משא ומתן לצרכי פשרה - חיסיון

פסק דין סגנית הנשיא אלישבע ברק-אוסוסקין המשיב הגיש לבית הדין תצהיר במקום עדות ראשית. עם תצהירו הגיש המשיב מסמכים. התצהיר והמסמכים כוללים פרטים אודות משא ומתן לפשרה שניהלו הצדדים קודם להגשת התובענה לבית הדין, לרבות מסמכים שהוחלפו ביניהם בעניין זה. השופטת אהובה עציון, שופטת בית הדין האזורי בתל אביב (בש"א 2027/03, עב 6245/01) דנה תחילה בבקשה זו. השופטת אהובה עציון דנה בהרחבה בשאלת החיסיון המוטל על משא ומתן בין צדדים לצרכי פשרה, ולאחר שאיזנה בין האינטרסים השונים היא הגיעה למסקנה שאין מקום לפסול את הראיות האמורות במקרה שלפנינו, היינו, אין מקום לפסול את העדות הראשית בתצהיר ואת נספחיו של אותו תצהיר ככל שהם נוגעים למשא ומתן לפשרה. הערעור בפנינו נדון לאחר מתן רשות (בר"ע 419/03). נימוקו העיקרי של בית הדין האזורי לאי הוצאת המסמכים המצביעים על המשא ומתן הוגשו בשלבים שונים. בהליכים ארוכים לא הובעה כל התנגדות לכך. על כן נבחן את השתלשלות האירועים בהליכים בבית הדין האזורי עד להגשת בקשה להוצאת המסמכים האמורים. השתלשלות ההליכים בבית הדין האזורי הצדדים הגישו כתבי טענות לבית הדין האזורי. המשיב, משה חננאל, הגיש כתב תביעה ביום 19.8.2001. בכתב התביעה פירט המשיב את תנאי העבודה ותנאי הפרישה שהובטחו לו. חלק מתנאים אלה מצאו את ביטויים במסמכים שהוחלפו בין הצדדים לאחר פיטוריו של המשיב מהעבודה. מסמכים אלה צורפו לכתב התביעה. מכאן, כבר לכתב התביעה צורפו המסמכים מושא הדיון. ביום 18.11.2001 הגישה המערערת מספר 1, אינטרפייס פרטנרס אינטרנשיונל לימיטד, כתב הגנה מטעמה. בכתב ההגנה לא העלתה המערערת מספר 1, אינטרפייס פרטנרס אינטרנשיונל לימיטד, כל טענת חיסיון כנגד המסמכים שצורפו לכתב התביעה אלא הכחישה את קיומם ותוכנם. ביום 22.11.2001 הגיש משה חננאל בקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה נגד המערער 2, שלדון ג' אדלסון. במסגרת בקשתו זו צירף המשיב מסמך שנערך במסגרת המשא ומתן לפשרה, מסמך המתאר את ההסכמות בין הצדדים וכן את הנושאים שנותרו עדיין ללא הסכמה ביניהם. ביום 20.1.2002 הגישו המערערים התנגדות לבקשה. גם בהתנגדותם לא העלו המערערים כל טענה בדבר חסיונו של המסמך או של עובדות שנטענו בתצהיר. ביום 26.2.2002 הוגש כתב הגנה מטעם המערער 2, שלדון ג' אדלסון. גם בכתב ההגנה מטעמו לא הועלתה טענת חיסיון כנגד המסמכים שצורפו לכתב התביעה אלא שלדון ג' אדלסון הכחיש את עצם קיומם ותוכנם. ביום 17.6.2002 ניתנה החלטת השופטת הראשית ורדה וירט לבנה במסגרתה ניתנו הנחיות לניהול קדם משפט. באותה החלטה נקבע, בין היתר, כדלהלן: א. הצדדים יערכו רשימת מוסכמות-פלוגתאות מוסכמת ויגישו אותה לבית-הדין. לא יגיעו הצדדים להסכמה יגישו שתי רשימות נפרדות. ב. הצדדים יחליפו ביניהם רשימות המסמכים הנוגעים לתביעה, שמצויים ו/או שהיו מצויים ברשותם