פסק דין כללי 1. לפנינו, תביעתם של 44 מעובדי המשרד לאיכות הסביבה (להלן: "התובעים") המבקשים כי בית הדין יורה לנתבעים, להתיר, לחלקם, להתקבל למשרות, אותן הם מבצעים, בפועל, וזאת בלא מכרז, ולהתיר, לחלקם האחר, להתמודד במכרזים פנימיים, במשרד לאיכות הסביבה. זאת, לאחר שהנתבעים ביקשו לפרסם מכרזים פנימיים לתפקידים שונים במשרד לאיכות הסביבה ומנעה מהתובעים להתמודד בהם, בשל היותם עובדי חברות כ"א, זה לא מכבר (הנתבעים יכונו מכאן ולהבא הנתבעת 1 - "המשרד" והנתבעת 2 או שני הנתבעים "המדינה"). 2. תיק זה החל, בבקשת התובעים למתן סעד זמני (בש"א 16688/04), המורה על הקפאת כל המכרזים לאיוש משרות במשרד לאיכות הסביבה, וזאת עד להכרעה בשאלת זכאותם של התובעים, להשתתף במכרזים הפנימיים. בטרם התקיים הדיון ולאור הודעת הצדדים, כי מבקשים הם, שיינתן צו זמני להקפאת המכרזים, עד לסיום ההליך הזמני, ניתן תוקף של החלטה להסכמת הצדדים. הצדדים, בהודעתם, התחייבו, כי ייעשה מאמץ לסיים את ההליך הזמני, תוך פרק זמן קצר, ככל האפשר. 3. נקדים ונאמר, כי למרבה הצער, התמשכו מאד ההליכים בתיק זה, בשל הסכמות ובקשות הצדדים. בקשת התובעים לצרף לדיון את ועד עובדי המשרד לאיכות הסביבה, גררה אחריה, פנייה של ההסתדרות להורות על התייצבותה לדיון. לטעמה, יש בשאלות כבדות המשקל, שעומדות על הפרק, כדי להשליך מעבר למחלוקת בין הצדדים, על כן, חיוני כי דעתה תישמע. בדיון הראשון שהתקיים, המליץ בית הדין, בפני הצדדים, לנסות ליישב את המחלוקת ביניהם בגישור. הצדדים פנו לגישור, תוך הסכמה, כי המדינה תהא רשאית לפרסם מכרזים פנימיים לאיוש מספר משרות, שאינן בגדר המחלוקת בין הצדדים. ניסיון גישור ארוך, למציאת פתרון של פשרה בין הצדדים, לא צלח והצדדים ביקשו במרץ 2005 להתדיין בבית הדין והגיעו להסכמה, לפיה, הדיון בתיק העיקרי ובתיק הזמני יערך במאוחד, והצדדים יגישו כתבי טענותיהם, בהתאם. עוד הסכימו הצדדים כי עם קבלת כתבי הטענות, היה ולא יידרשו ראיות נוספות, יוגשו סיכומים על ידי הצדדים. בהודעה זו, הסכימו הצדדים על השארת הצו הארעי בעינו, למעט מספר משרות, שהופשרו לאיוש במכרז, וביקשו כי בית הדין יתן תוקף של החלטה, אף להסכמה זו וייקבע מועדים. נבקש להדגיש, כי בכל שלב, הצדדים פעלו בהסכמה מלאה וביוזמתם וחסותו של בית הדין נדרשה כדי ליתן תוקף משפטי להסכמתם. בניגוד למוסכם בין הצדדים, השתהו הצדדים בהגשת כתבי טענותיהם ובפרט התובעים, שהשתהו הרבה מעבר למוסכם, בהגשת סיכומיהם, ותחת זאת, הגישו בקשה לדחיית מועד הגשתם. בית הדין דחה בקשה זו והורה לתובעים להגיש סיכומיהם מיידית, אלא אם יתנו הסכמתם להסרת הצו הזמני, עד מתן פסק דין זה. סיכומי התובעים הוגשו, לבסוף, ביום 11.7.05. סיכומי המדינה, הוגשו ביום 27.7.05. ולמצער, סיכומי ההסתדרות, הוגשו רק ביום 21.9.05, כחודשיים לאחר הגשת סיכומי הנתבעת. על כן, פסק דין זה ניתן בהתבסס על כל כתבי הטענות שהוגשו על ידי הצדדים הן בתיק הבש"א והן בתיק העיקרי, לרבות תצהירי התובעים, תצהירי הנתבעים על כל נספחיהם וסיכומי הצדדים. 4. ואלו הן העובדות הנחוצות להכרעתנו, בפסק דין זה א. המשרד לאיכות הסביבה נהג להעסיק, בהיקף נרחב, עובדים באמצעות חברות כח אדם, ובין היתר, גם בתפקידים מקצועיים. התובעים בענייננו, נמנים עליהם. העסקה במודל זה נולדה, כדי להתאים את כח האדם העומד לרשות המשרד, לצרכים הגדלים והולכים, בתחום איכות הסביבה. בחודש אוגוסט 2001, העסיק המשרד כ-180 עובדים באמצעות חברות כח אדם, שהעסקתם, אושרה ותוקצבה על ידי אגף התקציבים במשרד האוצר. הנהלת המשרד פעלה לקליטת העובדים כעובדי מדינה (נספחים ו'-ח' לבקשה). העובדים עודכנו במהלך השנים בפרטי הדיונים הנוגעים לעניינם (נספח יג' לבקשה). ב. התובעים שבפנינו, ברובם, אקדמאים, חלקם, אף נושאים, מספר תארים אקדמאים, הועסקו במשרד, בתבנית העסקה בלתי שגרתית. ברובם של המקרים, שובצו התובעים לתפקידיהם, לאחר שעברו ראיונות התאמה של הגופים המקצועיים במשרד, ורק לאחריהם, הופנו לחברת כח האדם, ששימשה כצינור העסקה (pay-roll). מ-35 השאלונים, שצורפו לתביעה, עולה כי במועד 1.1.04, קליטת התובעים לחוזה מיוחד במדינה (1.1.04), הועסקו במודל העסקה זה, תקופה העולה על 5 שנים, שלושה עובדים בלבד. ג. עיסוקם של התובעים, התפרס ברחבי הארץ, במחוזות השונים, ולאו דווקא במשרד הראשי, בירושלים. חלקם, ביצעו תפקידים סטטוטוריים, תפקידי אכיפה ברמות שונות, כולל תפקידים, שנדרשה להם הסמכת היועץ המשפטי לממשלה. עובדים, שנדרשו במסגרת תפקידיהם לניידות רבה, במחוזות השונים, קיבלו שכר בהתאם. אחת העובדות אף נסעה לחו"ל, לנסיעה מקצועית, על חשבון המשרד. לחלקם, מימן המשרד השתתפות בשכר לימוד לתארים מתקדמים. כל התובעים עברו מספר הכשרות מקצועיות, במהלך עבודתם, הכשרות אלו מומנו על ידי המשרד. מהמסמכים, שהובאו בפנינו, עולה בבירור, כי המשרד הוקיר את תרומתם של העובדים, במכתבי הערכה ובקידום בדרגות, על אף קשיים, שניגפו בדרך. ד. חוק העסקת עובדים על ידי קבלני כח אדם, התשנ"ו-1996, המסדיר את העסקתם של אלו, העובדים באמצעות חברות כח אדם, כבענייננו, תוקן בשנת תש"ס, והוסף בו סעיף 12א, אשר קבע