פסק דין השופט שמואל צור 1. לפנינו ערעור ברשות (בר"ע 816/05) על החלטה מיום 30.10.05 של בית הדין האזורי בתל אביב (השופטת דינה אפרתי; תיק עב' 1596/03), בה נדחתה בקשת המערערת (להלן - המדינה) להגשת עדות הזמה לעדותו של מר עמנואל ריבה, אשר העיד כעד מטעם בית המשפט. 2. המשיב הוא עובד יחידת "נתיב" במשרד ראש הממשלה. בבית הדין האזורי מתנהלת תביעה שהגיש המשיב נגד המדינה, בה הוא מבקש להעניק לו מעמד של קביעות בשרות, כמו גם סעדים נוספים הקשורים להמשך שרותו. 3. המדינה הגישה כתב הגנה וכן הוגשו לבית הדין האזורי עדויות מטעם הצדדים בתצהירים. המצהירים נחקרו על תצהיריהם והושלמה פרשת הבאת הראיות. 4. לאחר הדברים האלה ביקש המשיב להזמין, כעד מטעמו, את מר עמנואל ריבה, חשב "נתיב". המשיב ביקש להציג באמצעות העד מסמך. בית הדין האזורי נעתר לבקשה אך החליט כי מר ריבה יעיד כעד מטעם בית הדין. 5. מר ריבה העיד בבית הדין (עמודים 66 ואילך). במהלך עדותו, העיד מר ריבה על ישיבה שהתקיימה בנציבות שירות המדינה בחודש אפריל 2001, בה השתתף, בה החליט נציב שרות המדינה להעביר את עובדי נתיב שצברו מעל 5 שנות ותק - והמשיב ביניהם - למעמד של קביעות (עמוד 72 לפרוטוקול). 6. לאור עדות זו, ביקשה המדינה לאפשר לה להגיש עדות הזמה. עדות זו משתקפת בתצהיר של מר יעקב ברגר, המשנה לנציב שירות המדינה, אליו צורפו שלושה מסמכים מחודש מאי ויוני 2001, מהם עולה כי נציב שירות המדינה - מטעמים שפורטו במסמכים - החליט לשנות את החלטתו מחודש אפריל 2001. 7. המשיב התנגד להגשת תצהירו של מר ברגר ובית הדין האזורי קיבל את התנגדותו. בית הדין החליט שאין בתצהירו של מר ברגר כל התייחסות לדיון שהתקיים אצל נציב שירות המדינה באפריל 2001, עליו העיד מר ריבה. בית הדין ציין כי המסמכים שצורפו לתצהירו של מר ברגר היו בידיעת המדינה וכי אין הצדקה להציגם במהלך הדיון במסגרת של עדות הזמה. 8. על החלטה זו הוגש הערעור בפנינו. המדינה טוענת כי עדותו של מר ריבה התבקשה כדי להציג מכתב מיום 19.7.05 ששלח המשיב לפרקליטות ואילו העדות התייחסה לתוכנו של דיון שהתקיים אצל נציב שירות המדינה וככזו היא היתה מפתיעה. לטענת המדינה, היה על בית הדין להתיר הגשת עדות מטעמה כדי להזים את עדותו של מר ריבה ולהראות שהחלטת נציב שירות המדינה שונתה, סמוך לאחר אותו דיון בו השתתף מר ריבה. לטענת המדינה, הגשת העדות המבוקשת נועדה לפרוש בפני בית הדין תמונה עובדתית מלאה ושלמה. המשיב תומך בהחלטת בית הדין האזורי. לטענתו, היתה למדינה ידיעה על תוכן עדותו של מר ריבה מזה למעלה משנה ולכן בקשת המדינה להגיש עדות הזמה נגועה בחוסר תום לב. לטענת המשיב, היה על המדינה לערער על החלטת בית הדין מיום 14.7.05, המתירה את שמיעת עדותו של מר ריבה ולא לבקש להזים אותה. 9. הדיון בערעור התקיים על דרך של סיכומים בכתב. 10. עניין לנו בהחלטה דיונית של בית הדין האזורי שלא להתיר בקשת ערעור