ו/או בשליטתם. עם זאת רשאי כל צד להגיש בקשה מנומקת למתן צו גילוי מסמכים בהתאם לתקנות. ג. הצדדים יגישו את עדויותיהם הראשיות בתצהירים, שאליהם יצורפו כל המסמכים התומכים בהם. ... ביום 9.9.2002 הגיש המשיב תצהיר עדות ראשית אשר כלל את המסמכים מושא הערעור שבפנינו. לאחר הגשת התצהיר לא הועלתה כל טענת חיסיון כנגד המסמכים וכנגד קבילותם הראייתית. ביום 10.10.2002 הוגשה רשימת מוסכמות ופלוגתאות מטעם משה חננאל. ביום 3.11.2002 הוגשה תשובת המערערים לרשימת הפלוגתאות והמוסכמות שהגיש משה חננאל. גם ברשימת הפלוגתאות מטעם המערערים לא הועלתה טענת חיסיון או אי קבילות. נהפוך הוא. המערערים קיבלו את רשימת הפלוגתאות והמוסכמות של משה חננאל . ביום 17.11.2002 הגישו המערערים תצהיר עדות ראשית מטעמם. בתצהירו מציין שלדון ג' אדלסון כי לפי ייעוץ משפטי שקיבל מסמכים שצירף משה חננאל לתצהירו אשר נערכו תוך כדי משא ומתן בין הצדדים אינם קבילים וכי הוא אינו מסכים להגשתם. לטענה זו לא נתלווה נימוק כלשהו. ביום 26.11.2002 חתמו המערערים על תצהיר גילוי מסמכים בו מופיעות התכתבויות בין הצדדים ובאי כוחם ונספחים של כתבי בי דין בלא שנטענה לגביהם טענת חיסיון. ביום 12.1.2003 הגיש משה חננאל בקשה לגילוי מסמכים ספציפיים, בם ביקש בין היתר כי יוגשו - טיוטות הסכמים והסדרים שערכו המבקש והמשיבים ואשר עניינם בתנאי עבודתו או תנאי פיטוריו. בתשובה לבקשה למתן צו לגילוי מסמכים ספציפיים ולעיון בם מיום 9.2.2003 לא נטענה טענת חיסיון. המערערים ציינו בתגובה לבקשה: באשר למסמכים המפורטים בסעיף 6.2 לבקשה - אין ברשות המשיבים טיוטות הסדרים והסכמים שערכו המבקש והמשיבים, ואשר עניינם בתנאי עבודתו או תנאי פיטוריו של המבקש, אשר לא גולו בתצהיר גילוי המסמכים או לא צורפו לכתבי בי-הדין בתיק זה. בהעדר כל תשתית עובדתית המלמדת אחרת - אין הצדקה לצו גילוי מסמכים (נוסף) כנגד המשיבים. יובהר בהקשר זה - אם לטענת המבקש קיימות טיוטות הסכמים והסדרים שערכו המבקש והמשיבים, ואשר עניינם בתנאי עבודתו או תנאי פיטוריו של המבקש, הרי המבקש היה חייב לגלות את דבר קיומם בתצהיר גילוי מסמכים מטעמו (בין אם המסמכים נמצאים ברשותו ובין אם הם אינם נמצאים יותר ברשותו - ראה י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי, (מהדורה שביעית 1995) 433; א' גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה שביעית, 2003) 170). בקשתו של המבקש מעוררת חשש שדווקא הוא מסתיר מסמכים מפני המשיבים. אם וככל שיוציא בית הדין הנכבד צו בעניין זה - המשיבים מבקשים כי הוא יוצא כנגד המבקש (ההדגשות במקור - א.