כי עובד של קבלן כח אדם, שיועסק אצל מעסיק בפועל, תקופה העולה על תשעה חודשים רצופים (למעט חריגים), ייחשב העובד כעובד המעסיק בפועל, בתום התקופה הקבועה. על אף שתיקון זה, נחקק בשנת 2000, תחילת תוקפו נדחתה שוב ושוב, מדי שנה, ולאחרונה, בחוק המדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2005 (תיקוני חקיקה), תשס"א-2005, שקבע, כי התיקון יחול החל מ- 1.1.2008. ה. חקיקתו של תיקון זה, האיץ במדינה, להיערך לקליטת עובדים רבים בשירות המדינה, המועסקים על ידי קבלני כח אדם. צוות משותף לנציבות שירות המדינה, אגף התקציבים והחשב הכללי במשרד האוצר (ועדת השירות/צוות א'), שהוקם לבחינת הדרך הנאותה לקליטת עובדים אלו בשירות המדינה, העביר המלצותיו לממשלה, שאימצה את המלצות הצוות, בהחלטה מס' 63, מיום 25.3.2003, ושירות המדינה נערך ליישמה, הלכה למעשה. ו. במסגרת יישום ההחלטה, אישרה נציבות שירות המדינה, מכסת משרות מסגרת, לקליטת עובדי חברות כח אדם, במשרד לאיכות הסביבה, ביניהם התובעים. ביום 1.1.2004, הועברו העובדים, למעמד של עובדי מדינה בחוזה מיוחד, וזאת, מבלי שנדרשו לעמוד במכרז כלשהו. ז. נציין, כי בכלל שירות המדינה, הועסקו בפועל עובדי קבלן כח אדם במשרדים השונים, בתפקידם למעלה מ-5 שנים. אף עובדים אלו נקלטו בשירות המדינה, בחוזה מיוחד, בינואר 2004, ככל עובדי קבלני כח האדם האחרים. נציין, כי וועדת השירות המליצה לפטור עובדים אלו ממכרז ולקלוט אותם כעובדים קבועים (המלצה מיום 20.8.03- נספח טו' לבקשה), אך המלצתה זו, טרם אושרה בהחלטת ממשלה. ח. המחלוקת שלפנינו, סבה כנגד כוונתה של המדינה לאייש משרות מקצועיות, בלתי מאוישות, במשרד לאיכות הסביבה, בהתאם למדרג האיוש הקבוע בתקשי"ר, וזאת, מבלי שניתנה לתובעים הזכות להתמודד בהליכי המכרז, המתקיימים במשרד (להלן: "המכרזים הפנימיים"). כנגד כוונה זו עתרו התובעים לבית הדין בבקשת הסעד הזמני. ט. להשלמת התמונה יאמר, כי המדינה ביקשה ליחד פתרון לאיוש קבוע של המשרות, אותן ממלאים התובעים, והציעה לקיים לגביהן מכרז פומבי בלבד ולהימנע משלבי המכרז הפנימי והבינמשרדי. פניית המדינה, בעניין זה, לנציגות העובדים של המשרד לאיכות הסביבה, נענתה בשלילה כאשר נציגות העובדים דרשה כי באם יוצא מכרז למשרות אלו, יהיה זה מכרז פנימי ובינמשרדי. עיקר טענות הצדדים 5. טענות הצדדים פרוסות על פני כתבי הטענות השונים, החל מכתבי הטענות לדיון בסעד הזמני, כמו גם כתבי הטענות לתביעה בתיק העיקרי וכלה בסיכומי הצדדים, שפרסו את יריעתם, בהרחבה. אנו נביא להלן, אך את תמציתן. 6. תמצית טענות התובעים א. מסכת העסקתם של התובעים, באמצעות קבלני כח אדם, שמלכתחילה, אמורה היתה להימשך חודשים ספורים בלבד, התארכה הרבה מעבר למצופה, בשל התנהלות לקויה של המדינה. ב. המדינה הפרה חובות משפטיות, בכך שהעסיקה את התובעים, כעובדי קבלן כח אדם, במשרות צמיתות ובעלות סמכויות סטטוטוריות, בניגוד לאיסורים מפורשים, לעשות כן. ג. קליטת כלל עובדי קבלני כוח אדם במשרד לאיכות הסביבה בחוזה מיוחד, כפתרון ביניים, לא תואמים את דרישות הדין, לעניין העסקה בחוזה מיוחד. ד. ממצאי דו"ח מבקר המדינה, בכלל ובעניין המינויים הפוליטיים במשרד לאיכות הסביבה, בפרט, מעכבים יישום פתרון של קבע, שיסדיר את עניינם של התובעים, ואין בכוונתה של המדינה לקדם נושא זה, בעתיד הנראה לעין. ה. התובעים מבקשים להחיל עליהם את הסטנדרט שנקבע ל-12 עובדי הכנסת, בעלי ותק של 3 שנים ומעלה, שמונו לתפקידיהם, ללא מכרז, באישור והסכמת נציב שירות המדינה. ו. ההסתדרות החדשה אינה יכולה לרחוץ בניקיון כפיה, שכן נמנעה מטיפול במיסוד העסקתם של עובדי קבלני כח אדם בשירות המדינה, עד אשר היה הדבר למעשה עשוי, ומצבם של התובעים שונה לרעה. ז. הפסיקה הדנה בחובת המכרזים למשרות בשירות הציבורי, אמנם, נסמכת על תכלית החובה, שנועדה למנוע מינויים פוליטיים, אך בד בבד מצאה, כי חשש זה אינו חזות הכל, וכי יתכנו מקרים חריגים שיש לתת עליהם את הדעת, כמו בעניינם של התובעים. ח. ניתן לפטור את התובעים מהצורך להתמודד על משרותיהם במכרז, בהתבסס על הוראות סעיף 22 לחוק שירות המדינה (מינויים). התובעים טוענים כי הדין רואה בחברות כח אדם כ"לשכות עבודה". וכמו כן, בהתבסס על סעיף 21, המתיר לממשלה לפטור איוש משרות מחובת מכרז. לעניין זה, די בהחלטה 63 של הממשלה, שנתקבלה בעניין. ט. רשות מנהלית אינה רשאית להימנע מהפעלת סמכותה, לרבות התקנת חקיקת משנה, בלא טעם ענייני כדין. חובה על המדינה, ונציבות המדינה, להפעיל סמכותה וליישם כהלכה את החלטת הממשלה בעניינם של התובעים. י. התובעים מבקשים להעלות על נס את זכויותיהם החברתיות, ובכללם הזכות לעבודה, לרבות הגנה מפני אבטלה והזכות לביטחון תעסוקתי. לזכויות אלו משקל כבד בפרשה זו. בהתנהלות המדינה בעניינם, ניכרת התעלמות מוחלטת מזכויותיהם, תוך פגיעה מרבית, בהם. הגם ששלילת הזכות מידי התובעים להתמודד על משרותיהם במכרז פנימי, היא פגיעה מפלה. 7. עיקר טענות המדינה א. אין מקום לעכב את המכרזים לאיוש משרות במשרד לאיכות הסביבה, ולא ניתן לפטור את התובעים, ככל עובדי מדינה אחרים, מחובת המכרז הפומבי, אלא על פי הכללים הקבועים בחוק