סעיף 13 לחוק העסקת עובדים באמצעות קבלני כוח אדם

פסק דין השופט רמי כהן 1. מר אלברטו ויינשטיין ("המערער") הגיש תביעה בבית הדין האזורי בה תבע תשלום הפרשי שכר ותנאים נלווים, המוענקים לעובדי חברת החשמל (להלן: "התנאים" ו- "החברה" בהתאמה). העוגן לתביעתו של המערער הוא חוק העסקת עובדים באמצעות קבלני כוח אדם, התשנ"ו-1996 (להלן: "החוק"), כפי שהיה בתקופה הרלוונטית לתביעתו. לטענתו של המערער הוא הועסק לאורך שנים - החל מחודש מאי 1991 ועד חודש מאי 1999 - על ידי חברות כוח אדם שונות, שהאחרונה שבהן הייתה חברת דנאל (אדיר יהושע) בע"מ, המשיבה מס' 1 (להלן: "חברת כוח האדם"). משכך, עם חקיקת החוק הפך הוא, מכוח הוראת סעיף 13 לחוק זכאי לתנאים. 2. בית הדין האזורי (השופטת חנה בן יוסף ונציגי הציבור מר אבנר כהן וגב' עוזיאל רחל; עב 304226/98) דחה את תביעתו, ומכאן ערעור המערער. 3. סעיף 13 לחוק (בתקופה הרלוונטית לתביעה) קבע כך: "(א) הוראות הסכם קיבוצי החלות על עובדים המועסקים במקום עבודה שבו עובדים גם עובדי קבלני כוח אדם יחולו, לפי העניין, על העובדים של קבלן כוח האדם המועסקים באותו מקום עבודה תקופה העולה על שלוש שנים, למעט ההוראות בכל הנוגע לקביעות בעבודה. (ב) חלים על העובד של קבלן כוח האדם כאמור יותר מהסכם קיבוצי אחד, ינהגו, לעניין סעיף קטן (א), לפי ההוראה שהיא לטובת העובד. (ג) הוראות סעיף קטן (א) לא יחולו לגבי עובד שתנאי עבודתו אצל קבלן כוח אדם - מוסדרים בהסכם קיבוצי כמשמעותו בחוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז-1957, וההגדרה 'הסכם קיבוצי' שבסעיף 1 לא תחול לעניין זה". 4. טענות המערער בתמצית הן אלה: א. יש לפרש את הוראת סעיף 13(א) לחוק כך שמניין שלוש שנות העבודה המנויות בו תיספרנה מתחילת עבודתו של עובד ולא בתום שלוש שנים מעת שנכנס החוק לתוקפו. משכך, הואיל והמערער החל בעבודתו בשנת 1991, הרי שהוא זכאי להחלת התנאים ביום כניסת החוק לתוקפו. ב. לעניין הוראת סעיף 13(ג) לחוק - יש לקבוע שהוא חל רק על התנאים המוסדרים בהסכם הקיבוצי האמור באותו סעיף, ואילו לגבי תנאים שלא הוסדרו בו, אולם קיימים מכוח הסכמים או הסדרים קיבוציים במקום בו מועסק העובד, יחול סעיף 13(א) לחוק. 5. המשיבות כולן אינן תמימות דעים עם טיעוניו הנ"ל של ב"כ המערער, ופרשו את משנתן בהרחבה בטיעוניהן כאשר, למעשה, מבקשות הן להותיר את פסק דינו של בית הדין האזורי על כנו. 6. אשר לדעתנו: א. אנו סבורים שבתיק זה אין צורך ליתן החלטה בשאלה העקרונית לגבי המועד להחלת התנאים שנקבעו בהסכם קיבוצי במקום עבודה על עובדי קבלן - האם ספירת השנים מתחילה בעת תחילת עבודתו של עובד הקבלן באותו מקום עבודה או בתום שלוש שנים ממועד כניסתו של החוק לתוקף. לדעתנו, די, בענייננו, בתנאי האמור בסעיף 13(ג) לחוק כדי לדחות את ערעורו של המערער. נבהיר. ב. אין מחלוקת בין הצדדים לגבי העובדות הבאות: החוק חוקק ביום 21.06.1996 ונכנס לתוקפו ביום 21.09.1996; חברת כוח האדם חתמה על הסכם קיבוצי החל על עובדיה בחודש יולי 1996. משכך, אין מחלוקת שבעת כניסתו של החוק לתוקף היה הסכם קיבוצי בן תוקף בין חברת כוח האדם לבין עובדיה, אשר המערער נמנה עליהם. לכן, במקרה דנן לאור העובדה הנ"ל, ועל פי הוראות סעיף 13(ג) לחוק, לא חלה על המערער כלל הוראת סעיף 13(א) לחוק. ג. אשר לטענה שהוראת סעיף 13(ג) לחוק מכוונת רק לתנאים אשר הוסדרו בהסכם הקיבוצי שבין חברת כוח האדם לבין ארגון העובדים היציג, אולם אם במקום עבודה ישנם בהסכם קיבוצי תנאים נוספים, יש להחילם על אותם עובדי חברת כוח האדם מכוח סעיף 13(א) לחוק - יש לזכור, שבהסכם קיבוצי מדובר, היינו: בהסכם אשר נחתם בין ארגון עובדים לבין מעביד, ולכן חזקה על ארגון העובדים שיעגן במסגרת ההסכם את כל התניות והתנאים אשר ניתן להגיע אליהם במשא ומתן בין הצדדים להסכם הקיבוצי. ההסכם הקיבוצי הוא מכלול. מקובלת עלינו הטענה לפיה התכלית העולה מסעיף 13 לחוק בשלמותו היא שיש לדאוג לזכויותיהם של עובדי חברות כוח אדם ככל שלא ניתנה להם הגנה ארגונית מטעם ארגון יציג השם לו למטרה לייצג אותם. עת נחתם הסכם קיבוצי בין ארגון יציג, המייצג את עובדי כוח האדם, לבין חברת כוח אדם, או אז קובע סעיף 13(ג) לחוק שתנאי סעיף 13(א) כלל לא יחולו. 7. סוף דבר: הערעור נדחה. על המערער לשלם הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד לחברת כוח האדם בסך 1,000 ש"ח, לחברת החשמל ולוועד העובדים בחברת החשמל, ביחד, סך 1,000 ש"ח, להיום. קבלןחברות כוח אדםעובדי קבלן