ב.). גם בתצהיר גילוי מסמכים נוסף מיום 26.6.2003 שהוגש על ידי מר דן רביב, מנהל הסניף הישראלי של המערערת מס' 1, לא הועלתה טענת חיסיון. בישיבת קדם המשפט שהתקיימה ביום 10.4.2003 נקבע על ידי השופטת אפרת לקסר: הודעת הנתבעים באשר לרשימת המוסכמות והפלוגתאות שהגיש התובע מתקבלת. רשימת המוסכמות, כפי שציין התובע ברשימתו מקובלת על דעת שני הצדדים. כל יתר העובדות שנויות במחלוקת ויהפכו לפלוגתאות. ביום 15.4.2003 הגישו המערערים לבית הדין האזורי את הבקשה שההחלטה בה היא מושא הערעור שבפנינו. בבקשה עתרו המבקשים כי בית הדין קמא יורה על הוצאת התצהיר מהתיק, על מחיקת קטעים ממנו ועל הסרת חלק ניכר מנספחיו. זאת מאחר ואלו כוללים פרטים אודות משא ומתן לפשרה שהינו חסוי בגין הכיתוב "מבלי לפגוע בזכויות" המצוין במסמכים האמורים. משה חננאל התנגד לבקשה. בהחלטת השופטת אהובה עציון מיום 10.7.2003 נקבע כדלקמן: לפני בקשת הנתבעים להורות כי יש להוציא תצהירו של התובע מתיק בית-הדין, לרבות הנספחים שצורפו אליו, וזאת בשל איזכורם של פרטי משא ומתן לפשרה שניהלו הצדדים קודם להגשת התובענה לבית הדין, לרבות מסמכים שהוחלפו ביניהם בעניין זה. בדיון המוקדם שהתקיים בפני כב' השופטת א. לקסר לא נדונה הטענה האמורה. מאחר שמדובר בתצהיר עדות ראשית של התובע וב"פרק" נכבד בה, אני מוצאת לנכון לדון בבקשה זו קודם לתחילת המשפט, כדי שלא ליצור מכשלה לעת תחילת הליך הבאת הראיות. אשר על כן אני מורה לב"כ התובע ליתן תגובתו העניינית לבקשה האמורה וזאת תוך 14 יום ממועד קבלת החלטה זו.... (ההדגשות הוספו - א.ב.) טענות הצדדים בבית הדין האזורי בבית הדין האזורי טענו המערערים כי חל חיסיון על כל המסמכים והפרטים שנדונו במהלך משא ומתן לפשרה שניהלו הצדדים. משה חננאל הגיב לבקשה בטענה כי כל המסמכים והעובדות שהביא בתצהירו כבר היו בפני בית הדין במסגרת כתב התביעה על נספחיו. כן טען משה חננאל כי הטענה לא הועלתה בכתב ההגנה או בדיון המוקדם. את טענת החיסיון יש להעלות במועד המוקדם ביותר. משכך אין המערערים רשאים לטעון בשלב מאוחר יותר של הדיון לחיסיון. עוד טען משה חננאל כי טענת החיסיון היא טענה מתחום דיני הראיות ובית הדין אינו כפוף להם. החלטת בית הדין האזורי בית הדין האזורי דחה את בקשת המערערים למרות האינטרס בעידוד פשרות. בכך נתן בית הדין משקל למועד העלאת טענת החיסיון ולהשפעת החיסיון על הצדדים לאור מהות הטענות שנטענו קודם לכן בכתב התביעה ובכתב ההגנה. הדיון בפנינו הפנינו את הצדדים להליך גישור, אך הם הודיעונו כי לא הגיעו להסכמה לפנות להליכי גישור. טענות המערערים בערעור שלפנינו המערערים טענו בפנינו בעיקר בשאלת חלוף הזמן עד להגשת הבקשה לחיסיון. לטענתם המועד בו על בעל דין להעלות טענת חיסיון הוא המועד בו הצד שכנגד מבקש להגיש מסמך או עדות המנוגדים לחיסיון. טוענים המערערים כי ראיה נחשבת כמוגשת לבית הדין רק בעת עדותו של העד המבקש להגישה. רק ממועד זה בו נחשבת הראיה כמוגשת לבית המשפט, חייב בעל הדין להתנגד לקבלת הראיה. על כן לטענתם כאשר העדות הראשית נמסרת בעל פה, המועד להתנגד לניסיון להציג ראיה חסויה הוא במהלך העדות הראשית שבו נמסרת הראיה. כאשר