הזמה. בדרך כלל אין ערכאת הערעור מתערבת בהחלטות שכאלה הנוגעות לדרך ניהול התביעה על ידי הגורם המוסמך. עם זאת, לאחר שנתנו דעתנו לטענות הצדדים, אנו מחליטים לקבל את ערעור המדינה ולהתיר הגשת תצהירו של מר יעקב ברגר כעדות הזמה לעדותו של מר ריבה. 11. במהלך עדותו של אחד מן העדים בבית הדין האזורי (מר פרידמן), הופנה העד למסמך של מר ריבה, חשב "נתיב", אשר נשלח, ככל הנראה, אל נציגת הפרקליטות. בא כוח המשיב ביקשה להגיש את המסמך באמצעות מר ריבה עצמו ולצורך כך ביקשה להזמינו לעדות (עמ' 49 לפרוטוקול שורה 22). נציגת הפרקליטות התנגדה לבקשה מן הטעם שמדובר במסמך שחל עליו חסיון של יחסי עורך דין - לקוח. עם זאת, לשאלת בית הדין, הודיעה נציגת הפרקליטות כי היא אינה מתנגדת לשמיעת עדותו של מר ריבה ובלבד שתינתן לה הזדמנות להזים את עדותו או חלקים ממנה (עמ' 50 שורה 5 - 7 לפרוטוקול). בית הדין האזורי החליט לזמן את מר ריבה כעד מטעמו (עמ' 50 לפרוטוקול). 12. עדותו של מר ריבה נשמעה לאחר שמיעת מסכת הראיות בתביעה שהגיש המשיב. עדותו של מר ריבה גלשה אל מעבר למטרה לשמה הוזמן והיא התייחסה, בין היתר, להחלטת נציב שרות המדינה להעניק מעמד של קביעות לעובדי "נתיב" בעלי ותק של 5 שנים ומעלה ובהם המשיב. עדות זו היתה מפתיעה. עדות זו העלתה על פני זירת ההתדיינות בבית הדין האזורי עניין שלא נזכר בתביעה, לא כל שכן בהגנה. יש לזכור כי אחת מעילות התביעה בבית הדין האזורי היא הבטחה של ראש "נתיב" למשיב להעניק לו מעמד של קביעות. אין כל התייחסות בתביעה להחלטה "מוסדית" בעניין זה מפיו של נציב השרות עצמו. זוהי תפנית היוצרת מציאות ראייתית חדשה, המצדיקה לאפשר לצד המתגונן להתייחס אליה, לשפוך עליה אור מזווית אחרת, להבהירה או להזימה. לא מתקבל על הדעת שבפני בית הדין תהיה עדות המשקפת מציאות מסוימת "מוסמכת", הנכונה לחודש אפריל 2001, ולא יתאפשר לצד שכנגד להציג עדות לפיה מציאות זו השתנתה בדרך של קבלת החלטה מוסמכת אחרת. אין כל חשיבות לדבר שהמידע שהצגתו התבקשה בבית הדין היה בידי המדינה, שהרי כל עוד לא נשמעה עדותו של מר ריבה, מידע זה - ככל הנראה - לא היה רלבנטי, לפחות בעיני המדינה. הרלבנטיות של המידע נולדה עם שמיעת עדותו של מר ריבה ויצרה רק אז - לראשונה - מציאות חדשה המצדיקה הבאת עדות שכנגד. 13. לפיכך אנו מבטלים את החלטת בית הדין האזורי מיום 30.10.05 ומאפשרים למדינה להגיש את תצהירו של מר ברגר, על הנספחים המצורפים לו. אין צורך לומר כי זכותו של המשיב לחקור את מר ברגר על תצהירו. אין צורך לומר גם כי בחינת משקלה של עדותו של מר ריבה ושל עדותו של מר ברגר הוא עניין המסור לבית הדין האזורי במסגרת פסק דינו, ואנו איננו מביעים כל עמדה באשר לתוכנן של עדויות אלה. המשיב יישא בהוצאות המדינה בקשר לערעור זה בסכום של 3.500 ש"ח, בלי קשר לתוצאות הדיון בבית הדין האזורי. ראיות הזמה / עדות הזמהעדותדיוןמומחה מטעם בית המשפט