פסק דין (א) 1. רקע כללי התובעת, נציגת שירות לקוחות ומוקדנית טלפון בנתבעת מיום 19/12/04 עד להתפטרותה ביום 5/3/05, הגישה תביעה בדיון מהיר לתשלום יתרת שכר עבודה, פדיון חופשה ופיצויי הלנת שכר בגין העיכוב של חלק משכרה החדשי, כמפורט בכתב התביעה. אין מחלוקת עובדתית כי תשלום השכר בנתבעת ב- 1 לכל חודש בוצע בגין חודש העבודה אשר הסתיים ב- 15 לחודש הקודם. משכך, אף מוסכם כי שכרה של התובעת הולן בחלקו מדי חודש במהלך תקופת עבודה הקצרה, יחסית. עוד מוסכם כי משכרה האחרון של התובעת ניכתה הנתבעת סך 654 ₪ בגין ציוד. השאלות העומדות לדיון הן: (ב) (א) הזכאית התובעת לפיצויי הלנת שכר כדין או שמא עומדת לנתבעת כעילה להפחתתם ההגנה בגין טעות כנה. (ג) (ב) הזכאית התובעת ליתרת שכר עבודה בגין מחצית חודש 2/05. (ד) (ג) הזכאית הנתבעת לקזז סכומים משכרה של התובעת. אדון בהן אחת לאחת. (ה) 2. פיצויי הלנת שכר סעיפים 17-18 לחוק הגנת השכר, תשי"ח-1958, מקימים לעובד אשר שכרו הולן, זכות תביעה לפיצויי הלנת שכר, אשר קמה לעובד רק אם השכר לא שולם במועד הקבוע בחוק לתשלומו. חוק הגנת השכר שייך לחוקי המגן הקוגנטיים, לכן לא ניתן לוותר על הזכות השמורה לעובד לקבל שכרו במועדו. ס' 18 לחוק הגנת השכר, התשי"ח - 1958, מעניק לביה"ד שיקול דעת להפחתת הפיצוי או לביטולו "... אם נוכח כי שכר העבודה לא שולם במועד בטעות כנה, או בגלל נסיבה שלמעביד לא היתה שליטה עליה או עקב חילוקי דעות בדבר עצם החוב, שיש בהם ממש לדעת ביה"ד האזורי, ובלבד שהסכום שלא היה שנוי במחלוקת שולם במועדו". השאלה הרלבנטית לענייננו - האם לא שולם לתובעת מלוא שכרה במועד בשל "טעות כנה" מצד המעביד. הלכה פסוקה כי אף טעות משפטית תיחשב, לעתים, לטעות כנה (דב"ע לה/4-2 אסתר רז נ' הרשות לנירות ערך, פד"ע ו' 327) אולם "הכל תלוי ב"טועה" ובמורכבות החוק שטעו בפירושו (דב"ע שם/22-4 ההסתדרות הכללית ואח' נ. אי.אי.אל. ישראל בע"מ, פד"ע יב, 239). "טענה סבירה" המועלית ע"י מעביד לאי תשלום שכר במועד אינה בהכרח "טעות כנה" (דב"ע מה/10-2 ארנסט אלטשולר נ' הרשות לנירות ערך, פד"ע יח' 85), וטעות במועד שנקבע בחוק לתשלום שכר עבודה, שגרם למעביד לשלם באופן קבוע את שכר עובדו שבוע לאחר המועד שבו השכר הפך למולן, לא תיחשב לטעות סבירה המצדיקה הפחתתם של פיצויי הלנת שכר (דב"ע תשן/9-2 הנרי אסלנוב נ' בטחון אזרחי, פד"ע כב' 227). בד"כ יראו את הטעות כבאה לידי סיומה עם הגשת התובענה, עת יוכל הנתבע לעמוד על טעותו, תוך הסתמכות על עיצה משפטית (דב"ע לט/44-3 החברה הדרומית לשווק בע"מ נ' דניאל קרופניק, פד"ע יא' 94), טעות כזאת תסתיים, בדרך כלל, עם הגשת כתב ההגנה של המעביד (דב"ע נד/26-2 ח.ש. מובילים לאילת נ' דוד נצח, מיום 30/10/95), זאת מתוך הנחה כי עם הגשת כתב הגנתו זכה המעביד ליעוץ משפטי ואינו מחזיק עוד בטעותו (דב"ע נג/1-1 יחיאל בינדר נ' חברת ניתוב בע"מ, מיום 5/1/93). במקרה הנוכחי, הולן שכרה המינימלי (19.5 ₪ לשעה) של התובעת כשיגרה, בלא שהובהרה לה מראש בהסכם העסקה שיטת התשלום הנוהגת בחברה. הנתבעת לא מצאה לנכון לתקן הטעות בדיעבד, במהלך תקופת עבודתה של התובעת או בסמוך לאחריה, חרף דרישות התובעת והתראתה בדבר הפרת חוזה