מאידך העדות הראשית נמסרת בכתב, בתצהיר, המועד להתנגד לניסיון להגיש ראיה חסויה הוא רק עם תחילת החקירה הנגדית. המערערים לטענתם הגישו בקשה בכתב להוצאת הראיות החסויות זמן רב לפני תחילת החקירות הנגדיות, בתצהירי העדות הראשית שלהם. התנגדותם באה לידי ביטוי בתצהירו של מערער מס' 2, מר שלדון ג' אדלסון. מעבר לכך טוענים המערערים כי אין בסיס לגישה לפיה יש להעלות טענת חיסיון במסגרת כתב ההגנה. גישה שיפוטית זו היא בלתי יעילה מבחינה דיונית בעיניהם. לחלופין, טוענים המערערים כי גם אם איחרו במועד העלאת התנגדותם לראיות הבלתי קבילות, לא היתה הצדקה להקפדה בעניין זה. טענות המשיב, משה חננאל המשיב סמך את טיעוניו על החלטתו של בית הדין האזורי תוך שהוא עמד על כך שבית הדין לעבודה אינו כפוף לדיני הראיות. כאשר מתנגש אינטרס השמירה על חשאיות המשא ומתן באינטרס גילוי האמת, יש להעדיף את האינטרס האחרון. מדובר בצדדים אשר אינם נכנסים למשא ומתן בתנאים שווים. אשר על כן ההגנה על משא ומתן אינה גוברת על האינטרס של גילוי האמת. המערערים ויתרו במספר הזדמנויות על הטענה. זאת עד להגשת תצהיר עדות ראשית מטעמם. גם לאחר מכן, בתצהירי גילוי מסמכים מטעמם, לא עלתה הטענה. משה חננאל פירט את ההזדמנויות הרבות שהיו למערערים להעלות טענת חיסיון והם ויתרו על כך: א. טענת החיסיון לא הועלתה בכתב ההגנה. אשר על כן, ויתרו המערערים על העלתה בהזדמנות הראשונה. המערערים בכתב ההגנה הכחישו את קיומם של המסמכים ואת תוכנם ולא העלו טענת חיסיון או טענה אחרת בדבר קבילות המסמכים. זאת ועוד. על מנת לעמוד בתנאי החיסיון היה על המערערים להוכיח כי נוהל משא ומתן וכי עניינו של משא ומתן זה הוא לצרכי פשרה. עובדות אלה צריכות היו להיות מועלות בכתב ההגנה על מנת שמשה חננאל יוכל להידרש להן בהמשך. ב. אף ברשימת הפלוגתאות והמוסכמות שהגישו המערערים הם לא העלו את טענת החיסיון. הם אף הסכימו לרשימת המוסכמות והפלוגתאות מטעמו של משה חננאל. ברשימת הפלוגתאות והמוסכמות שהגיש משה חננאל ישנה התייחסות למסמכים מושא הערעור בענייננו ולתכנם. על פי רשימת הפלוגתאות והמוסכמות שהוחלפו בין הצדדים המסמכים קבילים. ג. המערערים מנועים מלהעלות טענת חיסיון משום שהם ויתרו עליה שעה שהם התייחסו למסמכים הנדונים בתצהיר גילוי מסמכים ללא העלאת טענת חיסיון כלשהי. גם בתצהיר גילוי המסמכים מיום 26.11.2002 הודיעו המערערים כי ברשותם "תכתובת בין הצדדים ובאי כוחם" והתייחסו "לכתבי בי-דין" בתיק. ביום 9.2.2003, בתשובה לבקשת גילוי מסמכים ספציפיים שהגיש משה חננאל טענו המערערים כי "אין ברשות המשיבים (המערערים בפנינו - א.ב.) טיוטות הסדרים והסכמים שערכו המבקש (המשיב בפנינו - א.ב.) והמשיבים (המערערים בפנינו - א.