שירות המדינה (מינויים), תשי"ט-1959, והוראות התקשי"ר. ב. לא ניתן לקבוע כי התובעים מהווים עובדי מדינה קבועים בטרם יעמדו בחובת המכרזים בהתאם לחוק, ולפיכך, יש לדחות את התובענה. ג. התובעים נקלטו בינואר 2004, כעובדים בשירות המדינה על פי חוזה מיוחד, בהתאם לסעיף 40 לחוק שירות המדינה (מינויים), תשי"ט-1959, בהתאם לתקנה 1(2) לתקנות שירות המדינה (מינויים) (חוזה מיוחד), תש"ך-1960, ובהתאם לפסקה 16.412 לתקשי"ר, שעניינם העסקה באמצעות חוזה מיוחד. ד. המחוקק דחה את כניסת ההוראה הקבועה בתיקון לחוק העסקת עובדים באמצעות קבלני כח אדם, תשנ"ו-1996, לתוקף, לא בכדי. בדחיית יישום הוראה זו משמשים שיקולים של היערכות מבנה ההעסקה ותקצוב מתאים. משאמר המחוקק את דברו, אין לפעול באופן, העומד בסתירה למשתמע מדבר החקיקה. ה. קליטת העובדים בשירות המדינה נעשתה בהתחשב בשקלול צרכי העבודה, חיוניות המשרה, אילוצים תקציביים וותק ההצבה של עובדי הקבלן במשרד. כל התובעים נקלטו לשירות המדינה, בהתאם להנחיות נציבות שירות המדינה והוראות התקשי"ר, וזאת, עוד בטרם כניסת התיקון לחוק לתוקף. ו. כיום, זכויותיהם של התובעים הינן זכויות עובד מדינה המועסק בחוזה מיוחד, ואין כל אבחנה, לעניין זה, בינם ובין עובד מדינה בחוזה, אשר מעולם לא הועסק באמצעות חברת כח אדם. מכאן, שאין שחר לטענת התובעים כאילו הם בבחינת "עובדים סוג ב", העובדים בצד "עובדים סוג א". ז. לתובעים לא ניתנה כל התחייבות מטעם המדינה או כל גורם מוסמך מטעמה, בדבר קליטתם לשירות המדינה, ללא שיידרשו לעמוד בחובת המכרז, כדין. התובעים ידעו כי התקבלו לעבודה באמצעות חברת כח אדם, מבלי שעברו מכרז, כנהוג וכנדרש בשירות המדינה. ובאופן דומה, ידעו התובעים כי הם מועסקים בשירות המדינה באמצעות חוזה מיוחד, וכי הם אינם עובדים קבועים, וכעת מעלים שלל טענות כנגד המדינה, התנהגותם זו, נגועה, לכאורה, בחוסר תום לב. ח. הצעת המדינה לקיים מכרזים פומביים לאיוש המשרות אותן מבצעים התובעים, הינה הצעה ראויה, בנסיבות הקיימות, שכן, סבורה המדינה כי בכך, יימצא האיזון הנכון בין האינטרסים הלגיטימיים של המבקשים לבין החובה לקיים מכרז והאינטרס הציבורי הגלום בחובה זו. ט. באשר לטיעון כי יש להשוות קביעת זכויות התובעים, ל- 12 עובדי הכנסת, נטען כי מינהל הכנסת סבר, כי אין חובת המכרזים חלה על העסקה לפי חוזה מיוחד, במשרות שלא בתקן, וכי החלת חובת המכרז, הינה עניין שבמדיניות, אשר אינה מחייבת את הכנסת. מבקר המדינה דחה הנחה שגויה זו, וכדי להימנע מפגיעה בעובדים, שנקלטו על בסיס הנחה זו, ניתן הפטור באופן חד פעמי, ואין בו כדי להעיד על ירידה במרכזיותה של חובת המכרזים. 8. עמדת ההסתדרות א. יש לראות בתובעים, עובדי מדינה קבועים, ועל כן, יש להתיר להם להשתתף במכרזים פנימיים בשירות המדינה. ב. ההסתדרות מתנגדת, מכל וכל, להצעת המדינה לפיה, כפתרון למחלוקת, ייערכו מכרזים פומביים, לאיוש המשרות במשרד לאיכות הסביבה. הצעה זו, טומנת בחובה פגיעה בזכויות העובדים הקבועים, שלהם זכות מוקנית להשתתפות במכרז פנימי ובמכרז בינמשרדי, בטרם הוצאת המשרות למכרז פומבי. זכויות אלו מעוגנות בהסכמים קיבוציים, שנחתמו בין המדינה להסתדרות ועל כן, אין ההסתדרות רשאית לוותר עליהן. ג. שינוי או ביטול, באורח חד צדדי, של ההליך הפנימי לאיוש המשרות, יהוו הפרה ופגיעה בזכויות העובדים ושל ההסתדרות מכוח אותם הסכמים, כאמור. מכרזים פומביים ייכפו על התובעים מצב, בו יצטרכו להתמודד בתחרות למול מועמדים חיצוניים, דבר השולל את זכות העדיפות, המוקנית להם, כעובדי מדינה. ד. בטיעוניה, מבקרת ההסתדרות את עמדת המדינה, בה הגנה על חובת המכרזים, בעודה מפירה, באופן שיטתי, את הוראות חוק שירות המדינה (מינויים), לרבות, בהעסקה סיטונאית של עובדים, במתכונת של חוזה מיוחד. זאת, בהעדר בסיס משפטי למתכונת העסקה זו של עובדים בחוזה מיוחד, בכלל והתובעים בפרט. העסקה בחוזה מיוחד נועדה אך למקרים מיוחדים, בתפקידים, שבמהותם הינם זמניים. למותר לציין, כי זה לא המקרה בענייננו. ה. ההסתדרות סבורה כי הודעת נש"מ סא/44, שעניינה פטור ממכרז למשרות בשירות המדינה בהן מועסקים עובדים, אשר נקלטו לעבודתם לפני יותר מחמש שנים, עשויה להוות כר נוח להחלתה גם בענייננו, וכי יש לפטור עובדים אלו מבין התובעים, המועסקים במשרד לאיכות הסביבה, מעל לחמש שנים, ולהתיר להם להשתתף במכרזים הפנימיים, ללא דיחוי. ו. לסיום, מביאה ההסתדרות את דברו של בית הדין הארצי בעניין חסון, לעניין זה, בו נאמר, כי ככל שהעובד מועסק יותר שנים בשירות הציבורי, אין למנוע ממנו להשתתף במכרז פנימי. דיון והכרעה 9. בטרם נכריע בעניין המונח לפנינו, נאמר, כי הלכה למעשה, עומדות בפתחנו, שתי שאלות, המאירות האחת את השניה. הכרעתנו דרושה בשאלה, האם התובעים הינם עובדים קבועים בשירות המדינה, ופועל יוצא הימנה, האם בדין דחתה המדינה את בקשת התובעים להשתתף במכרזים הפנימיים למשרות במשרד לאיכות הסביבה. נדון בשאלות אלו, כסדרן. האם התובעים הינם עובדים קבועים בשירות המדינה? 