000 ₪. תביעות קטנותערעור