ב.), ואשר עניינם בתנאי עבודתו או תנאי פיטוריו של המבקש, אשר לא גולו בתצהיר גילוי המסמכים או לא צורפו לכתבי בי-הדין בתיק זה". המערערים חזרו על הצהרה זו בתצהיר גילוי מסמכים נוסף מיום 26.6.2003. ד. אף בתצהיר עדות ראשית מטעם המערערים אשר הוגש על ידי שלדון ג' אדלסון ציין המצהיר כי לפי ייעוץ משפטי שקיבל, המסמכים אשר צורפו לתצהירו של משה חננאל ונערכו בתקופת המשא ומתן בין הצדדים אינם קבילים והוא אינו מסכים לקבילותם. אך לא הועלתה כל טענת חיסיון. התנגדות לראיה שהוגשה כנספח לתצהיר והעלאת טענת חיסיון כנגדה אין לעשות בתצהיר נגדי אלא בבקשה נפרדת. טענתו של משה חננאל אם כן היא כי את טענת החיסיון היה על המערערים להעלות לפני קיומו של קדם המשפט, כבקשה מקדמית, לפי סדרי הדיון שהותוו על ידי בית הדין האזורי. לאור חשיבותם של הליכי הדיון המוקדמים, אל לבית הדין לדון בבקשה שבעל דין יכול היה להביאה בשלב קדם המשפט, זולת אם היו טעמים מיוחדים שיירשמו. לא קיימים, לטענת משה חננאל, כל טעמים מיוחדים במקרה שלפנינו לפיהם לא היתה למערערים אפשרות להעלות את טענת החיסיון לפני קיומו של קדם המשפט. משה חננאל טוען עוד כי מידע אודות המשא ומתן וחלק ממסמכי המשא ומתן הוגשו כראיות בהליך הביניים ללא התנגדותם של המערערים. משה חננאל הגיש תצהיר במסגרת בקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה כנגד שלדון ג' אדלסון, המערער מספר 2, בו תיאר כיצד ניהל שלדון ג' אדלסון משא ומתן לפשרה עמו באמצעות עורכי דין בישראל ואף צירף לתצהיר מסמך שערכו עורכי הדין הישראליים במסגרת הצעות לפשרה. מסמך זה מתאר, בין היתר, את ההסכמות שהושגו ואת הנושאים שנותרו פתוחים במסגרת המשא ומתן. המערערים התנגדו לבקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה, ברם הם לא ציינו כי על העובדות שנטענו בתצהיר או על המסמכים שצורפו אליו חל חיסיון כלשהו. עולה מכל האמור, לטענת משה חננאל, כי לא הועלתה כל התנגדות לצירוף המסמכים והגשתם במשך הליכים ארוכים שהתקיימו. משכך אין להעלות בשלב זה טענת חיסיון. השיקולים לפסילת ראיות שהוחלפו בעת משא ומתן בין הצדדים - קבילות מול משקל במסמכים שהוחלפו בין הצדדים נאמר במפורש שהדבר נעשה למטרת משא ומתן ונאמר כי יאמר בם: without prejudice, not binding, for negotiation purpose only. אי קבילותם של מסמכים שהוחלפו בין הצדדים בעת משא ומתן נובעת מהפסיקה. תכליתה לעודד משא ומתן בין הצדדים. משא ומתן יוכל להתנהל תוך גילוי מלא רק כאשר הצדדים יוכלו לבטוח בכך שאם המשא ומתן יכשל יהיו בידו כל הכלים המשפטיים על מנת לנהל את המשפט כהלכה. צד לסכסוך צריך שיהא מודע לכך שבעת משא ומתן הוא חופשי להציע הצעות שונות גם אם אינו סובר כי הן מגיעות לצד השני. מכאן צמח החיסיון על מה שהוחלף בין צדדים למשא ומתן לפשרה. על כן נכתבו על חילופי המכתבים בין הצדדים אותן אמירות של without prejudice, not binding, for negotiation purpose only. מאידך אם צד מוותר על חיסיון המסמכים והאמירות בעת המשא ומתן קבילות. בספר של Adrian