עבודה (מיום 22.2.2005) והודעתה על ביטולו לפני נקיטה בהליכים משפטיים (מיום 6.3.2005). בסיכומי הנתבעת נטען כי במסגרת נוהג ממושך אשר נועד להיטיב עם עובדיה, שולם במשך שנים שכר עובדיה הרבים שלא במועדים הקבועים בחוק, כתוצאה מאי יכולת אובייקטיבית לאסוף הנתונים בענין שעות עבודתם עד ה- 1 לחודש. רק לאחר קבלת מכתבי התובעת בענין, ובעיצה משפטית שנתקבלה במסגרת חוות דעת משפטית, התברר לחברה כי שגתה. בעקבות כך נאלצה לשנות את מערכות השכר תוך מיזוגן עם מערכות הנוכחות, ומחודש 10/05 שונתה השיטה לתשלום שכר עובדיה מדי חודש עבור החודש הקלנדרי הקודם. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, התעורר בליבי ספק בכנותה של הטעות, ולמעשה בשאלת תום ליבה של הנתבעת אשר מטעמי נוחותה דבקה בשיטתה לתשלום שכר בניגוד להוראות הדין. אפילו ניתן היה להכיר בקיומה של "טעות כנה" במהלך תקופת העבודה או בסמוך לאחריה, אין הצדקה להמשך התכחשותה של הנתבעת לחובותיה אף לאחר הגשת כתב ההגנה ע"י יועציה המשפטים, מועד בו הטעות באה לסיומה. מנגד, בהתחשב בתוצאה הקיצונית והחמורה הנובעת מחיוב הנתבעת במלוא פיצויי ההלנה, והואיל ואף טעות משפטית עשויה להחשב לעיתים בגדר "טעות כנה", ומששולם לתובעת שכרה במלואו, מחציתו שולמה במועד עפ"י החוק, יהא זה צודק ומידתי להפחית את פיצויי ההלנה עד למחצית שיעורם על פי החוק. (ו) 3. זכאות התובעת ליתרת שכר עבודה התובעת בכתב התביעה עותרת ליתרת שכר בסך 1,163 ₪ מתוך סכום התביעה הכולל בסך 3,846 ₪ כולל פיצויי הלנה עבור ימי עבודתה מ- 16.2.05 עד 28.2.05 עפ"י חישוב שנערך על ידה. בדיון הודיע בא כוחה כי לאחר הגשת התביעה שולם לתובעת "סכום כלשהו" אשר יופחת מסכום התביעה. בסיכומי התובעת, לעומת זאת, נדרש סך 4,105 ₪. כולל פיצויי הלנת שכר. בסיכומי הנתבעת הובהר כי בגין המחצית השניה של חודש 2/05 שולם לתובעת שכר מלא בתלוש שכר מחודש 3/05 המפרט תשלומי שכר עבודה, גמול שעות נוספות, הוצאות נסיעה, אש"ל ופדיון חופשה בסך כולל של 1,486 ₪, בניכוי סך 654 ₪ בגין "חיוב ציוד". מוסכם כי התובעת הועסקה כעובדת בשכר. במחלוקת בשאלת חישוב שיעור שכרה האחרון ביכרתי את גירסת הנתבעת הנתמכת בתלוש השכר הרלבנטי, לעומת גירסותיה המשתנות של התובעת. עוד אוסיף כי ב"כ התובעת נמנע מחקירת הנתבעת בדיון בשאלת אופן חישוב השכר. מששולם לתובעת השכר בהתאם למצויין בתלוש שכר מחודש 3/05, ומבלי להתייחס בשלב זה לשאלת הניכוי משכרה - דינה של התביעה ליתרת שכר עבודה והפרש פדיון חופשה - להדחות. יחד עם זאת, זכאית התובעת לפיצוי בגין העיכוב בתשלום השכר, והוא יפסק לה. (ז) 4. ניכוי שכר בגין אי השבת אזניה. אין מחלוקת כי הנתבעת מסרה לתובעת בתחילת עבודתה אזנייה לצרכי עבודתה. עוד מוסכם כי התובעת חתמה על התחייבות מיום 19/2/04 לשמירת ציוד שנמסר לה לצורך עבודתה (נספח ד' לכתב הגנה). התובעת לא השיבה האזניה לנתבעת עם ביטול החוזה בטענה כי הינה זכאית כצד שנפגע לעכבון הנכס שעליה להשיב למפר החוזה בהתאם לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) התשל"א - 1970, סע' 19. יצויין כי בפועל לא השיבה התובעת האזניה לנתבעת עד לסיום ההליכים בתביעה, כפי שעולה