10. כזכור, התובעים ביססו זכותם להשתתפות במכרזים הפנימיים על כך, שבפועל, למרות, שהועסקו על ידי קבלני כח אדם, הרי שממסכת העסקתם ניתן ללמוד כי היו והינם עובדים קבועים בשירות המדינה. מנגד, מערערת המדינה על הנחה זו וחוזרת ומציינת כי התובעים נקלטו בשירות המדינה, בחוזה מיוחד, בהתאם לחוק שירות המדינה (מינויים) והתקנות. עוד נזכיר, כי עמדת ההסתדרות בעניין, חד משמעית, לדידה, התובעים הם עובדים קבועים בשירות המדינה. 11. במחלוקת זו, שבין הצדדים, המבוססת כל כולה על שאלה שבעובדה, מצאנו כי הדין עם המדינה. ראיות הצדדים, שהוצגו לבית הדין, בהם גם חוזי העבודה, עליהם חתמו התובעים, אינן מותירות כל ספק באשר לעובדה, כי התובעים, שהועסקו באמצעות חברות כח אדם, אכן נקלטו לשורות שירות המדינה, כעובדים בחוזה מיוחד. ונפרט. 12. לגישת המדינה, וכאמור בסעיף 1 לחוזה המיוחד, עליו חתמו התובעים, קליטת התובעים לשירות המדינה נעשתה בהתאם למקבץ ההוראות הבאות: סעיף 40 לחוק שירות המדינה (מינויים), תשי"ט-1959 הדן בחוזה מיוחד קובע: "שום דבר האמור בחוק זה אינו בא למנוע את הממשלה לעשות חוזה מיוחד עם אדם שיועסק בשירות המדינה במקרים ולפי תנאים שייקבעו בתקנות על פי המלצת ועדת השירות ובהתייעצות עם ועדת העבודה של הכנסת; בעשיית חוזה מיוחד כאמור תיוצג הממשלה על ידי נציב השירות; הוראות חוק זה לא יחולו על אדם המועסק לפי חוזה מיוחד אלא במידה שנקבע בחוזה". תקנה 1(2) לתקנות שירות המדינה (מינויים) (חוזה מיוחד), תש"ך- 1960, קובעת: "הוראות סעיף 40 לחוק יחולו על העסקתם של סוגי בני אדם המפורטים להלן, ובלבד שבתקופת העסקתם בחוזה מיוחד לא יהיו מועסקים במשרה שלמה נוסף להעסקתם בחוזה מיוחד: (2) אדם שיועסק בעבודה שלפי טיבה אינה צמיתה"; פסקה 16.412 לתקשי"ר, קובעת: "אדם, המתקבל לעבודה שלפי טיבה אינה צמיתה מסוג משימה חולפת, למשרה עד דרגה 17 בדירוג המינהלי או עד 38 בדירוג הנדסאים והטכנאים או עד 11 בדירוג המקצ"ט מותר להעסיקו על פי חוזה מיוחד לתקופה שלא תארך יותר מחמש שנים (בכפיפות לאמור בפסקאות 16.522 ו- 16.533)". 13. סעיף 6 לחוזה המיוחד עליו חתמו התובעים מחיל את הוראות התקשי"ר על יחסי העבודה בין הצדדים לחוזה: "6. מלבד האמור בחוזה מיוחד זה, יחולו על העובד הוראות תקנון שירות המדינה (תקשי"ר), כפי שהן בתוקף מזמן לזמן לגבי מי שמועסק על-פי חוזה מיוחד והוראות אלה יחשבו לחלק בלתי נפרד של חוזה מיוחד זה". מהוראות פסקה 02.251 לתקשי"ר, הדנה בעובד על פי חוזה מיוחד ניתן ללמוד: "עובד על-פי חוזה מיוחד מועסק בעבודה צמיתה או בעבודה שלפי טיבה אינה צמיתה; סוגים מסוימים של עובדים על-פי חוזה מיוחד מועסקים במשרות בתקן, אולם משך העסקתם של כל העובדים על-פי חוזה מיוחד מוגבל בזמן" (ההדגשות שלי א.א). יוצא איפוא כי המחוקק והוראות התקשי"ר הגדירו מפורשות כי ניתן להעסיק עובד על פי חוזה מיוחד לתקופה קצובה בזמן, ובכך אמר הוא את דברו כי אינו רואה בעובדים אלו עובדים קבועים. נוסף על כך בניגוד לנטען על ידי התובעים כי העסקה בחוזה מיוחד הינה אך ורק לעבודה שלפי טיבה אינה צמיתה, רבים הם המקרים ואף התקשי"ר מסדיר זאת, כי ניתן להעסיק עובד בחוזה מיוחד בעבודה צמיתה, דווקא בסוגי העסקה מיוחדים ואף במשרות בתקן כפי שאף נעשה עם התובעים. 14. לא זו אף זו, דרך המלך לקליטת עובדים לשירות הציבורי היא עריכת מכרז, כקבוע בסעיף 2(א) לחוק חובת המכרזים, תשנ"ב-1992, כאמור: "(א) המדינה כל תאגיד ממשלתי, תאגיד מקומי, מועצה דתית וקופת חולים לא יתקשרו בחוזה לביצוע עיסקה בטובין או במקרקעין, או לביצוע עבודה, או לרכישת שירותים, אלא על-פי מכרז פומבי הנותן לכל אדם הזדמנות שווה להשתתף בו" (ההדגשות שלי א.א). ובדומה לכך, קובע סעיף 19 לחוק שירות המדינה (מינויים) כי: "לא יתמנה אדם עובד מדינה אלא לאחר שנציב השירות הכריז על המשרה בפומבי, על פי בקשת המנהל הכללי או מי שהוסמך לכך על ידיו, בין שנתפנתה המשרה ובין שהיא עשויה להתפנות". ובענייננו, אין חולק על כך, שהתובעים התקבלו לשירות המדינה, שלא על פי מכרז פומבי, בין אם כשהועסקו באמצעות חברת כח אדם ובין אם כשהוחלט להעסיקם בחוזה מיוחד. משכך, כל עוד לא מונו התובעים על פי מכרז פומבי, הרי שאינם עובדי מדינה קבועים. 15. נשאלת השאלה, האם היה במודל העסקתם של התובעים, כעובדים באמצעות חברת כח אדם, כדי להקנות להם זכות למעמד של קבע או לכל הפחות, להעניק להם פטור ממכרז. א. בבואנו להכריע בשאלה זו, עמדו לפנינו כל אותם מסמכים אישיים, שאלונים, וחליפת מכתבים בין המעורבים בתביעה זו, אשר צורפו לכתבי הטענות ותצהירי התובעים. מעיון במסמכים אלו, עולה, באופן חד משמעי, כי לא היה במודל העסקתם הקודם של התובעים, כדי להעיד על מערכת יחסים קבועה. ב. הצדדים ידעו כי מודל ההעסקה זה, נבחר כפתרון זמני, ולא קבוע, ובא לענות על צורך הולך וגדל בתחום איכות הסביבה, בעוד שתיקנון תקני כח האדם במשרד, לא עמד בקצב הנדרש. תיקנון קבוע נתקל בקשיים תקציביים והעסקת העובדים באמצעות חברות כח אדם, אושרה ותוקצבה, פרטנית, על ידי משרד האוצר, מדי שנה (נספחים ו'-ז' לבקשה), וזאת כדי שהמשרד לאיכות הסביבה יוכל לעמוד במשימותיו. ג. זאת ועוד, בהעדר תיקנון נאות, האפשרות להעסקתם של התובעים, בחוזה מיוחד, מלכתחילה, תחת העסקה באמצעות קבלני כח אדם, היתה