Keane, The Modern Law of Evidence (fourth edition, London,1996) נאמר באשר לחיסיון לגבי משא ומתן (עמוד 539 ואילך): Settlement Negotiations Communications between opposing parties to an action, or between their solicitors, do not attract legal professional privilege. In the absence of any other protection, therefore, if one party were to make a concession in the course of settlement negotiations which, in the event, were to fail, the other party would be able to use it against him at the trial as a damaging admission. על מנת למנוע זאת ובכך לעודד פשרה בסכסוכים אזרחיים מציין הספר כי הכלל הוא שחיסיון נתון רק כאשר נאמר "without prejudice", היינו, ללא דעה קדומה לעושה ההצעה במידה והמשא ומתן יכשל. המחבר מציין כי גם לכלל זה יוצאים מהכלל. כך לדוגמא החומר קביל אם השאלה שבמחלוקת היא האם המשא ומתן צלח אם לאו. או שאלות עובדתיות שהועלו בהתכתבויות בעת המשא ומתן שציין without prejudice אך שאין להן כל קשר לעניינים שבמחלוקת. גם בענייני פשיטת רגל ניתן להביא ראיות ממשא ומתן. כך גם אין לפסול הצעות התנתקות ופירוד של יחסים, הצעות שנשלחו מעורך דין אחד לשני, כגון בין דיירים או עובד ומעבידו. כך גם אין חיסיון כאשר יש חשש לתרמית או עבירה פלילית. עינינו הרואות כי מדובר בחיסיון הלכתי, מאוזן. כעיקרון הראיות קבילות אלא אם כן נאמר במפורש שהן רק לצרכי משא ומתן, without prejudice. גם אז קיימים יוצאים מהכלל. אותם יוצאים מהכלל הם למעשה מקרים בם חשיבות גילוי האמת עולה על הערך של קיום ההתחייבות שלא לגלות הצעות במשא ומתן. קיים הערך של עידוד משא ומתן בין צדדים, ערך שאנו מבקשים לתת לו כיום משקל רב. לכן אנו מעודדים הליכי פישור וגישור. מנגד ניצבת התכלית של גילוי האמת כאשר ההתדיינות לא מסתיימת בהסכמה. לשם כך פועל בית הדין בדרכים רבים תוך שהתכלית הניצבת בפניו היא צמצום המחסום של קבילות ושימת הדגש על מתן משקל. בעיני עדיף לקבל ראיות ולשקול האם יש לתת להן משקל גדול, קטן או אף משקל אפס. נקודת המוצא צריך שתהא מאמץ גדול ככל האפשר לגילוי האמת. על כן מקבל בית הדין לשם דוגמא עדות שמיעה תוך שהוא נותן לה את המשקל הראוי. אני מעדיפה גישה של קבילות רחבה תוך מתן משקל ראוי. ביסוד החיסיון עומדת ההכרה כי קיימים אינטרסים ושיקולים - מלבד האינטרס המרכזי של גילוי האמת, אשר מן הראוי להגן גם עליהם. נדרש איזון בין הצורך לגלות את האמת לבין הגשמת אינטרסים של הפרט והציבור, המצדיקים הענקת חיסיון. הגישה לחיסיון היא חשדנית. רק במקרים חריגים יוכר חיסיון (ראו לדוגמא השופט אלפרד ויתקון בבג"צ 337/66 עזבון המנוח פיטל נ' ועדת השומה שליד עירית חולון, פ"ד כא(1) 69, 711; השופט יעקב טירקל ברע"א 637/00 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נגד אברת - סוכנות ביטוח בע"מ, פ"ד נה(3) 661; הנשיא אהרן ברק ברע"א 1412/94 הסתדרות מדיצינית הדסה נגד גלעד ואחרים, פ"ד מט(2) 516). הנה כי כן אינטרס עשיית הצדק משמעו קיום דיון הוגן, שבו מתאפשר לצדדים לפרוש את מלוא ראיותיהם. זהו אינטרס ציבורי ופרטי כאחד העומד כנגד האינטרס הציבורי בחיסיון הראיות. עמד על כך השופט אליעזר רבלין (ע"א 2629/98 השר לביטחון פנים נגד הרב שלום דב וולפא, פ"ד נו(1) 786): ...