מסיכומי הנתבעת, חרף התחייבותה לשמירת ציוד כאמור ולמרות שהנתבעת שילמה לה יתרת השכר כאמור, לאחר הגשת התביעה. בהתאם לסעיף 22 (ב) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) תשל"א-1970 יחולו גם על הפרת חוזה עבודה, ובלבד שאין בחוק אחר המסדיר יחסי עבודה, הוראה מיוחדת הנוגעת להפרת חוזה כזה (ר' פרופ' ג. שלו/דיני חוזים (מהדורה שניה 1994), עמ' 529). מששולם לתובעת השכר נותרה במחלוקת שאלת זכאותה לפיצויי הלנת שכר בלבד אשר מוסדרת בחוק הגנת השכר. התוצאה היא שעל התובעת להשיב לנתבעת ציוד האוזניה שברשותה וזאת ללא דיחוי ובכפוף לכך תשלם לה הנתבעת הסכום אשר נוכה משכרה האחרון של התובעת בסך 654 ₪. (ח) 5. קיזוז בגין אי מתן הודעה מוקדמת. הנתבעת טענה לקיזוז סך 390 ₪ בגין אי מסירת הודעה מוקדמת כדין. טענת התובעת על מתן התראה בדבר הפרת חוזה ודרישה לתיקונו תוך 7 ימים במכתב מיום 22.2.2005 לא נסתרה בדיון. התובעת לא נחקרה בענין בחקירה נגדית. התוצאה היא שטענת הקיזוז בגין אי מתן הודעה מוקדמת להפסקת עבודתה של התובעת נדחית. (ט) 6. קיזוז בגין הפרת התחייבות התובעת לעבוד בחברה שנה מיום סיום הקורס. הנתבעת טענה לקיזוז סך 2,500 ₪ מכח התחייבות התובעת מיום 19/12/04 לשנת עבודה, נספח ה' לכתב ההגנה אשר נוסחו: "אני טלי X, מס' ת.ז. X החתומה מטה מאשרת שידוע לי שמעת קבלתי לקורס שירות לקוחות חלים עלי החובות הבאים: א. א. להגיע לקורס על פי תוכנית הדרכה מחייבת. ב. ב. להמשיך מעת סיום הקורס ולקיים את הסכם העבודה כלשונו. ג. ג. באם לא אעבוד בחב' HOT, שנה לפחות מיום תום הקורס, יכולה חב' HOT לחייבני במלוא עלות הקורס". התובעת בעדותה הודתה בחתימתה על המסמך וטענה כי לא ציפתה שיחולו עיכובים בתשלום שכרה. בסיכומיה נטען כי התחייבותה אינה נוקבת בסכום קצוב. יצויין כי הסכום לא קוזז משכרה ע"י הנתבעת למרות התחייבות התובעת, אולם נדרש לאור הגשת התביעה. לאחר שבחנתי את המכלול ביכרתי בסוגיה זו את גירסת התובעת לפיה גדר החובות המותרים בניכוי הם בסכום קצוב ומוכח בלבד, תנאים שלא התקיימו במקרה הנוכחי. התוצאה היא שטענת הקיזוז בגין הפרת התחייבות התובעת לשנת עבודה מסיום הקורס - נדחית. (י) 7. סוף דבר: לאור האמור אני קובעת כי על הנתבעת, תבל תשדורת בינלאומית לישראל בע"מ, לשלם לתובעת כדלקמן: א. יתרת שכר בגין ניכוי משכר אחרון בכפוף להשבת אוזנית הנתבעת ע"י התובעת תוך 15 יום - סך 654 ₪. ב. פיצויי הלנת שכר מופחתים עד למחצית שיעורם עפ"י דין בגין העיכוב בתשלום השכר למחצית חודש פברואר 2005 בסך 775.27 ₪ מיום 1/3/05 עד מועד התשלום ביום 22/1/06. וכן פיצויי הלנת שכר מופחתים בשיעור האמור בגין העיכוב בתשלום הסכומים כמפורט להלן: על סך 1,998.30 ₪ - בגין עיכוב של 34 יום. על סך 1,987.90 ₪ - בגין עיכוב של 29 יום. ועל סך 1,163.69 ₪ - בגין עיכוב של 34 יום. הסכומים ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1/4/05 עד מועד תשלומם בפועל, תוך 15 יום ממועד קבלת פסה"ד. הנתבעת תישא בהוצאות משפט (שכ"ט עו"ד) בסך 750 ₪ בצירוף מע"מ כדין תוך 15 יום ממועד קבלת פסה"ד. ניתן לבקש רשות ערעור מנשיא ביה"ד הארצי לעבודה תוך 15 יום ממועד קבלת פסה"ד. לקוחותהתפטרות