אפשרות סבירה ואף מתקבלת בהחלט על הדעת (נספח ה'2 לבקשה). ד. לסיכום נקודה זו, התרשמנו, מעל לכל ספק, כי כלל העובדים (וביניהם התובעים) היו מודעים, לאורך השנים, לארעיות בהעסקתם ועודכנו, באופן מלא, בפרטי הדיונים, הנוגעים לעניינם (נספח יג' לבקשה). הדעת נותנת, כי אנשים משכילים, כדוגמת התובעים, מביטים במציאות נכוחה, גם כשאינה נעימה או מתיישבת עם רצונותיהם, לפיכך, אין ממש בטענותיהם על מערכת יחסים קבועה, שנרקמה כביכול, בינם ובין המדינה, בעת העסקתם כעובדים במשרד לאיכות הסביבה, באמצעות חברות כח אדם. ה. על כן קובעים אנו כי אין לראות בתקופת העסקת התובעים באמצעות חברת כח אדם כהעסקה פיקטיבית אשר מקנה להם זכות למעמד של עובד קבוע במדינה אלא לכל היותר יש לראות בצורת העסקתם כהעסקה על פי עקרונות העסקה של חוזה מיוחד, דבר שאינו מקנה לתובעים זכויות של עובד קבוע כטענתם. פטור ממכרז פומבי 16. בסיכומיהם, מציגים התובעים את עמדתם, כי בנסיבות המיוחדות של העניין, "יש לקבוע כי הם ו/או חלקם עובדי מדינה קבועים לכל דבר ועניין, ובין היתר, לצורכי קביעת זכאותם לפטור מחובת מכרז חיצוני, וקביעת זכאותם להשתתף במכרזים הפנימיים במשרד לאיכות הסביבה ובמכרזים הבינמשרדיים" (סעיף 19 לסיכומים). 17. נציין כבר כעת, כי עמדה זו, מקובלת עלינו, אך ורק למי מן התובעים, שהועסק על ידי המשרד, במודל העסקה זה, למעלה מחמש שנים ביום 1.1.04. המלצת וועדת השירות (נספח טו' לבקשה), בהתאם לסמכות, שהוענקה לה בסעיף 21 לחוק שירות המדינה (מינויים), על פטור ממכרז, מקובלת עלינו, על סייגיה (סעיפים 6-8 להמלצה): "6...ממליצה נציבות שירות המדינה לאשר מינויים כעובדים בשירות המדינה, חרף העובדה שלא עמדו במכרז פומבי, וזאת בכפוף לקיום התנאים כמפורט בהצעה: קביעת המשרות הפטורות מחובת המכרז תיעשה בפיקוח נציבות שירות המדינה ועל פי המלצת המשרד או יחידת הסמך. מן הפטור יוכלו ליהנות אך ורק עובדים המועסקים בשירות המדינה באמצעות קבלן כוח אדם מעל חמש שנים ברציפות באותה משרה אשר תועבר בקרוב מהחברה הקבלנית לתוך שירות המדינה בהתאם להוראות החוק להעסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם, למעט עובדים המועסקים בתפקידי מחשוב. לעניין החלטה זו "רציפות בעבודה", כמשמעותה בסעיף 2 לחוק פיצויי פיטורים התשכ"ג-1963. מובהר כי לא יינתן פטור כמוצע לעובד אשר אינו עומד בתנאי הסף למשרתו בהתאם לדרישות המשרה ובתיאור התפקיד הרשמי המאושר בידי שירות נציבות המדינה ו/או העובד לא עבר את בחינות נציבות שירות המדינה לתפקיד, וזאת בכפוף להחלטת וועדת חריגים". 18. וועדת השירות, שמטבעה אמונה על קליטת עובדים, שהועסקו באמצעות חברות כח אדם, קבעה רף זה, תוך ניתוח תמונת כלל המועסקים, התפקידים אותם הם מבצעים בשירות המדינה והתאמתו לאילוצי התקציב. נוסף על כך בבסיס החלטתה זו של ועדת השירות עמד העקרון כי יש למזער את הנזק ולהימנע ממינויים גורפים, בלא מכרז פומבי, למשרות בשירות המדינה. על כן בהמלצתה זו איזנה ועדת השירות בין שני אלו והמלצה זו טוב היה אם הייתה מקבלת את החלטת הממשלה, דבר אשר היה מסדיר את מעמדם של העובדים שנקלטו למדינה על פי הסדר זה לרבות חלק מהתובעים. 19. דא עקא, שהמלצה זו, הנושאת תאריך 20.8.03, טרם הובאה על ידי הועדה לאישור הממשלה. בית הדין סבור כי העיכוב הממושך בהבאת המלצה זו להחלטת ממשלה למעלה משנתיים אינו ראוי ואינו מועיל ליחסי העבודה בין הצדדים ואף פגע במעמדם של התובעים בעלי ותק של חמש שנים. על כן, משנמנעה ועדת השירות מלסיים את מלאכתה למרות האמור בהמלצותיה ומשנקלטו התובעים ביום 1.1.04 למדינה כעובדים בחוזה מיוחד, היה על הנתבעים להסדיר אף את מעמדם של העובדים אשר היו בעלי ותק של למעלה מ-5 שנות העסקה באמצעות חברות כ"א, באותו תפקיד, כאמור בהמלצת ועדת השירות. משלא נעשה הדבר לא ב- 1.1.04 ואף לא עד היום, קובעים אנו, כי יש לאמץ את החלטת ועדת השירות באשר לתובעים אשר עבדו במשרד, מעל 5 שנים ברציפות, באותה משרה ביום 1.1.04 ולאשר את מינויים כעובדים בשירות המדינה ללא מכרז פומבי. לאחר שמיפינו את תקופות העסקתם של התובעים מצאנו כי החלטתנו זו תקפה אך ורק ל-3 תובעים שהם: ביבי אייל, זהבי רונן ושפירא מריה. משקבענו כי שלושת התובעים הנ"ל יש לראותם כעובדים בשירות המדינה החל מיום 1.1.04 הרי שנכון למועד כתיבת פסק דין זה רשאים עובדים אלו להגיש מועמדותם למכרז פנימי במשרד, שכן חלפו 18 חודש ממועד מינויים כעובדים. 