שיקול הדעת הסופי בעניין זה, נתון לבית המשפט. עליו לבחון, האם הצורך לגלות את הראיה לשם עשיית צדק, עדיף מן העניין שיש לא לגלותה (ע"פ 1335/91 פאדה נ' מדינת ישראל, פ"ד מו(2) 120,129). ... ואף בהליך האזרחי, "עשיית צדק" משמעה קיום דיון הוגן, שבו מתאפשר לצדדים כולם לפרוש את מלוא ראיותיהם (רע"א 6546/94 בנק איגוד נ' אזולאי, פ"ד מט(4) 62; בש"א 723/97 בנזימן נ' שר הביטחון, פ"ד נא(1) 364, 371). ולענייננו. הכוונה אכן היתה להחליף הצעות במסגרת משא ומתן בלבד. שלדון ג' אדלסון אכן כתב ithout prejudice, not binding, for negotiation purpose only, וכך יש להתייחס למסמכים. עם זאת עלינו לזכור כי המסמכים צורפו כבר לכתב התביעה. המערערים לא הביעו כל הסתייגות ואף התייחסו לגופם של המסמכים במשך תקופה ארוכה של התדיינות, דיון מוקדם, דיונים בבקשות שונות, הסכמה לפלוגתאות שהחילו התייחסות לאותם מסמכים, וזאת במשך כשלוש שנים. על כן לא מצאתי להתערב בהחלטת בית הדין האזורי מבחינה זו שאין להוציא את המסמכים בשלב הסף. עם סיום הדיון יקח בית הדין האזורי בחשבון את מהות המסמכים, היינו, את החיסיון ואת האינטרס הטמון בו ומאידך את חשיבות גילוי האמת. בית הדין ייתן למסמכים את המשקל הראוי כאשר הוא עשוי שלא לתת להם משקל כלל. בית הדין יקח במסגרת שיקוליו את השיקול שמדובר במסמכים חסויים מכוח החלטת הצדדים. ברם זאת יעשה בית הדין עם סיום הדיון ולא עתה, בשלב הסף. הערעור נדחה. המערערים ישלמו למשה חננאל הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בגין בקשה זו בסך -.5,000 ₪ תוך 30 יום. השופט יגאל פליטמן אני מסכים לפסק דינה של חברתי סגנית הנשיא השופטת אלישבע ברק-אוסוסקין. השופט עמירם רבינוביץ 1. קראתי את דעתה של חברתי, סגנית הנשיא אלישבע ברק-אוסוסקין, ונראה לי שעל פי הנתונים העובדתיים, שקבעה היא עצמה, המסקנה צריכה להיות שונה. 2. באחרית דבריה כותבת חברתי, השופטת ברק את הדברים הבאים : "הכוונה אכן הייתה להחליף הצעות במסגרת משא ומתן בלבד. שלדון ג' אדלסון אכן כתב without prejudice, not binding, for negotiation purpose only וכך יש להתייחס למסמכים". 