20. פועל יוצא מקביעתנו דלעיל, בדבר אימוץ החלטת ועדת השירות ואישור מינויים של שלושת התובעים המפורטים לעיל, הוא כי יתר התובעים, אשר הועסקו פחות מ-5 שנים ביום 1.1.04, אינם פטורים ממכרז פומבי ומדרכי קבלת עובדים לשירות המדינה הכל כפי שיפורט להלן. 21. כפי שנפסק בפסקי דין רבים, דרך המלך לקבלת עובדים לשירות הציבורי היא עריכת מכרז כאשר סעיף 14 לחוק המינויים קובע חובת מכרז פומבי בטרם מינוי של אדם לעובד המדינה. על כן, במהלך קליטת עובד לרשות ציבורית, על הרשות הציבורית להעמיד את האינטרס הציבורי לנגד עיניה, לא פחות מאשר האינטרס הפרטי של מי מן התובעים, ובלשון בית המשפט העליון בבג"צ 90 / 4566 דוד דקל נ' שר האוצר ו-22 אח' מה (1) 28, עמוד 33-34: "רשות ציבורית, הממנה עובד בשירות הציבור, פועלת כנאמן הציבור, וכלל גדול בידינו, שנאמנות זו צריך שתופעל בהגינות, ביושר, ללא שיקולים זרים ולטובת הציבור, שמכוחו ולמענו מסורה סמכות המינוי בידי הרשות הממנה. נאמר על כך מפי מ"מ הנשיא ח' כהן בבג"צ 142/70 שפירא נ' הוועד המחוזי של לשכת עורכי-הדין, ירושלים, פ"ד כה (1) 325, בעמ' 331: "לא הרי רשות היחיד כהרי רשות הציבור, שזו בתוך שלה היא עושה, ברצותה מעניקה וברצותה מסרבת, ואילו זו כל כולה לא נוצרה כי אם לשרת את הכלל, ומשלה אין לה ולא כלום: כל אשר יש לה מופקד בידיה כנאמן, וכשלעצמה אין לה זכויות או חובות נוספות על אלה, או שונות ונפרדות מאלה, אשר הן נובעות מנאמנות זו או הוקנו לה או הוטלו עליה מכוח הוראות חקוקות". לפיכך, מטעמים של שמירת אמון הציבור ברשות השלטונית, לא ניתן לאשר מינויים של התובעים, כעובדי מדינה קבועים, מבלי שהתמודדו למשרותיהם במכרז פומבי. 22. התובעים מבקשים להחיל עליהם את הסטנדרט שנקבע ל-12 עובדי הכנסת, בעלי ותק של 3 שנים ומעלה, שמונו לתפקידיהם, ללא מכרז, באישור והסכמת נציב שירות המדינה. מתשובת המדינה, שהאריכה בסיכומיה בעניין זה, למד בית הדין כי מינויים של עובדי הכנסת, ללא מכרז, הוא עניין שונה בתכלית מעניינם של התובעים. ונפרט, בקצרה. מינהל הכנסת סבר כי חובת המכרז אינה חלה על העסקה לפי חוזה מיוחד במשרות שלא בתקן, וכי החלת חובת המכרז על ידי נש"מ בשירות המדינה הינה עניין שבמדיניות, אשר איננה מחייבת את הכנסת, שהינה גוף עצמאי, בלתי תלוי ברשות המבצעות ובמנגנוני הבקרה הממשלתיים, לרבות נציבות שירות המדינה (סעיפים 38 ו-40 לסיכומי המדינה ועמ' 6 ו-14 לדו"ח מבקר המדינה סוגיות במנהל הכנסת, שצורף להודעה מטעם התובעים, מיום 25.4.2005). מבקר המדינה דחה טענה זו באמרו (עמ' 14 לדו"ח): "מהאמור לעיל עולה, שהחוזה המיוחד שימש את מינהל הכנסת דרך שגרה לקליטת עובדים ואפשר לו על פי תפיסתו לא לקיים הליכי מכרז כהלכתם. לדעת משרד מבקר המדינה, גם לשם בחירת עובדים שיועסקו על פי חוזה מיוחד אינה עניין של מדיניות אלא מתחייבת מהדין. נקיטת הליך דמוי מכרז שפרסומו מוגבל ושמינהל הכנסת לא עמד על כך שייוודע לציבור הרחב, אינה תחליף לביצוע מכרז כדין. כיוון שלא הובטחה פומביות להליכי הגיוס של עובדים למינהל הכנסת, לא ניתנה לציבור הרחב הזדמנות מלאה להתחרות על משרות בו, ובכך נפגעו הן שוויון ההזדמנויות בהקצאת משאב ציבורי והן טובת השירות הציבורי". נוכח האמור, החליטה וועדת הכנסת, בהתאם לסמכותה (סעיפים 21 ו-41 לחוק המינויים), ליישם את חובת המכרז ואין לראות במינוי 12 עובדי הכנסת כפי שנעשתה, תקדים לתביעה זו. על כן נדחית טענתם זו של התובעים. 23. התובעים טענו טענה חלופית נוספת, באמצעותה סברו כי ניתן לפטור אותם מהצורך להתמודד על משרותיהם במכרז, בשל הוראת סעיף 22 לחוק שירות המדינה (מינויים), המעניק פטור מחובת מכרזים למשרות, שלהן מתקבל אדם באמצעות "לשכות עבודה". התובעים טוענים כי הדין רואה בחברות כח אדם כ"לשכות עבודה". דינה של טענה זו של התובעים, להידחות משני טעמים: האחד, בהתבסס על פרק 11.93 לתקשי"ר, העוסק בהזמנת מועמדים מלשכת העבודה של שירות התעסוקה או מלשכה פרטית העוסקת בהפניית מועמדים לעבודה וקובע בפסקה 11.931 כי: "(א) הייתה פנויה, או עמדה להתפנות משרה בדרגה עד 17 בדירוג המינהלי או עד 38 בדירוג ההנדסאים והטכנאים, או עד 11 מקצ"ט, רצוי שהמשרד יפנה אל לשכת התעסוקה בטרם יפנה ללשכה פרטית אשר עוסקת בהפניית מועמדים לעבודה"; התובעים בענייננו, אינם עומדים בתנאי הפסקה, כולם נקלטו בדירוגים שונים מהמצויין בסעיף, על כן, הסדר זה, אינו חל עליהם. הטעם השני, טענתם זו של התובעים הינה שגויה אף מבחינת הדין, שכן חברות כ"א שהעסיקו את התובעים, לא שימשו כ"לשכת תעסוקה פרטית" כאמור בחוק שירות התעסוקה, אלא קבלן כ"א על כל המשתמע מכך, על פי חוק קבלני כ"א. בשל כך יש לדחות טענתם זו של התובעים. 24. נוסף על כל אלו, יש בבקשת התובעים, לפטור אותם ממכרז פומבי, באופן גורף, היתממות-מה, שכן, מתצהירו של סמנכ"ל בכיר למנהל ומשאבי אנוש במשרד (בתפקיד מיום 3.2001), מר הורוביץ, עולה, כי לא ניתנה לתובעים כל הבטחה או התחייבות, מהמדינה או מגורם מוסמך מטעמה, בדבר קליטתם לשירות המדינה, בלי שיידרשו לעמוד בחובת המכרז, כדין. מר הורוביץ הוסיף, כי גורמים שונים בשירות המדינה, הביעו נכונות לעשות כל מאמץ ולסייע בידי התובעים למצוא פתרון ראוי והולם להסדרת מעמדם, אולם, לא מעבר לכך. 25. לסיכום נקודה זו נציין, כי הפסיקה הנרחבת בעניינם של עובדים המועסקים בשירות המדינה, באמצעות חברות כח אדם, חזרה והדגישה, כי קבלתם של עובדים אלו, לשורות שירות המדינה, הגם שייחשבו עובדי המדינה, הרי שקליטתם זו, אינה מעניקה להם מעמד כמי שנתקבל כדין, על פי מכרז, אלא, מעמדם יהא זמני ולא קבוע, בחוזה מיוחד. משמע, עובדים אלו יאלצו לעמוד בכל התנאים הקבועים בחוק המינויים והתקשי"ר לקליטת עובד קבוע ובכלל זה, מכרז פומבי ומבחנים. פסק דין חדש, שהבהיר, כי הלכה זו שרירה וקיימת, ניתן לאחרונה, ע"י כב' השופטת הראשית