3. דברים אלה של חברתי הם נקודת המוצא שצריכה להנחות אותנו בהתייחסות לשאלה שבמחלוקת. מדובר במסמכים שהוחלפו במסגרת משא ומתן. במסגרת משא ומתן, אפשר שצד יגלה נדיבות רוחב לב וינהג לפנים משורת הדין משיקולים שונים של קיצור הליכים עלות הדיון וסיבות אחרות לרוב. עמדת צד במשא ומתן אינה בבחינת אמת משפטית, היא עמדה לצורך המשא ומתן, ולכן העמדת השאלה שבמחלוקת כבחינה בין "גילוי האמת" לעמידה על זכות החיסיון, היא, לעניות דעתי, במקרה הנוכחי, מוטעית. בחשיפת פרטי המשא ומתן לא בהכרח מגלים את אמת הצדדים הנושאים ונותנים, אלא מגלים בהרבה מקרים עמדה של לפנים משורת הדין, עמדה טקטית, ואפשר גם עמדת אמת. לכן, במקרה זה כאמור, איני סובר שעומד העיקרון הנעלה של גילוי האמת כנגד זכ7ות החיסיון. 4. על בית הדין לעודד הסדרים שהם פרי משא ומתן. הסדר שהוא פרי משא ומתן, כאשר הוא מניב הסכם, מגלם את משפט הצדק, שעשו הצדדים עצמם, ומכאן ערכו וחשיבותו הרבה. על בית הדין לעודד גם קיום משא ומתן, אך אם המשא ומתן נכשל, אין לעודד את כניסתו לאולם המשפט כראיה להצדקת טיעון צד זה או אחר, אחרת כורתים אנו את הענף החשוב של משא ומתן ככלל, ולפשרה בפרט. 5. אכן, ניתן לוותר על טענת חיסיון לגבי המשא ומתן, וטוב היו עושים המערערים לו טענו טענה זו כבר מלכתחילה. ברם, הסדר הפשרה הפך לראיה לכאורה לראשונה רק כאשר צורף לתצהיר, ולכן לא אחרו המערערים כאשר התנגדו לו במועד הרלוונטי, בו יכול היה לראשונה להיחשב כראיה. 6. לסיכום - המסמכים העוסקים במשא ומתן בין הצדדים אין להגישם בנסיבות הקיימות כחומר ראייתי לבית הדין, ואין בכך משום מניעת גילוי האמת. הדברים ודאי נכונים כאשר הצדדים עצמם בקשו להוציא אותם ממסגרת הדיון המשפטי בסווג ובהגדרה שנתנו להם כאמור לעיל (בתרגום חופשי) "מבלי לפגוע בזכויות, לא מחייבים, לצרכי מו"מ בלבד". לאור מסקנה זו, לו דעתי נשמעה, היה הערעור מתקבל ללא צו להוצאות. נציגת ציבור הגב' נירה שמאי אני מצטרפת לסגנית הנשיא השופטת אלישבע ברק-אוסוסקין. נציג ציבור מר אילן שגב אני מצטרף לדעת השופט עמירם רבינוביץ, למעט בעניין ההוצאות. במקרה שלפנינו נאמר במפורש שמדובר בהצעה בלתי מחייבת ולצרכי משא ומתן בלבד ולכן, גם אני, כמו השופט עמירם רבינוביץ סבור שהצעת צד במסגרת משא ומתן לפשרה או הסדר לא תשמש כראיה בהליך בבית הדין כאשר לא הגיעו הצדדים לפשרה וברור כי מדובר בהצעה במסגרת משא ומתן להסדר או פשרה. נכונות לויתור, מכל סוג שהוא, במסגרת ניסיון פשרה או הסדר מחוץ לכותלי בית הדין לא יכול שתשמש כנגד הצד הנכון לוויתורים. זו הדרך, לעניות דעתי, לעודד מו"מ בין צדדים ויישוב חילוקי דעות מחוץ לכותלי בית הדין. אני, כאמור, מצטרף לדעה שיש לקבל את הערעור. שלא כמו השופט עמירם רבינוביץ, אני סבור שיש מקום להטיל על המשיב הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 2,500 שקלים. סוף דבר- הערעור נדחה כאמור בפסק דינה של סגנית הנשיא אלישבע ברק-אוסוסקין , בניגוד לדעותיהם של השופט עמירם רבינוביץ ונציג ציבור מר אילן שגב. המערערים ישלמו למשה חננאל הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בגין הבקשה בסך -.5,000 ₪ תוך 30 יום. חיסיוןמשא ומתןפשרה