ר. רוזנפלד, ביום 21.12.2005, בעניינן תגבור (עב 2513/00 זריפה ענת ואח' נגד מדינת ישראל-משרד האוצר), בסעיף 46 לפסק הדין קובעת הש' רוזנפלד: "למען הסר ספק, יובהר, אין לראות את התובעות כ"עובדות קבועות" של המדינה, באשר הן לא עברו את הליך קבלת המינוי של עובד מדינה על פי חוק המינויים והתקשי"ר (ראה ע"ע 388/99 יעקב חסון - מדינת ישראל, פד"ע לט 358, בעמ' 364). את חוזה העבודה שלהן יש להגדיר כחוזה לתקופה, שאינו מעניק לעובד קביעות". התובעים בסיכומיהם, כמו גם ההסתדרות, פרשו את פסק דין חסון כמקור נורמטיבי לקבוע כי לתובעים זכות להשתתף במכרזים פנימיים: "ככל שהעובד מועסק יותר שנים בשירות הציבורי, אין למנוע ממנו להשתתף במכרז פנימי". אך, נזכיר כי ציטוט זה, אמנם בא מפיו של כב' הנשיא אדלר, אך כמענה לעמדתה של השופטת א. ברק, שהיתה בענין חסון, בדעת מיעוט, ודעתה לא נתקבלה על ידי חברי ההרכב. כאמור בסעיף 5 לפסק דינו קובע כב' הנשיא כדלקמן: "עיינתי בחוות דעתה של סגנית הנשיא אלישבע ברק ואני נשאר בעמדתי. העובדים לא עברו את הליך קבלת המינוי של עובד מדינה על פי חוק המינויים והתקשי"ר ולא עברו מכרז, אשר נקבע כמכשיר "להבטיח לציבור שהטובים ביותר יתקבלו לעבודה ולא 'הקרובים ביותר' " חוק המינויים מחייב מכרז פומבי כתנאי למינוי עובד מדינה, עמידה בבדיקות רפואיות והצהרות אמונים ורכוש. יש חשיבות להליך המינוי של עובדי מדינה ואין מקום לוותר עליו. ההלכה הקבועה מימים ימימה היא, כי "המעבר מעובד ארעי או זמני לעובד 'קבוע' אינו אוטומטי" ועל העובד למלא אחר התנאים שנקבעו בחוק המינויים ובתקשי"ר ולעבור את הליך הקבלה לעבודה שנקבע בהם, לרבות מכרז ומבחנים. עוד נפסק, כי מינוי מכוח חוק המינויים אינו דקלרטיבי אלא קונסטיטוטיבי... בדומה לעמדת בית הדין קמא הנני מגדיר את חוזה העבודה של העובדים כחוזה לתקופה שנקבע בו ואשר אינו מעניק לעובד קביעות או זכות לפנסיה תקציבית. מובהר, כי העובדים אינם נשארים ללא זכויות פנסיה וזכאים לפנסיה צוברת. כמו כן, על אף שאין להם קביעות לא ניתן לפטרם בחוסר תום לב וככל שהם מועסקים תקופה ארוכה יותר, מוטל על המעסיק נטל גדול יותר לנמק היטב את סבירות הפסקת עבודתם. ועוד, ככל שהעובד מועסק יותר שנים בשירות הציבורי אין למנוע ממנו להשתתף ב"מכרז פנימי". במקרה דנן העובדים הועסקו על פי חוזי עבודה לתקופות ארוכות. מדובר במקרה חריג, בו רכשו העובדים זכויות מסוימות, כגון: הזכות לביטוח בקרן פנסיה צוברת, הזכות להשתתף ב"מכרזים פנימיים" ו"ותק" לצורך תנאי עבודה והשתתפות במכרזים פנימיים. יתרה מזו, נציגי משרד השיכון הביעו בפנינו את רצונם לקלוט כעובדים קבועים את העובדים הנשארים בעבודה (ה"ה דהאן וחסון). על כן, החלטנו לחייב את המדינה להציע לה"ה דהאן וחסון להתקבל כעובדי מדינה קבועים על פי תנאי עובדי מדינה המתאימים לעובד בוותק ובכישורים שלהם" (ההדגשות שלי א.א). מכל מקום, אין להחיל מקרה זה בענייננו ויש לבחון את עמדתו של הנשיא במכלול דבריו, שעיקרם, הדגשת הצורך של מינוי עובדי מדינה, על פי חוק המינויים והתקשי"ר. על גישה זו חזרה אף השופטת נ. ארד, בסעיף 3 לפסק דינה: "בנדון זה, דעתי היא, שאין להקים למערערים במחי יד מעמד של עובדי מדינה, ואין ניתן להפכם לכאלה באופן "אוטומאטי". הקניית מעמד של "עובד מדינה" דינה להיעשות לפי דרישות הדין ובמסגרתן, כפי שהן באות לידי ביטוי, בין היתר, בחוק שירות המדינה (מינויים), התשי"ט1959-. כך דרך כלל. כך גם בענייננו". על כן, מכל האמור והמפורט לעיל חוזרים וקובעים אנו כי דרך המלך לקליטת עובדים לשירות המדינה, גם אם הועסקו באמצעות חברת כ"א קודם לכן הוא בעריכת מכרז פומבי ועל כן מתן הפטור המבוקש על ידי התובעים אינו ראוי, יש בו משום פגיעה בעקרון השיוויון ועל כן על התובעים להתמודד על משרתם במכרז פומבי. השתתפות במכרזים הפנימיים 26. בכתבי טענותיהם, סמכו התובעים את זכותם להשתתף במכרזים הפנימיים במשרד לאיכות הסביבה על כך, שהעסקתם באמצעות חברות כח אדם הקנתה להם זכות זו, כעובדים קבועים. משקבענו בניגוד לטענתם זו, לכאורה, מתייתר הדיון בנושא, אך למען הסר ספק, נדגיש מספר דברים. אכן ככלל על פי התקשי"ר וההסכמה הנוהגת בין המדינה לבין ארגוני העובדים, כאשר יש לאייש משרה פנויה הטעונה מכרז, תיבחן האפשרות לאיושה מתוך עובדי המשרד ובמידה ולא אויישה כך, במכרז פנימי או מכרז בין משרדי ובסופו של יום אם לא אוישה אף בדרכים אלו, יקויים מכרז פומבי. הרציונל בבסיס הסכמה זו היא מתן עדיפות ואפשרות קידום בעבודה לעובדים שנקלטו כבר לשירות המדינה. עקרונות אלו מעוגנים בסעיפים 10.332 לתקשי"ר ובפרק 11.4 לתקשי"ר הדן בנוהלי מכרז פנימי. הוראת פסקה 11.411 לתקשי"ר, קובעת: "הוראות פרק משנה זה חלות על כל עובד שנקלט לשירות המדינה כדין (בהתאם להוראות פסקה 11.912 כלומר: מי שנבחר למשרתו במכרז פומבי, או עבר בחינות נציבות שירות המדינה בהצלחה, או באמצעות פטור ממכרז כדין והשלים 18 חודשי עבודה במשרה אליה נתקבל לפי העניין". מלשון הוראות התקשי"ר הנ"ל עולה כי התובעים אשר לא התקבלו למשרתם במכרז פומבי או עברו את בחינות הנציבות או קיבלו פטור ממכרז אינם רשאים להגיש מועמדותם למשרה במכרז פנימי. לפיכך, מצאנו, כי בדין, דחתה המדינה את בקשתם של התובעים להתמודד במכרזים הפנימיים, שהתפרסמו במשרד לאיכות הסביבה. 27. יש לציין כי המדינה בהגינותה, בשל העובדה כי התובעים הועסקו במשרד במשרות מתוקצבות או משרות תקן באמצעות חברות כ"א, ביקשה לרפא העסקתם זו תוך שמירה על הוראות התקשי"ר והאינטרס הציבורי, בכך שהתירה לתובעים לגשת למכרז פומבי על המשרה אותם הם ממלאים ובכך באם יבחרו, יחשבו כעובדי מדינה אשר יהיו רשאים בעתיד לגשת למכרז פנימי, בחלוף התקופה הקבועה בתקשי"ר. לעמדה זו התנגדה ההסתדרות, אולם למצער הן במתן עמדתה והן בסיכומיה נימקה ההסתדרות טיעוניה, באמירות כוללניות תוך נקיטת עמדה מחד כי יש לראות בתובעים עובדים קבועים ומאידך באם יפורסם מכרז חיצוני יהיה בכך כדי לפגוע באיזון שנקבע ובעובדי המשרד. אין אנו מקבלים עמדה זו של ההסתדרות וזו מהטעמים שיפורטו להלן. 28. מצאנו, כי עמדתה של ההסתדרות, כי יש לראות בתובעים עובדים קבועים של המדינה, אין לה מקום בשלב זה של העסקת התובעים. התערבותה של ההסתדרות, היתה נחוצה, דווקא, במהלך השנים, בהם הועסקו התובעים, ואף אחרים, באמצעות חברות כח אדם, זאת, מבלי שידעו מתי ואיך תסתיים העסקה, במודל זה. למצער, ההסתדרות לא מנעה זאת, לפיכך, בשלב זה, היא מנועה מלטעון כל טענה בעניין (סעיפים 13-14 לסיכומיה), אף לגישת התובעים (סעיף 30 לסיכומי התובעים). 29. זאת ועוד, עמדתה החד משמעית של ההסתדרות, להשאיר בעינם את המכרזים הפנימיים, כדי לשמור על זכותם של העובדים הקבועים האחרים במשרד (סעיף 3 ו-5 לסיכומיה), עלולה להשאיר את התובעים ללא כל תפקיד ובמיוחד לאור קביעתנו, כי התובעים אינם עובדים קבועים. יש בעמדה זו, כדי לתקוע טריז, בנסיון כן של המדינה, להביא לידי פתרון נאות וראוי, המשלב בין האינטרסים השונים. עמדה להסתדרות ההזדמנות, מבעוד מועד, להביא מזור לבעיה, אך היא לא עשתה כן, לכן, בנסיבות המיוחדות של העניין, אין מקום לדבקות זו, בזכויות המוקנות מהסכמים קיבוציים. 30. בסיכומיה (סעיף 9), ציינה ההסתדרות את דברי כב' השופטת ו. וירט ליבנה, בעניין שפר (עב 5134/01 נדב שפר נ' מדינת ישראל-משרד הבריאות, עבודה אזורי כרך יב, 368) שם נאמר, בין היתר: "מה טבעי יותר מאשר לאייש את היחידה באנשים שממלאים תפקידים ביחידת האמ"ר בפועל ואשר מכירים את העבודה ואין טענה כנגד איכות עבודתם". הפניה זו של ההסתדרות, יש בה משום הטעיה וזאת משלושה טעמים: הטעם הראשון, זו אינה הכרעה עקרונית ומחייבת. ובלשונה של השופטת (בסעיף 24 לפסק הדין): "אין לראות בהכרעה זו כהכרעה עקרונית, כפי שחוששת ממנה המדינה, שלה יהיו השלכות על כלל עובדי האגודה המועסקים ביחידות השונות של משרד הבריאות או על עובדים אחרים המועסקים על ידי חברות כח אדם. הכרעתנו נוגעת רק לנסיבות המיוחדות המתקיימות בעניינו של התובע, כפי שפורטו לעיל, ובמיוחד העובדה כי כיום הוא משמש כמנהל היחידה בפועל, בתפקיד אשר עד היום לא היה תקני ועצם העסקתו באמצעות האגודה היתה בשל נסיון המדינה להתגבר על מגבלות תקינה". הטעם השני- בהסתמך על סעיף 22 לפסק הדין: "אין ספק שיש לתת לתכלית החוק ולהוראות התקשי"ר משקל נכבד ומרכזי בהחלטתנו. יחד עם זאת, קשה להתעלם מאי הצדק שנוצר בעניינו של התובע". שלא כמו בענייננו, בעניין שפר, מצאה כב' השופטת וירט ליבנה, כי נעשה אי צדק. הפתרון אותו ייחדה למר שפר התבסס על אי צדק זה, אך, תוך התחשבות בתכלית החוק והוראות התקשי"ר. וזאת, כשם שאנו מצאנו, כי יש ליתן פתרון ייחודי לאותם תובעים, שהועסקו במודל ההעסקה הקודם, למעלה מ-5 שנים. והטעם השלישי, והמהותי ביותר, המדינה ערערה על פסק דין זה, ובפסק דין בערעור שניתן בהתבסס על פשרה בין הצדדים, הוחלט לוותר על הליכי המכרז הפנימי ומר שפר יתמודד על המשרה במסגרת מכרז חיצוני, בדומה לפתרון המוצע על ידי המדינה, בענייננו. הפתרון המוצע על ידי המדינה 31. לאור כל קביעותינו דלעיל, קובעים אנו, כי בנסיבות העניין, הצעתה של המדינה, לפיה יפורסמו מכרזים פומביים בלבד, למשרות אותם מבצעים התובעים, הינה הצעה ראויה, הפועלת לטובתם של התובעים, תוך איזון נאות בין אינטרס הציבור, אינטרס העובדים במדינה והאינטרס הפרטי של התובעים. כאמור החלטתנו זו הינה ל-41 התובעים שהועסקו בעת קליטתם פחות מ-5 שנים במשרד. לאור קביעתנו זו נדחית תביעת התובעים לאפשר להם להגיש מועמדותם למכרז פנימי. סוף דבר 32. תביעתם של התובעים להורות למדינה, להתיר, לחלקם, להתקבל למשרות, אותן הם מבצעים, בפועל, וזאת בלא מכרז ולראות בהם עובדים בשירות המדינה מתקבלת באשר לשלושת התובעים ביבי אייל, זהבי רונן ושפירא מריה. 33. יתר 41 התובעים אשר הועסקו במשרד עד לקליטתם במדינה, על ידי חברות כ"א, תקופה של פחות מחמש שנים, להתמודד על המשרה אותה הם מבצעים במכרז פומבי ותביעתם לאפשר להם להתמודד במכרזים פנימיים, במשרד, נדחית. 34. מבוטל בזה הצו הזמני, שהורה להקפיא את המכרזים הפנימיים במשרד. 35. בנסיבות העניין, תוצאות פסק דין זה ומשאופיו של תיק זה הינו בדומה לסכסוך קיבוצי סבורים אנו כי אין לפסוק הוצאות כנגד מי מהצדדים וכל צד יישא בהוצאותיו. חברות כוח אדםעובדי קבלןמכרז פנימימכרז